גדרה של תפילה כקרבן (2 צופים)

[נתאי הארבלי]

מוצאי ש"ק פקודי החודש ליל ר"ח

תפילה במניין: הרגיל בפי כל כי מניין אינו דין ומצווה לעצמו אלא דין מדיני התפילה וקצת ראיה לזה ממה שאי"צ להפליג אחר מניין יותר על ג' מיל. והאמנם כי הרמב"ם סופ"ט מעבדים ז"ל ומה ששחרר רבי אליעזר עבדו לתפילה אף דאין תפילה בעשרה אלא מצווה מדבריהם הרי הוא גם בכלל מצווה הדוחה עשה שנא' לעולם בהם תעבודו ע"כ, וראוי להתבונן על דקדוק לשונו ששינה את מניין מתפילה דאילו בתפילה שיטתו בסה"מ דהיא מדאורייתא וכאן נקט דמניין אינו מה"ת ורק מדבריהם נכון לקיימו, ולהפשטות דמניין הוא דין מדיני התפילה קשה ללמוד בדבריו דגם אם תפילה דאורייתא ישנו חיוב נפרד לעשותה במניין או כדי שתתקבל התפילה או משום ברב עם, שהרי אי"ז לא סייג ולא גזירה, ומה שייך להגבילו בכח חכמים, ואדרבה ה"ז מגופה של תפילה והדבר נתבע מדין התפילה.

והיתכן בזה, דבמ"ש הנפה"ח דגדרה של תפילה הוא כקרבן ממש יש לחקור אם נדמתה לקרבן רק בעצם פעולתה ותוצאותיה או שגם בצורת עשייתה היא נדמתה לקרבן, והרבה דינים יש השייכים בצורת עשיית הקרבן וילה"ס אם יש בדומה להם בתפילה כמחשבת פיגול ולרצונו ומעמדות ועוד כהנה, ונראה להוכיח מדברי הרמב"ם שהגדר הוא שתפילה נדמתה לקרבן לא רק בעצם היותה התחליף למעשה הקרבנות אלא גם שבצורת העשייה שלה היא דומה לקרבן, ונפק"מ לכל הנ"ל כפיגול וכד', שהרי לפמש"נ בדבריו הרי ודאי שאין דין בעשרה חלק מגופה של תפילה, אמנם יש לדחות לזה דא"כ הרי שוב הדק"ל כי סו"ס הוא דין מדיני התפילה ולא דין חיצוני להתפילה,

אבל יש לפשוט דאם נשוותה תפילה גם לצורה ולא רק לעצם ברור שאין החובה בהשוואתה להצורה מדאורייתא שהרי מה"ת החיוב הוא כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מלעבדו בכל לבבכם ואין חובה בזה אלא לעבודה ותו לא, רק שראו חז"ל שהקרבן כולל דבר שאין התפילה כוללת והוא כעין המבו' בברכות י"ט בעשה דונקדשתי בתוך בנ"י וחששו חז"ל שלא יקיימו עשה זה דונקדשתי לכך קבעו את התפילה שתהא כקרבן בד"ז, ומדרבנן גדרה של תפילה גם בצורתה ולא רק בעצם היא כקרבן אבל יש לדקדק כי אין סיבת דין זה מדיני התפילה אלא דחששו חז"ל לונקדשתי.

(ואף דונקדשתי אינו ציווי הרי גם בקרבן המעמדות של כהנים לויים ישראלים כל יום היו לא מדין תורה אלא מדין ונקדשתי שהיה נראה להם לחז"ל לקבוע את מעמדות כחלק מהעבודה המחויבת במקדש, ויש לרמוז באגב כי להאמור דין מניין הוא כמקבילה למעמדות וע' מאור ושמש פ' פנחס).