- הודעות
- 4,368
- תודות
- 11,068
- נקודות
- 885
בפסחים (ל, א) מבואר שאפשר להשאיר כלי שבלוע בו חמץ בפסח, מלבד לר"י דס"ל שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדאורייתא, לא יוכל להשתמש בו אחר הפסח. והקשו הראשונים אי נימא שיש טעם כעיקר לאיסור בל יראה, מדוע לא נאמר שצריך לבער את הכלי משום החמץ שבלוע בו.
ובספר מנחת ברוך כתב שיתכן לומר שזה ככופת שאור שייחדה לישיבה וטח פניה בטיט. והקשו הקהלות יעקב ולהבחל"ח הגרד"ל שליט"א, שכאן לא ייחד זאת לדבר אחר [ואדרבה עומד ליבלע באוכל שיבשלו בו]. ויש להוסיף שע"כ אין זה כטח פניה בטיט, שא"כ לא היה נאסר בהנאה אחר הפסח גם לר"י, כיון שבפסח לא היה זה חמץ[1].
ובחי' הרי"מ (פסחים שם, בסופו) ביאר, שזה חשיב כנפלה עליו מפולת, וכ"כ החזו"א. עוד ביאר בחי' הרי"מ שכיון שכל איסור טעם הוא רק כשהוא מורגש, אין זה שייך אלא באכילה או כשנבלע באוכל שראוי להיאכל, וכשראוי להיאכל נחשב כאילו כולו חמץ.
עוד כתב שזה נחשב לא אפשר ולא קמיכוון, כיון שאינו רוצה לשבור הקדירה, עכ"ד. ולכאורה קשה שהרי זה פסיק רישא [עיי"ש בדברי החי' הרי"מ קודם לכן], ועוד קשה שהרי בגמ' בפסחים זו מימרת רב, ואיהו ס"ל בשבת (כב, א) שדבר שאינו מתכוון אסור.
ובספר מנחת ברוך כתב שיתכן לומר שזה ככופת שאור שייחדה לישיבה וטח פניה בטיט. והקשו הקהלות יעקב ולהבחל"ח הגרד"ל שליט"א, שכאן לא ייחד זאת לדבר אחר [ואדרבה עומד ליבלע באוכל שיבשלו בו]. ויש להוסיף שע"כ אין זה כטח פניה בטיט, שא"כ לא היה נאסר בהנאה אחר הפסח גם לר"י, כיון שבפסח לא היה זה חמץ[1].
ובחי' הרי"מ (פסחים שם, בסופו) ביאר, שזה חשיב כנפלה עליו מפולת, וכ"כ החזו"א. עוד ביאר בחי' הרי"מ שכיון שכל איסור טעם הוא רק כשהוא מורגש, אין זה שייך אלא באכילה או כשנבלע באוכל שראוי להיאכל, וכשראוי להיאכל נחשב כאילו כולו חמץ.
עוד כתב שזה נחשב לא אפשר ולא קמיכוון, כיון שאינו רוצה לשבור הקדירה, עכ"ד. ולכאורה קשה שהרי זה פסיק רישא [עיי"ש בדברי החי' הרי"מ קודם לכן], ועוד קשה שהרי בגמ' בפסחים זו מימרת רב, ואיהו ס"ל בשבת (כב, א) שדבר שאינו מתכוון אסור.
[1] ובעניין זה יש להעיר לשיטות שאין חנ"נ בבלוע, מדוע איסור חמץ שעבר עליו הפסח [לר"י] כן חל. וצריך לחלק.