ויגש ביאור נפלא: מדוע דוקא יוסף הזהירם 'אל תרגזו בדרך'

[התורה]

יין של קידוש
אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ (מה, כד) אל תפסיעו פסיעה גסה (רש"י).​

המפרשים מקשים, מדוע רק יוסף הזהיר אותם בהליכתם לארץ ישראל, שלא יפסיעו פסיעה גסה, ואילו יעקב לא הזהירם על כך תחילה בדרכם למצרים.

בדרך חידוד מיישב המלבי"ם זי"ע בספרו 'ארץ חמדה', על פי המובא בגמרא (ברכות מג, ב) שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיני האדם, אך אפשר לתקן זאת על ידי יין של קידוש והבדלה.

והנה, רש"י כותב בפרשת מקץ (מג, לד) שמיום שמכרוהו לא שתו יין, ואותו היום שתו, ומקור הדברים במדרש (ילקו"ש, מקץ, רמז קנ) שהשבטים היו נזירים כל אותן השנים, ויש דעה (תוס' נזיר ד, א) שנזיר אסור ביין של קידוש והבדלה.

ובכן יבואר, שעד עכשיו לא היה צורך להזהיר את השבטים שלא יפסעו פסיעה גסה, כי מעצמם נזהרו בכך כדי שלא יאבדו ממאור עיניהם, אבל עכשיו כאשר החלו לשתות יין אצל יוסף, היה חשש שיפסעו פסיעה גסה, ויסמכו שיתקנו זאת ביין של קידוש והבדלה, לכן הוצרך יוסף להזהירם, שבכל זאת לא יפסעו פסיעה גסה.​

תורה שבכתב​