האזינו בעניין ברכות התורה (1 צופה)

[גרינפלד]

כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו

בגמ' ברכות (כא, א), דרשו מכאן לחיוב ברכות התורה, ופירש רש"י כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא בברכה אתם הבו גודל לאלוקינו באמן, ע"כ. והאבודרהם (הל' תפילה) והמהרש"א (ברכות שם) מפרשים "כי שם ה' אקרא" כשאקרא דברי תורה אתם תברכו.

והנה דנו הפוסקים במי שהיה ניעור כל הלילה, האם מברך ברכות התורה. ובשו"ת השיב משה (לבעל הישמח משה, או"ח סי' ב) הוכיח מפסוק זה שהרי משה רבינו מסתמא לא ישן, ק"ו מדוד שלא ישן (ברכות ג, א), א"כ למה לא הספיקה לו ברכת התורה שבירך במתן תורה לכל הארבעים שנה, וע"כ שגם אם לא ישן צריך לברך, עיי"ש באורך.

והנה ראיה זו היא רק לפירוש רש"י, שמשה בירך, אבל לפירוש האבודרהם והמהרש"א הנ"ל ישראל ברכו, ואין מקור שמשה בירך.

עוד יש לדחות לפי שיטת הרמב"ם (בסה"מ, ל"ת קצד, עיי"ש במגילת אסתר) שכל מצווה מהתורה נצטוו עליה רק בזמן שנאמרה בפועל, ולא ממתן תורה [עיי"ש לגבי יין נסך הנלמד מהפסוק "ישתו יין נסיכם"]. וא"כ גם מצווה זו של ברכות התורה נאמרה רק כאן, וכל הארבעים שנה לא הצטוו בכך. מיהו הרמב"ן (שם) חולק, ויתכן שיוכל לסבור כמו האבודרהם.

עוד יש לדון לפי השיטה שהביא הריטב"א (חולין פו, ב) שברכת המצוות לא פוטרת דבר שלא בא לעולם, ולכן אם בירך על כיסוי הדם וכיסה, ואח"כ שחט עוד עוף צריך לברך שוב. א"כ י"ל שכאן זוהי תורה חדשה מהקב"ה שניתנה רק עכשיו, וממילא הברכה שמשה בירך במתן תורה לא פטרה את דברי התורה שנתחדשו עכשיו. [ויתכן שכאן אפילו ר"ת (המובא בריטב"א שם) החולק על שיטה זו יודה כי כאן זו ממש מצווה אחרת]. אכן יתכן לדחות הראיה משם, כיון שמפורש בריטב"א שזה בצירוף ההפסק של השחיטה. [מיהו גם כאן אולי יש הפסק אם משה התפלל וכדומה].​