גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,363
תודות
11,035
נקודות
885
בחוט שני (פ"ז ה"ג, הובא בדרשו סי' תמ"ב סקמ"ב, עיי"ש) כתב שרעל עכברים העשוי מחיטים המצופים ברעל, כיון שא"א לקלף לגמרי את הרעל, וזה מסוכן, נחשב שאינו ראוי לאכילת כלב ומותר להשהותו בפסח.

ולכאורה קשה שהנה במשנה בחולין (נח:) תנן שבהמה שאכלה סם המות, או שהכישה נחש, מותרת משום טריפה ואסורה משום נפשות, וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' ס' ס"ב), ודייק הגרד"ל שליט"א שמשמע מכאן שלולי שהיא לא הייתה טריפה היה בה איסור טריפה, אלמא שתערובת רעל לא גורמת שייחשב שאינו ראוי לאכילה, וחלוק מאופן שמעורב דבר שפוגם טעמו שאז אי אפשר במציאות לאוכלו, ואם כן תקשי כאן. [ואין לומר שזה גופא כוונת המשנה שכיון שהיא אסורה משום סכנת נפשות, אין בה משום טריפה, כיון שאין זה משמע, וגם מאי "ומותרת משום טריפה", והרי שום איסור אין בה ומדוע נקטו דוקא איסור טריפה, וגם שנכתב קודם דין זה].​
 
משמע מכאן שלולי שהיא לא הייתה טריפה היה בה איסור טריפה, אלמא שתערובת רעל לא גורמת שייחשב שאינו ראוי לאכילה,
אולי י"ל דאם אכלו אחשביה וכש"כ הרא"ש לענין חרכו קודם זמנו, וא"כ ה"ה דבר שהוא לא ראוי מצד סכנה, מי שבכל זאת אוכלו הוי כמי שאצלו הוא כן ראוי, אמנם לדעת החולקים על הרא"ש לא יתישב.
ומיהו י"ל דאף לדעת הרא"ש אפשר דלא דמי לחרכו די"ל דע"י שאוכלו כמו שהוא ע"כ שמה שנחרך לא מהני אצלו להפקיע שם חמץ ממנו, משא"כ לענין רעל מציאות דלא הוי ראוי לאכילה וא"א להכחיש את המציאות אף אם אכלו.
ולאידך גיסא י"ל דהכא כו"ע מודו להרא"ש דאם אכלו איכא בזה אחשביה, דלא דמי לחרכו דדוקא התם פליגי ארא"ש דכיון דחרכו לא הוי מין חמץ ומה יהני ליה מה שאכלו, משא"כ הכא הרי באמת הוא ראוי מצד עצמו, אלא דיש סברא דכיון שהוא דבר המסכן את האכלו ומשום כך לא אוכלים אותו וזה גופא מייחס לו דבר שאינו ראוי, משא"כ אם מתעלם מהסכנה שיש בזה ואכלו הרי באמת הוא ראוי מצד אכילתו וא"כ לכו"ע נחשב אוכל הראוי.
אבל לענין ב"י וב"י כיון שלא אוכלים אוכל שמסוכן לא עובר ע"ז, ושפיר ניחא מש"כ החוט שני לענין ב"י וב"י.
 
לכאורה יש לחלק טובא, הרי כאן מדובר שזה מצופה ברעל ולא שייך לאוכלו משא"כ בבהמה שאכלה רעל ששייך לאכלו וגם להנות ממנו כי הוא אינו מרגיש את טעמו של הרעל .
 
לכאורה יש לחלק טובא, הרי כאן מדובר שזה מצופה ברעל ולא שייך לאוכלו משא"כ בבהמה שאכלה רעל ששייך לאכלו וגם להנות ממנו כי הוא אינו מרגיש את טעמו של הרעל .
לא נכון, הובא מהגרנ"ק שמצד שזה מסוכן נחשב לא ראוי לאכילת כלב, וכאן הרי זה מסוכן כמפורש במשנה, א"כ מהאי טעמא יחשב שנפסל מאכילה.
 
אלמא שתערובת רעל לא גורמת שייחשב שאינו ראוי לאכילה, וחלוק מאופן שמעורב דבר שפוגם טעמו שאז אי אפשר במציאות לאוכלו, ואם כן תקשי כאן
לא הבנתי, היא טריפה כי היא אכלה סם המוות ועומדת למות, אבל לגבי חמץ זה נחשב שנפסל מאכילת כלב בגלל הסכנה [אני לא מבין הסברה אבל זה סברת הגרנ"ק]
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון