חוקת בעניין חרב הרי הוא כחלל בנגע בראשון (1 צופה)

[גרינפלד]

הרע"ב (עדויות פ"ב מ"א) כתב שכלי שנגע בראשון לטומאה מטמא מת - נעשה גם ראשון,
וכך מקובל לבאר בר"ח שמובא בראשונים בחולין (ב, ב), עי' קוב"ש (פסחים אות סז).

אכן פשטות לשון הר"ח, וכן כמדומה מבואר בכת"י של הר"ח (הובא בהוספות לתוס' הרא"ש חגיגה, ע"י הגר"ד מצגר שליט"א) שכלי שנגע בראשון שבא מטמא מת - נעשה אב.
ולכאורה זה תמוה מאוד; ובאמת הרמב"ן כתב שא"א להעמידה.

ואולי אפשר לבאר שכמו שלר"ת רק כלי מתכות נעשה כמת, והטעם כי במתכת הורגים ויש למתכת שייכות למיתה,
ה"נ לראשונים האחרים בכל כלי - ברגע שנוגע בטומאת מת - מתעורר הקשר שלו למיתה ונהיה אב.
מיהו אבי אבות לא נהיה, רק בנגע במת. וצ"ע אם זה ניתן להאמר.

 

[אוהב ספר]

ה"נ לראשונים האחרים בכל כלי - ברגע שנוגע בטומאת מת - מתעורר הקשר שלו למיתה ונהיה אב.

לחץ כדי לכווץ...

איך מתעורר הקשר למיתה אם נגע בדבר שאין לו כזה קשר למיתה כלל?

 

[אוהב ספר]

הרע"ב (עדויות פ"ב מ"א) כתב שכלי שנגע בראשון לטומאה מטמא מת - נעשה גם ראשון,

לחץ כדי לכווץ...

וצ''ע דהלא הרע''ב עצמו כמדומה דס''ל דבעי' עוד פסוק לומר שאם נגע באב נעשה אב - מהא דמלחמת מדין, וא''כ מנלן דה''ה בראשון.

 

[גרינפלד]

איך מתעורר הקשר למיתה אם נגע בדבר שאין לו כזה קשר למיתה כלל?

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה אדם שנגע באדם שנגע במת - גם טמא מחמת המת,
ועי' זבחים (מג, ב) שהנוגע בטמא מת - מבחינה מסוימת חמור ממי שנגע בשרץ,
וכמדומה שיש על זה בנצי"ב.

 

[אוהב ספר]

לכאורה אדם שנגע באדם שנגע במת - גם טמא מחמת המת,

לחץ כדי לכווץ...

אבל לא בכזה דרגה כמו המת עצמו, אלא כמו מי שנגע במת

 

[גרינפלד]

אגב בעניין חרב כחלל, הנה שיטת ר"ת שהוא רק בכלי מתכות, ושיטת הרמב"ם וראשונים נוספים שבכל הכלים חוץ מחרס,
והרמב"ן (ב"ב כ, א) והתוס' הרא"ש (החדשים, נזיר נד, ב), והשטמ"ק (ב"ק כה, ב) מביאים מהירושלמי בפסחים שהוא רק בכלי מתכות.
אכן בחי' ר' מאיר שמחה על הירושלמי כ' שהוא ט"ס בירושלמי, ואדרבה מבואר בירושלמי כהרמב"ם שרק כלי חרס לא,
וכיוון לזה הגראי"ש גריינימן שליט"א (במסכת, אהלות).