סוכות, שמח"ת ושמ"ע - גיל חינוך קטן בסוכה ובטעם הפטור מחינוך | ענייני דיומא סוכות, שמח"ת ושמ"ע - גיל חינוך קטן בסוכה ובטעם הפטור מחינוך | ענייני דיומא

נדיב לב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,525
תודות
5,405
נקודות
375
בשו"ע סימן תר"מ ס"ב פסק "קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצוות".
וכתב שם המ"ב ס"ק ד' וז"ל: כל חד כפום חורפיה. ודעת כמה אחרונים דמבן חמש ולמעלה אם אביו הוא בעיר שאינו צריך אז כל כך לאמו מחוייב אביו לחנכו בסוכה אפילו אם איננו חריף ע"כ.

עכ"פ משמע מדברי המ"ב שאף אם הקטן חריף אין הוא בגיל חינוך עד גיל חמש. אמנם באחרונים שציין שם בשעה"צ מבואר שאם הוא חריף יש לחנכו מגיל ארבע וכן כתב בעצמו במ"ב לעיל סימן תיד ס"ק ז' בשם הא"ר לענין הקנאת עירוב שאפילו בן ארבע אם הוא חריף. כך העיר בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סימן ר"ז עיין שם.

וחשבתי כעת ליישב על פי מה שיש לחלק בין חינוך קטן במצוות לחינוך בסוכה ובהקדם ביאורו הנפלא של רבינו הגרי"ז (חי' ערכין ב:) בגדר פטור של קטן הצריך לאמו. וזה לשונו: בגמ' קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, י"ל דהוא שיעור בדין חינוך דכשאינו צריך לאמו אז חל עליו החיוב דחינוך במצות סוכה, אמנם עיקר הדבר המבואר בזה נראה דכיון דלענין חינוך במצוות הרי בעינן שיהא חזי לקיום המצוה, וכמו דאמרינן גבי לולב קטן היודע לנענע, וכן גבי ציצית קטן היודע להתעטף, וכיון דבגדול עצמו הרי מצטער פטור ממצות סוכה א"כ ה"ה קטן כשצריך לאמו הרי הוא מצטער, ואינו ראוי לקיום המצוה, ומטעם זה הוא דלא חל עליו חיובא דמצות סוכה דחשיב שאינו ראוי לקיום המצוה, ושוב אף שאמו עמו פטור, דכיון דלא חזי לקיום המצוה ליכא עליו חיובא, דבכה"ג דמצטער הוא בלא אמו מיקרי דלא חזי למצוה עכת"ד.

ולפי זה י"ל שלעולם בדין חינוך יש שיעור שעפ"ר בגיל זה הקטן מבין את צורת הדברים. וכך הוא בגיל חמש ומעלה. ואם הוא חריף אף פחות מכך. אבל בסוכה מכיון ואם הוא נצרך לאמו לא חל עליו כלל חיובא דמצות סוכה ופטור מדין מצטער (ולא רק חסרון בדעת לקיום המצווה כמו בשאר מצוות) ממילא בזה קפידי יותר בגיל חינוך שלא יהיה פחות מחמש. וי"ל.

ולפו"ר בעצם דברי הגרי"ז קצ"ב למה נזקק לדין מצטער כדי לומר שקטן אינו ראוי לקיום המצוה, והלא גם אם בגדול מצטער חייב, אבל בקטן שלעולם בלי אימו מצטער י"ל דפטור. וסברת הדבר, שבגדול על פי רוב אינו מצטער בישיבה בסוכה ולכן בזה י"ל גם אם מצטער על דרך מקרה חייב כמו בכל המצוות, אבל בקטן מה שמצטער אינו על דרך מקרה, אלא כל צורת ישיבתו בסוכה בלי אמו זה בצער וממילא חסר כאן בחיוב סוכה שגדרה הוא תשבו כעין תדרו ובדרך כלל בביתו לא מצטער שכן נמצא עם אמו משא"כ בסוכה שאינה מחוייבת. אבל בגדול שעפ"ר לא מצטער והוי תשבו כעין תדרו בד"כ, ממילא גם במצטער היה מקום לומר שיתחייב כמו בשאר המצוות. וי"ל.
 
ולפי זה י"ל שלעולם בדין חינוך יש שיעור שעפ"ר בגיל זה הקטן מבין את צורת הדברים. וכך הוא בגיל חמש ומעלה. ואם הוא חריף אף פחות מכך. אבל בסוכה מכיון ואם הוא נצרך לאמו לא חל עליו כלל חיובא דמצות סוכה ופטור מדין מצטער (ולא רק חסרון בדעת לקיום המצווה כמו בשאר מצוות) ממילא בזה קפידי יותר בגיל חינוך שלא יהיה פחות מחמש. וי"ל.
חיוב חינוך למצוות הוא לא תלוי בדעת, אין לו דעת, אלא מאז שהוא יכול לקיים המצווה כצורתה, שאז מתחיל החיוב להרגילו במצווה,
וכל מצווה הוא משיודע לקיים המצווה לולב לנענע ציצית להתעטף,
ובסוכה שאין כאן מעשה קיום, אלא צורה של מגורים, לכאו' היה מקום לחייב קטן כבר מגיל 0, וכאן הוצרכנו לחידושו של הגרי"ז, שבכה"ג הוא כמצטער שחסר במגורים שלו בסוכה, דלא הוי כעין תדורו, ושוב לא יכול לקיים המצווה כצורתה, דנמשך אחר אמו, ואינו גר בסוכה אלא גר עם אמו.
 
חיוב חינוך למצוות הוא לא תלוי בדעת, אין לו דעת, אלא מאז שהוא יכול לקיים המצווה כצורתה, שאז מתחיל החיוב להרגילו במצווה,
וכל מצווה הוא משיודע לקיים המצווה לולב לנענע ציצית להתעטף,
ובסוכה שאין כאן מעשה קיום, אלא צורה של מגורים, לכאו' היה מקום לחייב קטן כבר מגיל 0, וכאן הוצרכנו לחידושו של הגרי"ז, שבכה"ג הוא כמצטער שחסר במגורים שלו בסוכה, דלא הוי כעין תדורו, ושוב לא יכול לקיים המצווה כצורתה, דנמשך אחר אמו, ואינו גר בסוכה אלא גר עם אמו.
אכן אני לא חושב שאנחנו חלוקים אלא שיש כמה דרגות בדעת. בנוגע להבנת המצוה לעומקה או לפחות לקיים המצוה כצורתה.
ולכן אפשר לחלק בין ישיבת סוכה לשאר מילי וכמו שכתבתי.

ולמעשה, מה שהערתי על דברי הגרי"ז עדיין קשה. כי גם אם בגדול ליתא פטור מצטער אקראי אבל בקטן שכל צורת ישיבתו בסוכה בלי אמו זה בצער וממילא חסר כאן בחיוב סוכה שגדרה הוא תשבו כעין תדרו ובדרך כלל בביתו לא מצטער שכן נמצא עם אמו משא"כ בסוכה שאינה מחוייבת. אבל בגדול שעפ"ר לא מצטער והוי תשבו כעין תדרו בד"כ, ממילא גם במצטער היה מקום לומר שיתחייב כמו בשאר המצוות. אמנם מדבריך אני מבין שאינך מקבל את עצם החילוק בין מצטער בגדול ובין קטן, ולעולם גם בגדול ככל והוא מצטער אין צד שיתחייב בגלל תשבו כעין תדרו. אולם דעתי לא כך.
 
הגרי"ז (ערכין ב, ב) הסתפק בטעם הפטור לקטן שצריך לאמו, האם זה סתם שיעור בחינוך, או שזה מדין מצטער, שבלא אימו גר בו הוא מצטער. והקשה הפני מנחם (אוצר המכתבים ח"ג סי' תקט), שאם פטורו משום מצטער, יהא חייב בליל הראשון, לדעת הראשונים דבלילה הראשון אין פטור מצטער.
הנה לפי מה שכתבתי כאן לבאר בטעם שקטן נפטר
ולפו"ר בעצם דברי הגרי"ז קצ"ב למה נזקק לדין מצטער כדי לומר שקטן אינו ראוי לקיום המצוה, והלא גם אם בגדול מצטער חייב, אבל בקטן שלעולם בלי אימו מצטער י"ל דפטור. וסברת הדבר, שבגדול על פי רוב אינו מצטער בישיבה בסוכה ולכן בזה י"ל גם אם מצטער על דרך מקרה חייב כמו בכל המצוות, אבל בקטן מה שמצטער אינו על דרך מקרה, אלא כל צורת ישיבתו בסוכה בלי אמו זה בצער וממילא חסר כאן בחיוב סוכה שגדרה הוא תשבו כעין תדרו ובדרך כלל בביתו לא מצטער שכן נמצא עם אמו משא"כ בסוכה שאינה מחוייבת. אבל בגדול שעפ"ר לא מצטער והוי תשבו כעין תדרו בד"כ, ממילא גם במצטער היה מקום לומר שיתחייב כמו בשאר המצוות. וי"ל.
יש לתרץ שפיר שכל מה שחייבו מצטער בליל הראשון, זה דווקא בגדול וכמו שהתבאר שעפ"ר אינו מצטער ולולא שמצינו מפורש שמצטער פטור לא היינו אומרים דבמצטער לא שייך תשבו כעין תדרו וכפי שהוסבר אבל בקטן שכל צורת ישיבתו בסוכה בלי אימו היא בצער ממילא יש לומר דגם בליל ראשון נפטר מתשבו כעין תדרו.
 
אלא שיש כמה דרגות בדעת. בנוגע להבנת המצוה לעומקה או לפחות לקיים המצוה כצורתה.
לא נראה לי קשור לדעת אלא ליכולות מוטוריות וכו' [קטן הידוע להתעטף]
אז מהכין הגיע הפטור של מצטער שלא נמצא בכה"ת
 
לא נראה לי קשור לדעת אלא ליכולות מוטוריות וכו' [קטן הידוע להתעטף]
אלו דרגות בדעת ופשוט.
אז מהכין הגיע הפטור של מצטער שלא נמצא בכה"ת
פטור מצטער מתשבו כעין תדרו. רק אני כתבתי שהיה מקום לחלק, בין מצטער בדרך אקראי ובין מצטער בצורה הכללית של המצוה.
 
חיוב חינוך למצוות הוא לא תלוי בדעת, אין לו דעת, אלא מאז שהוא יכול לקיים המצווה כצורתה, שאז מתחיל החיוב להרגילו במצווה,
וכל מצווה הוא משיודע לקיים המצווה לולב לנענע ציצית להתעטף,
ובסוכה שאין כאן מעשה קיום, אלא צורה של מגורים, לכאו' היה מקום לחייב קטן כבר מגיל 0, וכאן הוצרכנו לחידושו של הגרי"ז, שבכה"ג הוא כמצטער שחסר במגורים שלו בסוכה, דלא הוי כעין תדורו, ושוב לא יכול לקיים המצווה כצורתה, דנמשך אחר אמו, ואינו גר בסוכה אלא גר עם אמו.

משנה ברורה שמג ס״ק ג
״ודע דשעור החינוך במ"ע הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענינו כגון היודע מענין שבת חייב להרגילו לשמוע קידוש והבדלה היודע להתעטף כהלכה חייב בציצית וכנ"ל בסימן י"ז וכן כל כיו"ב בין במ"ע של תורה בין בשל ד"ס אבל החינוך בל"ת בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בע"כ מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו וכן אם הוא כהן אין צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אא"כ הוא בר הבנה אזי מצוה על אביו להוציאו כדי להפרישו מן האיסור מחמת מצות חינוך.״
 
משנה ברורה שמג ס״ק ג
״ודע דשעור החינוך במ"ע הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענינו כגון היודע מענין שבת חייב להרגילו לשמוע קידוש והבדלה היודע להתעטף כהלכה חייב בציצית וכנ"ל בסימן י"ז וכן כל כיו"ב בין במ"ע של תורה בין בשל ד"ס אבל החינוך בל"ת בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בע"כ מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו וכן אם הוא כהן אין צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אא"כ הוא בר הבנה אזי מצוה על אביו להוציאו כדי להפרישו מן האיסור מחמת מצות חינוך.״
הבנתי שאתה רוצה להביא ראיה לדברי
שסגי ביכולת לקיים את המצווה אף בלא הבנה
אמנם קידוש והבדלה כל ענין המצווה הוא לקדש את השבת ולהבדיל את השבת וע"כ קטן שאינו יודע מענין שבת לא שייך אצלו כלל
קטן היודע להתעטף ולנענע אפי' לא יודע מענין לולב ואתרוג וציצית חייב
והפרשה מל"ת הוא שמבין שנמנע מהאיסור מחמת שזה אסור ולא סתם כי אבא אמר אבל אם לא מבין את המושג אסור אין בכך שום המנעות מלאו
וממש כדברי שאין כאן כל נושא של דעת חוץ מהיכולת לקיום המצווה כצורתה
 

הודעות מומלצות

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון