פסח, חודש ניסן בעניין ספיקות בגמ' שנוגעים לדאורייתא או בעניינים שעיקרן דאורייתא, האם מחמירים גם בדרבנן

[גרינפלד]

בפסחים (מה:) הסתפקה הגמ' באופנים מסויימים של שתי חצאי זיתים של בצק האם מצטרפים לעניין ביעור חמץ. וכתב הרא"ש שם פ"ג (סי' ב') בשם בעל העיטור שמבטל ואין צריך לבער, שכיון שביטל הוי דרבנן ואזלינן לקולא. וחזינן שאפילו שהספק נולד בדאורייתא, סגי בביטול, ונפסק בשו"ע ובמשנ"ב.

ויש לעיין מדברי הרא"ש שם פ"ד (סי' ט') שכתב לגבי מחלוקת בגמ' האם מותר להחזיר את התרנגולת על הביצה בחוה"מ באופנים מסויימים, שיש פוסקים לחומרא, אבל להראשונים שסוברים שחוה"מ דרבנן, אזלינן לקולא. ולכאורה קשה שהרי איסור זה עיקרו משום טירחא ואינו דאורייתא לכו"ע. וביאר הגרצ"ה ראם שליט"א שכיון שהספק נוגע לדאורייתא במלאכה [האם נחשב דבר האבד או לא] מחמירים גם בדרבנן.

ויש להקשות מאי שנא מהרא"ש בפ"ג שאפילו שהספק נולד בדאורייתא ממש, מקילים בדרבנן. ואולי יש הבדל בין ספק למחלוקת, שבמחלוקת שיש כלל בע"ז (ז.) בשל תורה הלך אחר המחמיר, הוא גם בנפק"מ בדרבנן.

ויש בזה נידונים הרבה בדעת החזו"א בשביעית, וכמדומה שיש בזה אריכות באמרי בינה, ודנתי כאן בדעת הרא"ש[1].​

---

[1] ועי' רא"ש בשבת (פ"ו סי' ט"ז) ובמהרש"ל שם על הרא"ש [ראיה זו הביא בדרך ישראל (ברכות)], אבל שם אינו ממש דאורייתא אלא עיקרו דאורייתא.​

 

[גרינפלד]

וכתב הרא"ש שם פ"ג (סי' ב') בשם בעל העיטור שמבטל ואין צריך לבער, שכיון שביטל הוי דרבנן ואזלינן לקולא.

לחץ כדי לכווץ...

וכזאת ברא"ש שם פ"א (סי' ב') לגבי הספק האם השוכר בית חזקתו בדוק, שיכול לבטל והוי ספיקא דרבנן לקולא.