דם נדות
דם הנדות טמא טומאת עצמו (לבד מטומאת האשה, דהיינו טומאת נדה).
כשהדם בלי הרגשה אין האשה טמאה, והנוגע בה לא נטמא, אבל הנוגע בדם זה גופא כן נטמא.
דהיינו שאע"פ שאין האשה נדה מחמת הדם שלה, אבל הדם שבא ממנה הוא דם נידות ומטמא הכל לבד מהאשה.
(מקור- משך חכמה פרשת מצורע, עה"פ ואם על המשכב הוא)
 
נערך לאחרונה:
טומאה בלועה אינה מטמאה (חולין עא א-ב, ושם עב א; נדה מב א-ב; רמב"ם טומאת מת א ח, ושם כ ב, וכלים יד ד, ומקואות ב ח) - לא את מי שהטומאה בלועה בו (חולין עא ב, ורש"י ד"ה מי ונדה שם, ורמב"ם טומאת מת שם), ולא את האדם הנוגע בה במקום בליעתה (ראה חולין עב א).
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון