בעניין מהות דיני החזקות - עיקרון נפשי מוחלט או הנחה תלויה בזמן? (1 צופה)

[מחשבה]

לכאו' כמה מדיני החזקות שבתלמוד (כגון: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו") נראים כנובעים מהבנה פסיכולוגית של טבע האדם והתנהגותו.

האם יש לראות בהם ביטוי להנהגות פסיכולוגיות חולפות שתלויות בהקשר חברתי-תרבותי מסוים (ולכן עשויות להשתנות)?
או שמא מדובר בעקרונות קבועים ועמוקים שמושרשים במבנה הנפש האנושית?

התשובה הפשוטה נראית ברורה, חזקה זו נקבעה משום שהיא משקפת את טבע האדם. אך מצד שני, נראה שהזמנים השתנו, והיום יש גידול נרחב בתופעת נשים שאינן מעוניינות כלל להינשא, לעיתים מבחירה מודעת.
האם שינוי מציאותי זה אינו אמור להשפיע על תוקפה של החזקה ההלכתית?
ואם כן, כיצד אמורים חז"ל לדון בנתון שנראה תלוי-זמן בתוך מסגרת הלכתית נצחית?

אשמח מאוד לשמוע מקורות, עיונים, וכן אם מישהו ראה התייחסות לכך בדברי ראשונים או אחרונים.

 

[מטות מסעי]

לכאו' כמה מדיני החזקות שבתלמוד (כגון: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו") נראים כנובעים מהבנה פסיכולוגית של טבע האדם והתנהגותו.

האם יש לראות בהם ביטוי להנהגות פסיכולוגיות חולפות שתלויות בהקשר חברתי-תרבותי מסוים (ולכן עשויות להשתנות)?
או שמא מדובר בעקרונות קבועים ועמוקים שמושרשים במבנה הנפש האנושית?

התשובה הפשוטה נראית ברורה, חזקה זו נקבעה משום שהיא משקפת את טבע האדם. אך מצד שני, נראה שהזמנים השתנו, והיום יש גידול נרחב בתופעת נשים שאינן מעוניינות כלל להינשא, לעיתים מבחירה מודעת.
האם שינוי מציאותי זה אינו אמור להשפיע על תוקפה של החזקה ההלכתית?
ואם כן, כיצד אמורים חז"ל לדון בנתון שנראה תלוי-זמן בתוך מסגרת הלכתית נצחית?

אשמח מאוד לשמוע מקורות, עיונים, וכן אם מישהו ראה התייחסות לכך בדברי ראשונים או אחרונים.

לחץ כדי לכווץ...

טב למיתב טן דו לכאורה אינו מחייב שזה דעת האשה אלא שזה באמת כך מה שודאי אין סיבה שישתנה

 

[לחושבי שמו]

טב למיתב טן דו לכאורה אינו מחייב שזה דעת האשה אלא שזה באמת כך מה שודאי אין סיבה שישתנה

לחץ כדי לכווץ...

במחילה רבינו אבל מה ההגיון במה שאתה אומר, יש לך מקור?

 

[מחכה]

מדובר בעקרונות קבועים ועמוקים שמושרשים במבנה הנפש האנושית

לחץ כדי לכווץ...

להבנתי זו האמת הנצחית, מי שטוען שאצלו ''זה עובד אחרת'' הוא מכסה את האמת הפנימית שלו ומלביש אותה בלבוש שק.

ברור לכל שיש רצון פנימי עז לכל אדם לחיות ומי שנוהג באופן אחר, מאפיל על הפנימיות שלו בשל חולי הנפש.
בריבוי פעמים אחר שהצילו את האדם, הוא הודה על כך וכן נשים שלא התחתנו בריבוי פעמים הצרו ע''כ. חכמים גילו מהי האמת הפנימית.

 

[יראת ה' היא חכמה]

לכאו' כמה מדיני החזקות שבתלמוד (כגון: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו") נראים כנובעים מהבנה פסיכולוגית של טבע האדם והתנהגותו.

האם יש לראות בהם ביטוי להנהגות פסיכולוגיות חולפות שתלויות בהקשר חברתי-תרבותי מסוים (ולכן עשויות להשתנות)?
או שמא מדובר בעקרונות קבועים ועמוקים שמושרשים במבנה הנפש האנושית?

התשובה הפשוטה נראית ברורה, חזקה זו נקבעה משום שהיא משקפת את טבע האדם. אך מצד שני, נראה שהזמנים השתנו, והיום יש גידול נרחב בתופעת נשים שאינן מעוניינות כלל להינשא, לעיתים מבחירה מודעת.
האם שינוי מציאותי זה אינו אמור להשפיע על תוקפה של החזקה ההלכתית?
ואם כן, כיצד אמורים חז"ל לדון בנתון שנראה תלוי-זמן בתוך מסגרת הלכתית נצחית?

אשמח מאוד לשמוע מקורות, עיונים, וכן אם מישהו ראה התייחסות לכך בדברי ראשונים או אחרונים.

לחץ כדי לכווץ...

אכן @מחשבה מענינת,
לענ"ד הדברים הם פשוטים, והיינו שהנה זה וודאי כשנבוא לדון במעלת האדם, בין שלל מרכיביו הנצרכים והייחודיים תופסת לה מקום של כבוד הנפש שזה בעצם מהות האדם, והיינו מה שהופך את ראובן להיות ראובן ולא שמעון אינו מחמת שהם שני גופים או שאינם דומים כיוון שזה אינו אלא חילוק חיצוני, אלא וודאי שהדבר שמקיים אותו כראובן הינה הנפש הייחודית אשר יש רק לו [יש להאריך בזה רבות, ואכמ"ל],
ברם, כשנבוא לדון במערכת הפעלת הנפש הרי וודאי שעיקרי הדברים דומים למאד, ותמיד עמלו גדולי תורת הפסיכולוגיה למצוא את המכנה המשותף שבו מאוחדים הם שלל נפשות האנשים, והיינו שזה וודאי שרעיון הנפש הינו מאוחד ברעיונותיו אצל כלל בנ"א, אלא שבכל אחד יש את הגוון המיוחד שלו שג"כ מורכב ממכלול של כמה דברים,
ועכ"פ ישנם דברים עיקריים ויסודיים אשר בזה אין מחלוקת כלל שזה דבר שהינו טבוע בעומק הנפש והוא אינו רק חלק אינטגרלי בלחוד, אלא הרבה מעבר לזה - שכשנבוא לדון מה היא הנפש נאמר שהיא א' ב' וג' שאלו דברים הטבועים עמוק במהות הנפש, ובמילים אחרות: אלו דברים שהנפש מחייבתם בעצם קיומה,
ואע"פ שנראה אדם שאינו מחוייב לעיקרון הלזה וא"כ לכאו' נפשו היא אינה ככל הנפשות,
וודאי שהתשובה לזה שנפשו היא ככל נפשות האדם אשר כן מחויבים לאותו העיקרון שהוא אינו מחוייב, והטעם שהוא אינו מחוייב כיוון שיש לו סיבה חיצונית כל שהי, אשר מונעתו להיות חלק מאותו העיקרון, אך וודאי שעצמות הנפש הייתה מחויבת לאותו עיקרון ועדיין מחויבת לזה, אלא שמה שלמעשה אינו פועל כך היא מחמת סיבה חיצונית, [וכגון מה שהנפש מחייבת את האדם לכסות ערוותו, וזה דבר שטבוע בעצמות הנפש ממש, ואע"פ שהא חזינן בנ"א שאינם מכסים ערוותם, וודאי וודאי שאינו אלא מחמת סיבה חיצונית כגון רדיקליזם או פרוגרסיבם וזה מונעו מלהיות נכפף למה שנפשו רוצה],
ולעניינו, חז"ל ברוב חכמתם ובהכירם את נפש האדם, קבעו בצורה ברורה שנפש האשה מחפשת לישב יחדיו ונפשה נוקעת מלישב בדד, וזהו דבר ברור שנפש האשה מחייבתו, [כיוון שנפש האשה מחפש נפש תאומה וכו' מאז נחלקה האשה צלע מאדם הראשון, וכל הגדרתה אינו אלא צלע וכיוון שכך איננה אדם אלא רק ע"י שתתחבר לאדם, ואיני מתכוון להגדרת מעמד האשה, אלא הגדרת נפשה ותו לא] , ואע"פ שמצינו נשים שאינם מעונינות להתחתן זה אינו אלא מחמת סיבה חיצונית כגון פחד מלהיות מחוייב או משום רדיקליזם של מעמד האשה וכו', אך וודאי שהנפש מחייבתה להינשא, אלא שלמעשה אינה עושה זאת,
ואם כנים הדברים א"ש היטב, שהרי חזקה אינה מכריחה שכך המצב אלא סה"כ הנהגה פשוטה של המצב הקיים, והיינו שחזקה ענינה הוא לנקוט את המצב הפשוט, והמצב הפשוט הוא כפי איך שתחילת הדבר עומד להיות, וכיוון שתחילת כל אשה הוא וודאי להינשא כי זה המצב הפשוט, אע"פ שאולי יהיה לה סיבה לא להינשא, זה אינו סותר כלל את החזקה שהיא נקיטת המצב הפשוט, שהוא וודאי זה שאשה מעונינת להינשא, ולכך וודאי שזה אינו סתירה לחזקה כלל כפי שנתבאר באריכות שיש את עצם הדבר ויש את הסיבות החיצוניות שג"כ גורמים לכל מיני ענינים לא להתקיים,

ואקווה שינעמו דברי באוזני מר

 

[אך טוב וחסד]

טב למיתב טן דו לכאורה אינו מחייב שזה דעת האשה אלא שזה באמת כך מה שודאי אין סיבה שישתנה

לחץ כדי לכווץ...

אם זו לא דעת האישה איך זה "באמת כך"?

 

[יראת ה' היא חכמה]

אם זו לא דעת האישה איך זה "באמת כך"?

לחץ כדי לכווץ...

המדובר הוא אינו על דבר שתלוי בדעת, אלא הרבה מעבר לכך !!!
והיינו שזה דבר שעצמות האשה דורשת אע"פ שהיא אין בדעתה כך, אלא זה היא !!!
וזה כוונתו שזה באמת כך, והיינו שזו משיכה שהיא עצמה אינה יכולה להסביר, אמנם אנו יודעים בבירור שזה דבר שנפשה דורשת מצד עצם התקימותה וכו' וכפשנ"ת.

 

[יהודי חושב]

ודאי שכל החזקות שבגמרא – כגון "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" וכן אין אדם פורע תוך זמנו אינן סטטיסטיקה בלבד, כך שכאשר משתנה הסטטיסטיקה ההלכה תשתנה בהתאם.
אלא שיש סיבה בטבע מהותית לכך ש-טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, וכן ש-אין אדם פורע תוך זמנו.
ואדם שאין בו את הסיבה הזאת עליו להוכיח זאת, כי ההיגיון אומר שלכולם היא קיימת.
אם זה היה רק עניין סטטיסטי הרי שמהות הסטטיסטיקה היא שאינה חלה על כל אחד ואחד, אלא על רוב.
ואז היה מקום לדיון שלכם.

 

[דבר היושר]

לא הבנתי.

ברור שזה קביעת רז"ל שזהו דעתם של בני אדם, ומי שלא נוהג כן - 'בטלה דעתו אצל כל אדם', ומלבד זאת - אינו נאמן - שרז"ל ידעו בנפשו של אדם, שזה טבעו והתנהגותו ומי שטוען שהוא שונה - אינו נאמן.

ואגב, מילתא דפשיטא היא שאלו קביעות שאינם ניתנים לשינוי, שהרי צא וראה כמה דינים והלכות בתלמוד תלויים אך בהבנתם של רז"ל בדעתם של בני אדם א. 'חזקה מה שתחת ידו שלו' שבנויה על 'אחזוקי איניש מיגנבא לא מחזקינן' [שבועות מו, ב;] - ומה יהא באחד שיטען על רעהו שהוא אינו כן וגזלן ידוע הוא - פשיטא שלא נאמן שהרי אין זה קביעה סטטיסטית אלא ידיעה ברורה בהתנהלותה של נפש האדם ב. "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו" שבעבור זה אדם לא נאמן לטעון פרעתי תוך זמנו [ואע"ג שטוען שהוא פרע מוקדם בכדי שלא יטרידו] וכי תיסיק אדעתין שייתבטלו הדברים במהלך הדורות ג. כל המושג 'שבועת היסת' מבוסס על כך ש"חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו" [שבועות מ, ב;] ד. כל המושג 'שבועת מודה במקצת' מגיע מההנחה הפסיכולוגית בנפש האדם ש"חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו", ומה שכפר במקצת זהו רק משום שאשתמוטי קמשמיט [ופלא הוא שלא עלה בדעתן של רז"ל שאותו אדם כלל לא רוצה לפרוע יותר מכך] אני יכול לפרט עוד, אבל דומני שעיון קצר במרחבי הש"ס יביא את המסקנא הברורה כמו שהבהרתי בתחילת ההודעה.

 

[אך טוב וחסד]

המדובר הוא אינו על דבר שתלוי בדעת, אלא הרבה מעבר לכך !!!
והיינו שזה דבר שעצמות האשה דורשת אע"פ שהיא אין בדעתה כך, אלא זה היא !!!
וזה כוונתו שזה באמת כך, והיינו שזו משיכה שהיא עצמה אינה יכולה להסביר, אמנם אנו יודעים בבירור שזה דבר שנפשה דורשת מצד עצם התקימותה וכו' וכפשנ"ת.

לחץ כדי לכווץ...

ולכן נשאלת השאלה של פותח האשכול, איך זה ש-

היום יש גידול נרחב בתופעת נשים שאינן מעוניינות כלל להינשא, לעיתים מבחירה מודעת.

לחץ כדי לכווץ...

?

 

[אך טוב וחסד]

לא הבנתי.

ברור שזה קביעת רז"ל שזהו דעתם של בני אדם, ומי שלא נוהג כן - 'בטלה דעתו אצל כל אדם', ומלבד זאת - אינו נאמן - שרז"ל ידעו בנפשו של אדם, שזה טבעו והתנהגותו ומי שטוען שהוא שונה - אינו נאמן.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי.

ברור שהיום המצב השתנה. (קרובי בחו"ל מספרים לי שם על הרבה אחוזים של נשים שלא מתחתנות). אז איך אפשר לומר היום 'בטלה דעתו אצל כל אדם'?

 

[יהודי חושב]

לא הבנתי.

ברור שהיום המצב השתנה. (קרובי בחו"ל מספרים לי שם על הרבה אחוזים של נשים שלא מתחתנות). אז איך אפשר לומר היום 'בטלה דעתו אצל כל אדם'?

לחץ כדי לכווץ...

כבודו צודק שבפשטות אין בטלה דעתו אבל גם לנשים מחו"ל שסיפרו לך שלא מתחתנות יש סיבה חיובית שהם יתחתנו מחמת טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, ולכן אנחנו רואים בפשטות כאלו הם רוצות להתחתן אלא שיש להם סיבה אחרת שמונעת אותם.

 

[יראת ה' היא חכמה]

לא הבנתי.

ברור שזה קביעת רז"ל שזהו דעתם של בני אדם, ומי שלא נוהג כן - 'בטלה דעתו אצל כל אדם', ומלבד זאת - אינו נאמן - שרז"ל ידעו בנפשו של אדם, שזה טבעו והתנהגותו ומי שטוען שהוא שונה - אינו נאמן.

לחץ כדי לכווץ...

אינני מבין כלל ועיקר את דברי מר,
מ"ט בעינן לטעם שבטלה דעתו אצל כל אדם, ובלא"ה י"ל כפש"כ בהרחבה דהלא חזקה אין עניינה אלא לנהוג כהפשטות, והכא אמדו חז"ל דנפש האשה וודאי רוצה לינשא אלא שיש לה מעכבים חיצוניים שנתחדשו לה ומנעתה מלעשות כאשר איוותה נפשה, וא"כ א"ש מ"ט אמרינן דהחזקה היא טב למיתב, משום דזו הפשטות קודם שיתחדשו בה ענינים מוזרים,
ומ"ט לא סגי למר בזה, ואזיל למרעה אחריתא ומבקש סחורה ואינו מוצא????