חוקת ביאור הסמיכות של מיתת מרים לפרה אדומה (1 צופה)

[אחד יחיד]

ותמת שם מרים (כ, א)

ידועים דברי רש"י כאן, "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה קורבנות מכפרים, אף מיתת צדיקים מכפרת".

כלומר, סמיכות פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, באה לרמז שמיתת צדיקים (מרים) מכפרת, כשם שהקורבנות (פרה אדומה) מכפרים.

ודברים אלה לכאורה אינם מובנים – מה הכוונה "מה קרבנות מכפרים"? הרי כששוחטים פרה אדומה ומזים מאפרה על האדם, אין זה כדי לכפר עליו (כמו חטאת, אשם וכו'), אלא לטהרו מטומאת מת! אין כאן שום עוון שעשה האדם, אלא כל העניין הוא לטהרו מטומאתו.

אלא שההסבר לזה הוא כך:

הנה, כבר הקשו רבים, שישנה סתירה: מצד אחד, מצוות פרה אדומה נחשבת תמיד למצווה חסרת טעם (וכפי שכותב רש"י בפרק יט פסוק ב – "גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה"), ומצד שני, רש"י מביא בסוף פרק יט בשם "רבי משה הדרשן", שמצוות פרה עניינה לכפר על חטא העגל (ומוסיף שם רש"י לבאר כיצד משום כך, כל פרט בדיני פרה אדומה מכוון כנגד חטא העגל); ואם עניינה של המצווה הוא לכפר על חטא העגל, אם כן נמצא שיש למצווה טעם?

אלא שהתשובה לזה היא – באמת, למצוות פרה אדומה אין טעם, אך דווקא משום כך (משום שמקיימים אותה ללא טעם), בזה בדיוק היא מכפרת על חטא העגל; כאשר מקיימים מצווה כראוי גם ללא ידיעת טעמה, מתוך אמונה וידיעה שכך קבע הקב"ה ואין להרהר אחר הדברים, זה גופא מה שמכפר על חטא העגל, שכל השורש שלו היה מלכתחילה חסרון אמונה בקב"ה ועשיית חשבונות מוטעים. עם ישראל מכפר על חוסר האמונה שבחטא העגל, בכך שהוא מקיים מצווה גם ללא טעם שכלי נגלה, ואף כשיש בה לכאורה סתירות פנימיות. ואם כך, נמצא שאין הדברים סותרים: מצד אחד, אכן אין למצווה טעם ידוע שאנו יכולים להבינו; ומצד שני, זה גופא (קיומה ללא טעם כזה) מכפר על חטא העגל.

ואם כן, זו גם התשובה לשאלה שפתחנו בה, מדוע פרה אדומה נחשבת ל"מכפרת": אכן נכון, שמטרת מצוות פרה אדומה היא לטהר מטומאת מת; אך כאשר עם ישראל מקיים מצווה זו למרות שטעמה אינו ידוע, הרי שעצם קיום המצווה בדרך זו, מתוך אמונה וללא ידיעת הטעם, מתקן ומכפר על עם ישראל מחטא העגל, כמבואר לעיל; ובדרך זו נמצא שפרה אדומה לא רק מטהרת את טמא המת, אלא גם "מכפרת" על עם ישראל, על ידי עצם קיומה ללא ידיעת הטעם.

ומכאן גם מובנת ההשוואה למיתת צדיקים ("אף מיתת צדיקים מכפרת" וכו', כמובא לעיל): שהרי חלק מהכפרה במיתתם של צדיקים, היא בכך שהנותרים בחיים אינם מהרהרים על הגזירה ונשארים איתנים באמונתם על אף מיתת הצדיק לכאורה ללא טעם.

 

[אחד יחיד]

וברש"י למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת, ויעויין ברבינו חננאל (מו"ק כח, א) שפי' מה פרה זו מטרהת חטאים ונקראת חטאת וכל חאטת מכפרת עון, כך מיתתן של נשים צדקניות מטהרת ומכפרת עונותיהן של ישראל, ע"כ. ויש להתבונן דאם כל ענין הסמיכות הוא משום שדומים זל"ז שמכפרים על החטאת א"כ הו"ל להסמיך מיתת מרים לעיקר פרשת חטאת ואמאי נסמכה לפרה אדומה שרק נקראת חטאת.

ונראה ליתן טעם, דהנה עבודת פרה אינה כשאר עבודות הקרבנות, דכל העבודות נעשים בפנים, ומשא"כ פרה כל מעשיה בחוץ בהר המשחה ואעפ"כ נקראת חטאת. והענין כדאיתא (זבחים קה, ב) דפרה נעשית כשעומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל דכתיב והזה אל נוכח פני אהל מועד ע"ש, והיינו דאף שנעשית בחוץ מ"מ כיון שמעשיה מכוונין לנוכח אהל מועד הרי שקדושת חטאת הנעשית בפנים עליה, והנה עבודת הקרבנות אינה אלא לזכרי כהונה, ולא עוד אלא אף הדומה לקרבנות וכגון עבודת התפילה משחרב ביהמ"ק שהיא במקום הקרבנות וכן ענין תלמוד תורה כדאיתא (מנחות קי, א) כל העוסק בתורה א"צ לעולה ולחטאת ע"ש, ובכ"ז אין הנשים בכלל, אמנם סגולת הנשים היא שמעשיהן לנוכח בעליהן ובניהן העוסקים בת"ת שהם לעזר להם וכדאיתא בגמ' (ברכות יז, א) ובכך דמו למעשה פרה שמעשיה בחוץ נוכח אהל מועד וזהו שנסמכה מיתת מרים לפרה אדומה. (בד קודש)

 

[אחד יחיד]

אמרו חז''ל במוע''ק למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך שמיתת צדיקים מכפרת כפרה אדומה.

ראיתי ביאור יפה לדברים מרבי נתן גשטטנר שמבאר הדברים כך.

הנה מצינו שצדיקים אינם מטמאים במיתתם (מובא בתוס' כתובות קג:) וזמ''ש פרה אדומה מסלקת טומאת מת והוא כמו במיתת צדיקים שאין טומאת מת.

ולפי''ז יובן ההמשך 'ותמת שם מרים' ופרש''י אף היא בנשיקה מתה, כי הטעם שצדיקים אינם מטמאים כי אין מלאך המוות במיתתם אלא הם מתים בנשיקה, וד''ז ילפינן מזה שנסמכה מיתת מרים לפרה ללמד שמיתתה אינה מטמאה כי היא מתה בנשיקה ולא ע''י מלאך המוות שאז כן היתה נטמאת. (קולודצקי)