ויחי בין נשיא לרועה

[הצעיר שבחבורה]

וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

ואיתא במדרש (בראשית רבה) "ויברך את יוסף ויאמר, ר' ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו, ר"ל אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו, על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכין לכבודו, על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו".

מבאר המלבי"ם

ר"ל שיש שני מיני הנהגות שה' מנהיג בהם את עולמו. ​

א] הנהגה הטבעיית, שבה לא יביט על המעשים כי היא הנהגה קבועה תמידית. ​

ב] הנהגה נסיית, שזה תביט על מעשי הדור וצדקתם ואין הקדוש ברוך הוא יכול להשפיע טוב וחסד ע"י הנהגה זו רק בעזר מעשה הצדיקים ולפי אתערותא דלתתא. ​

מבאר המלבי"ם עפי"ז את לשון הפסוק

ויעקב שהיה מקטין א"ע חשב שהנהגת אבותיו היה בענין השגחיי נסיי לפי הכנת מעשיהם, ועז"א האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו, שבהנהגה זו צריך שהם ילכו לפניו ויכינו הורדת השפע הנסיית עפ"י מעשיהם הטובים,
אמנם ההנהגה שנהג ה' עמו חשב שהיא הנהגה לפי דרך הטבע, שבזה אמר האלהים הרעה אותי מעודי עד היום, שהנהגתו עמי נמשל כרועה הרועה את צאנו שאינו מביט על מעשיהם והכנתם, כן רעה אותי לתת לי פרנסתי כפי דרך הרגיל.

ומסיים המלבי"ם

ולפ"ז לא פליגי ר' יוחנן ור"ל, רק כל אחד מפרש חלק אחד מן הפסוק,
ר"י מפרש מ"ש האלהים הרועה אותי כרועה שהוא עומד ומביט בצאנו, שעז"א ע"ד דר' יוחנן אנו צריכים לכבודו, כי הנהגה זו יוצאת מכבודו, לא מכבודנו, כי לא יביט בה על הכנת מעשנו רק כרועה עדרו ירעה.
ור"ל מפרש מ"ש האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו שזה כמשל הנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו שכבוד הנשיא תלוי בהזקנים, כן באברהם ויצחק שהם התהלכו לפניו ופתח צינורי הברכה לפי מעשיהם היו דומים כזקנים, שהנשיא יתכבד ע"י כבודם:​

 

[הצעיר שבחבורה]

וכבר נמצא כעין זה בשל"ה

כבר הארכתי בענין זה פרשת נח (אות ח ואילך) וגם במקומות אחרים, גודל ענין התעוררות מלמטה למעלה, דהיינו ממעשינו ומעבודותינו, כי העבודה צורך גבוה כביכול, והוא דרוש נכבד מאוד נתבאר במקומו (ח"א תולדות אדם, אות שג - שנה).
וזהו ענין ריש לקיש שהמשיל לנשיא מהלך, וזה מורה על רוב התקרבות, על כן כמעט מתדמין, כי מעלת זקנים מישך שייכי בנשיא. כן הענין בקיום הילוך לפניו יתברך, דהיינו הקדמת ההתעוררות ממעשינו, ואז נתוסף כביכול כח בגבורה שלמעלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה פ"א סל"ג) כשעושין רצונו מוסיפין כח בגבורה שלמעלה, ואז העבודה צורך גבוה, זהו מה שאמרו על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו.
ורבי יוחנן מדבר כשאין התעוררות מלמטה רק מלמעלה, על דרך (שמות לג, יט) 'וחנותי את אשר אחון', ליתן מתנות חנם אף מי שאינו מתעורר (שמות רבה פמ"ה ס"ו), זה אנו צריכין לכבודו, שיעשה מצד רחמיו וחסדיו המרובים חסד חנם. ואז ממשיל לרועה ומביט בצאנו, כי נמשל לבהמות נדמה.
ואמר לשון הבטה, כי כל הבטה היא מלמעלה למטה, כמו שכתב רש"י בפרשת לך לך בפסוק (בראשית טו, ה) 'הבט נא השמימה', כי אז התעוררות מלמעלה למטה, וההבטה היא מרחוק. והוא ענין 'למה ה' תעמד ברחוק' (תהלים י, א), אבל כשהתעוררות מלמטה למעלה, אז מהלך השם יתברך למטה, כמו שכתוב (ויקרא כו, יב) 'והתהלכתי בתוככם'.
נמצא רבי יוחנן וריש לקיש לא פליגי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, מר מדבר מהתעוררות מלמעלה למטה, ומר מדבר מהתעוררות מלמטה למעלה. ואז מובן מה שכתב רבי ברכיה ואמרי לה בשם רבי יוחנן וריש לקיש, רבי ברכיה רצה לומר, אמר דברי שניהם דברי אמת וצדק. ​

 

[הצעיר שבחבורה]

יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק

מחדש המלבי"ם, ע"פ הדברים דלעיל

יברך את הנערים, בשתי הנהגות אלה יברך את הנערים, ​

שנגד הנהגה הטבעיית שהצליח בה יעקב אמר ויקרא בהם שמי,​

ונגד הנהגה הנסיית שבה הצליחו אבותיו אומר ויקרא בהם שם אבותי אברהם ויצחק, ​

ור"ל כי את אפרים ברך בימין, שהימין מורה תמיד על הנהגה הנסיית שימין ה' עושה חיל למעלה מדרך הטבע,
ואת מנשה ברך ביד שמאל שמורה על הנהגה הטבעיית המתיחסת לשמאל, אמר ששני הברכות ושני ההנהגות האלה יהיו בם לטובה עד שידגו לרוב:​