בעניין חיוב ממון המזיק (1 צופה)

[דבר היושר]

מהגר"ח ביסוד איסור נזיקין

לחץ כדי לכווץ...

הגר"ח כותב שמלבד חיוב התשלומין, יש גם חיוב שמירה ולהכי חייב כופר - באם שורו הרג אדם [ברכ"ש ב"ק ב;] וילפינן כן מדכתיב "ולא ישמרנו", שמשמע שהיה עליו לשמור.

 

[מרגניתא טבא]

הדברים כבר מבוא' בנתוה"מ הנזכר למעלה,
אולם אין מיישב את הקו'.

 

[יראת ה' היא חכמה]

מו"מ בחקירת האחרונים בגדר חיובי נזיקין, וביאור "שמות" המזיקין, והמסתעף

 

[נראה לפשוט]

מישהו יכול להביא בקצרה את פלוגתת הקצות והגרי"ז בענין מזיק בשוגג?

 

[מכובד]

תביא לי דין שדינא ד'שם מזיק' שבו סותר להנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

לא שייך לכתוב את השאלה עשרות פעמים...
השאלה---- מדוע בעי דווקא ממון דאית ליה שם מזיק הרי הניזק תובע רק שלא יוזק ,,,, וממילא כל ממון דאיכא חששא שייצא ממנו נזקים .... בעי שמירה
ולא בעי שמירה רק על ממון דאיכא שם מזיק אלא על כל ממון דאיכא חששא .. ואם כן מדוע בהוא לא ילפינן שן משור דמה משנה לי התכונה .. אי יוצא ממנו נזקים דהרי שן זה מצוי..

 

[מכובד]

תביא לי דין שדינא ד'שם מזיק' שבו סותר להנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

אי החיוב שמירה והאחריות של המזיק נוצרה מהתביעה של הניזק ..
אם כן הרי התביעה של הניזק שלא יהא ניזוק ולא בעי דווקא ממון דאית ליהב שם מזיק
אלא כל ממון דאיכא חששא דיזיק כגון אי מצוי וכו'

 

[שארפער]

אי אמרינן דהאריות של המזיק נוצרה מהתביעה של הניזק . הרי הניזק תובע שלא יהא ניזוק ..
אם כן לא בעי דווקא ממון דאית ליה שם מזיק ..
אלא כל ממון דאיכא חששא דייצא ממנו נזקים כגון מצוי וכו'..

 

[ללמוד וללמד]

אם החיוב שמירה נוצרה מהתביעה של הניזק .. מדוע צריך דווקא שם מזיק ? הרי הניזק תובע שלא יהא ניזוק .
וא"כ כל דבר דאיכא חששא שיזיק יהיה חיוב שמירה

לחץ כדי לכווץ...

עפ"י זכרוני החיוב שמירה הוא אף על היזק שאינו ניכר וגרמא ודומיו.....

 

[ללמוד וללמד]

למאן דאמר 'סתם שורים בחזקת שימור קיימי' מבו' בגמרא [ב"ק טו, א;] שהטילה עליהם התורה שישמרו את שורם [והגם שאין שום סבה ומקום לסבה שתצריך אותם לשמרו].

לחץ כדי לכווץ...

שמא אפש"ל שלמ"ד זה אין הכונה שסתם שוורים בחזקת שימור והשור חשוב לשמור ומוחזק שלא יגח ואין לו בטבע ואין לעלות על הדעת שיגח ויעשה מעשה משונה כגון נגיחה. ולכן שוב תמוה מה הסיבה לחיוב הבעלים ולקנוסם לשלם ח"נ, אלא ברור שיש לו טבע כזה אבל הטבע אינו מצוי - משונה אבל קיים וזה כמו שור שמור שמ"מ לפעמים לא מועיל לו שמירתו ונוגח.

 

[דבר היושר]

אם כן מדוע בהוא לא ילפינן שן משור דמה משנה לי התכונה .. אי יוצא ממנו נזקים דהרי שן זה מצוי..

לחץ כדי לכווץ...

על נקודה זו כבר נענית -

הייתי אומר, ש'אל תזיקיני' זוהי אכן סבת תביעה מספקת, אולם, כיון שמעשי השן והרגל הם חלק אינטרגלי ממציאות החיים של השוורים, אזי לא ניתן כלל לתבעו על כך ואדרבה - המזיק אומר לניזק - 'אל תזיקיני' במניעת שורי מלהסתובב בשוק ולעשות את פעולותיו הטבעיות והפשוטות [אולי קשור לנתיה"מ קנג, א].

לחץ כדי לכווץ...

אם תמיהתך היא על שאר הילפותות, נוכל לעבור בעז"ה בהמשך אחד לאחד, ותיווכח שההסתכלות הפשוטה על תכונות המזיקים, אינם רק חומרות וקולות בעלמא, אלא הם מאפיינים בעצם המזיקים.

אבל הטבע אינו מצוי - משונה אבל קיים וזה כמו שור שמור שמ"מ לפעמים לא מועיל לו שמירתו ונוגח.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה אתה בא להרויח גוף דבריך מוזרים מאד, מה זאת אומרת שיש לו "טבע" כזה אך הוא איננו מצוי, 'טבע' פירושו מושג קיים בלא כל התערבות סביבתית, הוא נוצר מאיליו באופן כזה, ושור בטבעו לא נוגח ולא משתולל, הוא צורך את צרכיו הבסיסיים ותו לא [ובמיוחד נגיחה שאין לו שום הנאה מההיזק] לא שללתי שאין כלל אפשרות והשערה מסויימת שהשור יצא לנגוח, אבל עכ"פ זה לא נאמד כ'צד' שיחייב אותנו לדון אותו, ואכו"ע שמוכרח מצד טבעו שלא יעשה כן [ובאם אתה חלוק עליי בנקודה זו תפנה לרפתן ממוצע, והוא יעדכן אותך בטבעם המעודן של שוורים נורמטיביים].

ומכל מקום, בסוגיא נאמר שכל חיובו הוא בתורת קנס בעלמא, ומוכחא מילתא, שאין כלל מקום לחייבו כסבה ממונית מוגמרת, וחייב רק בגלל שהתורה הטילה עליו שישמור יותר ממה שצריך.

 

[דבר היושר]

אגב, היסוד של 'אל תזיקני' מוכח לכל מעיין במקצת בסוגיות בב"ק א. מדוע עבד שרצח, מי שחייב בדין זה העבד [סנהדרין יט, א;] מפני שעשיית העבד אינה מיוחסת לבעליו, ואילו גבי עבד שהזיק – בעליו חייבים, וכל פטורם בא מכך ש'חיישינן שמא יקינטנו רבו' [ב"ק ד, א;] זוהי תמיהה עצומה, שבלא יסוד זה = לא יידעתי כיצד לפתרה ב. כיצד ייתכן שהאדם יתחייב כ'אדם המזיק' באשר להעדר שמירתו על שורו, הרי לא גרע מגרמא בעלמא שמבואר בסוגיות הש"ס שפטור ג. כיצד ניתן לומר שהאדם חייב על 'נזקי ממונו' שיש המפרשים שממונו נידון כגופו, שזה כח התרחבותו של האדם ומוכח מכו"כ סוגיות ואכ"מ הרי החיוב בכי האי, מצינו גם במקומות שהוא אינו בעל הזכאות בחפץ, ומכל מקום חייב בתורת 'נזקי ממונו' כגון הא - השומר, הגזלן, והמעמיד [וידועים דברי התוס' בנה, ב; ש'איקרי בעלים כל מי שבידו לשמרה' ויעוי' גרש"ש שם].

ומוכח שב'נזקי ממון' התביעה אינה על עצם המעשה, אלא על גוף העדר הממון כעת, שאילו היינו מחייבים את בעל השור בתורת "בעל המעשה" היו עולות התמיהות הרבות, שהרי זה גרמא בעלמא, ועל כן לא ברור מה אכפת לנו איזה "מעשה" העבד שלו עשה, האם מעשה הריגה או מעשה היזק, שאם גדר החיוב זה שהוא נתהפך לבעל ה"מעשה" - מאי שנא מהו תוכן המעשה, ועל כן גם תמוה כיצד נדון את המעמיד, הגזלן והשומר - לבעלי המעשה, הרי אין שום סבה מהותית לייחס את המעשה - אליו.

ומוכח שב'נזקי ממון' התביעה היא על עצם ההעדר של זכאותו, ותביעתו היא על עצמות זכאותו, שתמשיך להיעמד כפי שהיתה קודם ההיזק, ועל כן לא ניתן לדון מצד שאין זה אלא גרמא בעלמא, שאכן, לא באנו לחייבו בתורת המעשים שהרי גרמא זה מריע רק בהגדרת המעשה וכדחזינן שגרמא בשבת גם פטור, וזהו גם מהאי טעמא [ושבת כל עניינה זה הגדרת הפעולה כ'מלאכה'] וכן יש חילוק רב בין עבד שהרג לבין עבד שהזיק, שברציחה הנידון הוא עצם המעשה, וזה פשיטא שלא ניתן לייחס לבעלים - ועל כן העבד חייב, אולם, באם התביעה היא על קיום זכאות הניזק, בכי האי אנו דנים מי יכול למנוע את המעשה, וה'אחראי' על מעשי עבדו זהו הבעלים שלו וזהו מאי דמסיק שם שכיון שחיישינן 'שמא יקניטנו רבו' ועל כן לא ניתן להגדיר את הבעלים כ'אחראי' על מעשי העבד.

 

[דבר היושר]

וכן מוכח כבר מסוגיות הש"ס, מהראשונים ומהאחרונים ומהפוסקים שיסוד האיסור להזיק בא בתורת איסור גזל, ששניהם חייבים על עצם החסרון שהתהווה לרעהו [ב"מ סא, א עיין רש"י שם; רביו"נ ריש אבות; ב"מ מג, א; כ"מ בסנהדרין ב, ב; טור שעח; וכיוצ"ב] ותמהו רבים במהות הדימוי בינהם, והיסוד בזה הוא כהאמור, שמזכותי האדם במשפטי הבעלות שלו - שהיא תעמוד לו ושימשיך החפץ לעמוד עבורו [וכידוע שאיסור גזל בעיקרו הוא איסור משפטי כידוע בשער"י ה, א;] וכשם שאסור לאדם לגזול מכח זכאות האדם שהחפץ ימשיך להתהוות עבורו, כן הוא היסוד בהאיסור להזיק - שמזכותי הניזק - לתבוע שבעלותו תמשיך להתהוות.

 

[היושב בישיבה]

וכן מוכח כבר מסוגיות הש"ס, מהראשונים ומהאחרונים ומהפוסקים שיסוד האיסור להזיק בא בתורת איסור גזל, ששניהם חייבים על עצם החסרון שהתהווה לרעהו [ב"מ סא, א עיין רש"י שם; רביו"נ ריש אבות; ב"מ מג, א; כ"מ בסנהדרין ב, ב; טור שעח; וכיוצ"ב] ותמהו רבים במהות הדימוי בינהם, והיסוד בזה הוא כהאמור, שמזכותי האדם במשפטי הבעלות שלו - שהיא תעמוד לו ושימשיך החפץ לעמוד עבורו [וכידוע שאיסור גזל בעיקרו הוא איסור משפטי כידוע בשער"י ה, א;] וכשם שאסור לאדם לגזול מכח זכאות האדם שהחפץ ימשיך להתהוות עבורו, כן הוא היסוד בהאיסור להזיק - שמזכותי הניזק - לתבוע שבעלותו תמשיך להתהוות.

לחץ כדי לכווץ...

דבריכם נכונים, אך ז"פ דבלאו דלא תגזול אסרה תורה לחסר לרעהו אך בצורת גזילה, וודאי דאיסורא איכא רק כך, אך המניעה המשפטית להזיק יכולה לילמד מן הרציונל העומד מאחורי איסור גזל וכדבריכם, אך פשוט דאיסורא ליכא ולכך כשבררו האחרונים לאו למזיק נאלצו לההגיע לבל תשחית ואהבת לרעך כמוך וכיו"ב.

 

[היושב בישיבה]

י"ל בשינוי, לא דעניין המניעה שווה, דכדמצי לתבוע אל תגזלני על משקלו אל תזיקני, אלא ע"ד החיוב הוא, דבלאוו דגזילה גילתה תורה דממון המשויך לא' לו הוא עמוד לשימוש ולזכות ולא לאחר, ואף בדלא תבע, כ"כ דהממון משוייך לו בקניין או בכל דרך המזכה, והוא עומד כבעלים היא היא המונעת גזילתו, וכמו דעניין זכות שימושיו אינה תביעה דמחמת דבעלים הוא תובע אך הוא ליטל תשמישיו, אלא עצם עמידת הממון כשלו, כשלו ולא של אחר היא עומדת, ועצם עמידת הממון כך היא המזכה לו זכות השימוש דהוא ביטוי 'שלו' דידיה, והוא המונע בגזילה דזהו שגילתה תורה בפרשת גזל, ולפי"ז, הן אמת דהך במחסר בגזילה יעבור עליו בלאו, אך כח המניעה שייך אף בצורת נזק. ​

 

[דבר היושר]

אך ז"פ דבלאו דלא תגזול אסרה תורה לחסר לרעהו אך בצורת גזילה,

לחץ כדי לכווץ...

לכך הובאו דברי כל המראי מקומות שבסוגריים - שמהות איסור הגזל הוא עצם החסרון שנתהווה לרעהו בסיבתו כלומר, ש'צורת הגזילה' היא עצם החסרון ברשות רעהו.

אם ברצונך שאשטח זאת - אשטח זאת בפירוש - הנה מבו' בב"מ [סא, א;] להא דס"ד שם למילף איסור אונאה וריבית בתור איסור גזל ופירש"י שם "שבכולן חיסרון ממון שמחסר את חברו" הרי לן דאיסור הגזילה איננו תלוי בנידון הלקיחה שלא כדין וכו' וכו' אלא על עצם החסרון הממוני שנגרם על ידי זה, ועוד מבו' כן מהא דקרי לגזל "חובל בממונו" והיינו הפסד וחסרון [סנהדרין ב, ב;] עוד מבו' כן מהגמ' בב"מ [מג, א;] שנוקטת בזה"ל "ההיא שעתא דקא שתי לה או דקתבר לה קא גזל מיניה", ולכאורה איתא להדיא דגם שבירה שהיא לכאורה פעולת נזק רגילה הרי היא מוגדרת כגזילה, וכן נקט הרביו"נ [בריש אבות] דאסור להזיק משום שאסור לגזול ולמעשה כ"ה גם בפוסקים דהא עי' בטור [שעח;] דכתב בזה"ל "כשם שאסור לגזול ולגנוב ממון חברו כך אסור להזיק ממונו".

אגב, בנוגע למה שכתבת בסוף ההודעה - היחיד שהאריך בזה באחרונים זה ה'סטיפלער', שאר הראשונים שעסקו באיסור הנזיקין [היד רמה, הרא"ש, הריטב"א, הרשב"ם] הזכירו זאת בסוגיות שונות שבהם אין חיוב תשלומין, ושם אכן יש מקום לומר שהאיסור הוא מוסרי וערכי גרידא, ולכן דרשוהו ממקומות כגון 'ואהבת לרעך' 'ונשמרתם' 'לא תעמוד על דם רעך' וכיוצ"ב, אבל כמו שברור לכל בר דעת שמערכת הנזיקין שהיא משפטית בכללותה, זקוקה להיות מושתתת על עקרונות משפטיים, ולכן ברור שכללות פרשיית הנזיקין מושתת על איסור גזל [וכמבואר בהדיא ברבינו יונה ובטור] וליכא מאן דפליג בזה באף מהראשונים והאחרונים, זולת ה'סטייפלער' וצ"ת שיטתו.

 

[היושב בישיבה]

לכך הובאו דברי כל המראי מקומות שבסוגריים - שמהות איסור הגזל הוא עצם החסרון שנתהווה לרעהו בסיבתו כלומר, ש'צורת הגזילה' היא עצם החסרון ברשות רעהו.

לחץ כדי לכווץ...

לא מבין מה אתה רוצה, צורת הגזילה אינה עצם החיסרון ברשות רעהו אלא במעשה גזילה נחסר רעהו וזהו שאסרה תורה, אך המחסר בצורת נזק לא עבר בלאו דלא תגזול,

אם ברצונך שאשטח זאת - אשטח זאת בפירוש - הנה מבו' בב"מ [סא, א;] להא דס"ד שם למילף איסור אונאה וריבית בתור איסור גזל ופירש"י שם "שבכולן חיסרון ממון שמחסר את חברו" הרי לן דאיסור הגזילה איננו תלוי בנידון הלקיחה שלא כדין וכו' וכו' אלא על עצם החסרון הממוני שנגרם על ידי זה, ועוד מבו' כן מהא דקרי לגזל "חובל בממונו" והיינו הפסד וחסרון [סנהדרין ב, ב;] עוד מבו' כן מהגמ' בב"מ [מג, א;] שנוקטת בזה"ל "ההיא שעתא דקא שתי לה או דקתבר לה קא גזל מיניה", ולכאורה איתא להדיא דגם שבירה שהיא לכאורה פעולת נזק רגילה הרי היא מוגדרת כגזילה, וכן נקט הרביו"נ [בריש אבות] דאסור להזיק משום שאסור לגזול ולמעשה כ"ה גם בפוסקים דהא עי' בטור [שעח;] דכתב בזה"ל "כשם שאסור לגזול ולגנוב ממון חברו כך אסור להזיק ממונו".

לחץ כדי לכווץ...

לא מוכח כלום, ודקדוקי הלשונות דקרי למזיק גזל דקדוקי עניות הם

 

[מחכה]

מניין שכל איסור גזל הוא כיוון שחיסר את חבירו?
הרי יש בזה א. שהרוויח שלא כדין (נהנה) ב. ששינה את ה'בעלות' שהדבר וב' עניינים אלו הם מלבד מה שחיסר את המגדל.

והרי יתכן שמזיק דומה לפרט אחד בגזל ובפרט אחר שונה ממנו.

 

[היושב בישיבה]

מניין שכל איסור גזל הוא כיוון שחיסר את חבירו?
הרי יש בזה א. שהרוויח שלא כדין (נהנה) ב. ששינה את ה'בעלות' שהדבר וב' עניינים אלו הם מלבד מה שחיסר את המגדל.

לחץ כדי לכווץ...

חיובא דגזלן מורה דעל חיסור חבירו נתחייב, על רווח שלא כדין יש לתת עונש ומה תשלומין איכא בשינוי הבעלות, ומדחייב להשיב וכשליתא בעינה לשלם סך גזילתו ש"מ דעל החיסרון הוא בא.

 

[דבר היושר]

צורת הגזילה אינה עצם החיסרון ברשות רעהו אלא במעשה גזילה נחסר רעהו וזהו שאסרה תורה, אך המחסר בצורת נזק לא עבר בלאו דלא תגזול,

לחץ כדי לכווץ...

מה זאת אומרת?!

'צורת הגזילה' זקוקה להעשות על ידי איזה מעשה נטילה שלא כדין? זה שייך גם בנזיקין שעשה מעשה נטילה שלא כדין!

'צורת הגזילה' זקוקה להעשות על ידי התהוות של חסרון ברשות הממונית של שמעון? זה שייך גם בנזיקין - שנתהווה לרעהו חסרון ברשות הממונית!

'צורת הגזילה' מתקיימת כאשר האדם מרוויח מהמעשה נטילה מרעהו, זה אכן לא שייך בנזיקין, אולם, לא סביר להניח שזה 'צורת הגזילה', מפני שמה אכפת לנו מה מתרחש אחר המעשה הפוגע ברעהו וביותר, שאחר דברי האחרונים שישנו מושג 'קנייני גזילה' - מה אכפת לנו הרשות להשתמשות שיש לו באותו הזמן - הרי זה באמת שייך לו כדת וכדין!

לא מוכח כלום, ודקדוקי הלשונות דקרי למזיק גזל דקדוקי עניות הם

לחץ כדי לכווץ...

לא יודע כל כך למה כוונתך. אם באמת איסור הגזל אמור רק בציורים של 'צורת גזילה' שעדיין לא ביארת מה בדיוק המקרה בו הוא מצטייר - אזי כיצד הגמ' דימתה את אונאה וריבית לאיסור הגזל, הרי לא ניתן לדמותם כלל - שבהם מעשה הפגיעה הוא לא ב'צורת גזילה', וכן כל סוגיית תברא או שתיה תמוהה לשיטתך כיצד באשר 'תברא או שתיה' שאין כאן 'צורת גזילה' כלל נידונת בדיני הגניבה והגזילה עד כדי שהביאו הא דתנן ש'כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה' [עי' ב"מ מג, א; וכל הנידון שם בין הקצה"ח לד, ב; והנתיה"מ שם; תוס' רעק"א שם; וכיוצ"ב רבות].

דברי הטור [שעח;] שהאיסור להזיק הוא כמו האיסור לגזול, אינו סתם דמיון בעלמא, אלא שממש - מי שמזיק את רעהו עובר ב'לא תגזל', וכמו שביאר הפרישה שם שכוונת הטור לומר, שאפילו אם רוצה לשלם הנזק - אסור, כמו בגניבה וגזילה שמצינו פסוק של גזל על מנת להחזיר, וכן לשון הרביו"נ [ריש אבות] "שהרי כתוב לא תגזל, וכל הנזיקין באותו הלאו".

 

[היושב בישיבה]

מה זאת אומרת?!

'צורת הגזילה' זקוקה להעשות על ידי איזה מעשה נטילה שלא כדין? זה שייך גם בנזיקין שעשה מעשה נטילה שלא כדין!

לחץ כדי לכווץ...

לא, לאוו דלא תגזול קאי רק בחיסרו בצורת גזילה, דריבה רשותו בממון חבירו, משא"כ בנזק שחיסרו ברשותו ע"א דבשניהם חיסר ממונו דרעהו מ"מ ל"ד ולא עליה קאי קרא

'צורת הגזילה' זקוקה להעשות על ידי התהוות של חסרון ברשות הממונית של שמעון? זה שייך גם בנזיקין - שנתהווה לרעהו חסרון ברשות הממונית!

לחץ כדי לכווץ...

נכון, אך חלוק צורת החיסרון מהותית כש"כ,

'צורת הגזילה' מתקיימת כאשר האדם מרוויח מהמעשה נטילה מרעהו, זה אכן לא שייך בנזיקין, אולם, לא סביר להניח שזה 'צורת הגזילה', מפני שמה אכפת לנו מה מתרחש אחר המעשה הפוגע ברעהו

לחץ כדי לכווץ...

משנה מאוד, דבכדי לעבור עליו בלאו בעי' שיעביד מה דאסרה תורה דווקא, ויען שאין חילוקם רק במתקרה ברשות רעהו אחר עשייתו, אלא בצורת חיסורו חלוקים הם דאך בחיסרו בנטילה לרשותו חייבה תורה ולא במחסרו ברשותו

לא יודע כל כך למה כוונתך. אם באמת איסור הגזל אמור רק בציורים של 'צורת גזילה' - אזי כיצד הגמ' דימתה את אונאה וריבית לאיסור הגזל, הרי לא ניתן לדמותם כלל - שבהם מעשה הפגיעה הוא לא ב'צורת גזילה',

לחץ כדי לכווץ...

הדברים פשוטים בתכלית,

כיוון דבאיסור ריבית והונאה ביטלה התורה את רצונו, ואסרתו, אח"כ נידונת לקיחתו כלקיחה מרשות חבירו שלא כדין, וכיוון דבהונאתו או בנטילתו ריבית נתרבה קנינו בממון חבירו שאינו מגיעו חשיב גזלן, וא"ת הא הלה מסכימו, תשובתך בצידו, הגע עצמך האיך אסרתו תורה, הא כל דיני הממונת לא נאמרו היכא דמסכימים ביניהם דוגמת הכרעות בספק ממון, ביומו תיתן שכרו, האחבצל"ב, ועוד, ומה נשתנו ריבית והונאה? אלא ע"כ חלוק איסוריהו ביסודו, דקבעה התורה דתוספת הריבית ושיעור ההונאה אינם שייכים לו אף בהסכימו ביניהם, דגזה"כ דאין בעלותו נתפסת בו ולעולם נותר שם בעליו עליו, ולכך תמיד כשנוטלו חשיב כנוטל ממון חבירו שלא בדין, ומרבה ממונו בממון חבירו, ושפיר חשיב 'צורת גזילה' לחייבו בלאו דלא תגזול, ופשוט.​

וכן כל סוגיית תברא או שתיה תמוהה לשיטתך כיצד באשר 'תברא או שתיה' שאין כאן 'צורת גזילה' כלל נידונת בדיני הגניבה והגזילה עד כדי שהביאו הא דתנן ש'כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה' [עי' ב"מ מג, א; וכל הנידון שם בין הקצה"ח לד, ב; והנתיה"מ שם; תוס' רעק"א שם; וכיוצ"ב רבות].

לחץ כדי לכווץ...

אתה שואל ברצינות? תברא או שתיה כידוע, חיובו הוא משום דזוכה בו בשתייתו או בתבירתו ולכך חשיב מרבה ממונו בממון חבירו ושפיר צורת גזילה הוא.

דברי הטור [שעח;] שהאיסור להזיק הוא כמו האיסור לגזול, אינו סתם דמיון בעלמא, אלא שממש - מי שמזיק את רעהו עובר ב'לא תגזל', וכמו שביאר הפרישה שם שכוונת הטור לומר, שאפילו אם רוצה לשלם הנזק - אסור, כמו בגניבה

לחץ כדי לכווץ...

מדברי הטור כמובן ליכא שום ראיה, דאף לדברינו א"ש דכשם שמנוע מלחסר חבירו בצורת גזילה מנוע ג"כ לחסרו בהיזק, וגם לשון הפרישה אינו מורה כלום למעיין אפי' מקופיא שם

י"ל בשינוי, לא דעניין המניעה שווה, דכדמצי לתבוע אל תגזלני על משקלו אל תזיקני, אלא ע"ד החיוב הוא, דבלאוו דגזילה גילתה תורה דממון המשויך לא' לו הוא עמוד לשימוש ולזכות ולא לאחר, ואף בדלא תבע, כ"כ דהממון משוייך לו בקניין או בכל דרך המזכה, והוא עומד כבעלים היא היא המונעת גזילתו, וכמו דעניין זכות שימושיו אינה תביעה דמחמת דבעלים הוא תובע אך הוא ליטל תשמישיו, אלא עצם עמידת הממון כשלו, כשלו ולא של אחר היא עומדת, ועצם עמידת הממון כך היא המזכה לו זכות השימוש דהוא ביטוי 'שלו' דידיה, והוא המונע בגזילה דזהו שגילתה תורה בפרשת גזל, ולפי"ז, הן אמת דהך במחסר בגזילה יעבור עליו בלאו, אך כח המניעה שייך אף בצורת נזק. ​

לחץ כדי לכווץ...

, וכן לשון הרביו"נ [ריש אבות] "שהרי כתוב לא תגזל, וכל הנזיקין באותו הלאו".

לחץ כדי לכווץ...

הערה...