הגר"ח כותב שמלבד חיוב התשלומין, יש גם חיוב שמירה ולהכי חייב כופר - באם שורו הרג אדם [ברכ"ש ב"ק ב;] וילפינן כן מדכתיב "ולא ישמרנו", שמשמע שהיה עליו לשמור.
- הודעות
- 83
- תודות
- 154
- נקודות
- 70
הדברים כבר מבוא' בנתוה"מ הנזכר למעלה,
אולם אין מיישב את הקו'.
אולם אין מיישב את הקו'.
- הודעות
- 367
- תודות
- 1,337
- נקודות
- 151
- הודעות
- 787
- תודות
- 2,243
- נקודות
- 306
מישהו יכול להביא בקצרה את פלוגתת הקצות והגרי"ז בענין מזיק בשוגג?
לא שייך לכתוב את השאלה עשרות פעמים...
השאלה---- מדוע בעי דווקא ממון דאית ליה שם מזיק הרי הניזק תובע רק שלא יוזק ,,,, וממילא כל ממון דאיכא חששא שייצא ממנו נזקים .... בעי שמירה
ולא בעי שמירה רק על ממון דאיכא שם מזיק אלא על כל ממון דאיכא חששא .. ואם כן מדוע בהוא לא ילפינן שן משור דמה משנה לי התכונה .. אי יוצא ממנו נזקים דהרי שן זה מצוי..
אי החיוב שמירה והאחריות של המזיק נוצרה מהתביעה של הניזק ..
אם כן הרי התביעה של הניזק שלא יהא ניזוק ולא בעי דווקא ממון דאית ליהב שם מזיק
אלא כל ממון דאיכא חששא דיזיק כגון אי מצוי וכו'
- הודעות
- 198
- תודות
- 538
- נקודות
- 189
עפ"י זכרוני החיוב שמירה הוא אף על היזק שאינו ניכר וגרמא ודומיו.....
- הודעות
- 198
- תודות
- 538
- נקודות
- 189
שמא אפש"ל שלמ"ד זה אין הכונה שסתם שוורים בחזקת שימור והשור חשוב לשמור ומוחזק שלא יגח ואין לו בטבע ואין לעלות על הדעת שיגח ויעשה מעשה משונה כגון נגיחה. ולכן שוב תמוה מה הסיבה לחיוב הבעלים ולקנוסם לשלם ח"נ, אלא ברור שיש לו טבע כזה אבל הטבע אינו מצוי - משונה אבל קיים וזה כמו שור שמור שמ"מ לפעמים לא מועיל לו שמירתו ונוגח.
על נקודה זו כבר נענית -
אם תמיהתך היא על שאר הילפותות, נוכל לעבור בעז"ה בהמשך אחד לאחד, ותיווכח שההסתכלות הפשוטה על תכונות המזיקים, אינם רק חומרות וקולות בעלמא, אלא הם מאפיינים בעצם המזיקים.
לא הבנתי מה אתה בא להרויח גוף דבריך מוזרים מאד, מה זאת אומרת שיש לו "טבע" כזה אך הוא איננו מצוי, 'טבע' פירושו מושג קיים בלא כל התערבות סביבתית, הוא נוצר מאיליו באופן כזה, ושור בטבעו לא נוגח ולא משתולל, הוא צורך את צרכיו הבסיסיים ותו לא [ובמיוחד נגיחה שאין לו שום הנאה מההיזק] לא שללתי שאין כלל אפשרות והשערה מסויימת שהשור יצא לנגוח, אבל עכ"פ זה לא נאמד כ'צד' שיחייב אותנו לדון אותו, ואכו"ע שמוכרח מצד טבעו שלא יעשה כן [ובאם אתה חלוק עליי בנקודה זו תפנה לרפתן ממוצע, והוא יעדכן אותך בטבעם המעודן של שוורים נורמטיביים].
ומכל מקום, בסוגיא נאמר שכל חיובו הוא בתורת קנס בעלמא, ומוכחא מילתא, שאין כלל מקום לחייבו כסבה ממונית מוגמרת, וחייב רק בגלל שהתורה הטילה עליו שישמור יותר ממה שצריך.
נערך לאחרונה:
אגב, היסוד של 'אל תזיקני' מוכח לכל מעיין במקצת בסוגיות בב"ק א. מדוע עבד שרצח, מי שחייב בדין זה העבד [סנהדרין יט, א;] מפני שעשיית העבד אינה מיוחסת לבעליו, ואילו גבי עבד שהזיק – בעליו חייבים, וכל פטורם בא מכך ש'חיישינן שמא יקינטנו רבו' [ב"ק ד, א;] זוהי תמיהה עצומה, שבלא יסוד זה = לא יידעתי כיצד לפתרה ב. כיצד ייתכן שהאדם יתחייב כ'אדם המזיק' באשר להעדר שמירתו על שורו, הרי לא גרע מגרמא בעלמא שמבואר בסוגיות הש"ס שפטור ג. כיצד ניתן לומר שהאדם חייב על 'נזקי ממונו' שיש המפרשים שממונו נידון כגופו, שזה כח התרחבותו של האדם ומוכח מכו"כ סוגיות ואכ"מ הרי החיוב בכי האי, מצינו גם במקומות שהוא אינו בעל הזכאות בחפץ, ומכל מקום חייב בתורת 'נזקי ממונו' כגון הא - השומר, הגזלן, והמעמיד [וידועים דברי התוס' בנה, ב; ש'איקרי בעלים כל מי שבידו לשמרה' ויעוי' גרש"ש שם].
ומוכח שב'נזקי ממון' התביעה אינה על עצם המעשה, אלא על גוף העדר הממון כעת, שאילו היינו מחייבים את בעל השור בתורת "בעל המעשה" היו עולות התמיהות הרבות, שהרי זה גרמא בעלמא, ועל כן לא ברור מה אכפת לנו איזה "מעשה" העבד שלו עשה, האם מעשה הריגה או מעשה היזק, שאם גדר החיוב זה שהוא נתהפך לבעל ה"מעשה" - מאי שנא מהו תוכן המעשה, ועל כן גם תמוה כיצד נדון את המעמיד, הגזלן והשומר - לבעלי המעשה, הרי אין שום סבה מהותית לייחס את המעשה - אליו.
ומוכח שב'נזקי ממון' התביעה היא על עצם ההעדר של זכאותו, ותביעתו היא על עצמות זכאותו, שתמשיך להיעמד כפי שהיתה קודם ההיזק, ועל כן לא ניתן לדון מצד שאין זה אלא גרמא בעלמא, שאכן, לא באנו לחייבו בתורת המעשים שהרי גרמא זה מריע רק בהגדרת המעשה וכדחזינן שגרמא בשבת גם פטור, וזהו גם מהאי טעמא [ושבת כל עניינה זה הגדרת הפעולה כ'מלאכה'] וכן יש חילוק רב בין עבד שהרג לבין עבד שהזיק, שברציחה הנידון הוא עצם המעשה, וזה פשיטא שלא ניתן לייחס לבעלים - ועל כן העבד חייב, אולם, באם התביעה היא על קיום זכאות הניזק, בכי האי אנו דנים מי יכול למנוע את המעשה, וה'אחראי' על מעשי עבדו זהו הבעלים שלו וזהו מאי דמסיק שם שכיון שחיישינן 'שמא יקניטנו רבו' ועל כן לא ניתן להגדיר את הבעלים כ'אחראי' על מעשי העבד.
ומוכח שב'נזקי ממון' התביעה אינה על עצם המעשה, אלא על גוף העדר הממון כעת, שאילו היינו מחייבים את בעל השור בתורת "בעל המעשה" היו עולות התמיהות הרבות, שהרי זה גרמא בעלמא, ועל כן לא ברור מה אכפת לנו איזה "מעשה" העבד שלו עשה, האם מעשה הריגה או מעשה היזק, שאם גדר החיוב זה שהוא נתהפך לבעל ה"מעשה" - מאי שנא מהו תוכן המעשה, ועל כן גם תמוה כיצד נדון את המעמיד, הגזלן והשומר - לבעלי המעשה, הרי אין שום סבה מהותית לייחס את המעשה - אליו.
ומוכח שב'נזקי ממון' התביעה היא על עצם ההעדר של זכאותו, ותביעתו היא על עצמות זכאותו, שתמשיך להיעמד כפי שהיתה קודם ההיזק, ועל כן לא ניתן לדון מצד שאין זה אלא גרמא בעלמא, שאכן, לא באנו לחייבו בתורת המעשים שהרי גרמא זה מריע רק בהגדרת המעשה וכדחזינן שגרמא בשבת גם פטור, וזהו גם מהאי טעמא [ושבת כל עניינה זה הגדרת הפעולה כ'מלאכה'] וכן יש חילוק רב בין עבד שהרג לבין עבד שהזיק, שברציחה הנידון הוא עצם המעשה, וזה פשיטא שלא ניתן לייחס לבעלים - ועל כן העבד חייב, אולם, באם התביעה היא על קיום זכאות הניזק, בכי האי אנו דנים מי יכול למנוע את המעשה, וה'אחראי' על מעשי עבדו זהו הבעלים שלו וזהו מאי דמסיק שם שכיון שחיישינן 'שמא יקניטנו רבו' ועל כן לא ניתן להגדיר את הבעלים כ'אחראי' על מעשי העבד.
וכן מוכח כבר מסוגיות הש"ס, מהראשונים ומהאחרונים ומהפוסקים שיסוד האיסור להזיק בא בתורת איסור גזל, ששניהם חייבים על עצם החסרון שהתהווה לרעהו [ב"מ סא, א עיין רש"י שם; רביו"נ ריש אבות; ב"מ מג, א; כ"מ בסנהדרין ב, ב; טור שעח; וכיוצ"ב] ותמהו רבים במהות הדימוי בינהם, והיסוד בזה הוא כהאמור, שמזכותי האדם במשפטי הבעלות שלו - שהיא תעמוד לו ושימשיך החפץ לעמוד עבורו [וכידוע שאיסור גזל בעיקרו הוא איסור משפטי כידוע בשער"י ה, א;] וכשם שאסור לאדם לגזול מכח זכאות האדם שהחפץ ימשיך להתהוות עבורו, כן הוא היסוד בהאיסור להזיק - שמזכותי הניזק - לתבוע שבעלותו תמשיך להתהוות.
- הודעות
- 718
- תודות
- 1,933
- נקודות
- 181
דבריכם נכונים, אך ז"פ דבלאו דלא תגזול אסרה תורה לחסר לרעהו אך בצורת גזילה, וודאי דאיסורא איכא רק כך, אך המניעה המשפטית להזיק יכולה לילמד מן הרציונל העומד מאחורי איסור גזל וכדבריכם, אך פשוט דאיסורא ליכא ולכך כשבררו האחרונים לאו למזיק נאלצו לההגיע לבל תשחית ואהבת לרעך כמוך וכיו"ב.
- הודעות
- 718
- תודות
- 1,933
- נקודות
- 181
י"ל בשינוי, לא דעניין המניעה שווה, דכדמצי לתבוע אל תגזלני על משקלו אל תזיקני, אלא ע"ד החיוב הוא, דבלאוו דגזילה גילתה תורה דממון המשויך לא' לו הוא עמוד לשימוש ולזכות ולא לאחר, ואף בדלא תבע, כ"כ דהממון משוייך לו בקניין או בכל דרך המזכה, והוא עומד כבעלים היא היא המונעת גזילתו, וכמו דעניין זכות שימושיו אינה תביעה דמחמת דבעלים הוא תובע אך הוא ליטל תשמישיו, אלא עצם עמידת הממון כשלו, כשלו ולא של אחר היא עומדת, ועצם עמידת הממון כך היא המזכה לו זכות השימוש דהוא ביטוי 'שלו' דידיה, והוא המונע בגזילה דזהו שגילתה תורה בפרשת גזל, ולפי"ז, הן אמת דהך במחסר בגזילה יעבור עליו בלאו, אך כח המניעה שייך אף בצורת נזק.
נערך לאחרונה:
לכך הובאו דברי כל המראי מקומות שבסוגריים - שמהות איסור הגזל הוא עצם החסרון שנתהווה לרעהו בסיבתו כלומר, ש'צורת הגזילה' היא עצם החסרון ברשות רעהו.
אם ברצונך שאשטח זאת - אשטח זאת בפירוש - הנה מבו' בב"מ [סא, א;] להא דס"ד שם למילף איסור אונאה וריבית בתור איסור גזל ופירש"י שם "שבכולן חיסרון ממון שמחסר את חברו" הרי לן דאיסור הגזילה איננו תלוי בנידון הלקיחה שלא כדין וכו' וכו' אלא על עצם החסרון הממוני שנגרם על ידי זה, ועוד מבו' כן מהא דקרי לגזל "חובל בממונו" והיינו הפסד וחסרון [סנהדרין ב, ב;] עוד מבו' כן מהגמ' בב"מ [מג, א;] שנוקטת בזה"ל "ההיא שעתא דקא שתי לה או דקתבר לה קא גזל מיניה", ולכאורה איתא להדיא דגם שבירה שהיא לכאורה פעולת נזק רגילה הרי היא מוגדרת כגזילה, וכן נקט הרביו"נ [בריש אבות] דאסור להזיק משום שאסור לגזול ולמעשה כ"ה גם בפוסקים דהא עי' בטור [שעח;] דכתב בזה"ל "כשם שאסור לגזול ולגנוב ממון חברו כך אסור להזיק ממונו".
אגב, בנוגע למה שכתבת בסוף ההודעה - היחיד שהאריך בזה באחרונים זה ה'סטיפלער', שאר הראשונים שעסקו באיסור הנזיקין [היד רמה, הרא"ש, הריטב"א, הרשב"ם] הזכירו זאת בסוגיות שונות שבהם אין חיוב תשלומין, ושם אכן יש מקום לומר שהאיסור הוא מוסרי וערכי גרידא, ולכן דרשוהו ממקומות כגון 'ואהבת לרעך' 'ונשמרתם' 'לא תעמוד על דם רעך' וכיוצ"ב, אבל כמו שברור לכל בר דעת שמערכת הנזיקין שהיא משפטית בכללותה, זקוקה להיות מושתתת על עקרונות משפטיים, ולכן ברור שכללות פרשיית הנזיקין מושתת על איסור גזל [וכמבואר בהדיא ברבינו יונה ובטור] וליכא מאן דפליג בזה באף מהראשונים והאחרונים, זולת ה'סטייפלער' וצ"ת שיטתו.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 718
- תודות
- 1,933
- נקודות
- 181
לא מבין מה אתה רוצה, צורת הגזילה אינה עצם החיסרון ברשות רעהו אלא במעשה גזילה נחסר רעהו וזהו שאסרה תורה, אך המחסר בצורת נזק לא עבר בלאו דלא תגזול,
לא מוכח כלום, ודקדוקי הלשונות דקרי למזיק גזל דקדוקי עניות הם
- הודעות
- 718
- תודות
- 1,933
- נקודות
- 181
חיובא דגזלן מורה דעל חיסור חבירו נתחייב, על רווח שלא כדין יש לתת עונש ומה תשלומין איכא בשינוי הבעלות, ומדחייב להשיב וכשליתא בעינה לשלם סך גזילתו ש"מ דעל החיסרון הוא בא.
מה זאת אומרת?!
'צורת הגזילה' זקוקה להעשות על ידי איזה מעשה נטילה שלא כדין? זה שייך גם בנזיקין שעשה מעשה נטילה שלא כדין!
'צורת הגזילה' זקוקה להעשות על ידי התהוות של חסרון ברשות הממונית של שמעון? זה שייך גם בנזיקין - שנתהווה לרעהו חסרון ברשות הממונית!
'צורת הגזילה' מתקיימת כאשר האדם מרוויח מהמעשה נטילה מרעהו, זה אכן לא שייך בנזיקין, אולם, לא סביר להניח שזה 'צורת הגזילה', מפני שמה אכפת לנו מה מתרחש אחר המעשה הפוגע ברעהו וביותר, שאחר דברי האחרונים שישנו מושג 'קנייני גזילה' - מה אכפת לנו הרשות להשתמשות שיש לו באותו הזמן - הרי זה באמת שייך לו כדת וכדין!
לא יודע כל כך למה כוונתך. אם באמת איסור הגזל אמור רק בציורים של 'צורת גזילה' שעדיין לא ביארת מה בדיוק המקרה בו הוא מצטייר - אזי כיצד הגמ' דימתה את אונאה וריבית לאיסור הגזל, הרי לא ניתן לדמותם כלל - שבהם מעשה הפגיעה הוא לא ב'צורת גזילה', וכן כל סוגיית תברא או שתיה תמוהה לשיטתך כיצד באשר 'תברא או שתיה' שאין כאן 'צורת גזילה' כלל נידונת בדיני הגניבה והגזילה עד כדי שהביאו הא דתנן ש'כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה' [עי' ב"מ מג, א; וכל הנידון שם בין הקצה"ח לד, ב; והנתיה"מ שם; תוס' רעק"א שם; וכיוצ"ב רבות].
דברי הטור [שעח;] שהאיסור להזיק הוא כמו האיסור לגזול, אינו סתם דמיון בעלמא, אלא שממש - מי שמזיק את רעהו עובר ב'לא תגזל', וכמו שביאר הפרישה שם שכוונת הטור לומר, שאפילו אם רוצה לשלם הנזק - אסור, כמו בגניבה וגזילה שמצינו פסוק של גזל על מנת להחזיר, וכן לשון הרביו"נ [ריש אבות] "שהרי כתוב לא תגזל, וכל הנזיקין באותו הלאו".
- הודעות
- 718
- תודות
- 1,933
- נקודות
- 181
לא, לאוו דלא תגזול קאי רק בחיסרו בצורת גזילה, דריבה רשותו בממון חבירו, משא"כ בנזק שחיסרו ברשותו ע"א דבשניהם חיסר ממונו דרעהו מ"מ ל"ד ולא עליה קאי קרא
נכון, אך חלוק צורת החיסרון מהותית כש"כ,
משנה מאוד, דבכדי לעבור עליו בלאו בעי' שיעביד מה דאסרה תורה דווקא, ויען שאין חילוקם רק במתקרה ברשות רעהו אחר עשייתו, אלא בצורת חיסורו חלוקים הם דאך בחיסרו בנטילה לרשותו חייבה תורה ולא במחסרו ברשותו
הדברים פשוטים בתכלית,
כיוון דבאיסור ריבית והונאה ביטלה התורה את רצונו, ואסרתו, אח"כ נידונת לקיחתו כלקיחה מרשות חבירו שלא כדין, וכיוון דבהונאתו או בנטילתו ריבית נתרבה קנינו בממון חבירו שאינו מגיעו חשיב גזלן, וא"ת הא הלה מסכימו, תשובתך בצידו, הגע עצמך האיך אסרתו תורה, הא כל דיני הממונת לא נאמרו היכא דמסכימים ביניהם דוגמת הכרעות בספק ממון, ביומו תיתן שכרו, האחבצל"ב, ועוד, ומה נשתנו ריבית והונאה? אלא ע"כ חלוק איסוריהו ביסודו, דקבעה התורה דתוספת הריבית ושיעור ההונאה אינם שייכים לו אף בהסכימו ביניהם, דגזה"כ דאין בעלותו נתפסת בו ולעולם נותר שם בעליו עליו, ולכך תמיד כשנוטלו חשיב כנוטל ממון חבירו שלא בדין, ומרבה ממונו בממון חבירו, ושפיר חשיב 'צורת גזילה' לחייבו בלאו דלא תגזול, ופשוט.
אתה שואל ברצינות? תברא או שתיה כידוע, חיובו הוא משום דזוכה בו בשתייתו או בתבירתו ולכך חשיב מרבה ממונו בממון חבירו ושפיר צורת גזילה הוא.
מדברי הטור כמובן ליכא שום ראיה, דאף לדברינו א"ש דכשם שמנוע מלחסר חבירו בצורת גזילה מנוע ג"כ לחסרו בהיזק, וגם לשון הפרישה אינו מורה כלום למעיין אפי' מקופיא שם
הערה...
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבן שלמה
- אברייך
- אבריימי
- אברך 11
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אוריה דניאלי
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בינה לעתים
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בפקודיך אשיחה
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבאר
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המביט
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וידעת היום
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חבצלת
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוצניק
- חוקר תורני
- חידודא
- חיינו
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יאר
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף גליקמן
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מרדכי זנגר
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נעם
- נפקא מינא
- נפש שוקקה
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עפר זמיר בן יעקב
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קדוש אלול
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר נחשון
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמע ישראל
- שמעון ן' יוסף
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר
משתמשים שצופים באשכול הזה
נושאים דומים
ד' תעניות בין המצרים ת"ב
האם יש חיוב לימוד בתשעה באב ובימי אבלות