דבר בעתו מה טוב
היום כ"א אדר הוא יוד"ק של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א
בספרו נועם אלימלך פרשת וישלח הוא מזכיר את עניין זה וזל"ק:

"וירא כי לא יכול לו כו' ויגע בכף ירכו כו'", להיות שכתבו הפוסקים על מה שאין מברכין על הביאה הלא אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה, ואמרו ע"ד שאי אפשר להיות בלא תערובות היצר הרע בתוכו לכך אין מברכין עליה, ונמצא הסכימו שאי אפשר שיהיה זיווג בלא תערובות. וזהו "ויגע בכף ירכו", שם היה לו אחיזה מחמת שאי אפשר להזהר בה, "ויאמר שלחני כי עלה השחר", פירוש לעתיד יבקש הבעל דבר מישראל לאמר הניחה לי בזה ותשלחוני מאתכם כך כמו שהוא, כי כבר לא ישלוט בנו וירצה להפטר כך, "ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני", פירוש שתחזיר לנו את כל הברכות שהפסדתנו, שעל ידך לא היה לנו הברכות האלו מחמת שהיית לנו לשטן ולמקטרג, "ויברך אותו שם", שעשה כרצונם.​
 
הפשטות היא שבביאה מקיימים מצווה והלידה הוא פטור
וכן משמע מקושיית תוס' (איני זוכר מקומו)
שהק' אמאי לא דחי עשה דפו"ר לאו דממזר
ובמנח"ח תי' דהמצווה היא בלידה
והוא חידוש!!!
דלכאו' משכח"ל אדם שישן ומקיים מצווה...
[ויל"ד לפ"ז אם נשתטה בזמן הלידה ואח"כ נתפקח..]
ואין להקשות שיברכו על הביאה
 
הפשטות היא שבביאה מקיימים מצווה והלידה הוא פטור
וכן משמע מקושיית תוס' (איני זוכר מקומו)
שהק' אמאי לא דחי עשה דפו"ר לאו דממזר
ובמנח"ח תי' דהמצווה היא בלידה
והוא חידוש!!!
דלכאו' משכח"ל אדם שישן ומקיים מצווה...
[ויל"ד לפ"ז אם נשתטה בזמן הלידה ואח"כ נתפקח..]
ואין להקשות שיברכו על הביאה
יש לברך על הביאה לשיטתך
כמבואר בירושלמי שכל הברכות מברך בשעת עשיתן (כמ''ד כן בבבלי ע' מנחות לה:) חוץ מקידושי ביאה מפני שאי אפשר
ומבואר שמברכים על הביאה אלא שכמובן לא בזמן הביאה אלא לפניה או לאחריה
 
יש לברך על הביאה לשיטתך
כמבואר בירושלמי שכל הברכות מברך בשעת עשיתן (כמ''ד כן בבבלי ע' מנחות לה:) חוץ מקידושי ביאה מפני שאי אפשר
ומבואר שמברכים על הביאה אלא שכמובן לא בזמן הביאה אלא לפניה או לאחרי
מפורש בירושלמי שהבאת למה לא מברכים על הביאה
 
מפורש בירושלמי שהבאת למה לא מברכים על הביאה
כמדומני שאתה לא מפרש אותו נכון
הוא רק אומר שזה יוצא מן הכלל שלא מברכים בשעת עשיתן
אבל הוא לא אומר שלא מברכים כלל
כמדומני לא זה הסוגיא שם האם לברך על המצוות או לא
 
הפשטות היא שבביאה מקיימים מצווה והלידה הוא פטור
וכן משמע מקושיית תוס' (איני זוכר מקומו)
שהק' אמאי לא דחי עשה דפו"ר לאו דממזר
ובמנח"ח תי' דהמצווה היא בלידה
קושית התוס' נמצאת בגיטין מ"א. וב"ב י"ג. וכמדומה שגם במו"ק איפשהוא.
ולגופם של דברים לא הבנתי מה הכוונה שהלידה "פטור", פטור ממה?
 
ההנחה היא הקיום, שצוונו להניח תפילין, וכל זמן שהיא מונחת, הרי העשייה הראשונה עדיין נמשכת.
ומן הראוי לעיין בדין כלאים בבגדו, דומני שחשוב קו"ע.
למה, בגלל שזה לא נעים לדון בזה ?
לא, אלא כי יש לחלק בין חלוק קידושין, לבין מעשה ביאה, ואין כלל מקום לדמותם.
 
ההנחה היא הקיום, שצוונו להניח תפילין, וכל זמן שהיא מונחת, הרי העשייה הראשונה עדיין נמשכת.
ומן הראוי לעיין בדין כלאים בבגדו, דומני שחשוב קו"ע.

לא, אלא כי יש לחלק בין חלוק קידושין, לבין מעשה ביאה, ואין כלל מקום לדמותם.
כבר האריכו פה בהודעות לפני כן שלכאורה לא מובן כלל לומר שהעשיה נמשכת אלא רק שהמצוה נמשכת
בכלאים הוא משום ההנאה שנהנה מהבגד כל רגע ולא משום הלבישה שנמשכת
לא פרשת החילוק ובהודעות הקודמות בארתי למה לענ''ד יש לדמות
 
לדברי מהר''ח יוצא לכאורה שאם שכח לברך על המילה יברך אף בסוף חייו !!!
וכי מצינו כן באיזהו מקומן?
וראה במגן אברהם סימן ריד
כ' הרמב"ם פי"א מברכות העושה מצוה ולא בירך אם היא מצו' שעדיין עשייתה קיימת כגון ציצית תפילין סוכה מברך אחר שנתעטף וכו' אבל אם שחט או כסה או מל בלא ברכה אינו חוזר ומברך אחר עשיה וכן כל כיוצא בזה​
 
המור וקציעה (או"ח סי' ר"מ) כתב,
דהטעם דאין מברכין משום שאין מברכים על מעשה מצוה שאדם בדר"כ מתכוון בו להנאת גופו.
והן אמת שכלל זה הובא אף ב'פרי השדה' (ח"ב סי' ס'), יעוי"ש דמטעם זה אין מברכים על סעודת שבת.
ולענ"ד מכיון שאין בזה מעשה בעת הלידה, ממילא תו אין שייך לברך, והן אמת שכן מבואר בתשו' הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' קפ"ט), ועוד, וע"ע שו"ת הגרעק"א (מהדו"ק סי' כ"ט)​
 
המור וקציעה (או"ח סי' ר"מ) כתב,
דהטעם דאין מברכין משום שאין מברכים על מעשה מצוה שאדם בדר"כ מתכוון בו להנאת גופו.
והן אמת שכלל זה הובא אף ב'פרי השדה' (ח"ב סי' ס'), יעוי"ש דמטעם זה אין מברכים על סעודת שבת.
ולענ"ד מכיון שאין בזה מעשה בעת הלידה, ממילא תו אין שייך לברך, והן אמת שכן מבואר בתשו' הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' קפ"ט), ועוד, וע"ע שו"ת הגרעק"א (מהדו"ק סי' כ"ט)​
זה ניחא על מצות עונה, אבל מה זה קשור ללידת הבנים ?
 
זה ניחא על מצות עונה, אבל מה זה קשור ללידת הבנים ?
אני הבנתי שהמו''ק מדבר על לידה אבל צריך לבדוק בפנים
בכל מקרה על מצות עונה א''צ לברך כי אין זה מצוה אלא חובה טבעית לאשה ובמחלה פטור
 
זה ניחא על מצות עונה, אבל מה זה קשור ללידת הבנים ?
המור וקציעה (או"ח סי' ר"מ) כתב,
דהטעם דאין מברכין משום שאין מברכים על מעשה מצוה שאדם בדר"כ מתכוון בו להנאת גופו.
והן אמת שכלל זה הובא אף ב'פרי השדה' (ח"ב סי' ס'), יעוי"ש דמטעם זה אין מברכים על סעודת שבת.
ולענ"ד מכיון שאין בזה מעשה בעת הלידה, ממילא תו אין שייך לברך, והן אמת שכן מבואר בתשו' הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' קפ"ט), ועוד, וע"ע שו"ת הגרעק"א (מהדו"ק סי' כ"ט)​
אבל סעודת שבת הרי המצווה הוא שגופו יהנה ויתענג בשבת ?
 
ולענ"ד מכיון שאין בזה מעשה בעת הלידה, ממילא תו אין שייך לברך, והן אמת שכן מבואר בתשו' הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' קפ"ט), ועוד, וע"ע שו"ת הגרעק"א (מהדו"ק סי' כ"ט)
למה לא שייך לברך כשמתקיימת המצוה שהיא המשך ופיתוח של מעשה ההזרעה שהוא המצוה ?
האם כונתך לדברי הרשב''א או לדברי הר''י אבן פלט שהובאו בו
 
כמדומני לפי כמה ראשונים (נדרים) אמרינן על מצות עונה מצות לאו להנות נתנו
אשמח לציטוט כי בירושלמי בכתובות מפורש שהתנה עמה לא שאר לא כסות לא עונה (וכמובן הכונה שהסכימה) אינו חיב לה כלום
 
אשמח לציטוט כי בירושלמי בכתובות מפורש שהתנה עמה לא שאר לא כסות לא עונה (וכמובן הכונה שהסכימה) אינו חיב לה כלום
נדרים טו:
האומר לאשתו קונם שאיני משמשך: אף דמשועבד לה והו"ל כאוסר פירות חבירו על חבירו. י"ל דמיירי באמר הנאת תשמישך עלי, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ואע"ג דמצות לאו להנות נתנו, היינו דקיום המצוה לא הוה כהנאה, אבל במתהני גם גופו, שפיר מחשב הנאה [ר"ן].
 
זה ניחא על מצות עונה, אבל מה זה קשור ללידת הבנים ?
זה המעשה היחיד שנעשה מצידו לקיום מצוה זו.
אני הבנתי שהמו''ק מדבר על לידה אבל צריך לבדוק בפנים
כך נראה לי בדבריו כפי האמור מעלה
אבל סעודת שבת הרי המצווה הוא שגופו יהנה ויתענג בשבת ?
למה זה סותר
למה לא שייך לברך כשמתקיימת המצוה שהיא המשך ופיתוח של מעשה ההזרעה שהוא המצוה ?
האם כונתך לדברי הרשב''א או לדברי הר''י אבן פלט שהובאו בו
אכן, הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ח מביא דבריו
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון