פסח, חודש ניסן בעניין מי שאינו יכול לבדוק חמץ

[גרינפלד]

יש להסתפק באדם שאינו יכול לעשות מאומה [כגון שהוא זקן או חולה], האם מוטל עליו חיוב לדאוג שיבדקו עבורו, והספק הוא משום שאין חשש שיבוא לאכול, כיון שאין לו אפשרות לאכול. ויתכן לומר שיש חשש שאחרים יאכלו מביתו, או שיביאו לו.

ואם אינו יכל גם לבטל, לכאורה ודאי שחייבים לבדוק עבורו מדאורייתא. אך יש לדון לפי השיטות שבאנוס אינו עובר כלל על "בל יראה", כמו שביאר הגר"ד פוברסקי את דברי הכס"מ מדוע המוצא חמץ ביו"ט, שרבנן אסרו עליו לבער את החמץ [לחלק מהראשונים], לא נחשב שעובר על בל יראה, שכיון שאין לו אפשרות לבער, לא נחשב ש"מחזיק" את החמץ. וכעין זה יש אומרים שהתורה כתבה "תשביתו" לומר שזה מה שנצרך בשביל לא לעבור על הלאו [וזה יבאר תירוץ השבט הלוי (ח"א סי' קל"ה) על קושיית המקור חיים מדוע המוצא חמץ ביו"ט אינו חייב להפקיר את ביתו, שכיון שהתורה אמרה "תשביתו" אינו חייב לעשות דבר אחר, מיהו הוא הגדיר זאת שנחשב כאנוס].​