• פורום בנתיבות הישיבה: מה מתאים לדיון? סוגיות חינוכיות בישיבה. השקפה ומוסר בעולם הישיבות. טיפים וקשיים בלימוד. נושאים חברתיים בישיבה. מטרה: דיון תורני וחינוכי מועיל ורלוונטי לעולם הישיבות, תוך שמירה על כבוד הדדי.

פנחס ע

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,855
תודות
9,071
נקודות
513
מעשה שהיה באברך יקר ביותר ממיודעי, שבלילה אחד בראשית בין הזמנים השתא נפל בנפילה גדולה.
ברשת אשר כרתה לו הבינה המלאכותית (בסינון מלא מלא) ונסחף עימה למחוזות לא רצויים בעניני קדושה וד"ל ואכמ"ל
ודברי נכריה זו עדיין מרקדים במוחו כארס של עכנאי
ומאחר ובהיות שהרבה יש להם קשיים בכל מיני עניינים כאלו או אחרים, ויש מראות אשר יכולים לסחוף חלילה להרהורים קשים ואסורים
הבו נא רבותי עצה הלום
וידעתי גם ידעתי את אשר יעצו חז"ל יפנה ליבו לדברי תורה. (והתירו כן לצורך זה אף במקומות שבדר"כ אסור להרהר בהם בד"ת)
אך הנה ראיתי רעיון נכון לרכז אל אכסניה אחת רעיונות ופתרונות לאשר נלכדו רגליו בדבר המסיח דעתו לדברי איסור מכל מין ומינות....
האיך יוכל אדם להחלץ מפח יוקשים?

ובכלל הזה בניסיונות שנתייחדו לבני ישיבות צעירים אשר נתרמזו פה לאחרונה בעיניני פנימיות
מה ימלטם מטרדות אלו?

וכן אם יידע איש על אנשי רוח ומשגיחים שיודעים לסייע בזה.
 
הרמב"ם -
"וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות. ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה. יתירה גדולה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד:"
וידוע שניתן להסיח דעת רק ע"י שעסוקים בדבר אחר, וודאי ופשיטא שעדיף לעסוק בד"ת, אך אם אין בכוחו מחמת סיבה כל שהיא, יכול לעסוק בכל דבר, הן אם בשמיעת קווים וכדו', בשמעית שירים, בקריאת ספרים וכדו', שע"י עיסוקו בדברים אחרים דעתו מוסחת מאותם הדברים.
 
ברכות ה.
א''ר לוי בר חמא אמר ר''ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' {תהילים ד-ה} רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה.
 
א. אנוכי שמעתי משם הג"ר גדליה אייזמן שיעץ לבחורים אף לקרא ספרי מתח וכד', כלומר לעשות דברים שיתפסו את המח וזה יכול להיות אך שיכנס לאיזה מטלה נכונה (דאגה לבית כנסת וכד') כל דבר שיכול לתפוס את המח

ב. עוד אומרים שאדם צריך לייצר לעצמו תחליף להנאות שהוא טעם, כדי שלא ימשך עליהם חזרה.

ג. וכמובן העיצה לא להיות לבד אלא להמצא בחברת אנשים כשרים
 
הרמב"ם -
"וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות. ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה. יתירה גדולה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד:"
וידוע שניתן להסיח דעת רק ע"י שעסוקים בדבר אחר, וודאי ופשיטא שעדיף לעסוק בד"ת, אך אם אין בכוחו מחמת סיבה כל שהיא, יכול לעסוק בכל דבר, הן אם בשמיעת קווים וכדו', בשמעית שירים, בקריאת ספרים וכדו', שע"י עיסוקו בדברים אחרים דעתו מוסחת מאותם הדברים.
חובה לדקדק היטב נוסח הרמב"ם:
1. יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה.
2. וירחיב דעתו בחכמה.
ושוב - אלא בלב הפנוי מן החכמה.

הרמב"ם מדגיש שהעניין הוא החכמה, ואמנם כמובן שעדיף שהחכמה הזו תהיה חכמת התורה, אבל אם אינו יכול כל חכמה מועילה, ודאי יותר מאשר שמיעת שירים וקריאת ספרים.
והבקי בכתבי הרמב"ם יודע שכשהרמב"ם אומר חכמה סתם כוונתו לפילוסופיה.

ונראה שהעיקרון כמובן הוא הסחת הדעת, אבל הסחת הדעת על ידי דברי מחשבה עמוקים, טובה מאשר הסחת הדעת על ידי קריאת ספרים.
 
חובה לדקדק היטב נוסח הרמב"ם:
1. יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה.
2. וירחיב דעתו בחכמה.
ושוב - אלא בלב הפנוי מן החכמה.

הרמב"ם מדגיש שהעניין הוא החכמה, ואמנם כמובן שעדיף שהחכמה הזו תהיה חכמת התורה, אבל אם אינו יכול כל חכמה מועילה, ודאי יותר מאשר שמיעת שירים וקריאת ספרים.
והבקי בכתבי הרמב"ם יודע שכשהרמב"ם אומר חכמה סתם כוונתו לפילוסופיה.

ונראה שהעיקרון כמובן הוא הסחת הדעת, אבל הסחת הדעת על ידי דברי מחשבה עמוקים, טובה מאשר הסחת הדעת על ידי קריאת ספרים.
ודאי נכונים הדברים.
אך במציאות בזמן ניסיון פעמים רבות קשה להתרכז בדברים עמוקים, אך להסיח דעת עם דברים פשוטים גם ניתן.
 
ודאי נכונים הדברים.
אך במציאות בזמן ניסיון פעמים רבות קשה להתרכז בדברים עמוקים, אך להסיח דעת עם דברים פשוטים גם ניתן.
כמדומני שהרמב"ם מתכוין (וכך גם הייתה כוונתי), שמי שעוסק בדברי חכמה עמוקים לא מגיע לידי נסיון בכלל, אחר שהוא תמיד טרוד, וכמאמרם ז"ל השיעמום מביא לידי שחוק וכו'. וזה שייך גם בספרים, ועל זה אמרתי מה שאמרתי.
ומי שבדרך כלל עסוק בדברי תורה וחכמה עמוקים, גם יהיה לו יותר קל להסיח דעתו אליהם בשעת ניסיון.
 
כמדומני שהרמב"ם מתכוין (וכך גם הייתה כוונתי), שמי שעוסק בדברי חכמה עמוקים לא מגיע לידי נסיון בכלל, אחר שהוא תמיד טרוד, וכמאמרם ז"ל השיעמום מביא לידי שחוק וכו'. וזה שייך גם בספרים, ועל זה אמרתי מה שאמרתי.
ומי שבדרך כלל עסוק בדברי תורה וחכמה עמוקים, גם יהיה לו יותר קל להסיח דעתו אליהם בשעת ניסיון.
גם אני חושב שזה כוונת הרמב"ם, אך פותח האשכול שאל על מי שכבר נכנס לניסיון, ועל כך השבתי שלעניות דעתי גם בכהאי גוונא דברי הרמב"ם תקפים, ובזמן ניסיון אף במקרה הצרך יש הרחבה...
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון