גדר "אחכה לו בכל יום שיבוא"

[מתחילים מחדש]

רק צריך להבין, למה הוא נחשב כופר בתורת משה? הרי הוא מאמין בעצם הדבר, ומה לי אם הוא טועם לחשוב שכבר בא? ועל זה באתי להעיר שעצם האמונה הזו היא היא כפירה בתורת משה מן הקרא שהביא הרמב"ם, וכפשנ"ת.

אכן הדברים תלויים במהותם של י"ג העיקרים.
כי לכאו' קשה, הרי מי שאינו מאמין במילה א' מהתורה, או בלימוד א' מחז"ל הק' דינו כאפיקורס. ומאי שנא הני י"ג.
ויש ע"ז כמה מהלכים.
כמדומני שהמהלך העיקרי הוא, שי"ג אמונות אלו הם שורשי היהדות. ועיקר הוא מלשון שורש, ולא מל' עיקר וטפל.
אכן החת"ס מקשה, למה האמונה בביאת המשיח הוא משורשי היהדות. הלא אף לו הקב"ה היה חפץ שלא לגאלנו עוד ח"ו עדיין אנחנו משועבדים לו, וא"כ למה הוא עיקר. ונשאר בצ"ע.
ושמעתי, דפשטות הדברים ע"פ פשט הוא, דזמן הגמול הוא לעתיד לבוא, וממילא זה חלק מהעיקר של שכר ועונש.
ואכן קראתי בספר מהב מרדכי נויגרשל שמבאר שם בפרטות כיצד הי"ג עיקרים הם נכללים בג' העיקרים של ר"י אלבו זי"ע.

 

[כהנא דמסייע]

שמעתי מהגאון רבי יצחק לעבאוויטש שליט"א אבד"ק וואודרידזש, שהכוונה "וכל מי שאינו מאמין בו" - פי' אינו ממש ח"ו במושג של המשיח שיגאול את ישראל. "או מי שאינו מחכה לביאתו" - פי' ח"ו מאמין בישו הנוצרי וכדו' שהוא המשיח, ומני כן אינו מחכה, כי לדעתו המשובשת הוא כבר הגיע עפ"ל.
ודו"ק.

הגרי"ז ודאי לא למד כך.

 

[כהנא דמסייע]

אכן הדברים תלויים במהותם של י"ג העיקרים.
כי לכאו' קשה, הרי מי שאינו מאמין במילה א' מהתורה, או בלימוד א' מחז"ל הק' דינו כאפיקורס. ומאי שנא הני י"ג.
ויש ע"ז כמה מהלכים.
כמדומני שהמהלך העיקרי הוא, שי"ג אמונות אלו הם שורשי היהדות. ועיקר הוא מלשון שורש, ולא מל' עיקר וטפל.
אכן החת"ס מקשה, למה האמונה בביאת המשיח הוא משורשי היהדות. הלא אף לו הקב"ה היה חפץ שלא לגאלנו עוד ח"ו עדיין אנחנו משועבדים לו, וא"כ למה הוא עיקר. ונשאר בצ"ע.

רוב ככל הראשונים והאחרונים מסכימים לדעת הרמב"ם ופוק חזי מאי עמא דבר שבכל הסידורים מובאים הי"ג עיקרים לאמרם, וכן אזלא סוגיין בעלמא, וכפי שכתב מוהר"מ אלשיך (תורת משה שמות טז): "שכן הסכימו חכמי דורותינו אשר קדמונו לדעת הרמב"ם ז"ל שהעמידם על שלשה עשר", וכן הסכימו רוב ככל המקובלים גם, והם הרמ"ק ז"ל (ע' בס' הפרדס שער עשר ולא ט', פ"ט), והשל"ה הקדוש (שער האותיות אות א'), וכתב על זה שי"ג עיקרים הם יוצאים מי"ג מדות, מכל מדה ומדה יוצא עיקר אחד, ומזכיר שם שיר "יגדל" לשבח, וכן הסכים הרמ"ע מפאנו תלמיד מהר"י סרוג תלמיד האר"י ז"ל בפלח הרימון (שער ד' פ"ג) ובהקדמה ליונת אלם, והרמח"ל בריש ספרו דעת תבונות מזכירם בפשיטות בלא חולק ובעוד מקומות בספריו, והגרי"א חבר פה שלישי להגר"א (אפיקי ים סנהדרין צז:), ובעל הלשם שבו ואחלמה (הדע"ה ח"ב דף ב' ע"ג) כתב "וכן הרמב"ם ברוח ה' אשר דיבר בו וכו' י"ג עיקרים שהם פינות יסודי התורה". ומה נמלצו דבריו של הגאון בעל חזון איש זצ"ל (אגרת י"ד) "רב הרגלי לערוך את החיים בודאות גמורה של י"ג העיקרים שעם ישראל עליהם נטעו" עכ"ל, וע"ע בס' אהבת חסד להחפץ חיים שתלה דין גמ"ח באמונה בי"ג עיקרים כהרמב"ם, ובשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן סה ד"ה ומעתה נראה). על כן העיקר כדעת הרמב"ם ז"ל וזה פשוט.



יישוב קושיית הר"י אברבנאל הרדב"ז והחתם סופר, ומדוע לא נקט הרמב"ם כמנין בעל העיקרים.

הר"י אברבנאל הרדב"ז והחת"ס תמהו על שיטת הרמב"ם ששם עיקרים לאמונת התורה, ולפי דעתם כל אות מאותיות התורה סודות גדולים רמוזים בו והוא יסוד גדול, וכל מי שמפקפק באמיתות אחד מהדברים הכתובים בתורה הרי הוא מין ואפיקורוס, ומאי שנא הני י"ג עיקרים מכל התורה כולה.

ובאמת שהרמב"ם כלל דבריהם בדבריו וזה לשונו בעיקר של "תורה מן השמים"; "ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים ושם אשתו מהטבאל ותמנע היתה פלגש ובין אנכי ה' אלהיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת". ועע"ש שהאריך בזה ויבוא בעז"ה במקומו, אמנם אין מקום לדבריהם כאילו עשה שאר התורה טפל ועיקרי הדת ל"עיקר", וכפי שכת הוא במפורש.

ולבאר דעתו של הרמב"ם ז"ל יש לומר באופן פשוט שענינים אלו של מציאות הבורא ומהותו, הנהגתו עמנו בהשגחה ונבואה, וכמו"כ אמונת הגאולה העתידה ותחיית המתים אלו הם דברים הנוגעים לכל אדם, וכל אחד ואחד אף אם לא למד מאומה בהבנה והעמקה יש לו בהם דעות, וזה משום שאלו הם יסודי המחשבה שעליהם מתנהלת השקפת חייו ואורח חייו של האדם, וכמו שכתב החזון איש זצ"ל שרב ההפרש בין המאמין במציאות עליונה המנהיגה את העולם בפרטי פרטיה ונותנת שכר ועונש על כל מעשה ומעשה, וכמו כן מה רב ההפרש בין האדם המאמין שישנו מציאות של קשר בינו לבין הבורא יתעלה והיו נביאים, וניתנה לנו תורה על ידם, וכן האמונה בגאולה העתידה ובתחיית המתים, דברים הללו הנם יסודות החיים של האדם עליו מושתתת כל הנהגתו ומעשיו, וממילא אלו הם העיקרים שבלעדיהם א"א לאדם להכנס בכלל ישראל.

ועוד בה אומר, כי הרמב"ם במורה כותב כי כל אדם חושב בענינים הללו וסובר בהם סברות וזאת משום שכאמור הם נוגעים לכל תהלוכות חייו, רק שהחכם והמאמין בתורה סובר הדעות האמיתיות, ואילו הסכל סובר דעות כפי שעולה במחשבתו בתחילת העיון מבלי מחשבה מעמיקה ומסודרת, משו"ה מי שאינו יודע עיקרים הללו בודאי סבור בהיפוך והוא כופר בעיקר.

ושמעתי, דפשטות הדברים ע"פ פשט הוא, דזמן הגמול הוא לעתיד לבוא, וממילא זה חלק מהעיקר של שכר ועונש.
ואכן קראתי בספר מהב מרדכי נויגרשל שמבאר שם בפרטות כיצד הי"ג עיקרים הם נכללים בג' העיקרים של ר"י אלבו זי"ע.

דעת הר"י אלבו בספר העיקרים שכולל כל הי"ג עיקרים בג' עיקרים והם: א) מציאות הבורא. ב) השגחתו. ג) תורה מן השמים.
וי"ג עיקרים שמנה הרמב"ם מתחלקות לג' משפחות: הם: א) מציאות ה'. ב) יחוד ה'. ג) שלילת הגשמות. ד) שהשי"ת קדמון, והעולם מחודש.
כלולים במציאות הבורא.
ה) שראוי לעבדו. ו) מציאות הנבואה ז) מעלת נבואת מרע"ה. ח) כל התורה מן השמים. ט) התורה לא תוחלף ותשתנה כלל.
כלול בתורה מן שמים
י) הבורא יודע מעשי בני אדם. יא) ההשגחה ושכר ועונש. יב) תחיית המתים. יג) ביאת המשיח.
כלול בהשגחת ה'

וכן דעת המהר"ל בספר גבורות ה' (פמ"ז) וזה לשונו; "ודע כי ג' אמונות הם יסוד הדת וכאשר חס ושלום תפול אחת מהם תפול הדת בכללה, האחת הוא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים ולא כמו שאומרים המינים עזב ה' את הארץ שאם כן למה נעבוד אותו אחר שאין משגיח בתחתונים לפקוד את מעשיהם, האמונה השנית שהכל הוא ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו וזהו אמונת מציאות השם יתברך, כי בודאי הכל מודים במציאות השם יתברך רק שלא יאמר שאינו הכל חס ושלום ויוכל לצאת מרשותו, לכך אמונת מציאות השם יתברך שהוא הכל ואין דבר חוץ ממנו יתברך. האמונה השלישית שידבר השם יתברך את האדם ויתן לו תורה וזהו אמונת תורה מן השמים". וע"ש שהאריך בזה, ואכמ"ל.
וכן מבואר במהרש"א בחידושי אגדות (ר"ה לב:) שישנם ג' עיקרים כהר"י אלבו והמהר"ל, ע"ש.

 

[כהנא דמסייע]

ולפעמים להיפך

 

[מתחילים מחדש]

הגרי"ז זי"ע מבאר, ד"אינו מחכה לביאתו" הכוונה שמאמין שיבוא, אך אינו מאמין שיכול לבוא היום. ולמשל פני שזה שבת ויו"ט וזמנים שמבואר שאין בן דוד בא. ואעפ"כ הוא אפיקורס ח"ו.
והיינו אף שהוא אונס, מפני שהוא לומד בחז"ל שאינו יכול לבוא היום, מ"מ הוא אפיקורוס.
וזה לשיטתיה, לשי' אביו הגר"ח זי"ע ש"נעבאך א אפיקורוס איז אויך א אפיקורוס".