אלול בקשתו המפתיעה של רבי אליהו לופיאן (1 צופה)

[אחד יחיד]

תשמעו סיפור שלא סֺופַר מעודו. את הדברים שמענו מפי הרה"ג רבי יעקב בייפוס, מחבר סדרת הספרים המופלאה 'לקח טוב', ומי שזכה ליצוק מים על ידיו של המשגיח מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל בישיבת כפר חסידים. ר' אלי', מספר הגרי"י בייפוס, היה נוהג לומר את שיחותיו בשבת, לאחר סעודה שלישית, לפני תפילת ערבית.

בשנת-חייו האחרונה עזב את הישיבה ועבר לשכונת 'בית וגן' בירושלים (וראש הישיבה, מרן הגר"א משקובסקי זצ"ל, המליץ על כך בהספדו את הפסוק 'נקי יהיה לביתו שנה אחת'). זמן קצר לפני כן, דהיינו כשנה וחצי לפני פטירתו, עלה המשגיח לבימה כדי למסור את שיחתו, ולפני-כן הפתיע את הבחורים בהודעה קצרה. 'אני רוצה לבקש עכשיו דבר-מה מהקב"ה, והנני מבקש מה'עולם' שיענה אמן על כך'.

הבחורים בישיבה תמהו מאוד על ההודעה, ולא ידעו מה מתעתד משגיח לבקש. רבי אליהו לא השאיר את הבחורים בפליאה זמן רב. 'אני מבקש מהקב"ה שייתן לי עוד ראש-השנה ויום-כיפור אחד' – – – וכל הציבור ענה 'אמן' בקול רם – – –

ואגב, הרבנית חנה ע"ה (אחותו של מרן הגר"א משקובסקי זצ"ל) שאלה את המשגיח, אם כבר מבקשים מהשי"ת, אפשר לבקש שיתנו לך עוד הרבה ראש-השנה… למה רק פעם אחת? והמשגיח השיב לה: בגיל הזה שבו אני נמצא, כל שנת-חיים היא מתנה, ואין זה מן הנימוס לבקש מתנות גדולות'…

למדנו עכ"פ את חשיבותם של ימי התשובה שלפנינו, ואת סגוליותם, וכמה הם יכולים לתרום לנפש האדם. הרי מרן המשגיח היה אז בשיא גדלותו התורנית, והוא היה באמת אחד מאישי המוסר הגדולים שקמו לעם היהודי בדורות האחרונים! ובכל זאת הוא מבקש בתחנונים עוד ראש- השנה ויו"כ אחד!

(קול ברמה – ביטאון רמת אלחנן, גיליון 396)

 

[אחד יחיד]

סיפור שכל מי שהוא מתלמידיו של רבי ברוך מרדכי אזרחי מכיר, ולטעמי שם בצעירותו, קיבל מרן הגרב"מ אזרחי את היחס הגדול לאלול, כי זאת עליכם לידע, רב"מ ככל שהוא היה מלמד גדול, וראש ישיבה עצום, הוא היה תלמיד בכל מהותו!, כמעט כל הנהגה שלו, אפשר למצוא, מהיכן הוא שאב אותה, הוא היה כל כולו תלמיד, וזה היה כוחו העצום בללמד. וזה דבר המעשה.

אל תשכחו את התאריך הזה היה אומר רבי ברוך מרדכי, זה תאריך לדורות. ר"ח אייר תשכ"ד.

או אז נכנסתי לראשונה לישיבת כפר חסידים, למסירת החבורה הדו חודשית שלי, מאז למשך כמה שנים.

הייתה זו שעת ערב מוקדמת. וההיכל כולו המה מלימוד המוסר. התיישבתי בספסל האחורי, לידי ישב ידידי המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל.

אני שזו לי הפעם הראשונה בישיבה, הבטתי סביב ובעיקר במרן הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצוק"ל היושב במזרח. וכולו מתנועע ומחפש במבטו לצדדים.

הערתי את תשומת ליבו של ידידי רבי דב לכך שנראה כי ר' אל'ה מחפש איזה משהו.

רבי דב הרים לרגע קט את העינים ואמר מיד: "זעט זיך אויס אז ער קומט זאגן א שמוע'ס" = זה נראה כי הוא עומד למסור שיחה. (בהיכל הכפר מוכרות שיחות אלו שלא מן המנין, וּמְכֻנּוֹת היו "מבזקים")

ואכן הגיע זמן מעריב. ובמקום להתחיל בתפילה, הס השתרר ורבי אליהו קם ועלה במעלות ארון הקודש. נעמד והחל סורק את זקנו שוב ושוב.

לאחר דקות קצרות וטעונות – זעק רבי אליהו בקול הארי שלו:

ראש-חודש אייר!

עס איז אוטוטו שוין אלול!!!

הלא אוטוטו כבר אלול!!!

ובסיימו את דבריו אלו, ירד והחלו בתפילת מעריב.

רבותי היה מסיים רב"מ את העובדה: ר' אלה כבר התכונן מר"ח אייר, אנחנו כאן על מפתנו של אלול, בואו נתכונן ונתפוס, נשיג את ההישגים והפסגות שאפשר להעפיל אליהן רק בחודש 'אלול'. אלול!

נסיים בדברים שהיו אומרים בקלם, כור מחצבתו של הגר"א לאפיאן, אלול היו אומרים בקלם, זו דאצ'ה, כמו שחודש אב הוא זמן הנופש לגוף, כך אלול זה הדאצ'ה של הנשמה, אז הנשמה מחליפה כוחות, ומקבלת אור וטעינה, לכל השנה הבאה.

אגוטע'ן אלול!

(רבי צבי גטקר)