קידושין מהות הקנין באשה (4 צופים)

[מבקש תורה]

יש לי מאמר איני מכיר את המחבר

 

[צריך עיון]

אני מעתיק לכאן מש''כ מלפני אי אלו שנים
מכיון שכתבתי את זה בהיותי נער, אני מניח שאין תועלת בעצם הדברים אלא בציונים שבתוכם, על כן הדגשתי לפו''ר את כל הציונים שבתוה''ד אולי תמצא בזה תועלת.
בסוף יש ציונים נוספים ברצף.

מתוך בית ארזים ענינים שונים
בגדר חלות קידושין

א. יש לחקור במהות הקידושין מה הם, אם קנין הוא לאיש באשתו כקנין האדם בשר חפציו, או''ד הוא ענין 'אישות' בלבד מה דדבק האיש באשתו והיו לבשר אחד, ואין לו בה שום ענין קנין ממון, והא לא מיבע''ל דישנה גם להאישות רק מספק''ל אי גם קנין איכא, והנה גם אם נימא דגם קנין איכא, אכתי אית לן לברורי אי הוו ב' חלותים נפרדים או דהאחד הוא סיבת חבירו, וא''כ מה הוא הסיבה ומה המסובב, ואי שייך לאחד בלא חבירו, ונחזי.

כתב בפנ''י גיטין דמ''ג דהנה בגמ' שם דפ''ג לא משכח''ל אישות שני מתים [הי' ב' אחים דאי''צ יבום] אלא בגונא ד'חוץ', יעו''ש, ואמאי לא מקומי לה בשפחה חרופה שקיבלה קידושין מאחר ונמצא דשני אישים לה, וקידושי שני תפסי דשפחה חרופה אינה אלא בלאו ואנן כרבנן קי''ל דקידושין תוספין בחיי''ל. ובי' הפנ''י דהאומנם מצד האיסור אין מניעה להחלות, אך סו''ס כיון דכבר קנויה היא לאחר אין לה יד לקבל עוד קידושין, ובאבנ''מ [סי' מד סק''ד] השיגו מגמ' לק' דס''ז ע''ב דשקלינן וטרי' מנ''ל דאין קידושין תופסין בא''א, ואמאי לא אמרי' דתיפו''ל משום דלי''ל יד לקבל קידו' מאחר. וכבר יישב בחזו''א [סי' קמח לדס''ז] דבלא קרא אף דקידו' לא תפסי עכ''פ אין הולד ממזר, דאי הוי ביאת איסור משום 'ערוה' אזי הולד ממזר, או' משום דהוי ביאה בלא קידו' לחוד לא נימא דממזר הוא.

ובאמת יל''ע בד' האבנ''מ, דהנה אי אמרי' דיש להבעל קנין באשה, עדיין י''ל בזה שני גדרים, האם הוי קנין גמור ומוחלט על עניני אישותה והמסתעף מזה, או''ד דהיא משועבדת לו לעני''ז להיותה קנויה לו כאשה לאיש, או' אי''ז סותר שתהיה גם לאיש אחר[ ואו' אם יצא סתירה בין שניהם מסתמא יד ראשון על העליונה] דהוא לא קנה בעלות על הווית האשה רק שהיא נתהוותה לו וממילא יד לו הזכויות והדינים שבכך [דרך קצרה, הווית האשה לבעל הוא קנינא בה או שהוא נהיה בעלים על כל ענין הוויתה]. ודו''ק.

וא''כ י''ל דבלא קרא דאין קידו' תופסין בא''א היה לנו לומר כהצד הא', או' חר דחידשה לנו תורה דאין קידושין תופסין בה אחר שנתהוותה כבר לאיש אחר, וממילא מבואר הגדר כהצד השני דמעצם קנינו על הוויתה אין ליה יד לקידו' אחרים.

אומנם באמת אין נראה לומר כן דלפי''ז נמצינו למדים דלא כד' החזו''א הנ''ל דממזר תלוי בביאת הערוה [אף דודאי הדין כן, הלא שוב אי''צ להנ''ל], וז''א, ודו''ק.

ואכתי יש לנו לילך בדרך זו ובאופ''א, דבפשוטו יש ללמוד מדברי האבנ''מ דס''ל דאין קנין בקידו' כלל, ולהנת' י''ל דודאי איכא קנין ורק כהגדר הא' דזה אינו סיבה שלא יהא לה יד לקבל קידו' מאחר, ומה דלא תפסי קידו' משום דאין קידו' תוספין בחיי''כ.

ב. בשיעורי הגר''י מפונביז' [סי' א] כתב להוכיח דהנה אין קידו' תופסין ביבה לשוק, אומנם אם נשאת הולד כשר. וק' הלא בגמ' מבו' דכל שאין קידו' תופסין לה בה הולד ממזר, ומ''ש יבה. וע''כ משום דיבהמ קנויה היא להיבם ואמטו להכי אין קידו' תוספין לו בה, ושמו''ה אי''ז סיבה שהיא ולדה ממזר, משא''כ שאר אי תפיסות הקידו' דמשום דזו ביאה אסור [ומתועבת בעיני תהו''ק] לא חיילי קידו', א''כ הוי הולד מזה ממזר. עכ''ד.

וכבר הקשו על דבריו מגמ' לק' דס''ז ע''ב שבעי' למילף הא דאין קידו' תופסין בא''א מיבמה, וק' הא מנא נידע דהולד ממזר, ולהנת. ועי''ש ובס' משאת המלך מש''כ.

נדרים [טו ע''ב] 'תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודי משעבדת ליה' ולכאו' מוכח מהא דהאשה קנויה בזה להבעל. ונראה דאי''ז ראיה דעיקר האישות והקידו' אינם קנין ואו' כשהם איש ואשה היא משועבדת לו לזה דזהו קנין 'איש' על 'אשתו' ואי''ז חלק מן ה'אישות' או ה'קידושין'. ודו''ק. ועי' בחזו''א .

ג. הר''ן בגיטין [ג. מדפ''ה] בי' הא דלא טעני' ליה לבעל אגט הבא ביד שליח דמזויף הוא, [דטעני' אינו אלא לבע''ד] 'ואין אשה זו ממונו של בעל', ומבו' בדבריו דאשה אינה קנויה לבעלה, וצ''ל דאי''ז סותר לדברי הגמ' בנדרים הנ''ל, דאומנם שמדיני האישות ישנם קנינים ושעבוד לבעל על אשתו, עיקר הגט אאישות קאתי, ובמה דיש בזה נפק''מ לא יקרא בע'' ד[ועי' ב''ק ד''ח סועב''ב, וי''ל], ומגופיה הוא מוכרח דהא בלא''ה מה נימא אנכסי מילוג ושא''מ דאית''ל.

בשיטמ''ק בכתו' דע''א סוע''ג כתב שם רש'י לבאר לשון 'בעל' ו'איש', וזה לשונו שם, 'איש משמע ישות שיש לו בה ככלה בבית חמיה שכבר כנסה ואיכא חיבת חופה, בעל לשון אדנו בעלמא הוא כמו ובעל השור נקי, והי' ככלה בבית אביה דאכתי ארוסה היא ואין לו בה אישות', עכ''ל.

לק' י''ד ע''ב שקלי' וטרי' קנין כסף בע''ע מנלן, ואייתי' קרא אאמה עבריה, ודחתה הגמ' דאין ללמוד משום לע''ע משום דאמה שאני 'הואיל ומיקדשא בכסף מיקניא נמי בכסף', וצ''ב מאי שאטיה במה דע''י מעשה נתינת מעות לידה חיילי קידו' דמשו''ה נקנית בכסף לאמה, ואם נימא דאף קידו' ענין קנין יש בהם הלא יבוארו דברי הגמ' היטב על נכון, אך ראיה אינו די''ל עוד בכמה אנפי ואכ''מ.

ד. והלום נמצאו הדברים יוצאים מפי הגנצי''ב בתשו' משיב דבר ח'' תשו' לה, וזה לשונו [ואו' לא העתקתי כל לשונו והמעי' יעי' וי''נ], 'אשר בקש לבוא שנית בענין קנין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית וזה דברי במכתב הקודם כו' דמה''ת הן לאיש על אשתו שום קנין כי אם אישות לבד בל זולת אישות אין לבעל שום קנין, ולכן אם נדרה ואמרה הנאת תשמיש עליך אי''צ להפר וכופה ומשמשתו משום שלזה היא קנויה לבעלה, ודברים ברורים הם, ומה שכ' בתורה י הוא קנין כספו וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו הכונה למע''י כך אשתו לאישות ולא זולת, וההוכחה הפשוטה לזה... [עי''ש] וקנין אשה לאיש בעניני אישות הוא מועיל...

בקוה''ע [סי' נו אות יח] כתב דיש ב' אופני חלות הקידושין דאם אומר לשון קידושין הרי חל האיסור ומכוחו חייל קנינו, ואי אומר בלשון הרי את קנוהי לי בזה חייל קודם הקנין ומכוחו חייל ליה האיסור. וביאר בזה מש''כ התוס' לק' ד''ז ע''ב דבאומר הרי את מקודשת לי [חצייך] איכא 'פשטה' בכולה, מש''כ באומר הרי את קנויה לי. ויש לפקפק בבי' זה דאפשר דהוא נידון באומד' דבאמר לשון קידושין הרי מיחל החלות באופן שחל הקדש והתם יש פשטה, וצ''ע.

ועי' בתוהרא''ש לק' ד''ה ע''א ובכתו' ד''ב ע''א דאשת כהן מיקריא קנין כספו לענין אכילת תרומה, ויל''ע אי שייך לנידו''ד, יעו' בשו''ת חלקת יואב אה''ע סי' ו, וע''ע קה''י סי''ג.

וע''ע בצ''פ קו' ההשלמה לח''ד ד''ח ע''ב וע''ד.

ברשב''א לק' ד''ו ע''א מבו' דאין ענין ריבית בקנין אשה לבעלה, הי' בגונא דמרוח לה זימנא ומשו''ה מקנת עצמה לו, וז''ל שם, 'ויש לומר כיןו דגופה ממש לק אני''ל לא הוי ריבית' ודו''ק.

סוף דבר ענין זה עודנו צ''ת ועיון ליישב כל גדריו ודברי הראשונים שמקופיא נראים כסותרים זל''ז ה' יזכני לחזור ולשנות עוד פרק זה.

עוד ציונים בזה.

תשו' הגאון בעל חו''ד בחמד''ש סי' יח סק''ד

תור''י הזקן קידושין דנ''ב ע''א דאף אי ל''מ סחורה בפירות שביעית קידושי אפ' 'לא אמרינן קידושין שהשה נקנית בהם כסחורה דמי'

חזו''א סי' קמז דלפ''ג ד''ה שם אלא מע'.

ע''ע חוסן יוסף להגרי''ע אות קנה וקנז

ועי' בלשון רש''י במנחות דמ''ג סוע''ב שכתב 'דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו' ובדברות משה בגיטין עמו' תקיא כ' דצריך למוחקו.

הלק''ט ח''א תשו' כט במעשה דהאי צורבא מרבנן שר''ל דיהני שאלה בקידושין ועל דא אפקוה מבי מדרשא, אך עי''ש עוד בח''ב סי' מד.

ובמהרש''ם ח''ח סי' רפו.

ובדברי יציב אה''ע סי' מט.

ע''י בב''י אה''ע סי' קנו ושו''ת הרשב''א ח''ג סי' שנג ובתו''ג בחי' לגיטין דס''ד ע''א

ומצאתי בצ''פ מהד''ת דס''א סוע''א ואילך [עד סוע''ג] ובהשמטה לשם שנדפסה בדפ''ו ע''א.