ראה מעשה דרבי מאיר ויהודה הענתותי (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בסדר הדורות מובא מעשה מהמדרש, וזה תוכנו בקיצור, "מעשה ברבי מאיר, שלא היה רגיל לצאת מבית הכנסת עד ארבע שעות, יום אחד הקדים לצאת, לאחר שיצא תמה בעצמו מה יום מיומיים שהקדמתי לצאת, שמא הקב"ה עושה היום נס על ידי. ואחר כך ראה נחש שאומר לחבירו ששלחו הקב"ה להרוג את יהודה הענתותי ובניו ובנותיו ואנשי ביתו, מפני שמימיו לא עשה צדקה מנכסיו. והלך רבי מאיר להקדים את הנחש שמא יוכל למלט את יהודה הענתותי, וגזר על הנחש שלא יעבור את הנחל לביתו של יהודה בלי רשותו.

הלך ר"מ לבית יהודה וכסה פניו שלא יכירוהו כו', וכשישב יהודה הענתותי לאכול עם בני ביתו בא רבי מאיר וישב עמהם, התחילו בניו לריב עמו ורצו לגרשו ולהוציאו מן הבית, אמר להם איני זז מכאן עד שאוכל כי רעב אנכי, נתנו לו לאכול ולשתות, ועוד נטל רבי מאיר אחר כך חלת לחם מן השלחן, ואמר ליהודה טול זאת החלה ותנו לי ואמור זאת לך לצדקה, אמר יהודה לא דייך שאכלת לשובע, ועתה עדיין אתה מבקש יותר. הסיר רבי מאיר את הצעיף מעל פניו והבהיק הבית לאורו, כשראו שהוא רבי מאיר עמדו על רגליהם לפייסו, נטל יהודה את החלה ונתנה לרבי מאיר ואמר לו זה לך לצדקה.

אמר לו ר"מ, להוציא את בניו ובנותיו מן הבית ולשלחם למקום אחר, ונשארו רק ר"מ ויהודה. כיון שעברו שתי שעות בלילה התיר ר"מ את הנחש, ועבר את הנחל ובא לביתו של יהודה, ונכנס הנחש בבית יהודה ובקש להורגו, ואמר לו ר"מ שאין לו רשות לשלוט ביהודה מפני שכבר עשה צדקה שהאכילהו והשקהו וגם נתן לו צידה, והוציאו מן הבית בעל כרחו וסגר את הדלת בפניו, ואמר ליהודה השמר לך שלא תפתח את הדלת עד למחר.

לאחר שעבר שעה אחת בא הנחש בערמה ונדמה ליהודה כקול אשתו, ואמר פתח לי בעלי את הדלת שהרי צנה וקור גדול עומדת עלי, אמר לו ר"מ אל תפתח כי אין זו אשתך, עמד מעט ואחר כך שוב קרא הנחש כקול בנו הגדול, ואמר לו פתח לי אבי כי מתיירא אני שלא יאכלו אותי חיות רעות, אמר לו רבי מאיר אל תחוש כי זה הקורא אינו בנך, לך ושכב ואל תפתח לו. וגם קרא הנחש פעם שלישית ונדמה לו כדמות בניו ובנותיו, ובכל זאת התרהו רבי מאיר ואמר לו לא תשמע לקולם ואל תפתח להם.

כשראה הנחש שלא היה לו יכולת להרוג את יהודה נזדעזע ונבהל ונחבט לארץ בקרקע, ואמר אוי שהעליונים גוזרים והתחתונים מבטלין, והפיל עצמו ומת. ולאחר שתי שעות באה אשת יהודה ובניו ובנותיו, שאל להם ואמרו לא יצאנו מפתח הבית אשר נכנסנו בו אמש עד הבקר, אמר ר"מ ליהודה צא עמי ואראך מי היה קורא אותך הלילה, יצאו החוצה ומצאו את הנחש מת על מפתן הבית, מיד התחילו ונתנו שבח והודאה להקב"ה, ונשבע יהודה שכל עני שבא לידו לא יחזירהו ריקם". עד כאן תוכן דברי המדרש.
​

◆ ◆ ◆​

ויש להתבונן במעשה זה, מה היתה התכלית בביאתו של הנחש שלש פעמים בלילה. והרי כבר ראינו שרבי מאיר יכול היה למנוע ממנו מלהזיק ליהודה, אם כן היה לו לגזור בהחלט על הנחש שלא יבוא, ולמה היה צריך יהודה לעמוד בנסיון זה האם יפתח את הדלת לנחש או לאו.

ויש לבאר, שבאמת צריך להבין מדוע נגזר בתחילה עונש מיתה על בני ביתו של יהודה, ואם משום שלא מחו בו, הרי מבואר בגמ' (עי' שבועות לט.) שמי שלא מחה אינו נענש באותו עונש של עובר העבירה, אלא בעונש קל יותר, ומדוע נגזר עליהם מיתה כמו על יהודה עצמו.

ונראה, שבניו ובני ביתו של יהודה הם היו המונעים אותו מלעשות את הצדקה. וכמו שנראה מתוך המעשה, כאשר רצה רבי מאיר לאכול אצלו, שהם היו אלו שרצו לגרש אותו מן הבית. ולכן עליהם עונש מיתה, כי הם עשו את עיקר החטא, ולא רק שלא מחו, אלא שהם גרמו אותו.

וזה מה שהמשילו לו מן השמים, והראה לו רבי מאיר, שאף אם הוא חושב שהקול הוא קול אשתו המבקשת להכנס מחמת הקור, או קול בניו המתחננים משום אימת חיות רעות, באמת הוא הנחש, אלא שהוא מדמה את עצמו לקולם של בני ביתו. והנמשל לזה הוא, כאשר בניו באים לבטל אותו מן המצוה, הגם שהוא שומע את קול בניו ומתוך שהוא חפץ בטובתם ויקרם מתפתה לבקשתם, באמת הוא קול הנחש הקדמוני הלא הוא יצר הרע, המתלבש בבניו ובבנותיו ומשתמש בהם כדי לבטלו מן המצוה.

וכאשר השכיל זאת יהודה על ידי מעשה הנחש, והורגל בג' פעמים להבחין בזה, הרי התלמד להתגבר על הנטיה הטבעית לשמוע לקול החיצוני הנדמה כקול בניו ובנותיו, ולהבין שמאחוריהם עומד היצר הרע, ובזה בא על תיקונו.​