יש לומר כמה סברות:
א. נראה דאין שייך בל תגרע כשעושה כל מה שההלכה מאפשרת לעשות בזמן זה, וכמו שי"א בתפילין שקודם שנאמר ספר דברים ולא היו םרשיות שמע והיה אם שמוע היו רק ב' פרשיות בתפילין.
ב. היא הנותנת, כיון שלא היו קולטות ממילא גם בל תגרע אין כאן.
ג. נראה שמצות הפרשת הערים אינה מצוה שחייבת להתקיים בבת אחת, אלא אפשר להפריש זו ואח"כ זו, אלא שלא יהיו בהם דינים המיוחדים עד שיובדלו גם אותן שבארץ כנען, ולכן אין כאן ענין בל תגרע, דנראה דה"ה אם אדם נותן שנים וחצי סלעים לכהן בפדיון בנו, אינו עובר בבל תגרע אלא שחייב להוסיף ולתת.
