כתבו רבים מרבותינו, דכל מה שאמר ר' יהודה דסומא פטור מן המצוות, הוא רק במצוות עשה, אך בל"ת גם סומא חייב ככל אדם. כך נקט הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ג אות כ"ט, וכן החת"ס בחי' סוגיות על הש"ס שם, והגרעק"א בשו"ת ח"א סי' קס"ט, ומהדו"ת סי' קנ"ג, וכ"כ הטו"א מגילה כ"ד ע"א, ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח קס"ג ואהע"ז ס"ז. (וכ"ה במנח"ח מצווה ב' מקדוש אחד בהגהה על ספר המכריע המובא להלן).
(ומכאן הוכיח רבינו המהר"י ענגיל, בספרו ע' פנים לתו' אות מ"ה, דרבי יהודה ס"ל דאף עשה שאינו שוה בכל דחי לאו השווה בכל, עיי"ש בדבריו המתוקים).
אלא דלכאורה, יש לדייק קצת ממש"כ התוס' (שם, ד"ה וכן היה ר' יהודה), דמדרבנן תיקנו לחייב הסומא במצוות, כדי שלא יהיה כנכרי בכך שאינו חייב בשום מצווה מן המצוות. ומשמע לכאו' דלולא הך תקנתא לא הי' הסומא אלא כנכרי, וא"נ דאף לר' יהודה הריהו חייב בכל הלאוים, הרי לך הפרד גדול ביניהם. ושמא יש לדחות דיוק זה, דכוונת התוס' דלא היה מתבטא באופן מעשי ההבדל, לולא הך תקנתא, שכן הסומא פטור מה"ת ממצוות העשה החיוביות, אף שיש בזה מעט מן הדוחק בלשונם. (כמו"כ כתבו דבאשה לא הוצרכו לתקן כך, שכן חייבת בהרבה מצוות, ואם הסומא ג"כ חייב בכל הלאוים, אז נמצא שכל עדיפותה של האשה בחיוב המצוות הוא רק במצוות עשה שאין הזמן גרמן, א"כ יש לדון עד כמה נכון לו' שהיא חייבת ב"הרבה מצוות" לעומת הסומא. ויש למנות לשם כך את מספר המצוות שאין הזמן גרמן).
ובאמת, שוב מצאתי, דבס' המכריע לר"י הזקן סי' ע"ח, כתב דלר' יהודה סומא פטור אף ממצוות ל"ת. והרי כתב הב"ח (או"ח תרעא ד"ה ומניחה) דסתם תוס' ר"י הזקן הוא, ולפי"ז א"ש כדברינו. (בעניין סתם תוס' ר"י הזקן, ראיתי שכן מדויק גם בתרומה"ד פסקים וכתבים א', וכ"כ החקרי לב באו"ח סי' י' סעי' ג, ובחו"מ ח"א סי' ל"ח ד"ה ואי. ובהגהות הלוית חן על ראבי"ה ברכות ערך סתם תוס' דע"ז. וכן נקט בשו"ת ונגש הכהן (נד ע"א בדפי השו"ת) - אלא שנקט דהוי לעולם או ר"י או ר"ת, ובס' קורא הדורות כתב דסתם תוס' הוא מתוס' שאנץ שדבריו מיוסדים על דברי ר"י הזקן רבו.)
[גם המקנה בקידושין ל"א ע"א, והנוב"י תניינא סי' קי"ב נקטו כן, שסומא פטור אף מלאוין].
(ומכאן הוכיח רבינו המהר"י ענגיל, בספרו ע' פנים לתו' אות מ"ה, דרבי יהודה ס"ל דאף עשה שאינו שוה בכל דחי לאו השווה בכל, עיי"ש בדבריו המתוקים).
אלא דלכאורה, יש לדייק קצת ממש"כ התוס' (שם, ד"ה וכן היה ר' יהודה), דמדרבנן תיקנו לחייב הסומא במצוות, כדי שלא יהיה כנכרי בכך שאינו חייב בשום מצווה מן המצוות. ומשמע לכאו' דלולא הך תקנתא לא הי' הסומא אלא כנכרי, וא"נ דאף לר' יהודה הריהו חייב בכל הלאוים, הרי לך הפרד גדול ביניהם. ושמא יש לדחות דיוק זה, דכוונת התוס' דלא היה מתבטא באופן מעשי ההבדל, לולא הך תקנתא, שכן הסומא פטור מה"ת ממצוות העשה החיוביות, אף שיש בזה מעט מן הדוחק בלשונם. (כמו"כ כתבו דבאשה לא הוצרכו לתקן כך, שכן חייבת בהרבה מצוות, ואם הסומא ג"כ חייב בכל הלאוים, אז נמצא שכל עדיפותה של האשה בחיוב המצוות הוא רק במצוות עשה שאין הזמן גרמן, א"כ יש לדון עד כמה נכון לו' שהיא חייבת ב"הרבה מצוות" לעומת הסומא. ויש למנות לשם כך את מספר המצוות שאין הזמן גרמן).
ובאמת, שוב מצאתי, דבס' המכריע לר"י הזקן סי' ע"ח, כתב דלר' יהודה סומא פטור אף ממצוות ל"ת. והרי כתב הב"ח (או"ח תרעא ד"ה ומניחה) דסתם תוס' ר"י הזקן הוא, ולפי"ז א"ש כדברינו. (בעניין סתם תוס' ר"י הזקן, ראיתי שכן מדויק גם בתרומה"ד פסקים וכתבים א', וכ"כ החקרי לב באו"ח סי' י' סעי' ג, ובחו"מ ח"א סי' ל"ח ד"ה ואי. ובהגהות הלוית חן על ראבי"ה ברכות ערך סתם תוס' דע"ז. וכן נקט בשו"ת ונגש הכהן (נד ע"א בדפי השו"ת) - אלא שנקט דהוי לעולם או ר"י או ר"ת, ובס' קורא הדורות כתב דסתם תוס' הוא מתוס' שאנץ שדבריו מיוסדים על דברי ר"י הזקן רבו.)
[גם המקנה בקידושין ל"א ע"א, והנוב"י תניינא סי' קי"ב נקטו כן, שסומא פטור אף מלאוין].