פסח, חודש ניסן בעניין ברכה על ד' כוסות (1 צופה)

[גרינפלד]

כתב הגר"א (סי' תע"ג ס"ו) שלדעת הרמ"א (סי' תע"ד) שמברכים על כל כוס, הוא הדין שברכת האדמה על הכרפס אינה פוטרת את המרור. והקשה הביאור הלכה (סי' תע"ג שם ד"ה ואינו מברך) שלכאורה זה א"ש להשיטות שהטעם שמברכים על כוס זה משום שההגדה הוי הפסק, אך לשיטות שהטעם הוא משום שכל מצווה צריכה לעצמה, מדוע כאן שלא יפטור. ותירץ שצ"ל שגם כאן זה שתי מצוות ואין אחת פוטרת חבירתה. ועי' מה שנכתב בנושא מדוע בכוס שני צריך לברך.

ולכאורה קשה מהי קושיית הביאה"ל, והרי פשוט שכשם שבד' כוסות כל אחת היא מצווה בפני עצמה ולא נפטר, ה"נ המרור הוי מצווה בפני עצמה ולא נפטר. ונראה מלשונו שסבר שרק ברכה על מצווה לא פוטרת מצווה אחרת, אבל כרפס שאינו ממש מצווה אלא רק שישאלו התינוקות, כן צריך לפטור. ועל זה תירץ שגם כרפס הוא מצווה בפני עצמה [עי' בטור (סי' תפ"ד) שהביא מחלוקת העיטור והרא"ש האם ברכת האדמה על הכרפס דינה כברכת המצוות שיצא מוציא, ונפסק כהרא"ש דהוי כברכת המצוות].

אמנם במשנ"ב (סי' תע"א ס"ק כ"א) הביא (בסוגריים) מהגר"ז שאף שמי שהתחיל לשתות יין קודם יו"ט, ונכנס החג, שלגבי קידוש נפסק בהלכות שבת שאינו מברך בפה"ג על הכוס של הקידוש, אבל כאן כיון שנוהגים בד' כוסות לברך על כל כוס גם כאן צריך לברך, עכ"ד. וחזינן שגם רשות לא פוטרת מצווה [ומה שבכל קידוש לא נאמר שזו מצווה וצריך לברך עליה בפני עצמה, צ"ל כיון שאין מצווה בשתייה עצמה].​