שלח בעניין גבורתם של דור המדבר

[גרינפלד]

ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים (יג כג)

בשבת (לה.) אמרינן שכלי עץ שמחזיק ארבעים סאה בלח אינו מקבל טומאה, כיון שאינו מיטלטל מלא וריקן. והקשה הריטב"א בשם הראב"ד איך יכול אדם לטלטל כלי כזה מלא בפחות מארבעים סאה. ותירץ שהתורה שיערה בדור מתן תורה, שהיו גיבורים. ובעירובין (יד:) כתב הריטב"א שהראב"ד לא תירץ, והוא תירץ שבדור המדבר אפילו בינונים היו נושאים כן [וכעין דבריו בשבת]. ותירוץ זה דומה לדברי החזו"א על טריפה שדינה נקבע לפי אלפיים שנות תורה.

והנה בסוטה (לד.) "אמר רבי יהודה, אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה, וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי" [ודנו מזה בגמ' שם לגבי נשיאת האשכול], וחזינן שאכן היו גיבורים. אך אם כן קשה איך אפשר לסחוב פחות מארבעים סאה בצירוף הכלי, שביחד הם יותר מארבעים סאה. ואולי כוונת הריטב"א שכמה אנשים [מספיק שניים] יסחבו, ומ"מ החלשים לא יצליחו.

עוד יש לעיין בגמרא שלכאורה ארבעים סאה זה נפח, ולא משקל, ומה הכוונה ששקלה האבן ארבעים סאה, ובגמ' רצו לדון לפי זה באשכול. ואולי באמת הכוונה שבאשכול סחבו עוד יותר גדול כפי יחס של ארבעים סאה אבן, וא"כ גם לא קשה על הריטב"א די"ל שדברים קלים יכלו לסחוב יותר מארבעים סאה. [ובעירובין הוסיף הריטב"א הבינונים, ולהנ"ל יתכן שבגמ' בסוטה זה הגיבורים, ורק הם יכלו לשאת ארבעים סאה אבן, והבינונים יכלו לשאת ארבעים סאה דברים קלים]. אך לפי זה קשה הלשון "שקולה", וראיתי מובא (במתיבתא) מיפה מראה שכוונת הגמ' משקל ארבעים סאה מים, ולפי זה קשה על הריטב"א, ואולי צריך לומר כנ"ל כתירוץ הקודם שכוונת הריטב"א שכמה אנשים יסחבו יחד.​