סוכות, שמח"ת ושמ"ע ברכה על עשיית סוכה וברכת שהחיינו - ה' נידונים (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב בשו"ע ריש סימן תרמ"א "העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר אינו מברך על עשיתה".

א. וצ"ב מכיון שאינו מברך על סוכתו כ"ש שלא יברך על סוכת אחרים, ומה נצרך לכלול האי גוונא.
וי"ל משום סיפא דבריו לגבי ברכת הזמן. או לאפוקי משיטת הירושלמי שהביא הטור שמתייחס שעושה סוכה לעצמו או לאחרים וז"ל: "העושה סוכה לעצמו מברך, העושה סוכות לאחרים מברך". וי"ל.

ב. כמו"כ במש"כ השו"ע דאף שהיה ראוי לברך שהחיינו כשעושה אותה אנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קדוש עיי"ש. וצ"ב מדוע ליכא דין זריזים מקדימין בברכת הזמן. ועיין תוס' סוכה מו. ד"ה נכנס שספיקא להו אם בירך בזמן העשייה מברך שוב בעת שיבוא קדושת היום ולהוציא מספק מברכים בזמן הקידוש.

ושוב הראה לי ידידי הצעיר שבחבורה מש"כ הבית יוסף אורח חיים סימן תרמא וז"ל:
אבל שהחיינו היה ראוי לברך דתניא העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו וכו'. ברייתא זו בפרק לולב וערבה (מו.) ובתר הכי אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקידושא וכתב המרדכי (סוכה סי' תשסט) והאידנא לא מברכינן שהחיינו על עשיית סוכה כמו שעשו בימי החכמים התנאים והאמוראים וי"ל לפי שכל אחד היה עושה לעצמו לפיכך היה מברך אבל עתה שאחד עושה למאה אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו וסמכינן אהא דאמרינן (שם) רב כהנא מסדר להו אכסא דקידושא וכן עמא דבר:

ג. ובמש"כ הביה"ל (שם ד"ה כשעושה אותה) שאם עושה את הסוכה שלושים יום קודם החג אף שכשרה מ"מ לא מקרי שעת עשיה לברך עליה שהחיינו עיי"ש.
ויש לדון באופן שהתחיל לבנותה קודם השלושים וסיים הכשר סוכה בתוך השלושים.

ד. כמו"כ יש לעיין אם סיים לבנות קודם השלושים כדי הכשר סוכה (ב' דפנות וטפח) ולאחר ל' הוסיף יותר מכדי הכשר סוכה. וכן באופן שהיו ג' מחיצות ובתוך השלושים הוסיף דופן רביעית לפי הראשונים (הר"ן בריש סוכה וכ' הרמב"ם) דגם בדופן הרביעית חל קדושה.

ה. ובמש"כ המ"ב (שם ס"ק ג') שאם הייתה עשויה והוא מחדש בה דבר כגון שהיתה ב' דפנות ומוסיף טפח או שחדשה בסכך יכול לברך זמן,
יש לדון באופן שהסוכה כשרה מצד עצמה אלא דפסולה מצד אילן או גג והסירם, אם חשיב עשיה. ובפרט בגג שהדרך לסוגרו ולפתוח.