אב תשפ"ו ברכת המצוות ברכה על ביעור חמץ וארוסין (1 צופה)

[אברך מישיבת מיר]

ידוע פלוגתת הרמב"ם והראשונים האם מברכים ברכת המצוות על אירוסין, דדעת הרמב"ם אישות (פ"ג כ"ג) דהו ברכת המצוות דכ' דבעינן לברך ברכת האירוסין קודם הקידושין דכל ברכת המצוות קודם לעשייתן אבל הרא"ש בכתובות (פ"א סי"ב) פליג עליה דברכת האירוסין ברכת השבח ולא ברכת המצוות כיון דאין מצוה לקדש אשה והמצווה רק פריה ורביה וכיון דאפשר לקיים את המצוה שלא ע"י הקיד' אין מעשה זה מעשה מצוה ואין מברכים עליו אמנם בדעת הרמב"ם י"ל דאיכא מצוה לקדש אשה וכמבואר בסה"מ (מצוה רי"ג) ולפיכך שפיר מברכים ע"ז, והדברים ידועים.

אמנם בר"נ (ב' ע"ב מדפי הרי"ף) כתב להקשות על הרמב"ם דאין הקיד' גמר המצוה אלא הנישואין ואין מברכים על דבר שאין מעשה זה גמר המצוה.

ויש להבין דהא בבדיקת חמץ מבואר בראשונים בפסחים (ז ע"א) דעיקר המצוה הוא הביעור ואין גמר מלאכת הביעור בבדיקה אלא בשריפה למחר וא"כ יש להקשות לשיטת הר"ן דאין מברכים על דבר שאין במעשהו גמר המצוה מדוע מברכים על בדיקת חמץ הא אין במעשה הבדיקה גמר מצווה ביעור

ואפשר לחלק דבבדיקה המעשה הוא מעשה א' של ביעור, ולפיכך אפי' אם לא ניגמר במעשה זה שפיר מברכים עליו, משא"כ קידושין וחופה אלו ב' מעשים וכיון שבמעשה א' אין גמר המצוה אין מברכים עליו וצ"ע.

 

[ליטאי כבד]

וכמדומה שעיקר הדברים מבוארים בר"ן ועוד ראשונים בפסחים דף ז' להדיא, שביארו מה החידוש ש'הבודק צריך שיברך' כיון שאינו גמר המצוה, והטעם שמברכים הוא משום שהביעור הוא גמר של הבדיקה והברכה היא על כל מהלך הביעור, (וגדולה מזו מצינו לאחד מן הראשונים שכתב שהיה צריך להיות הדין שלא ידבר מהברכה ועד הביעור למחרת אלא שא"א בכך ולכן הקילו), ומה שאין כן בקידושין הרי באמת הם שני ענינים.