גיל עשרים, מה משמעותו? (1 צופה)

[אברך מעמיק]

רגיל וידוע בעולם כי ישנם שני גדרים באדם, קטן וגדול, עד גיל שלוש עשרה האדם נחשב לקטן, ומגיל שלוש עשרה, הוא 'איש' וגדול לכל דבריו.
והנה כאשר אנו מתבוננים בתורה ובחז"ל אנו רואים משמעות רבה דווקא לגיל עשרים, גיל שכמדומני בזמנינו כמעט ואין יחס אליו [לבד מהמשמר של ה'תיפח'...].
והנה כמה נקודות שמצאנו השייכות דווקא לגיל עשרים ולא לגיל י"ג.
א. כל יוצא צבא בישראל, הוא דווקא מגיל עשרים שנה ומעלה ולא קודם לכן, ופליאה נשגבה, כי עד גיל עשרים לא נספרו ישראל בכלל המנין, למרות שהיו מחויבים בכל המצוות.
ב קטן מוכר בקרקעות אביו רק כשיגיע לגיל עשרים, ועד אז נחשב בעינינו כמי שדעתו לא שלמה לענין קרקעות.
ג. פשטות הגמרא בשבת כי אדם לא נענש בדיני שמים עד גיל עשרים.
ד. דברי חז"ל על עבר גיל עשרים ולא נשא אשה אומר הקב"ה תיפח עצמותיו של זה, וצ"ב מה מיוחד בגיל עשרים דווקא.,
ה. בפרשת ערכין של התורה איננו מוצאים שום משמעות לגיל י"ג להגדלת ערך האדם, לעומת גיל עשרים בו עולה הערך משמעותית.
ו. על אדם הראשון אמרו חז"ל כי 'נברא כבן עשרים' ומשמעותם כי היה שלם לגמרי, וצריך הגדרה מה היא השלימות של גיל זה.
ז. במדרש נחלקו התנאים עד איזה גיל נחשב האדם לנער, ושיטת רבי ישמעאל שם, שעד גיל עשרים נקרא בשם נער, ולאחר מכן כבר לא, ומה הביאור בזה.

יש לי מהלך מסוים בנושא הזה, אבל אשמח לשמוע את דעותיהם של חו"ר הפורום הנכבד, ואף להוספת מקורות בענין גיל עשרים. יישר כח.

 

[פנחס ע]

שו"ע חושן משפט רלה, ט קודם עשרים שנה שלימות, אף ע"פ שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן לא, שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם.

בקידושין כט ב "בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה"

שו"ת הרשב"א חלק ו סימן קעט עוד כתבת ראיתי בירושלמי אפי' פחות מבן עשרים ושלא הביא ב' שערות כשר לדיני ממונות ואינו כשר לדיני נפשות. וירא' לי דכל שלא הביא ב' שערות נקרא קטן אף בסימני סריס עד עשרים בא ללמד שאעפ"כ הואיל והוא גדול מצד השנים כשר לדון בדיני ממונות הודיעני א"כ הפירוש ואם ראוי לסמוך עליו. ואני אומר כי לפירוש הזה אפי' פחות מעשרים שלא הביא ב' שערות א' הוא כלומר פחות מבן עשרים ושלא הביא ב' שערות וא"כ לא היל"ל ושלא הביא ב' שערות אלא היל"ל פחות מבן עשרים שלא הביא ב' שערות. אבל פירושו אצלי פחות מבן עשרים אעפ"י שהביא ב' שערות וכן יתר על עשרים שלא הביא שתי שערות ולא סימני סריס שהוא נדון כגדול עד רוב שנותיו. והטעם לפחות מעשרים שאינו דן דיני נפשות אפי' שהביא ב' שערות לפי שאין אדם עומד על שלמות דעתו עד שיהא בן עשרים ולפיכך אינו נידון בדיני שמים עד שיהא בן עשרים. ולפיכך א"ר אבהו בירושלמי בשם ר' יוחנן שאין מושיבין אותו בדיני נפשות עד שיהא בן עשרים שנה לפי שעדיין אינו בשלמות דעתו ולא אפי' גדול בשנים אפי' כבן ל"ה שנים עד שיביא ב' שערות. אבל קטן ממש קודם כ' שנה שלא הביא ב' שערות אינו דן אפי' דיני ממונות. ולענין הלכה איני רואה לסמוך בזה על הירושלמי שהרי מנו שם מה שיש בין דיני ממונות לדיני נפשות ואמרו דבמשנתינו מנו ור' חייא מנה אחת עשרה הנך תשע ועוד הסריס ומי שאין לו בנים ור' יוסי בר חנינא אמר שלש עשרה ור' אבהו משמיה דר' יוחנן דאפי' פחות מבן עשרים ושלא הביא ב' שערות ואלו בגמ' הוסיפו ג"כ על אותן שבמשנתנו זקן וסריס ומי שאין לו בנים. ור' אבהו דאמרה לההיא בירושלמי לא אמרה בגמרי' אלא אמר עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות ולא אמרה לההיא דר' יוחנן בפחות מבן כ' ושלא הביא ב' שערות אלמא ההיא דירושלמי לא דייק שפיר. ועוד דכל שלא הביא ב' שערות ולא נולדו בו סימני סריס עד שיעברו רוב שנותיו קטן הוא דבר תורה לכל דינין וקטן אינו דן אפי' דיני ממונות. ולפיכך איני יודע עיקר לירושלמי זה ואילו היה כן לא לשתמיט חד תנא או אמורא בגמרי' ולא בפ' יוצא דופן דלישמעינן הכי. זה נ"ל בפירושו ובעיקר דינו של ירושלמי זה ואתה תעמיד הדבר על בוריו.

ולכאורה שלימות דעתו הוא לענין נישואין כמ"ש בן עשרים לרדוף וכו' שבגיל זה מתאים להיות ראש משפחה.