מכות ב' חיובי כאשר זמם על ב' כתי עדים

[זקן ויושב בישיבה]

קיימא לן משלשין בממון.
אבל מסתפקנא באופן שיש ב' כתי עדים שלא נצטרפו לכת אחת, כגון שלא העידו בתוך כדי דיבור דמבואר במכות דף ו. דאין בהם דין עד שיזומו כולן, והרי הן ב' כתות. והעידו אותה עדות ונגמר הדין מכח שניהם והוזמו. והנה באופן זה במיתה מבואר במשנה דף ו: דב' הכיתות נהרגין.
וצריך עיון לענין חיוב כאשר זמם באופן זה, דיש לומר דדין משלשין בממון הוי רק בכת אחת דמבואר בכמה דוכתי שחיוב כאשר זמם הוא חיוב אחד על כל הכת, אבל בב' כיתות שנתחייבו שניהם בדין כאשר זמם יש לומר דבזה אין משלשין, אלא כל כת משלמת תשלומי כאשר זמם. ומה שהבעל דבר מקבל ב' פעמים משום תשלומי כאשר זמם אין זה גריעותא.

 

[לולא דמסתפינא]

לא הבנתי מה הנושא,

וכי לכל בנ"א יש רק זכות אחת בחיים לקבל ממון על מה שזממו עליו?

וודאי שכל מי שזומם עליו חייב חיוב בפנ"ע על זממתו.

 

[זקן ויושב בישיבה]

לא הבנתי מה הנושא,

וכי לכל בנ"א יש רק זכות אחת בחיים לקבל ממון על מה שזממו עליו?

וודאי שכל מי שזומם עליו חייב חיוב בפנ"ע על זממתו.

לחץ כדי לכווץ...

הנושא הוא כשהגמר דין הוא אחד על פי שני הכתות.
ברור שאם הם כבר הוזמו ואחר כך העידו כת אחרת הם ישלמו כאשר זממו.

 

[ההשקפה הטהורה]

לכאו' הוא תלוי בחיקרת האחרונים (והיא לכאו' פלוגתת הראשונים בכולה סוגיא), אם חיוב העונש דכאש"ז הוא עונש מיתה למיתה ומלקות למלקות אלא שהתורה כללתם הלשון כאשר זמם, ואז פשוט וברור דכל אחד מן הכתות נתחייבה בממון בפנ"ע ואי"ז קשור למה שנגמר אותו הדין ע"פ, אלא אי נימא דהוא שם עונש דכאש"ז וכבר כתב בקו"ש וכ"ה להדיא בר' יונה בסנהדרין מ"ו דכאש"ז הא ירושת הדין, י"ל בפשיטות דכיון שהוא דין אחד אין לחייב כל כת בפנ"ע וישלשו הממון ביניהם, ואולי י"ל דלזה דקדק רש"י בדף ג' ע"א דמשלשין הוא לשון שילוש שמחלקין בין שלשתן אם היו שלש וה"נ מרבעין אם היו ארבע.