אלול ג' באלול - יום פטירת הראי"ה קוק זצ"ל (1 צופה)

[מרכז]

אקדים בדברי האדמו"ר מסאטמר על ישיבת מרכז הרב לאחר הפיגוע הנורא : "מודרנע ישיבה, אבל בכל זאת - ישיבה"... כעי"ז כשבאים לעסוק בדמותו של גדול מישראל לכל השיטות, אף אם יש שחלקו מכל וכל על השקפתו, ראוי לעשות זאת בכבוד.
רק אביא כמה דברים אודותיו, על צדקותו האדירה וגאונותו, וקצת מהיחס והקשר של גדו"י אליו. ברור שיש עוד הרבה מה לברר ולחלוק, אבל ב"ה יש אשכולות אחרים לזה, אשתדל לכתוב את הדברים בעדינות ולא לערבב את ההשקפות של הרב זצ"ל בענינים השנויים במחלוקת, אם מנהלי הפורום רואים לנכון למחוק או לשנות את דבריי - בכבוד רב.
אדם שהעיד עליו הגרי"מ חרל"פ שמגיל תשע לא ראה צורת אישה (כדלהלן) ראוי לציין את יום ההילולה שלו לענ"ד.

דמותו של הראי"ה כפי שמשתקפת ממעשיו והנהגותיו​

​

"לא תתורו אחרי עיניכם":

• "מיום היותו בן תשע שנים לא הסתכל בצורת אישה" (חוץ מהקרובות ביותר; הרב יעקב משה חרל"פ)
• בלומדו בוולוז'ין היה נהוג שהתלמידים מתגוררים ואוכלים אצל בעלי בתים בעיירה. בבית שבו התגורר עם כמה מחבריו, בעלת הבית הגישה את האוכל לבחורים, והרב קוק נזהר מלהביט בה כשנתנה את מזונו. בעלת הבית העלתה לו את מחיר הלינה והארוחות ולא לחבריו כי היה יפה תואר ובעלת הבית רצתה לדבר עימו, אך הוא סירב להגיע אליה כי לא רצה לדבר אתה ולהביט בה, ואף לאחר שהעלתה את המחיר כמה פעמים. לחבריו ששאלוהו מדוע אינו מתווכח אתה, ענה: 'האם דברי חז"ל "אל תרבה שיחה עם האשה" לא שווים חצי רובל?' כשראתה שהרב קוק לא בא אליה החזירה בעלת הבית את המחיר לקדמותו. (באתר ארגון "אור האורות"; גרסה אחרת ב"חיי הרב" עמ' 30 ושם היא העלתה לכולם בחצי רובל והרב קוק נתן לה את המחיר החדש בלי להתווכח, וכששאר חבריו סירבו לשלם היא כעסה ואמרה שחברם העילוי שילם מיד. הם באו אליו בתלונה שהוא גורם להם הפסד והוא הגיב: 'האם מאמר חז״ל "אל תרבה שיחה עם האשה״ אינו שקול כנגד חצי רובל?')
• היה עונה בעצימת עיניים לנשים שבאו אליו לשאול.
• רבי יצחק אריאלי למד בחברותא עם הרב קוק במשך כמה שעות בכל יום. כך נהגו במשך יותר משלוש שנים. בזמן לימודם הסתגרו בחדר סגור, ולא יצאו ממנו לכל צורך שבעולם מלבד פיקוח נפש. ואמר הרב אריאלי שיכול להעיד שבמשך כל השנים האלו לא ראה הרב קוק צורת אישה כלל, ואע"פ שהרבה נשים היו מסתובבות בביתו כידוע.
• פעם אחת נסע הראי"ה לכנרת עם הרב חרל"פ והיו בבית שבו השתכנו והיה שם גם אדם ששנה ופירש והתווכח עם הראי"ה ורק שלושתם היו בבית, ואותו אדם גלה ראשו בפני הרב (אז עדיין לא היה מקובל ללכת בגילוי ראש גם לא אצל חילוניים ולכן זו הייתה חוצפה גדולה). הרב חרל"פ כעס מאוד על כך ומתוך כעסו הרב פנה לרבו ואמר: "איך החציף האיש הוא את פניו לגלות ראשו בפני רבנו?" והשיב הראי"ה שלא ראה זאת (הרב זוסמן).
• פעם אחת, בזמן שהרב קוק כיהן פאר ברבנות ירושלים, הייתה הופעה מלכותית שאליה הוזמנו הרב קוק שאליו התלווה הגבאי ר' לייביש, והרב זוננפלד שאליו התלווה הגבאי ר' מנחם מנדל בריכטה. להופעה הוזמנה זמרת, מה שהרבנים לא ידעו מראש. מפני כבוד המלכות הרב זוננפלד תחב את אצבעותיו ואוזניו והרכין ראשו כלפי מטה, אך הרב קוק מיד ברח משם כל עוד נפשו בו. (כך סיפר נכד של הרב בריכטא לרב יוסף אריה לייב זוסמן, תלמיד מובהק של הרב חרל"פ, והרב זוסמן הביא את העובדה ב'מבחירי צדיקיא', עמ' קע"ח, וכן הודפסה ב"מאבני המקום', י"ד, תשס"ב, עמ' 33).
• פעם שיבח מישהו לפני הרב זוננפלד את הרב קוק על קפידתו בשמירת קדושת העיניים, שתכף כששומע ומבין שנכנס אדם לחדרו משפיל את עיניו לרצפה בחששו מהסתכלות רעה חלילה, ענה הרב זוננפלד ואמר: "אם כן, יהיה לו עולם הבא גדול יותר". ("שיח שרפי קודש", ה'תק"כ, עמ' ר"ח)
  
  באחת מן העיירות בהם שימש הראי"ה כרב, ארגנה המלכות טקס שכלל שירים וריקודים, והראי"ה שידע שגם יהודים יבואו שם, כתב למלכות באותו המקום שיגיע גם הוא לאירוע ויהי מה (וידע שביודעם זאת יבטלו את הדבר), המלכות כעסה על הדבר אך לא היה לה ברירה אלא לבטל את הריקודים וכו', ושילם הרב מכיסו את הוצאות ההפסד.

הוציא דיבוק:

• דיבוק שנכנס בצעיר ספרדי ביפו אמר שישמע רק ל"חכם אברהם הכהן קוק" והוא דיבר בלשון הקודש שהצעיר הזה לא ידע. למעשה היה צריך להוציא את הדיבוק פעמיים. בפעם השנייה הדיבוק אמר שהוא יצא מעיניו או ראשו, אך הרב קוק ציווה על הדיבוק בצרחות ובהשבעות נוראות שיצא רק מבוהן רגל שמאל, וכך היה. לאחר כמה ימים באו שוב האב ובנו הצעיר בבהלה כי הוא מרגיש שוב כאבים ברגלו. הרב הרגיע אותם ואמר להם שהפעם זה יעבור. (הרצי"ה קוק)

תיקן נשמות

• תלמידו, הרב חרל"פ, העיד כי עסק בתיקון נשמות. הרבה פעמים עסק בתיקוני נשמות של אנשים גדולים שנכשלו בעניינים מסוימים והיו זקוקים בזה לתיקון. הראי"ה היה מצביע עליהם באצבעו מפני שהיו ממש נמצאים בחדרו, ותיקנם בזה שהיה מגלה את שורש הפנימי שבקדושה של אותו כישלון. (הרב זוסמן)

מנותק מענייני העולם הזה:

• אכילה ושינה: היה שוכח לאכול ולשתות ולא ישן יותר מ-3 שעות ביממה עד מחלתו האחרונה מרוב עיסוקו בלימוד התורה.
• לא הכיר צורת מטבע:
  פעם אחת כשבא אליו עני לבקש נדבה, היו לו מטבע גרוש ומטבע שילינג שהיא קטנה יותר אך ערכה רב יותר, הרב שהתפרסם בפזרנותו לצדקה, נתן לו את הגרוש בחושבו כי המטבע הגדולה יותר ערכה גדול יותר. העני התרעם מדוע הרב נותן לו רק גרוש אחד, והרב קוק ענה לו בתמימות שהוא נתן לו את המטבע הגדולה יותר! (עזריאל קרליבך שלמד בבחרותו ב"מרכז הרב")
  בהיותו ביפו בא אליו דין תורה שבו חברת היינות "כרמל מזרחי" תבעה חברה מתחרה שהשתמשה בסמלה המסחרי של שני המרגלים הנושאים אשכול ענבים, והטעתה לקוחות רבים וגרמה לה נזק רב, והיא תבעה את החברה המתחרה על סך של 20,000 פרנקים. בשלב מסוים נעלם הרב קוק ל-3 שעות. שאלוהו על כך וענה שכיוון שכדי לפסוק דין לאמתו הוא היה צריך להבין את התרגשות שני הצדדים בגלל כסף והיה צריך להכניס עצמו לתאוות הכסף. לכן התבודד כמה שעות כדי לחשוב "מהו כסף? מה צורך בכסף? מהי תאוות כסף?" (אחיו, הרב שמואל קוק)
  במקרה אחר בא מחבר ספר למכור את ספרו לרב קוק. הרב הוציא מטבע שהייתה לו בכיס ושאל את הגרמ"מ כשר זצ"ל שהיה לידו אם יש במטבע זו כדי לשלם על ערך הספר. (הרב מנחם מנדל כשר)
  בפורים תרצ"ג הוציא הרב קוק מטבעות שונות שהיה לו בכיס ושאל אחד מתלמידיו שהיה אתו באותו זמן מהו ערך כל מטבע כדי שיוכל לקיים מצוות מתנות לאביונים. (תלמידו פנחס המבורגר)
  כשהיה ביפו ערך חופה וקידושין במלון שעל שפת הים. לאחר טקס הקידושין תחב החתן לידו של רב קוק מטבע זהב. הרב הזדעזע והפיל מיידית את המטבע מידו ויצא מיד מן המלון בלי לומר דבר. (הרב שלמה הלוי רוהלד שכיהן כמזכיר התלמוד תורה "שערי תורה" ביפו ובהמשך כמזכיר הרבנות הראשית בתל-אביב<a href="https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/הרב_אברהם_יצחק_הכהן_קוק#cite_note-8">[8]</a>)

נולדו בנים בזכות הבטחתו של הרב:

• לפני חופה וקידושין שהרב ערך התפתחה מריבה והחתן לא רצה לגשת לחופה. הרב קוק הבטיח לו בן זכר אם ייגש לחופה, והחתן התרצה. נולדו לו שישה בנים ואח"כ נולדה גם בת. (הרב משה צבי נריה; סיפור זה סיפר גם הרב משה שוורץ ולפי גרסתו מדובר בשבעה בנים)
• אחד התלמידים ב"מרכז הרב" שנולד לו בן בא לפניו בבעיה שהוא רוצה לקוראו בשם אביו ורעייתו ומשפחתה רוצים לקוראו בשם אביה. הרב השיב: 'תקרא אותו בשם אביה ואת הילד שייוולד לכם בע"ה בשנה הבאה תקרא בשם אביך.' וכך היה! (רבי שמואל אליעזרי, מגדולי תלמידי הרב קוק ב"מרכז הרב" ומהתלמידים שהיו חברותא של הרב)

בכוח תפילתו והוראתו נרפאו חולים ואף קשים בגוף ובנפש:

• הקלת קשיי לידה: בלונדון באחד מימי החנוכה תרע"ו לאחר חצות הלילה באה אישה לבית הרב והתחננה בבכי להיכנס לרב לבקש להתפלל על בתה היולדת ולברכה שהיא במצב מסוכן ומתקשה ללדת כבר שלושה ימים. תוך כדי שהשמיע דבריה בפני ר' יעקב וולפרט, ירד הרב מהקומה העליונה ואמר: "אם יש עוד ההדסים בבית, יבשלו אותם במים כמו תה והיולדת תשתה אותם". בבוקר באה אותה אישה והזמינה את הרב להיות הסנדק בברית. (ר' יעקב וולפרט)
  באותה שנה בט"ו בשבט שוב היה מקרה כזה, ותיכף בשומעו את דברי האם אמר: "לכי הביתה בתך כבר ילדה לאורך ימים טובים". (הנ"ל)
• רפואת הגוף: בהיותו בירושלים לפני אחד הפסחים אחות של רבי משה צבי נריה חלתה בדלקת קרום המוח והרופאים התייאשו מחייה. במוצאי יו"ט ראשון של פסח, הרב נריה שהיה אז בחור ישיבה ב"מרכז הרב" הלך עם אביו, רבי פתחיה מנקין, לרב קוק שאמר להם: "זה שום דבר!" והוסיף לה את השם "ברכה" כי החלו לומר באותו לילה "ותן ברכה". כשהגיעו לביתם ראו שהוטב מצבה וכך מיום ליום השתפר מצבה עד שהחלימה לגמרי! (הרב נריה)
  רעייתו של ר' אריה לוין, הרבנית חנה-ציפורה ע"ה, הייתה פעם חולה מסוכנת כשנקראה רק חנה. ר' אריה שלח לרב קוק את הרב ישעיה חשין (למד אצל רבי יהושע צבי מיכל שפירא יחד עם הרב חרל"פ) לשאול מה לעשות. הרב קוק השיב: " 'כציפורים עפות כן יגן ה' צבאות' (ישעיה ל"א, ה') - יוסיפו לה את השם ציפורה". מיהר הרב חשין לחזור לר' אריה עם תשובת הרב, ולאחר שעשו כדבריו, הוטב מצבה עד שהבריאה לגמרי והאריכה ימים.
  הגאון הרב דוד יהודה אריה לייב כהן ("הרב הנזיר") זצ"ל נכנס אליו בליל יום הכיפורים והתאונן על כאב שיניים ולסת מנופחת מאוד. הרב נתן לו קופסת טבק להריח ואמר שזה יהיה לרפואה, והכאב והניפוח נעלמו. ("הרב הנזיר")
  בדרך לארה"ב בנסיעה להתרמה עבור מוסדות התורה בארץ ובליטא שהשתתפו בה גם רבי אברהם דב כהנא-שפירא מקובנה ורבי משה מרדכי אפשטיין מסלבודקה, עבר את ניאפל שבאיטליה, ולבקשת ר' מרדכי סטרוגין שהתעכב שם בדרך לארץ ישראל בגלל מחלת אשתו כשהרופאים התייאשו ממנה כולל פרופסור חשוב שהובא על ידיו במיוחד מוינה, בא לבית החולה וברכה ברפואה שלמה מן השמים והחלימה ממחלתה וחיה עוד למעלה מעשרים שנים לאחר המקרה (ר' מרדכי סטרוגין)
• רפואת הנפש: אם משפחה אחת חלתה בשיגעון וכל הדרכים לרפאותה ממחלתה כשלו, כולל אשפוז בבית חולים לחולי נפש. בני המשפחה החליטו להביאה לפני הרב קוק שיברכה שתתרפא ממחלתה. לאחר ששמע הרב את המקרה, צעק על האישה: "עד מתי תשתגעי?! לכי הבייתה לטפל בילדים שלך!" באותו רגע האישה נתרפאה משיגעונה וחזרה להיות כאחד האדם. (הרב ניסן זק"ש זצ"ל שהיה עד למקרה).
  בתו של ר' אשר וידמן משכונת "שערי חסד" בירושלים לקתה בנפשה. ר' אשר הלך לרב קוק לבקש ממנו עצה מה לעשות. הרב השיב לו: "קח את בתך וסעו יחד לעיר יפו. שם היא תרחץ בים הגדול, ותטהר ותשוב לדעתה כמקודם". ר' אשר עשה כדברי הרב קוק, ומיד לאחר שרחצה בים הגדול, שבה לשפיות כמקודם! היה זה מופת מעין המופת של אלישע הנביא לנעמן שריפאו מהצרעת ברחצה בנהר הירדן.<a href="https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/הרב_אברהם_יצחק_הכהן_קוק#cite_note-9">[9]</a>
• אריכות ימים בזכות ברכתו: פנחס רקובסקי סיפר כי הכיר אדם שנפטר בערך בגיל 115 שנים, והיה הולך בלי מקל. לשאלה במה זכה לכך, השיב כי היו מתאכסנים אצלו רבנים רבים, וגם הרב קוק כשהיה רב ביפו התאכסן אצלו כמה פעמים. הוא נכנס לרב קוק לבקש ברכה, והרב בירך אותו שיזכה לאריכות ימים ויראה בנחמה, והזקן חי עד כמה זמן לאחר מלחמת ששת הימים.

הקב"ה דורש כבודו של צדיק:

• פעם אחת בבויסק ראהו ערבי שהזדמן למקום וגרזן בידו ורצה להכות את הראי"ה בגרזן אך ידו יבשה ולא יכול היה להורידה מטה עד שעבר הרב קוק את המקום. (הרב זוסמן)
• בפורים תרצ"ב ערכו מצעירי הקנאים משפט מבוים נגד הרב קוק שבו דנו אותו למיתה כשהם מחרפים ומגדפים אותו באופן נורא ביותר. למעורבים במשפט המבוים או לבני משפחותיהם התרחשו אסונות, ולאחד מהם, למשל, נפטרו אשתו ובנו באותה שנה ובאו עליו ייסורים נוספים. אותו אחד בסופו של דבר עלה עם עשרה מחבריו לקברו של הרב קוק וביקש מחילה. וכן נגד מעשה זה פורסמו מחאות רבות של גדולי ישראל.
• אחד מראשי אגו"י בירושלים שהיה קנאי, הגדיל את מדורת המחלוקת, ופתח במערכה ומכוערת להכפיש את הרב קוק גם בחו"ל. הוא דאג לשלוח מכתבי שטנה, לצייר את הרב קוק כרב רפורמי ומתקדם ח"ו. וכאז כן היום, אנשים תמימי לב שלא זכו להכיר באמת את הרב קוק התפתו להאמין לדברים. כשהגיעו לא"י גדולי ישראל, הודו כי הופתעו לראות רב טיפוסי מהדור הישן, שכן ציפו לראות רב "מגולח ומתקדם" וכו'. הרב קוק, שידע מי האחראי למעשים אלו, התבטא ואמר כי בטוח הוא שהארץ הקדושה תקיא את האיש האחראי לזה, ועל עפר טמא תהיה מיתתו! לאחר שנים, אותו האיש שהיה עסקן ציבורי חשוב בחוגיו, נשלח לחו"ל בשליחות "אגודת ישראל". כשגמר את שליחותו, הפליג באונייה חזרה ארצה, ופתאום החלה הרעה בבריאותו. מחלתו התגברה, ולא היה מנוס לרב החובל אלא להחזיר את האונייה לאיטליה. הכניסוהו למנזר בית-חולים, ושם התפגר תחת צלב שהיה תלוי על הקיר. זקנים ספרו, כי כשהחזירו את הנפטר לארץ, בקושי הצליחו לחלץ את הגופה מיד רב החובל שרצה להטילה לים, אחר שפחד ממחלה מדבקת באנייתו. והעיד תלמיד חכם ירושלמי שראה את גופת האיש שהייתה מאובקת באבקה לשימור הגופה ממצב ריקבון, והמראה היה נורא! כזה היה גורלו של אדם, שאף שהיו לו זכויות בפעילותו הציבורית, אך חילול כבוד התורה, ביזוי תלמיד חכם ועוד בשקרים, הכריע את הכול, ומת מיתה משונה וגופו נתחלל במקום טמא. ("שיחת אבות", פירושים, פרק ד'; "הנשקפה כמו שחר", פרק ו').
• קבוצה של בחורי ישיבה מירושלים, וביניהם אחד מבניו של רבי משה יאיר וינשטוק, נסעה בימי בין הזמנים לנפוש בצפון הארץ. היה זה כמה ימים לפני ל"ג בעומר, ומשום כך הם תכננו להגיע גם למירון. במשך הנסיעה באוטובוס, אחד הבחורים דיבר נגד הרב קוק בצורה מאוד חריפה ופוגעת. בנו של הרב וינשטוק כיבד מאוד את הרב קוק, כפי שלמד מאביו, ודברי הבלע נגד הרב קוק צרמו לו מאוד. הוא לא היה היחיד: כל הבחורים שהיו באוטובוס ניסו להשתיק אותו, אך מאומה לא עזר, ואותו בחור המשיך עוד ועוד לבזות בדיבוריו את הרב קוק. הנסיעה באותם ימים הייתה קשה ומעייפת. מזג-האוויר החם הכביד על הבחורים. בדרך נסיעתם, כשעברו בעיר טבריה, החליטו לגשת לטבול בכינרת ולהתרענן מהחום. כאשר נכנסו הבחורים למי הכנרת, הדיבורים הבוטים נגד הרב קוק עוד הדהדו באוזניהם. אותו בחור שביזה את כבודו של הרב קוק, תכף ומיד כשנכנס למים, נסחף עם הגלים, טבע ומת.
• כשהירדנים שלטו בהר הזיתים חוללו כ-50,000 מכ-70,000 מצבות הקברים שהיו אז בבית הקברות היהודי שבהר. כל המצבות בסביבת קברו של הרב קוק נותצו, אך את מצבת קברו לא הצליחו לנתץ. הצוררים ימ"ש ניסו כמה פעמים, אך כל פעם קרתה להם תקלה, ואף נהג טרקטור אחד נהרג.

המונית עם הרב קוק עברה מעל הנערה ולא דרסה אותה:

• בנות משפחת רקובר הירושלמית הלכו ברחוב שטראוס ואחת מהן נבעתה מכלב גדול, וברחה משם וירדה לכביש ושם נפלה, ובדיוק אז עברה מונית, והתרחש הנס, והמונית לא פגעה בנערה אלא רק עברה מעליה. הנערה נלקחה לבית הרפואה שטראוס הסמוך למקום ונמצאה ללא כל פגע. יהודי ירושלים ייחסו את הנס לזכותו של הרב קוק שישב במונית בדרכו לשיעור. (הרב דוב כהן, בוגר ישיבת חברון, ב'וילכו שניהם יחדיו : מזיכרונותיו של הרב דב כהן זצ"ל' המבוסס על יומנו, עמ' 290)

שומר ה' את רגלי חסידיו:

• כשהיה רב בבויסק פעם אחת ביקש חותנו האדר"ת שיבוא לביתו בפוניבז' שבה כיהן אז כרב. הרכבת עצרה בוילנה והראי"ה יצא לרציף עד הזמן המיועד להמשך הנסיעה. הוא שקע בשיחה תורנית עם בחור ושכח מנסיעתו ובינתיים עברה הרכבת ובאה במקומה אחרת הנוסעת בחזרה לבויסק. הראי"ה שנזכר בנסיעתו עלה אליה ולא ידע שהיא רכבת אחרת וכך חזר לביתו במקום להגיע לחותנו. כעבור כמה ימים שלח האדר"ת מברק שבו שואל "מה שלום חתני?" כי הרכבת מבויסק לפוניבז' התהפכה ונהרגו נוסעיה. (הרב זוסמן)
• סיפר שלמה רוהלד, מזכירו של הרב קוק ביפו: 'פעם אחת הגיע גט מניו-יורק בשביל אחת הנשים מפתח-תקווה. כדי לקבל את הגט באו האישה ואביה וקרוביה לעת אחר הצהריים, ומפני הטרחה של הליכה וחזרה, בקשו את הרב קוק לסדר את מסירת הגט בהקדם. הוא הוכרח להבהיל את בית הדין ולקבץ מניין, ואז התחיל הרב בחקר השם. לאחר החקירות ניגש הרב לסדר את מסירת הגט, והנה אחרי שקרא יחד עם העדים וביה"ד כמה שורות בגט, הפסיק באמצע וכפלו והניחו את השולחן, ואמר למעוניינים שרק מחר יסדר את הגט. הם התרעמו על זה, אך הרב עמד על דעתו. למחרת, לפני הצהריים עבר דרך יפו הרב [אהרן] אורלינסקי מפ"ת ויסר לבית הרב קוק. וידבר הרב קוק אתו על דבר הגט הנ"ל, ונתברר שיש בו שינוי גמור בשם המתגרשת, והוכרחנו לשלחו חזרה לניו-יורק שישלח גט אחר מתוקן על פי השמות שכתב הרב קוק. וראינו אז עד כמה גדולה הרגשתו התמירה של הרב קוק, ועד כמה שומר ה' את רגלי חסידיו'.

חלום בישיבה על כסא הרב:

• אדם בא לפני הרב טען ושאלו האם הוא יכול להגר לאמריקה כדי לנסות להתפרנס יותר בכבוד כש-25 שנים הוא עסק בניכוש עשבים בשטחים לפרדסים, בנטיעות, בסיקול אבנים ובחפירות לבניין בתים ומשתכר מזה בקושי למחיית ביתו? לאחר מספר דקות שבו הרהר הרב, הורה לאותו אדם לשבת על כסאו ומיד כשהתיישב על כסא הרב צנח ראשו על השולחן ונרדם וחלם חלום שבו הוא נפטר ונשמתו עומדת בפני בי"ד של מעלה והוא רואה מלאכים מעמיסים את עוונותיו על כף אחת של מאזניים עד שהגיעה הכף כמעט לארץ ועל הכף השנייה מעמיסים רגבי עפר, אבנים, סלעים וחול שפינה בעבודתו באדמת הארץ, וכף הזכויות חסרה מעט כדי להכריע את כף העוונות. לאחר שהאיש סיפר את חלומו לרב, ענה לו הרב שבחלום קיבל את התשובה לשאלתו.

המשיך בתפילתו ברעידת אדמה:

• כשהיה ראב"ד ירושלים התרחשה בתרפ"ז רעידת אדמה כשבישיבתו היו בתפילת עמידה. כולם חיפשו בבהלה מחסה ורק הרב קוק המשיך בתפילתו. לאחר שסיים והסב פניו לקהל ראו חיוורון על פניו. זו הייתה הרעידה השנייה לאחר הרעידה כמה ימים קודם לכן שבה נהרגו בארץ 150 איש וכשהתרחשה למד הרב קוק בחדרו ולאחריה ניגש לחלון, הביט החוצה ושב ללימודו מיד. (הרב יעקב שלוה)

תפילה כמו הכהן הגדול בבית המקדש:

• סיפר אחד מחסידי גור: 'את הסיפור שמעתי מאחד שנכח בשיחתו של האדמו"ר מגור, קודם שנהיה לאדמו"ר. האדמו"ר שליט"א סיפר על אביו הלב שמחה, שפעם אביו האדמו"ר בעל האמרי אמת זצוק"ל שלח אותו בשליחות לרב קוק, והיה זה בסביבות השעה תשע בבוקר. כשהגיע ה'לב שמחה' לביתו של הרב קוק, הוא דפק על הדלת. כשהגבאי פתח את הדלת, אמר לו ה'לב שמחה': "יש לי שליחות מאבי לרב, ואני רוצה להביא את זה לרב, אם אפשר להכניס אותי". אך הגבאי אמר: "עכשיו אף אחד לא נכנס לרב. הרב עסוק עכשיו בתפילה, ואין להיכנס אליו". ה'לב שמחה' לא היה 'בטלן', ושאל אם אפשר להיכנס לראות איך הרב מתפלל. אז הגבאי אמר שאמנם אי אפשר לפתוח את הדלת בחדרו של הרב, אך הוא מסכים לבדוק מה המצב. הוא חזר אח"כ ואמר שהדלת לא סגורה עד הסוף, כך שאפשר להציץ ולהסתכל בפנים. ואכן ניגש ה'לב שמחה' והציץ בחריץ מבעד לדלת החדר. לנגד עיניו הוא ראה את הרב קוק עם טלית ותפילין שכוב על הרצפה בפישוט ידים ורגלים. היה זה ממש מפחיד, והוא מאוד נבהל. הוא רץ חזרה לאביו, בעל ה'אמרי אמת', וסיפר לו שביקש להיכנס וכו' ואז ראה את הרב ככה. כששמע זאת ה'אמרי אמת', הגיב במשפט הבא: "הרב קוק - כל חייו הוא בבחינת פישוט ידיים ורגליים בבית המקדש". הסיפור הזה עשה עלי רושם חזק, משום שה"אמרי אמת" מאוד קימץ במילים, הוא היה קמצן בדיבור, שתקן, וכל חסידי גור יודעים זאת.'

לימוד של קדוש עליון

• רבי שלמה זלמן זלזניק, ראש ישיבה בישיבת "עץ חיים" לצד הרב איסר זלמן מלצר, סיפר לרב נריה: "פעם אחת ביום שישי אחר הצהריים, הייתי מוכרח לגשת אל הראי"ה לסדר איזה ענין בקשר לישיבה. כשבאתי לביתו וניגשתי לדלת חדרו הקטן בו ישב, למד וכתב, לא דפקתי מייד אלא שמתי אוזן לשמוע אולי הרב לומד, ואין להפריעו. והנה עולה באוזני קול המיה נרגשת... הרב לומד פרקי תנ"ך בהטעמה מרובה, וחוזר עליו ביתר הטעמה. ופתאום קולו עולה והוא חוזר וקורא את הפסוק בהתרגשות גוברת, וכאילו נתגלו לו דברי הנביא בגילוי חדש. הוא עובר לפסוק נוסף, וחוזרים הדברים, והלימוד נמשך. גדלתי בירושלים בין גדולים ויראים, צדיקים וחסידים. ראיתים בלימודם ושמעתים בתפילתם. אבל מעולם לא שמעתי לימוד תנ"ך כזה. היה זה לא לימוד, אלא תפילה. ולא תפילה רגילה, אלא עבודה שבלב. כך מתפללים קדושי עליון בעת רצון, בשעת התעלות, בדחילו ורחימו. עמדתי נרגש וחיכיתי, וגם כאשר נגמר הלימוד, כשנדמה התפילה, עדיין נשארתי עומד רתוק למקומי עד אשר שבה נפשי למנוחתה, ורק אז העזתי לדפוק בדלת. כשנכנסתי היו עוד פני הרב מלאים ריגוש, אולם הוא קיבלני כדרכו במאור פנים, וכשרק שמע את משאלתי הזדרז למלאותה. כשנפרדתי ממנו אמרתי לעצמי: ידעתי שהרב הוא גאון וצדיק, אולם כאן הוא נתגלה לפני כאחד קדמון, שלא מהעולם שלנו... וכל אלה שמרשים לעצמם לבקר את מעשיו או את דבריו, אינם מכירים אותו כלל וכלל. מי שמסוגל ללמוד כך פרק תנ"ך, לא רק שאסור לדבר בו סרה, אלא שאסור גם להרהר אחריו. לא לנו למדוד דרכיו בקנה מידה רגיל, כי גבוה ונשגב הוא מכולנו." (הדברים מופיעים ב'בשדה הראי"ה', עמ' 125, כשעיקר המעשה עם הרש"ז זלזניק מופיע גם ב"מלאכים כבני אדם" של שמחה רז אך ללא הדברים הנוספים לגבי מה שחשב כשנפרד מהרב קוק)
• סיפר הרב יונה עמנואל: 'לפני כמה שנים סיפר לי מו"ר (הגרש"ז אוירבך) על הערכתו הגדולה להראי"ה קוק זצ"ל. הוא סיפר שבזמנו קנאי אחד רצה להיכנס לרב קוק ולצעוק עליו, ובחוץ הוא שמע איך הרב קוק לומד עם עצמו פרק בתנ"ך, שמע ונדהם ועזב! הרב קוק למד בהתלהבות גדולה, עד שהקנאי ראה והשתכנע שאין מה להתווכח עם צדיק כזה.' ("המעין", ניסן תשס"ד, עמ' 4)

כולו קדושה:

• בהיותו בפולין לרגל נישואיו ביקר הרצי"ה את האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור (ה"אמרי אמת") שאמר לרצי"ה על אביו שהוא "כולו מלא קדושה!"
• הרב איסר זלמן מלצר בהספדו על הראי"ה התייחס לקדושתו: "...בשנתיים האחרונות הזדמן לנו להיפגש יחד על הכרמל, להתפלל יחד וכו'. במשך שבועות אחדים, היינו בצוותא בחלק גדול מן היום... אז ניתנה לי הזדמנות לראות איך נראה פרצופו של אדם שאין לו רגע בלי קדושה!"
• הרב ישעיה חשין שהיה בהשקפת "העדה החרדית"<a href="https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/הרב_אברהם_יצחק_הכהן_קוק#cite_note-10">[10]</a>, כשראה את הרב קוק אמר: "הרי השכינה שורה עליו"!

ספרו "ראש מילין" שימש כסגולה לרפואה, הצלחה ושמירה:

• באו לרב קוק בני משפחתה של אישה שחלתה בנפשה שמתוך שיגעונה היו יוצאת לשדות וצורחת. הרב קוק אמר להניח את ספרו "ראש מילין" על אבן בשדה שאליו היא יוצאת. עשו כדבריו, והאישה נרפאה משיגעונה.
• כן שימש הספר כסגולה ללידה קלה יותר כשהספר מתחת לכרית של היולדת ('שבחי רא"יה עמ' קמ"ט), כסגולה לצאת זכאי במשפט (הרב שמעון גליצשטיין שהיה מזכיר הרב קוק בהיות רב קהילת "מחזיקת הדת" של חסידי בלז בלונדון בספרו "מזכיר הרב", עמ' י"א), וכסגולה לשמירה: הרצי"ה נתן הספר לתלמידיו שיצאו למקום סכנה או לשליחות מיוחדת לטובת כלל ישראל או המליץ להם לקחת את הספר כסגולה לשמירה. הראי"ה עצמו אמר על ספרו זה שאפילו לשינון הספר בלי להבינו יש בו "סגולה להאיר אור העליון על כל המשננו בטהרת הרעיון" (אגרת תת"צ מ'אגרות הראי"ה').

​

כיבוד אב ואם:

• כשאביו היה מגיע לתפילה היה הרב רץ לקראתו כבר כשראהו על סף ביהמ"ד, מקבלו בשמחה גדולה ומלווהו למקומו וכך עשה מדי יום וכל פעם היה נראה כאילו זו פעם ראשונה שאביו מגיע לתפילה (יחיאל אהרן אלייש שהיה מייסד תנועת הנוער "בני עקיבא" ומשמרות "אליצור" ואחראי על הפלוגות הדתיות בהגנה).
• במכתב לבנו הרב יחיאל מיכל הרי"מ חרל"פ ("מכתבי מרום" בעמ' ע"ט) שאם היה רואה את הרב בשנת אבלותו על אביו ואמו אז היה רואה מה זה "מכבדו במותו" (קידושין ל"א, ע"ב) ולא החסיר יום אחד מלימוד משניות במניין גם לא ביוה"כ, שבת ומוצ"ש ויו"ט ('ליקוטי ראי"ה' א', עמ' 429).
• אף כשישבו על יד שולחנו רבנים ונכבדים, כשאביו עבר לפניו מיד עמד מלא קומתו לכבוד אביו עד שאביו ישב או יצא מהבית (יש לציין שאביו נזהר ככל האפשר שלט לעבור לפני בנו כדי שלא להטריחו).
• בכל פעם כשהתעכב מלאכול את ארוחתו בשעה הקבועה בגלל שקידתו בלימוד ובכתיבה, נכנסה אליו אימו והרב מיהר לעשות דבריה. פעמים רבות כוס התה או כוס החלב שהביאו לפניו לאחר תפילת שחרית התקררה והיה צריך להחליפה לכוס חמה אחרת וכך כמה פעמים ולא הועילו תחנוני שמשו, ר' מאיר דוד שוטלנד (חסיד קרלין), אז "איים" עליו שמשו ואמר: "אני הולך לקרוא את אימא!" רק אז מיהר הרב לציית ולשתות (הרב מנחם מנדל פרוש, "בתוך החומות", עמ' 248; הרמ"צ נריה, 'ליקוטי ראי"ה' א', עמ' 430)

מתחזק בלימוד תורה על ערש דווי:

• בט"ו באב שלפני פטירתו, אף שהיה חולה מאוד, הזכיר את ההלכה המובאת ברמ"א שיש להוסיף בלימוד הלילה מיום זה ואילך, שכן הלילות מתארכים, התחזק במיטתו וביקש להביא לו גמרא כדי להוסיף בלימוד. (הרב שלמה זלמן אוירבך שיבח בדבר זה את דקדוקו במצוות של הרב קוק)

דקדוקו בחשש גזל הפוסל לעדות:

• בהיותו ביפו בסידור גט בשעות אחר הצהריים המאוחרות בין בני זוג מביאליסטוק, ראה הרב קוק שאחד העדים הוא פקיד בכיר במוסד מסוים שמשתמש למכתבים פרטיים בנייר מכתבים של אותו מוסד, והרי זה גזל שפוסל לעדות. מצד אחד לא רצה הרב בעדות, אך מצד שני לא רצה גם לפגוע בו. לכן לפני מסירת הגט מהבעל לאישה, אמר הרב קוק שמפני שיש מניין יתפללו מנחה, ולאחר התפילה אמר שמפני שכבר לאחר השקיעה, ואם ימסרו עכשיו את הגט שנכתב ביום זה יהיה "גט מוקדם" הפוסל את הגט, צריך לבוא שוב למחרת כדי למסור את הגט. בלילה בא אדם מביאליסטוק, וכשהרב דיבר עימו על הזוג הזה התברר ששם האישה הוא אסתר-רבקה ולא "ריביל", השם שאמרו לו, ואם הגט היה ניתן עם השם "ריביל" הוא היה פסול. לשאלתו ענו בני המשפחה, שהיו עמי ארצות, שחששו ששני שמות פוסלים את הגט! (הרב שמואל ברוך ורנר שהיה ראב"ד תל-אביב)
• פעם באו לפני הרב בהיותו רבם של יפו והמושבות, זוג שרצו להתגרש. הרב בתחילה מסר את העניין לטיפול הדיינים האחרים. הדיינים לא מיהרו כיוון שחשבו אולי ניתן לעשות שלום בית, אך כשראו הדיינים שאין תועלת בשהיות החלו לטפל בהכנת הגט. הם נכנסו בעניין הזה אל הרב, אך הוא אמר להם לחכות כמה ימים. לא הבינו הדיינים מדוע להמתין אחרי שהזוג סבל כל כך הרבה. אחרי כמה ימים בא אדם שהתברר שהוא הבעל האמתי, וזה שאמר שרוצה לתת גט אינו הבעל, והעדים שהעידו על כך הם עדי שקר. הכול ראו בכך "מופת". אך הרב שמואל קוק זצ"ל, אחי הרב הסביר זאת בפשטות ואמר שאחד מהעדים היה פקיד, ופקידים לפעמים לוקחים מהמשרד לשימושם הפרטי דברים כמו נייר, כלי כתיבה וכדומה, ולכן חשש הרב לגזל שפוסל לעדות. ורצה הרב לחקור על הפקיד אם אמנם יש לפסול את עדותו, ובין כך בא הבעל האמתי.
• בסידור גט אחר ביפו לא באו שני העדים ופקידי בית-דינו הציעו עצמם כעדים, אך הוא סירב באומרו שקורה לפעמים שעובדי ציבור משתמשים לשימוש פרטי בדברים שהם רכוש מקום עבודתם כמו כלי כתיבה, נייר או מהדק, ויש בזה חשש לגזל שפוסל לעדות. (הרב משה מאיר ישר)
• בבוקר אחד בא אדם לרב בשאלה הלכתית. הרב ראה שהשעון מראה על שעה עשר בבוקר. הרב שאל אותו במה הוא עוסק, והאדם ענה כי הוא פקיד בעיריית ירושלים. הרב שאל אותו האם האחראים עליו הרשו לא לצאת ממקום עבודתו בשעה זו. האיש הודה שלא והוסיף שכמעט כולם נוהגים כך ומסדרים ענייניהם הפרטיים בשעות העבודה. הרב סירב לענות לו על שאלתו ומר לאותו אדם שכיוון שהוא מקבל כסף גם על זמן זה יש כאן חשש גזל שפוסל לעדות, ו"איך אסייע בידי עוברי עברה?"
• בהיותו בירושלים, באחת מתפילות המנחה ("מנחה גדולה" שבשעת הצהריים) האריך הרב קוק בתפילת העמידה ותוך כדי תפילתו, סימן לחזן להתחיל בחזרת הש"ץ (ולא לחכות שיסיים תפילתו). התברר שהרב סיים את תפילתו סמוך לשקיעה והתפלל כ-6 שעות! הרב אריה לוין הסביר שבאותו יום הכריע בית דינו של הרב בעניינו של גט מסובך ועמד לפני סיום התהליך. לפני סיום כתיבת הגט הבחין הרב כי אחד מעדי הגט כתב מכתב פרטי על נייר של בנק "אנגלו-פלשתינה". הרב חשש שהנייר שווה-פרוטה ואז האיש הוא בגזר גזלן/גנב הפסול לעדות. הרב לא רצה להלבין פניו של המיועד להיות עד, הורה להפסיק את הדיון ולהתפלל מנחה, והאריך בתפילתו עד השקיעה, ומפני שלא כותבים גטין בלילה, לא תהיה ברירה אלא לדחות את הדיון הסופי למחר ואז אפשר להביא עדים אחרים. זה מראה גם על הקפדתו שלא לבייש אדם.

"ביומו תתן שכרו":

• לפני אחת מתפילות המנחה היה מוטרד ולא יכול היה להתפלל כי לא היה לו כסף לשלם מיד לכורך שהחזיר אז ספר שתוקנה כריכתו. לאחר שחתנו רבי שלום נתן רענן נתן לו את הכסף, יכול היה הרב להתחיל בתפילה, שבה שליח הציבור היה גיסו, ר' בנימין. (הרב קלמן אליעזר פרנקל)

דקדוק בחילול שבת בפרהסיה:

• בליל שבת גשום בתחילת חורף תרצ"ג באו במרוצה קבוצה מהקנאים לבית הרב קוק ואמרו לו שבית קפה מסוים ברח' המלך ג'ורג' פתוח בשבת. הם זעקו: יבוא איתנו הרב הראשי למחות על חילול שבת, וכדי להרגיזו קראו: ילך! ולאחר מכן חלק קרא: לא ילך כי הוא רבם של הציונים! הרב קוק לא הגיב והרכין ראשו. ולאחר כמה זמן אמר לתלמידו הרב אברהם ביק שנכח בביתו בגלל שהוא גר בשכונה רחוקה מבית הרב וחיכה שהגשם יעצר, שילווה אותו למסעדה. הרהר לעצמו הרב ביק: "מה זה? לכתחילה מאי סבר? קודם לא רצה ללכת ועכשיו נמלך בדעתו?" אך לא שאל את הרב קוק על כך והם יצאו בדרכם למסעדה ומצאו אותה סגורה. בחזרה פגשו את הרב אהרן טייטלבוים, מתומכי הישיבה ואת הרב רענן, שהיה ממונה על בית-האוכל של הישיבה ומנהלה. הרב קוק שאל את הרב ביק אם קבוצת הקנאים היו יותר ממניין, והרב ביק ענה שבוודאי כי הם צבאו על כל המדרגות. אז הרב קוק הגיב באוחזו בידו של ר' אהרן טייטלבוים: "ואיך עלה על דעתם שאתלווה עליהם למחות על חילול שבת? אילו באתי והמסעדה עדיין פתוחה, הרי חובתי הייתה להתרות בבעל המסעדה, ואם לא היה שומע לי, הרי הייתי גורם לחילול שבת בפרהסיה כדין 'בפני עשרה', אבל הוא (הרב ביק) ואני, היינו רק בבחינת עדים." טען הרב ביק: "אבל כעת הם ישובו ויפיצו שמועה שהרב סירב למחות על חילול שבת!" הגיב הרב קוק: "התרגלנו לעשות דברים בצנעא". ("מלאכים כבני אדם", עמ' 268-267; "בשמן רענן" ח"א, עמ' פ"ט-צ'; 'שבחי ראי"ה', עמ' רנ"ח-רנ"ט, ושם כתוב שהרב קוק חשש גם לבייש את בעל המסעדה אם לא ישמע לו).

דקדוק בכבוד תלמידי חכמים:

• בביקור אחד של רבי יצחק הוטנר אצל הרב קוק חיכה פקיד בריטי בכיר בחוץ כשרב זקן כבד-שמיעה היה בחדר הרב ושאלו כמה שאלות כשכוס החלב שהביאה לו רעייתו נשארה על שולחנו מהבוקר. הרב קוק השיב על שאלותיו, אך הרב הזקן לא שמע היטב את תשובות הרב קוק ושאל שוב. הרב קוק היה צריך לחזור על דבריו לאט-לאט, עד שהרב הזקן שמע את כל תשובות הרב כהלכה. דבר זה גרם לכך שהתאחרה הפגישה עם הפקיד הבריטי שהביע את מורת רוחו. פעמיים ניגש אליו שמשו ולחש לו על כך, ופעמיים השיב הרב קוק: "כבוד התורה! כבוד התורה!" כך סיפר הרב הוטנר, לרבו בישיבת חברון, הסבא מסלבודקה, ששאלו לאחר שחזר מהביקור איזו הנהגה טוב ראה אצל הרב קוק. בתחילה אמר שלא זוכר, ואז נזף בו "הסבא" ואמר שכשמבקרים אצל אדם גדול צריך לחפש. אז נזכר הרב הוטנר וסיפר לו הדברים לעיל, והשיב רבו: "אם כל זה לא ראית, אז מה נקרא לראות?!"

דקדוקו לא לצער אדם:

• אדם צעיר ידוע חולי היה מגיע פעם בשבוע לרב ומקבל סכום כסף לתמיכה בו ובא כבעל חוב הדורש את כספו המגיע לו. ביום מסוים לא היה לרב או ולבני משפחתו סכום כסף לתת לו, וגם לא לשמשו, הרב אברהם חיים צ'ציק זצ"ל, שבא לבית הרב תוך כדי המקרה. הצעיר המשיך לעמוד בבית הרב ולדרוש את כספו, ולא נענה להפצרות הרב לבוא למחרת או אף כמה שעות מאוחר יותר. לאחר כמה זמן פקעה סבלנותה של משפחת הרב ואיימו עליו שאם לא ילך יפסיקו את הקצבה השבועית שלו. לאחר מכן הצעיר מיהר לצאת. זמן קצר אחר כך הרב יצא בריצה מהבית וירד במהירות את המדרגות. שמשו רץ אחריו לברר במה העניין והרב השיב לו שהוא רוצה לפייס את הצעיר על הצער שנגרם לו. השמש רץ אחרי הצעיר והשיגו, וכשהצעיר חזר לבית הרב פייסו הרב בדברים וכן אמר לו ברכות ובחיבה שיתאזר בסבלנות. בינתיים נפתחה הקופה הציבורית של 'הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רמבעה"ן' (מוסד הגג של כלל מוסדות התורה והחסד בירושלים) והצעיר קיבל את הקצבה השבועית שלו. (הרב אברהם חיים צ'צ'יק, משמשי הרב בירושלים)
• באמצע קיץ תרצ"א באחד הלילות לאחר שהרב כתב מכתב לקונגרס הציוני השבעה-עשר על חילולי שבת ברבים שנעשו ע"י מוסדות וארגונים שונים, נכנס שוטר עם אדם מחו"ל לא שפוי כ"כ שהגיע בשעות היום לירושלים כדי לראותה והגיע גם לביה"כ חורבת ר' יהודה החסיד (השם הרשמי היה אז "בית יעקב" ע"ש אבי הברון רוטשילד) וכשראה שהדלת נעולה ניסה לשוברה. הודיעו זאת למשטרה ושוטר הגיע כדי לעוצרו ולהביאו לבית הסוהר. האדם בכה לשוטר שיביאו לרב קוק כי הרב מכירו. הרב קוק לא כעס כלל על השקר, טלפן למי שטלפן ולאחר שדיבר עם מי שדיבר, האדם שוחרר. (המקרה פורסם ב"ההד" והובא במכתב של הרב דוד טביל מירסקי)

הימנעות משכר שחיטה מחשש לייקור הבשר הכשר:

• מרן הרב נמנע מלקבל שכר עבור השחיטה שבפיקוחו מחשש שמא יתייקר משום כך הבשר ויהיה מי שלא יקנה בשר כשר בגלל זה. (רבי ברוך רקובר שכיהן כאב"ד בחיפה וחיבר "ברכת אליהו" על ביאור הגר"א לשו"ע חו"מ; ראש השוחטים של השחיטה שבפיקוחו של הראי"ה היה הרב יוסף בנימין שמעונוביץ שמונה בידי מהרי"ל דיסקין ורב בית המטבחיים היה רבי אליהו ראם שהיה פוסק מובהק וידוע.)

​

היה מעביר על מידותיו לאין שיעור:

• היו באים לפניו גם קיצוני הקנאים בעבור המלצות לרופאים ואף לנדבות כי מצבם היה בכי רע, והיה כותב להם המלצות נלהבות ביותר כפי שנאתם לו, או נותן להם הכסף שהיה בידו. אף מימן בשלב מסוים את ר' ברל סמניצר, ממשפחת סמניצר הקנאית הקיצונית, שהיה מאלו שביזו ביותר את הרב, וראה בו תלמיד חכם במצוקה קשה שחובה לעזור לו.
• במקרים שונים היה הרב אריה לוין שליח הרב להמלצות כאלו. במקרה מסוים שבו בתו של אחד הקנאים הגדולים שביזו את הרב הייתה זקוקה בדחיפות לטיפול רפואי, ויעצו לו לפנות אל רופא פרופסור מסוים בחו"ל שהוא אחד המומחים הגדולים בבעיה הרפואית הזו. אך רבים הפונים לרופא הדגול הזה והתשלום גבוה. נודע לאב שהפרופסור הוא ממעריצי הרב קוק ואם יקבל המלצה מהרב יקדים הטיפול וייתן הנחה בתשלום. האב הקנאי לא העז לבוא אל הרב וביקש מהרב אריה לוין להיות לו למליץ יושר לפני הרב, והצדיק הירושלמי נענה בנפש חפצה. הרב קוק הזדרז לכתוב מיד מכתב המלצה נלהב שבו מפליג בשבחו של האב. ר' אריה כבר החל ללכת עם ההמלצה, ואז שמע את הרב קוק קורא לו לחזור. הרב קוק אמר לו: 'ראה מה עושה נגיעה! הלוא הנסיעה לחו"ל עולה כסף רב, ונזכרתי בחברת ספנות שמתחשבת בהמלצותיי, ומעניקה הנחה גדולה לנזקקים. הא לך אפוא מכתב נוסף עבור אותה חברה'. (את המעשה סיפר לרב נריה רבי חיים יעקב לוין, בכורו של ר' אריה)
• במקרה אחר כתב הרב המלצה נלהבת לקנאי קיצוני שפגע באופן חמור בכבודו, שהתרגשה עליו צרה גדולה ורק המלצת הרב יכולה הייתה לעזור. הקנאי הזה התבייש לבוא ביום והגיע לרב קוק בלילה. אך כמה תלמידים מתמידים ראו אותו וידעו במי המדובר וכשהבינו שהרב קוק נתן לו המלצה התרגזו ואמרו את הדבר למשפחת הרב. רעייתו הרבנית טענה שהוא לא צריך לזלזל כ"כ בכבודו ואביו אוסיף אף שאין הוא רשאי למחול על כבודו עד כדי כך, ויש גבול לדבר זה. הרב השיב בנחת: "כיוון שישנם שמאשימים אותי שאני עושה מעשים מסוימים משום כבודי, ואיני חס, חס ושלום, על כבוד שמים, לכן אני מצווה שכבוד עצמי לא יהיה חשוב בעיני כלל וכלל". ואמר רבי יצחק הוטנר (ה"פחד יצחק") שנכח במקום: "הרבה יראת שמים נוספה לי כששמעתי תשובה זו מפי הרב!"
• באחת הפעמים כשחזר מברית מילה בעיר העתיקה בלוויית עשרות מאוהביו, קנאים קיצוניים שפכו עליו מי שופכין. כשחזר הרב קוק לביתו כולו מלוכלך, אמר שלמרות מה שעשו לו הוא אוהבם והוא בוער מאהבה לכל אחד מישראל! (ברוך דובדבני)
• קנאי קיצוני שפך מי שופכין על הרב באמצע דרשה, אך כשהיה חייב לבקש טובה מהרב קוק, הרב הטיב לו ללא חשבונות וללא טינה. (האדמו"ר הבית ישראל מגור שהיה האדמו"ר לאחר אביו ה"אמרי אמת")
• רב אחד היה מעריץ של הרב קוק ואחד משכניו היה מהקנאים שהיה מדבר בגנותו של הרב קוק ופרסם כתב פלסתר נגדו והיה מציק מאוד לכל מי שהיה מהתומכים ברב קוק. הרב ביקר בארץ ובא לפני הרב קוק ודרש מהרב קוק לקללו. הרב סירב בתקיפות ואמר: "חס ושלום! שיאריך ימים! אסור לקלל שום יהודי!" הרב האורח ניסה לשכנעו כי אותו אדם ראוי שלא יוציא את שנתו וכך דינו של מבזה תלמידי חכמים. הרב קם מכסאו והגיב שוב: "חס ושלום! שיאריך ימים!" וכפי שמספר אותו רב, הקנאי הזה האריך ימים וחי מעל 90 שנים. (הרב שבתאי שמואלי, מתלמידי הרב קוק ב"מרכז הרב" ששימש כמזכיר הישיבה)
• כשסיפרו לו בהזדמנות מסוימת שהקנאים תלו בחוצות העיר מודעות בגנותו, השיב: "פרנסתם של בעלי הדפוס בירושלים אינה מצויה, ואם מתפרנסים בגיני, שוב איני מקפיד!"
• הרב זושא ברנדוויין היה אחיו של הרבי מסטרטין בירושלים, רבי שמואל יוסף מוריה. צדיק ואוהב ישראל גדול. לידתו הייתה במירון, ליד ציונו הקדוש של הרשב"י, וכל חייו היה קשור מאוד למקום זה. ר' זושא היה תלמיד חכם ובקי במיוחד בשו"ע חושן משפט. בצעירותו למד בישיבת חיי עולם בירושלים. קשרים טובים היו לו עם האדמורי"ם מרוז'ין, הוסיאטין וסדיגורה. אצל האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבלז היה ר' זושא בן בית. בנוסף לכך, במשך כל השנים, ובפרט לעת זקנה, היה קשור בלב ונפש לאדמו"ר מללוב, ובשנותיו האחרונות לא חיסר שבת אחת שלא עשה אצלו בבני ברק, ואף האדמו"ר חיבבו ביותר והשיב לו אהבה על אהבתו. כאחיו היה מעריץ גדול של הרב קוק. סיפר הסופר ש"י עגנון: "הרב זושא ברנדוויין בעל בית דפוס היה בירושלים. אירע שכמה ימים לא בא לבית הדפוס. כשבא ראה ערימה של מודעות שיצאו מבית דפוסו. נטל אחת מהן וראה שכולה חירופים וגידופים על קדוש ד' מכובד מורנו הגאון ר' אברהם יצחק קוק זצ"ל. אחזה אותו חלחלה וצעק בחמתו, מי עשה את הנבלה הזאת להדפיס כתב פלסתר שכזה. מהרו והוציאו את כל הטפסים לשריפה ואל תשאירו מהם אות. אמר לו זקן המסדרים, אל נא באפך רב זושא. איש פלוני ידידך בא לכאן ונתן לנו להדפיס מודעה זו ונתן את שכרה משלם על מנת שנדפיס אותה עוד היום, ואנחנו קיבלנו עלינו בתקיעת כף להדפיס היום, ואין אנו יכולים לחזור בנו ואף לא נחזור בנו. עמד ר' זושא בצער גדול ולא ידע מה יעשה. איש פלוני ידידו מנוער היה, ופועלי הדפוס שותפים היו לריווח ולהפסד, ומורנו הרב קוק מכובד היה עליו מכל אדם. וכאן בית דפוסו מוציא עליו כתב פלסתר שכזה. נתיישב בדעתו והלך לשאול עצה ממנו. בא וסיפר לרבנו כל הדבר. אמר לו רבינו: הן בית דפוסך לא יחיד הוא בירושלים, ואם אתה מבער את כתבי הפלסתר ימצא לו כותביהם בית דפוס אחר להדפיסם, נמצאת אתה מפסיד והם נדפסים. בכך חזור לבית הדפוס ותן לו לבעל כתבי הפלסתר את כתבי הפלסתר המודפסים, והטוב בעיניו יעשה, וד' הטוב יכפר. הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו שרואה שממרים עמו ויושב ושותק?!"
• אחד ממפיצי כתבי הפלסתר נגדו בא אליו לבקש תרומה ל"הכנסת כלה", הרב קוק הוציא מיד ממגירתו שתי לירות ארצישראליות ונתן לו. מקורביו טענו נגדו שהוא לא צריך כל כך למחול על כבודו וזה ביזוי כבוד התורה והתנהגותו תגרום לאותו אחד להמשיך להפיץ כתבי פלסתר נגדו. ענה הרב קוק להם שגם לשמש המלקה ביום הכיפורים משלמים שכר, לכן גם אותו אחד ראוי לתשלום. רבי יהושע קניאל, תלמידו עוד מיפו ולימים רבה הראשי האשכנזי של חיפה, שאל אותו ביחידות: "לאלה דחית בקש, בבדיחה, אך לי מה אתה אומר? הלא ישנם מאמרי חז"ל שאומרים שמנהיג בישראל לא צריך ולא יכול לוותר על כבודו." הרב קוק הזכיר בתשובתו לרב קניאל את דברי הרמב"ם בהלכות דעות שאומר ששנאה שבלב חמורה משנאה גלויה. לאחר מכן הסביר שכדי להתרחק מכל טינה שבלב על כל יהודי שהוא, הוא מקרב, כדי שליבו יהיה טהור ביחס לכל יהודי שהוא ולא יהיה חשש "שנאת חינם", הוא מקרה אנשים כאלו עוד יותר וכשהם באים לבקש ממנו עזרה, אינו רוצה לעכבם במשהו, שלא תיכנס בלבו מחשבה של שנאה לאח. והוסיף שלא יצטער אם לא שנא את מי שצריך לשנוא, אך יצטער אם לא אהב את מי שצריך לאהוב.
• בביקורו של האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא ממונקץ', שהיה מתנגד חריף ביותר גם לאישיותו של הרב ובא בטענות קשות לרבי מגור על השבחים האישיים לרב קוק במכתבו הידוע מהאונייה, רצה הרב קוק לקבל פניו, אך מקורביו ותלמידיו התנגדו בתוקף והוא נכנע, והוסכם שהרב חרל"פ יקבל את פניו. אך לפני כן הרב כינס את מקורביו ותלמידיו והפליג בשבחו של הרבי ממונקץ'.
• האדמו"ר רבי יוחנן טברסקי מטולנא שעלה לארץ לאחר בר המצווה ואחרי כמה שנים ירד לקנדה ולאחר שנים חזר לישראל, סיפר שבנעוריו כשהתגורר בארץ, זכה להכיר מקרוב את הרב קוק, וזכה להכיר את כל אדירי התורה של ירושלים, אבל אצל הרב קוק הוא ראה מעלת מעביר על מידותיו יותר מכולם. ואמר שראה במו עיניו כמה פעמים כיצד ביזו באופן מחפיר ביותר את הרב קוק, אך לא נראה בפניו כל שינוי ולא הייתה לו כל שנאה או אף טינה. והוסיף הרבי מטולנה שהמקובלים אומרים שכל התיקונים שאפשר להשיג בתעניות וסיגופים לא מגיעים לפעם אחת שבה אדם מעביר על מידותיו, והשבירה שבה אדם שובר עצמו ומעביר על מידותיו היא כפרה ותיקון יותר מהכול.

מסירות נפשו בעבור בני עמו:

• לפי החוק בבריטניה העוסקים במלאכות דתיות פטורים משירות בצבא אם הייתה בידם תעודה המעידה על משרתם חתומה על ידי רב נודע. ובהיותו רב קהילת "מחזיקי הדת" (או "עדת היראים") בלונדון בזמן מלחמת העולם הראשונה נתן תעודות כאלו בלי בדיקות וחקירות, אף שהעונש על מתן תעודות לאנשים שלא ראויים לכך יכול היה להיות מוות. הרב נתפס על כך ומשטרת לונדון זימנה אותו לחקירה. מפקד משטרת לונדון הציג בפני הרב את אחד מהתעודות שנתן, והרב אישר שהוא חתום על התעודה. המפקד אמר לו שהרב מעיד בתעודה על האיש הזה שהוא "איש דתי מצוין", אך במעקב אחריו במשך תשעה חודשים התברר שלא הלך לבית הכנסת אף בשבת. השיב הרב שהעניק את התעודה על סמך תעודת רב שהעניק לאותו אדם הרב ורנר זצ"ל שאפשר לסמוך עליו, וגבאי בית כנסת בצפון לונדון העידו שהאיש נתקבל לרב בית הכנסת, ולכן התעודה שנתן הייתה לפי החוק. מפקד המשטרה הביט על הרב ואמר למזכירו ושמשו בימי הרב בלונדון, הרב שמעון גליצנשטיין: "אמור לו שהאשמה המורה נגדו הוכחה במאת האחוזים! נתברר שהשתדל באמצעים פיקטיביים לשחרר צעירים מחובת הצבא. דין עברה חמורה כזו בבית דין צבאי הוא עונש מוות. אמנם הוכרה לי תמימותו של הרב והנני משחררו הפעם". לאחר שחזרו לביתו של הרב קוק, אמר שמשו שאחרי אזהרה רשמית חמורה זו נחוץ להפסיק כל פעולה בשטח זה. הרב הגיב שדווקא עכשיו כשברורה סכנת הנפשות הממשית העומדת בפני הנשלחים לחזית, ואילו לגביו כמשתדל מליץ הסכנה פחותה יותר, ומה עוד שתעודותיו הם לפי החוק ואינו פיקטיביות, אינו יכול לפטור את עצמו מהצלת נפש מישראל מסכנת מיתה ממשית, אף אם מעמיד עצמו בפני ספק סכנה. (הרב שמעון גליצנשטיין)
• החביא בביתו משפחה יהודית מאפגניסטן שיכולה הייתה לקבל רק אשרת תייר לשישה חודשים ובן המשפחה מולא רפאל-יהושע רז שעלה לארץ לבדו בגיל 13 היה מחויב להביא את אמו ואחיותיו ואחיו לתחנת האוטובוס ברחוב יפו כדי להחזירם לבגדד. לאחר ששת החודשים הם הועלו לאוטובוס בחזרה לבגדד משם באו במסעם מאפגניסטן, ואז הגיחו אנשי הגנה עם משקאות חריפים ודברי מתיקה כדי "לחגוג" את ה"פרידה" מה"תיירים", ולאחר שהשקו בויסקי את השומרים הבריטיים, מיהרו להוציא את המשפחה מהדלת האחורית והביאו אותם לבית הרב קוק. לאחר שהשוטרים התפכחו והבינו את התרמית, הם חיפשום בכל רחבי ירושלים, ולא העלו בדעתם כי הם מוסתרים בבית הרב קוק הסמוך לתחנת האוטובוס שהייתה ברחוב הרב קוק של ימינו ואז חלק מרחוב יפו, ואף אחד מהמשטרה הבריטית לא חשב לחפש בבית הרב קוק שהיה נערץ על כלל היישוב היהודי ואף הבריטים חלקו לו כבוד רב. באחד הלילות הגיעו אנשי ההגנה והעבירו את המשפחה לפתח-תקווה שבה הקימו את ביתם. מעשה זה היה יכול לסכן את מעמדו של הרב קוק בקרב הבריטים (סיפר בן-ציון יהושע, בנו של מולא רפאל-יהושע רז<a href="https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/הרב_אברהם_יצחק_הכהן_קוק#cite_note-11">[11]</a>.
• בשבועות האחרונים לחייו באה לפניו אישה שביתה השתגעה והייתה צריכה להגיע בדחיפות לווינה, ואף שהיה לה דרכון, הקונסול האיטלקי לא נתן לה אישור נסיעה כיוון שסידורי הנסיעה נמשכים כרגיל כמה ימים. הרב קוק למרות ייסורי מחלתו הקשה קם ממיטתו והלך איתה לקונסול שנדהם לראות את הרב מגיע אליו במצב זה ומיד נתן לאישה אישור נסיעה! (ברוך דובדבני)

התנגד לשעות קבלה:

• בזמן הראשון לעליית הרב ירושלימה, נוכחו קרובים וידידים כי מרבים העם לבוא ולהטרידו בבקשות שונות, הואיל ונתגלה לרבים כי ידו פשוטה לעזור לכל אחד, והדבר נמשך בכל שעות היום. הגיעו לכלל מסקנה שראוי לקבוע בדלת הכניסה פירוט שעות קבלה, ומיד עמדו ותלו הודעה כתובה והדביקוה על הדלת. אולם כעבור יום נעלמה ההודעה. חזרו ותלוהו בשנית ושוב נעלמה. התחילו לחקור בדבר, יד מי היא עושה זאת, והנה נתגלה שהרב עצמו הוא שסילק את ההודעה. כששאלוהו מדוע הוא מתנגד לסדר שעשוי לעזור לו ולהקל עליו, השיב הרב ואמר: "רב, איננו אדון לעצמו, רב הוא עבד לרבים ועבד חייב לעמוד לרשות בעליו בכל עת שהוא זקוק לו ובכל שעה שהוא נחוץ לו". (הרב משה לייב שחור, מגדולי התורה בירושלים שהיה ממקורבי הרב קוק וגם מבאי ביתו של רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק, שחיבר ספרים שפרסמו את גדולתו התורנית - "אבני שהם" על התורה, "בגדי כהונה", "כח התשובה" על הלכות תשובה לרמב"ם)

צערו על פטירת יהודים שלא הכיר:

• כשמע הרב קוק בי"ט מנחם אב תרפ"ט על רציחתם של יהודי חברון, התעלף לאחור. לאחר ששבה רוחו אליו קרע בגדיו ואמר: "ברוך דיין האמת!" ובמשך כמה זמן היה בצער רב ובבכי ולא שם כר לראשו. ואמר ר' אריה לוין שמאז קפצה עליו הזקנה וזה היה הגורם למחלתו האנושה שלא קם ממנה. ועל כך אמר הרב יחזקאל סרנא שהיה גם הוא ממעריצי הרב קוק: "בוא וראה עד היכן הגיעה מידת אהבת ישראל אצל הרב. הלא כשקרה האסון הגדול של רציחת תלמידי הישיבה בפרעות הדמים בחברון, הייתי כבר אחד מראשי הישיבה ואף הכרתי יפה את הבחורים. והנה כשהגיעה אלי הידיעה המרה, הייתי ממש המום. הלב התכווץ מצער והכאב היה גדול מנשוא, אולם אם כל זאת לא התעלפתי. ואילו הרב כששמע על מה שקרה בחברון, התעלף ונפל על הארץ... הכאב שלו היה יותר עמוק והזעזוע שלו היה יותר גדול..."

פזרנותו לצדקה:

• קרה לא פעם שבני משפחתו היה צריכים ללוות מאחרים כדי שיהיה להם מה לאכול, כי הרב קוק נתן את כל משכורתו לעניים, עד שהוחלט לתת את הכסף ישר לרבנית. לפעמים נתן לעני רעב את האוכל שהכינה הרבנית לשבת.
• ביפו קרה פעם אחת שהרב קוק חזר ממקום מסוים לביתו ברגל במקום בעגלה. אחד ממכריו ראהו מהלך בחולות יפו, ושאלו מדוע הוא הולך ברגל. הרב קוק ענה שהוא פגש עני רעב ונתן לו את הכסף כי אולי מדובר בפיקוח נפש ומוטב שילך ברגל וישביע עני רעב. (הרב אברהם הומינר שכיהן בזמנו כראש המנקרים ביפו)
• פעם אחת לפני פסח רבי שמשון אהרן פולונסקי (הרב מטפליק) בא לרב קוק לשאול שאלות בהלכה, והרב קוק רצה לדעת את דעת הרב מטפליק לגבי כלים שנתחדשו באותו הזמן. הרב מטפליק השיב: "מדברים על כלים חדשים. למי יש כלים חדשים?" הם המשיכו לדבר בדברי תורה ואחרי מספר דקות, הרב קוק אמר שהוא צריך להיכנס לאחד החדרים, ולאחר שחזר הם המשיכו זמן מה לדבר בדברי תורה ונפרדו לשלום. כשהגיע הרב מטפליק לביתו מצא בכיס בגדו די כסף לכל צרכי הפסח, כולל לכלים חדשים...

גמילות חסד שראשיתו במחאה על ביזוי כבוד התורה:

הקפדתו לא להחמיר על חשבון אחרים:

• רבי משה לייב שחור, ראה שהנגר מסדר מחדש את הקנים כהלכה בביקור בבית הרב בין יום כיפורים לסוכות (בסוכה שבבית המדרש של הרב היה סכך קבוע כל השנה) ואילו את מוטות העץ שקני הסכך נשענים עליהם ("לאטעס") אינו מסדר. הרב שחור אמר זאת לרב והוסיף שהרי הב"ח (בטור או"ח, סימן תרכ"ב) מחמיר בזה כשיטת השר מקוצי. ענה הרב: 'חומרת הב"ח לא נעלמה ממני, אולם תקרת הסוכה גבוהה ביותר (חלק מתקרת בית המדרש) וכל אימת שהנגר עולה למעלה לבי מפרפר, לבי חרד, שלא תקרה תקלה ח"ו, ורק כשאני רואה אותו יורד בשלום, נרגע אני, ולהחמיר על חשבונו של הנגר איני רשאי'. הרב חזר על כל דברי הב"ח בעל פה וסיים: 'הואיל ונפסקה הלכה כדעת בעל העיטור "דכיון שהסיר הרעפים, העצים הנשארים אין עליהם דין סכך פסול", וכביאור של המרדכי בשם הר"י "דכיון שעושה מעשה בנסרים חשוב כאילו עשה מעשה גם בלאטיס" (עיינו או"ח סימן תרכ"ו, סעיף ג' ובמג"א ס"ק ו'), הרי במקום שיש חשש פגיעה בגופו של אדם מישראל, אין מקום לחומרות'.

שמחתו עם העניים בחתונת בתו:

• באמצע חתונת בתו בתיה מרים עם הרב שלום נתן רענן-קוק (הוא הוסיף לשם משפחתו את שם משפחתו של הרב), מבחירי תלמידי ישיבת "מרכז הרב" ושימש מאוחר יותר כמנהלה עוד בחיי הרב קוק, נעלם הרב לשעה קלה. התברר שהרב הלך לבית התבשיל של הרב שלמה יוסף אליאך שנערכה שם סעודה לעניים על חשבון הרב שבא לשמוח עימם בשמחתו ורקד עם אחד מהם שניגן בכינור (סיפר רבי רפאל הכהן קוק שכיהן כרבה הראשי האשכנזי של טבריה והיה בן הרב דב הכהן קוק, אחיו של הרב קוק, שהיה רבה הראשי האשכנזי הראשון של עפולה וראש "מכון הארי פישל לדרישת התלמוד"; הרב אליאך היה שד"ר שארגן תמיכה של יהודי ארה"ב ביישוב הישן וכן סייע ליהודים להתחמק משירות בצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה ובעקבות כך נאסר ונכלא בכלא עכו שממנו הצליח לברוח וקנה את דרכונו של ערבי שפגש והיה שמו אליג'ה [=אליהו] והיה כתוב באותיות לטיניות Eliageh ושינה כך את שם משפחתו מגלוברמן לאליאך).

​

• 'כששב רבנו בשנת תרפ"ה מנסיעתו לאמריקה בראש המלאכות לטובת מוסדות התורה בארץ ובחו"ל, רחש לב העדה בירושלים להקים לו שער כבוד ברחוב הראשי המוביל לבית הרב, מושל המחוז, הידוע ביחסו הרע ליהודים, שמתחילה נתן בפיו את רשיונו להקמת השער, עמד כעבור שעה וביטל את הרשיון מטעמים של הפרעת התחבורה. וכשלא נשמע הקהל לדרישתו להעביר את השער מהרחוב הראשי לסימטה הצרה אשר לפני בית הרב, נתן פקודתו לשוטרים ולעיניו הרסו את השער שכבר הוקם על. בבהלה נאלץ הקהל להעמיד את השער הנהדר דווקא בסימטה זו שיעד לו המושל עתה. כשהגיע אח"כ תורו של המושל לבקורו של רבינו הגדול זצוק"ל התחיל להתנצל על מעשהו זה, באומרו שלא מלבו עשה הדבר כי אם לרגלי התערבותו של ראש העירייה, שחשש בהקמת השער להפרעות בתחבורה, וכו'. רבנו זצ"ל קיבל את הדברים בשוויון נפש גמור, ואחרי כלותו לדבר אמר לו: "התלמוד מלמדנו שיש שני מיני יסורים: יסורים של עוון, ויסורים של אהבה. בהיותי באמריקה למדתי לדעת מין שלישי של יסורים: יסורים של כבוד. חלקו לי באמריקה כבוד במידה כל כך גדושה – מהוטל "אסטור" ועד החוף, מרחק שתי שעות, הפנו וכוונו את כל התחבורה כדי לתת מעבר חופשי לאוטומובילים שלנו – עד שהרגשתי בכבוד זה יסורים ממש. מה לכבודך איפוא כי תתנצל לפני? אם אחד בא ומקיל עלי את היסורין של כבוד, אדרבא, אני מחזיק לו טובה על זה... נקל לשער את הפעולה שתשובה זו, שיצאה לאיטה ובשלוות השקט מפי רבנו זצוק"ל, עשתה על אותו מושל. "אבל, הוד קדושתך", קפץ כנשוך נחש והשיב, "וכי אני האיש שאנסה להקל עליך יסורים של כבוד? הלא בכל עוז אשתדל להכבידם עליך?". "למה?" השיב רבנו זצוק"ל שוב באדישות, והסיח הדברים לענין אחר.' (הרב שמואל אהרן שזורי, המזכיר הראשון של הרבנות הראשית לא"י, המזכיר הראשי של בית הדין הגדול מתש"ה ועורך כתב העת התורני "קול תורה")
• הרב של אושבסק, עיירה קטנה ברוסיה, סיפר איך שבביקורו הראשון בבית הרב, הרב קוק התנצל בפניו וביקש את סליחתו על שהוא צריך לשבת במסדרון ולחכות לתורו, והיה ראוי להקדים ולהכניסו, אך אינו יכול בגלל שיש אנשים בחדרו. הרב הזה אמר שהוא הרגיש איך שהרב, רבה הראשי של א"י ורבה של ירושלים, אינו יכול לשבת במנוחה בחדרו בזמן שבחוץ יושב ומחכה איזה רב מעיירה קטנה ברוסיה.
• בזמן שהיה הרברט סמואל היהודי הנציב העליון בארץ הוקמה הרבנות הראשית לא"י ו"מועצת המלך" באנגליה החליטה שכיוון שישנם שני רבנים הנושאים את התואר "הרב הראשי לארץ ישראל", אשכנזי (הרב קוק שהיה יוזם הקמת הרה"ר) וספרדי (הרב יעקב מאיר), וזה מבלבל, הרב קוק ייקרא "ראש הרבנים לארץ ישראל" ועמיתו הספרדי יקרא "הרב הראשי לארץ ישראל" (אמנם הרב הראשי הספרדי נקרא גם "הראשון לציון" ולכן לא ברורה ההחלטה). המועצה שלחה מכתב להרברט סמואל על כך שבא אל הרב קוק עם המכתב. הרב קוק השיב שהוא נרגש מאוד מהכבוד ש"מועצת המלך" נותנת לו ומודה לה על כך, אך יחד עם זה מוכרחים לסלוח לו כי לא יוכל לקבל על עצמו להיות בעל תואר "ראש הרבנים". כי לעומת התואר "רב ראשי" שאינו פוגע ברב אחר, התואר "ראש הרבנים" יש בו פגיעה בשאר הרבנים. "לא אוכל לעבור על משנה מפורשת האוסרת על האדם להתכבד בקלון חברו. כיוון שכך, בוטל רשמית תואר זה ונשאר התואר "רב ראשי" גם לרב קוק וגם לרב מאיר. (הרב רפאל הכהן קוק; אמנם גדולי ישראל לא מעטים כתבו אל הרב "ראש הרבנים לארץ ישראל" או בניסוח אחר אך כוונה זהה)
• גם ההעברה על המידות לעיל מעידה על ענווה גדולה.

​

היה משיב מיד ללא צורך לעיין בספר בכל שאלה ששאלוהו בכל חדרי התורה:

• הרב אשר סנדומירסקי, ממקורבי רא"ז מלצר, סיפר שבתשובה לאישה שבאה לרב מלצר בשאלה מסוימת, הוא עיין זמן מסוים בספר והשיב לה על שאלתה. לאחר כמה ימים ביקר אצל הרב קוק, ובביקורו אצל הרב בא מישהו עם אותה שאלה שנשאל הגרא"ז כמה ימים קודם לכן, והרב קוק השיב על שאלה מיד את אותה תשובה שהשיב הרב מלצר לאחר עיון בספר. הוא סיפר זאת לרב מלצר שענה: "מה הפלא? אפילו עשרה סוסים לא יכולים להשיגו!"
• באחד מהספדיו על הרב קוק אמר רא"ז: "...מדי פעם נכנסתי לברר עניינים קשים. הרב היה שקוע בעניינים אחרים, אבל מיד כששאלתי נפתח המעיין והכול קיבל אור חדש, עד שנדמה שזה עתה עסק הרב בדיוק בסוגיה זו". וכן אמר: "נכון שהייתה לו גאונות ענקית. הוא היה יכול להמציא 50 פלפולים ברגע קטן, אבל הוא סילק הכל הצדה משם ש"תורת אמת הייתה בפיהו".
• סיפר רבי מרדכי שמואל קרול, רבו של כפר חסידים, שכאשר בא אצל הראי"ה התכונן לדבר עמו על כמה סוגיות שהכין היטב ולתדהמתו הרבה היה הרב בקי בכל השיטות כאילו למדן ממש עכשיו. (ליקוטי הראי"ה א', עמ' 53)
• "סיפר רבי דב אליעזרוב: 'באחת הפעמים שביקרתי אצל הרב... הובאה לפני הרב שאלה בהלכות נשים... הרב התחיל לקרוא בעל פה את דברי הגמרא והרמב"ם ושיטות הראשונים ושולחן ערוך...' (שם, עמ' 56)

זכר את את הדברים לאחר שנים רבות:

• באחד הלילות בשעה 10 באו אל הרב בשאלה בעניין ריאה. ביקש הרב להזמין כמה שוחטים ובבואם ביקש מהם את פרטי המקרה. הרב אמר לשמשו הרב אברהם צ'צ'יק (בירושלים שימש כשמשו גם הרב מאיר-דוד שוטלנד, חסיד קרלין) להביא לו ספר קטן בריכה כחולה בעומד בפינה. היה זה ספרו של ה'סמ"ק' ("ספר מצוות קטן") שחיבר רבי משה מקוצי (השר מקוצי). הרב פתח את הספר והראה ששאלה זו נשאלה אז ויש עליה תשובה בספר. ואמר הרב שלא למד בספר 40 שנים, 'וכדאי בעל הסמ"ק שהיה בירושלים לסמוך עליו בירושלים'.
• בשנת תרס"ח כשעוד היה ביפו באו לפני הרב קוק בפעם הראשונה רבי עובדיה הדאיה ואביו רבי שלום הדאיה. כשהציג עצמו הרב שלום הדאיה לפני הרב קוק, אז הרב קוק אמר דברי תורה של הרב שלום שקרא בספר שפרסמו, והרב שלום הוסיף מדברי תורתו. לאחר 20 שנים כשהיה בירושלים הם באו שוב לפני הרב קוק, וכשראה אותם הרב קוק נעמד ומיד חזר על דבריו של הרב שלום מלפני 20 שנים!

סיני ועוקר הרים:

• ביום הראשון לרבנותו בזוימל (או זיימל) שבליטא הרצה על ה"רצפה" שלקח "אחד מן השרפים" שבספר ישעיהו (פרק ו') שעליו דרשו חז"ל: "רצוף פה שאמר דליטוריא על בני", והאריך בדרשתו במשך שלוש שעות. (ר' אהרן חיות, בן ר' מתיתיהו חיות שהיה ראש הקהל בזיימל)
• בתחילת רבנותו בזיימל חגגו בעיירה את סיום הש"ס במשך שבעה ימים ובכל יום אמר הרב אמר הדרן מיוחד במינו: שאל כל אחד היכן פתוחה הגמרא לפניו ואת כל המקורות האלו שילב יחד! (הרב שמעון גליצנשטיין)
• כשנבחרה באדר תרפ"א מועצת הרבנות הראשית לא"י, נערכו בשבת שלאחר זה דרשות ראשי הרבנים בבית הכנסת של הספרדים ע"ש רבן יוחנן בן זכאי. כשגמר הרב יעקב מאיר את דרשתו ביקש מהקהל שיקום לכבוד הראי"ה שעמד עתה לדרוש. הקהל כולו עמד כאיש אחד, והרב קוק, בלי לחשוב רגע, שילב מיד לקימה זו את מאמר חז"ל: "בשעה שהחכם יושב ודורש (והקהל עומד) הקב"ה מוחל עוונותיהם של ישראל", ואמר פלפול של שעה בדבר יסוד המנהג שהרב יושב ודורש והקהל עומד. אח"כ עבר אל פרשת השבוע וקישר בין הקמת הרבנות להקמת המשכן. לאחר מכן הביא את מאמריו של ריב"ז שבית הכנסת נקרא על שמו, ואת כל האמרות בקשר להוראה ודין ומינוי דיינים ושופטים שבתלמוד ובפוסקים. ודרש על מאמרים ואמרות אלו במשך שלושת רבעי שעה. (הרב אהרן שמואל שזורי [ובר] זצ"ל, חסיד ללוב שהיה מזכיר הרבנות הראשית לא"י ולישראל, וידיעה ב"דאר היום" מיום שני, ד' באדר ב' תרפ"א; בדברי הרב שזורי לא מופיע המעבר לדיבור על פרשת השבוע והקשר בן הרבנות למשכן ולא השבחים לעמיתו ולא תפקיד הרבנות, וב"גיליון "דאר היום" הנ"ל מובא שבסוף דבריו הדגיש את מעלותיו הגדולות של חברו הרב מאיר והתייחס לתפקיד הרבנות בזמן של אתחלתא דגאולה).
• במכתב לרצי"ה בתש"ל כותב האדמו"ר ר' יוסף שמואל מוריה (ברנדויין) מסטרטין-ירושלים (בסוף המכתב הוא כותב שקשתה עליו הכתיבה ולכן כתב בשגיאות המתוקנות כאן בסוגריים כשהעגולים אלו הטעויות והמרובעים הם התיקונים חוץ מתוספות אחרות בסוגריים עגולות שהם מהרבי מסטרטין): "כשמת רבי מאיר אדלר מייסד ישיבת חיי עולם וועד כללי בשנת [תר]פ"ד או [תר]פ"ה (דודי רבי מאיר אדלר מת ביום ג' חשוון בבית הכנסת קרלין בעיר העתיקה בין מנחה למעריב בהיותו לומד משניות עם הצבור. באמצע הלמוד פתאום מת.) הייתה לו הלוויה גדולה ושלחו אותי להביא את כבוד האבא שיגיד עליו הספד. הלכתי והבאתי (אולו) [אותו] לבית המדרש של ר' ניסן בק תפארת ישראל. הגישו לו כסא לעמוד עליו להגיד ההספד כי היה קהל גדול אז ברגע שעלה על הכסא שאל אותי באיזה משנה למדת. אמרתי לו במסכת בבא קמא במשנה, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה, עלה על הכסא והתחיל באותה משנה בגאוניות מפליאה מאוד מהירושלמי והמפורשים [והמפרשים]. ומהם הראה לדעת ולקשר באותה משנה את מותו הפתאומי עם בית הכנסת וביום היארצייט של רבינו [רבנו] ישראל מריזין [רוז'ין] ובהיותו בדיוק בן שישים שנה ויצא מכלל כרת וכל קהל הל(ו)מדנים והרבני[ם] הפליגו בשבחו ובגודל גאונותו השתוממו על (על) גודל בקיאותו הנפלאה וחריפות שכלו הנעלה. חבל שלא רשמתי את תוכן ההספד, שהיה פלאי פלאים."
• בביקור השלישי של ה'אמרי אמת' בארץ, בשנת תרפ"ז, התלווה אליו גיסו רבי צבי חנוך הכהן לוין, ראב"ד בנדין ומחבר שו"ת "יכהן פאר". סיפר הרב אהרון טייטלבום, ממקורבי הרב קוק, על ביקורם של הרבי וגיסו אצל הרב קוק: "הייתי נוכח אז בבית הרב. לאחר חילופי דברים בין הרב לרבי, התחיל הרב מבנדין שואל את הרב על דברים בהלכה שהוקשו לו בלימודו במקומות שונים, והרב השיב על כל שאלה ושאלה, מתרץ קושיות, מיישר תמיהות ומגלה עמוקות. והנה שמתי לב שעם כל תשובה שהרב משיב, מפנה הרבי מגור את ראשו אל הרב מבנדין, בתוספת של הנהון, שמשמעותו היא "אתה רואה!" כיוון שהדבר התמיה אותי, הרשיתי לעצמי לפנות אחר תום הביקור אל הרב מבנדין ולשאול אותו לפשר הדבר. הסביר לי האורח החשוב: כשנסעתי עם הרבי באוניה, נשאנו ונתנו בהלכות שונות. היו דברים שהרבי השיב עליהם, והיו דברים שעליהם אמר: כשנבוא ירושלימה וניפגש עם הרב קוק תשאל אותו והוא כבר ישיב לך. כפי שראית, השיב לי הרב על כל שאלותיי, ותנועותיו של הרבי באו לומר שאכן צדק כשהיה בטוח שהרב ישיב לי על הכול" ('ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 149). הרב מבנדין עוד הספיק לשאול את הרב שאלות בענייני קודשים וענייני קבלה, וכולו היה מלא הערצה כלפיו. לאחר שחזר לפולין, סיפרו שהרב מבנדין היה מספר בשבחו של מרן הרב, ואמר: "העולם אינו יודע את הגדלות של הרב קוק! בירושלים מכהן רב בעל השגות מופלאות ביותר!"
• "...התפיסה מהירה מאד. וכשהיה ר' מרדכי חגיז שכשהיה תופס יד מי שהוא היה אומר מחשבותיו של זה, בוחן את הרב, אמר שאיננו יכול לתפוס מחשבתו המהירה. הזכרון ידוע שהיה יוצא מן הכלל וחדירה עמוקה..." (הרב יצחק אריאלי, מגדולי תלמידי הרב קוק ומשגיח ב"מרכז הרב", באות מ"ג מדברים שרשם על הרב קוק במחברתו)
• "אבא ז"ל היה אומר ש'גאון' הוא הרב קוק. ישנם בירושלים ראשי ישיבות גדולים... אבל היקף גדול כזה בכל מקצועות התורה - זה יש רק אצל הרב קוק. והוא הוא הגאון האמיתי". (הרב שמעון זלזניק בשם אביו רבי שלמה זלמן)
• 'רבים התפלאו היאך היה מרן הג"ר אברהם יצחק כהן קוק זצוק"ל טרוד בהשבת תשובות לשואלים רבים, בענייני הלכה ובענייני הנהגה ציבורית ואישית, ולמרות זאת היה נראה כאילו כל הזמן חזר על תלמודו בבקיאות ובעיון. והלא בדרך כלל רבנים שנדרשים להשיב לשאלות, או ראשי ישיבות שעוסקים באמירת שיעורים בעיון, מתמחים באותו התחום שבו הם עוסקים, ובשאר התחומים גדולתם מתמעטת. אלא שאצל מרן הרב קוק זצוק"ל הכול היה תורה, בכל נושא ששאלוהו, מיד היו מתנוצצים במחשבתו פסוקים, דברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, שקשורים לאותו תחום. והוא היה מצמצם את עצמו להשיב על השאלה ששאלו, אבל בראשו כבר היה חוזר על עוד סוגיות שלמות. כך יחד עם מתן תשובות בנושאים שונים היה חוזר על תלמודו ומעמיק בו בלא גבול. והדבר היה ניכר לכל תלמידי החכמים שנפגשו עמו, שבעת שהיו מעלים בפניו נושא, והרב סבר שעומדים לפניו אנשים שמסוגלים להבין את מחשבתו, היו ברקי חידושיו מתנוצצים בחריפות ובקיאות מכל התחומים הקשורים לנושא המדובר. וגם תלמידי חכמים חשובים היו מתקשים לעקוב אחר שטף רעיונותיו, כי נדרשה לכך בקיאות גדולה ויכולת הבנה מהירה של רעיונות עמוקים. ובדרך כלל חלקם הבינו את חידושיו בהלכה וחלקם את חידושיו באמונה וקבלה.' (מדבריו של הרב אליעזר מלמד במדורו "רביבים" בגיליון 405 של העתון "בשבע" לכבוד 75 לפטירת הראי"ה תחת הכותרת "גדלות ללא גבולות")

מתוך התבסמותו בסעודת פורים:

• ביפו כמו בירושלים בהמשך רבתה השמחה בפורים בבית הרב קוק. חסידי ברסלב שגם במשך כל השנה מצאו בבית הרב יחס חם, היו בהאי יומא רישי חדוותא. ר' מאיר אנשין ז"ל (שמדי יום ביומו, במשך שעה ארוכה היה לומד קבלה עם מרן הראי"ה) יחד עם חבריו היו רוקדים על השולחן, ולקול השירה והצהלה נמשכו רבים והגיעו לבית הרב. בין ניגון לניגון ובין ריקוד וריקוד, דרש הרב בפני הבאים מעניינו של יום, וכל פעם הפסיק ושתה 'לחיים', ושוב המשיך. כל שאלה וכל הערה זכתה מיד לתשובה מהירה, ולא עוד אלא שנמצא מיד הקשר לשמחת פורים ולכל פרשת גדולת היום. והנה נכנס ובא אחד מיוחד מיקירי יפו, בעל בית סוחר אמיד ורב פעלים, בעל טובה ובעל צדקה, הלא הוא הרב משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, מייסד המוסד החינוכי "שערי תורה", אשר היה מראשי היוזמים להעלאת הרב מבויסק ליפו. ר' משה בצלאל סיים את סעודת פורים בביתו, ועתה הגיע אל שולחנו של הרב אשר עליו גאוותו. ומכיוון שר' משה בצלאל היה מבוסם במקצת, הרשה לעצמו לפנות אל הרב בנוסח פורימי, ולבקש מהרב להגיד דברי תורה על פסוק שלכאורה לא ניתן לומר שם כלום. וכך עמד רמ"ב וקרא: רבי, יאמר נא לנו תורה על הפסוק "ואחות לוטן תמנע"! [בראשית לו, כב]. ידע רמ"ב שרב כוחו של הרב, ולא פחד כלל שמא יגרום חלישות דעת כלשהי, אלא שהיה סקרן לראות מה יהיה כאן, איך יפליא הרב לעשות בפסוק כזה? והנה זקף הרב עיניו ונעץ מבטו בקורא ואמר בחיוך רחב: ר' משה בצלאל, הלא פסוק זה כל כולו שייך לפורים, וממנו כל העניין מתחיל! תמה רמ"ב ושאל: הא כיצד? אפוא יש כאן רמז כלשהו לפורים? חזר הרב והשיב: 'הלא גמרא מפורשת היא במסכת סנהדרין [צט:] שבאה תמנע לידבק בבית אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. וממשיכה שם הגמרא להסביר שעל חטא שריחקוה מתחת כנפי השכינה "נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל", שהיא היתה אמו של עמלק, סב סבו של המן האגגי צורר היהודים. ונעוצה אפוא האתחלתא של גזירת המן בזה שלא גיירו את סבתו, את אחות לוטן תמנע, והיה אחר כך התיקון של החטא הקדמון הזה, בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים", שקבלו גרים מאנשי פרס ומדי והכניסו אותם תחת כנפי השכינה.' וכאן התחיל הרב מרחיב את הדיבור על קירוב ועל ריחוק, על אברהם אבינו שמצד אחד נאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן" [בראשית י"ב, ה], ומצד שני אומר ר' יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שויתר על הנפש של אנשי מלך סדום, שהחזירם ולא גיירם [נדרים לב.] וכו' וכו'. עלה הרב הרים וירד בקעות, ונמשכו דבריו שעתים רצופות באגדה והלכה, כורך יחד זוהר ורמב"ם, ראשונים ואחרונים, והכל מבריק בחריפות ומתרחב בבקיאות, וכל היושבים ליד השולחן והמצטופפים סביבו משתאים למראה השפע הגדול הזה, המעין הנובע, המתגבר והולך, המתגבר ושוטף, וכשסוף סוף גמר הרב, קפץ ר' משה בצלאל ממקומו, תפס את הרב וחיבק אותו ופרץ בקריאה: "רבי, איך האב אייך ליעב!"=רבי, אני אוהב אותך! ('מועדי הראי"ה', עמ' רמ"ח; 'ספר מירון', עמ' 415)
• באחת השנים אמר הרב שלמה זלמן אוירבך לתלמידיו לפני פורים: "בואו ואספר לכם מה זה היה שמחת פורים אמיתית!". וסיפר להם ר' שלמה שבצעירותו הלך פעם עם אביו (הרב חיים יהודה ליב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים') בליל פורים לביתו של הרב קוק, וכל הבית היה מלא באנשים שבאו לחגוג עם הרב, ולשמוע מדברי תורתו. והנה, הרב קוק ישב במרכז, וסביבו כמה וכמה מגדולי ירושלים, וכן ישבו שם גם עסקנים. וכל אחד מאותם ת"ח שהיו שם הקשה קושיה, כל אחד ממקום אחר בש"ס בבלי וירושלמי, ואז הרב קוק אמר פלפול אחד שחיבר וקישר בין כל המקורות שהוזכרו. וסיים ר' שלמה זלמן ואמר לתלמידיו: "זה היה שמחת פורים!"
• סיפר הרב ש' קליין: 'כידוע, מרן הרב קוק היה איש קדוש מאוד. פניו היו מאירות בקדושה, וממש יכלו להרגיש את זה כשעמדו לצידו. אני זכיתי לשמוע עליו סיפורים מופלאים מבני משפחתי שלמדו אצלו. אבי זצ"ל זכה ללמוד אצל הרב קוק במשך שנה, וגם דודי הרב שמעון קליין היה במשך חמישים שנה מזכיר ישיבת "מרכז הרב". הם סיפרו לי את הסיפור הבא: בשנים שכיהן הרב קוק כרבה של ירושלים, היו מגיעים בפורים כל הרבנים מרחבי הארץ להביא משלוח מנות לרב קוק ולדבר אתו. להם הרי היה פורים ביום י"ד, אז ביום ט"ו הם היו עולים ירושלימה אל הרב קוק. בפורים של אחת השנים, הגיעו אל הרב קוק כשלושים רבנים גדולים וגאונים מרחבי הארץ: מעפולה, מראש פינה ועוד מקומות. ובשלב מסוים התיישבו לסעודת פורים עם הרב קוק. הרב קוק ישב בראש השולחן, הסעודה הייתה נראית כמו טיש. ואז הרב קוק אמר: הנה, כל רב שיושב פה בסעודה, יגיד לנו את הסוגיה בה הוא עוסק באותם ימים, בהלכה, בגמרא או בקשר למצוות התלויות בארץ, ויעלה בפנינו איזושהי קושיא חמורה שעלתה לו בלימודו ובה הוא מעיין בימים אלו. ואכן כך היה: כל תלמיד חכם העלה קושיא בה הוא מתקשה מאוד, מתוך הסוגיה אותה הוא לומד באותם ימים, וכשסיים, התפלפלו כל אותם שלושים תלמידי חכמים גאונים בדברי הגמרא וההלכה, וניסו לענות לו כפי יכולתם. אך הם לא הצליחו. כך עברו אחד אחד, וכל שלושים הרבנים שהיו שם הציגו את קושיותיהם הגדולות. ואז, לאחר שהשתתקו שלושים הרבנים, לקח הרב קוק בקבוק יין, ומזג לכוסו. הוא שתה כוס אחת של יין, ואחריה עוד אחת, ואז עשה פלפול עצום בש"ס שמתוכו התחדש לו עקרון גאוני חדש. לאחר מכן הוא פנה לכל שלושים הרבנים, והראה להם איך על פי השיטה החדשה שיצר בפלפולו, תורצו להפליא כל הקושיות שלהם, אחת אחרי השנייה. כשהתפרסם הסיפור הזה בירושלים, היו אומרים שמכאן ניכרת הגאונות המופלאה והמיוחדת של הרב קוק: איך הוא הצליח לתרץ בבת אחת את הקושיות כולן, לפי עקרון גאוני שחידש על המקום, כשגאונים גדולים אחרים שהיו שם לא הצליחו לתרץ בכלל את אותן הקושיות. שהכין היטב, ולתדהמתם היה הרב בקי בכל השיטות כאילו למדן ממש עכשיו. ('ליקוטי הראי"ה' א', עמ' 53).

גאון הגאונים:

• חתן נכדתו של רבי משה פיינשטיין, הרב שבתי רפפורט, סיפר שבחג סוכות אחד במונסי עסק רמ"פ בתשובה שנדפסה בחלק חו"מ ח"ב ב"אגרות משה" חלק שמיני, נגד פסק ה"ציץ אליעזר" שאסר הפלה במקום ספק סכנה לאישה, ואז הראה לו את תוספת הדברים שהוסיף בזה הרב קוק: "כיוון שהתירה תורה דמו של רודף שוב הוי דינו כשאר איסורי תורה דנידחין אפילו מספק של סכנת נפש". הגיב מרן הרב פיינשטיין ואמר: "מה החידוש, הוא הלא היה גאון הגאונים!" (הדברים מובאים בספר 'ליקוטי הראי"ה', חלק א', בפרק "למדנותו").

הלכה ואגדה, נגלה ונסתר:

• כתב הרב שלמה יוסף זווין בספר "אישים ושיטות" שבו על עשרה גדולים ושיטתם: "היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה שהיה שליט בהלכה ובאגדה כאחת. יחיד היה הרב במשנה גדלות בנגלה ובנסתר..." (עמ' 210).
• לפני שעלה לארץ ישראל להתמנות לרב של יפו והמושבות, ביקר גדולים שונים, וביניהן רבי מרדכי רוזנבלט מאשמינה. הרב קוק דיבר עם ר' מרדכי גם בענייני נסתרות ור' מרדכי התפעל כ"כ מהשגותיו הרוחניות של הרב קוק ושאלו אם זכה לגילוי אליהו. הרב קוק השיב לו שישנו גם גילוי אליהו במחשבה.

​

• פעם כששבת הרב קוק בטבריה במלון גוברמן, צלצל הטלפון בסעודה השלישית ואיש לא ניגש לענות. שאל הרב: "מדוע אין ניגשים?" השיבו: "הלא שבת היום!" ענה הרב: "הלא ידוע שיש מושבים בסביבה שאין להם רופא ומיילדת, ואולי צריכים מיילדת!" ואכן היו צריכים מיילדת במושבה כינרת. (הרב יהושע קניאל)
• בזמן שהרב קוק כיהן כרבן של יפו והמושבות, עלה בשבת אחת יהודי נסער על במת בית הכנסת "שערי תורה" שבנווה שלום ביפו, הפסיק את קריאת התורה והודיע: "דעו לכם רבותיי, כי בשעה זו ממש יושב שמואל הסנדלר בחנותו אשר ברחוב הראשי של יפו, עוסק במלאכתו ומחלל שבת בפרהסיה ללא כל בושה! על כל המתפללים להפסיק מיד את התפילה וללכת כאיש אחד לחנותו של אותו רשע כדי להיפרע ממנו על חילול השבת המביש!" קולות זעם על חילול השבת נשמעו מכל עבר, והיו שקראו לעשות שפטים בסנדלר הרשע. מיד עלה הרב על הבמה השתיק את הקהל ואמר בקול נמוך אך תקיף: "אבקש מכל הקהל לסיים את תפילתו בשקט וללא כל מהומה. לאחר התפילה נצא כולנו לעבר חנותו של שמואל הסנדלר. אך אבקש בכל פה להישמע להוראותיי ולא לחרוג מהן, וממני תראו וכן תעשו." בסיום התפילה צעדו כל המתפללים ובראשם הרב אל הסנדלרייה. בהגיעם לפתח הסנדלרייה שבו שהו גם כמה לקוחות, ניגש אליו הרב ואמר לו בידידות ובנועם: "ר' שמואל, שבת שלום לך!" ויצא מהסנדלרייה לביתו לסעוד את סעודת השבת, וכמוהו עשה כל הקהל. הדבר השפיע על הסנדלר שנעל את חנותו ובא לבית הרב שברחוב אחווה ב"נווה צדק", ואמר לו שיש לו שמונה ילדים והכנסותיו אינן מספיקות כללומשום כך נאנס לעבוד בשבת. הרב אמר לו שדווקא אם ישמור את השבת אז יתפרנס בכבוד, וביקשו לבוא אליו במוצאי שבת. הרב העניק לו סכום כסף ודאג לו לתמיכה מוועד הקהילה. מאז שמר הסנדלר את השבת מחללו. (דוד תדהר)
• באחד מימי ראש השנה בירושלים, הודיעו לרב שפועלי בניין יהודים עובדים בעצם החג. מיד שלח הרב אליהם שליח עם שופר בידו. השליח ברכם בשנה טובה ואמר כי נשלח מהרב קוק לתקוע להם בשופר והוא מבקש שיפסיקו מעבודתם לשמוע קול שופר. הפועלים המופתעים הסכימו ושליח הרב ברך את הברכות ותקע לפניהם בשופר. הפועלים התרגשו ונזכרו בבית-אבא, דמות סבא, בעיירה ובבית הכנסת, והרהרו בינם לבין עצמם: מה קרה לנו? היכן אנחנו? לאן הגענו? לאחר התקיעות כולם הפסיקו את עבודתם וחלקם נלוו לשליח הרב לתפילה בבית מדרשו של הרב. (רמ"צ נריה ב'מועדי הראי"ה' בשם הרח"ד ערמון-קסטנבוים, "מאוצר גנזי", עמ' 245)
• מקרי הגט ביפו ובירושלים לעיל עם הבעיה של השם מראה גם על חוכמתו הרבה וכן על רגישותו לזולת.
  ---------------------------------------------------------------------
  
  מאמר של הרב ש"י זווין על הרב ומשנתו
  
  הרב ומשנתו / הרב ש. י. זוין
  
  קטע מן המאמר הנ"ל :
  
  "לא יהיה הדבר להגזמה אם נאמר שמרן, הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שליט בהלכה ובאגדה כאחת. מה משמע שליט? כל מקצועות התורה היו ברשותו. אדם מישראל בא ושואלו דבר תורה, אין הוא, הרב, זקוק לעיין ולחפש, לדרוש ולתור. בו ברגע הוא מציע את הסוגיות והראשונים השייכים לענין והולך וחורז מגמרא לרמב"ם ומרמב"ם לשאר עמודי ההלכה ובדרך הילוכו הוא מאיר ומסביר, מעיר ומפלפל, כאילו זה עתה עסק בענין הנידון. ואם השואל הוא תלמיד חכם והתכונן לאותו ענין עובר לכניסתו אל הרב, ופתאום הוא רואה, שהרב, מבלי כל הכנה מוקדמת, מרצה לפניו תלי תלים של חידושים בענין זה גופו, אין קץ להשתוממותו. ולאו דוקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו. אי אתה יודע אם המחשבה השפיעה על הרגש או הרגש פעל על המחשבה, או שניהם כאחד שאבו את עוז כוחם ממקור עליון ונשגב.
  כן. יחיד היה הרב במובן זה של משנה גדלות - בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר..."
  
  -------------------------------------------------------------------------------------------
  
  הקשר בין הגריש"א לרב קוק ויחסו אליו
  
  
  ההכרות בין משפחת אלישיב לבין הראי"ה קוק התחילה כבר אצל הסבא, הגאון המקובל ר' שלמה עלישוב בעל ה'לשם שבו ואחלמה'.
  רבי שלמה עלישוב, מגזע האר"י הקדוש, למד בישיבת טלז ולאחר שרכש בקיאות וחריפות בספרות התלמוד, בבלי וירושלמי, וספרי ההלכה הראשונים והאחרונים, התחיל קובע עתים בלילה לתורת חכמת הנסתר ובמשך הזמן היה לאחד מגדולי מסביריה של קבלת האר"י. בהיותו בעיר שוול התוודע לראי"ה, אשר באותה שעה שימש כרב בזוימל, ומעת לעת נפגשו והיו רגילים להיות נעורים כל הלילה ולעסוק בכתבי האר"י.
  
  
  עליית הגרי"ש בעזרת הראי"ה
  לעת זקנתו, פעל הראי"ה שתתאפשר עלייתו לארץ, לו ולמשפחתו – בתו, חתנו ובנם הקטן יוסף שלום אלישיב – הגרי"ש שליט"א.
  במכתב שכתב בעל ה'לשם' לראי"ה בשנת תרפ"ב, הוא מבקש:
  "...אמנם ידידי, הנה חתני הרב הגאון מורנו הרב אברהם שליט"א, אשר הוא משתמש פה זה איזה שנים בכתר הרבנות בתוך שאר הרבנים המובהקים דפה, וזה ערך ט"ו שנה אשר כבוד גאונו שליט"א היה מכיר לו היטיב ע"י שהיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים, והוא מוסמך מכבודו. והנה קשה לי מאוד להפרד ממנו, ולזאת בבקשתי הוא לשלוח נא ונא היתר כניסה גם אליו, הוא עתה בן חמישים שנה, בתי היא בת מ"ח שנה, שמה הוא חיה מושא, ולהם בן יחיד שמו הוא יוסף שלום. ואני מבקש מכבודו היתר כניסה עבורם ג"כ".
  במידה רבה, העלאתם ארצה הצילה אותם מהפוגרומים הנוראים שהיו באותה תקופה בהומל, מקום מגורם. כך עולה גם ממכתב שקיבל הראי"ה באותם ימים מרבי יצחק אלישיב זצ"ל, בנו של בעל ה'לשם', ובו כתוב כך:
  "אנא בשם ולמַען השם להשתַדל בזה במהרה – כי עוד מעט כבַר כָלה הקַיץ והחורף ממַשמש – והצָרות רודפים והרוחות סוערים והחזיונות הומים רח"ל – ומי יודע יומו של מָחר – והנסיונות הורוּנו שלא לחַכות וכל המַקדים מוּקדם למנוּחה ושַלוה".
  ואכן, כשהראו פעם לגרי"ש את האגרת של סבו בעל ה'לשם' אל הראי"ה, חייך ואמר (בתרגום לעברית): "בזכותו של הרב (כך מכנה הגרי"ש את הראי"ה) זכינו להגיע לארץ ישראל ולהנצל מהרציחות שהיו באותה תקופה ברוסיה".
  
  
  
  האדרת של הרב קוק
  לאחר שעלה בעל ה'לשם' ארצה, היה נפגש פעמים רבות עם הראי"ה, והיו השנים לומדים ביחד קבלה.
  על הביקורים ההדדיים ביניהם, מספר ר' יצחק אריאלי זצ"ל 1 :
  בהזדמנות ליויתי את הרב [קוק] לבית הרב אלישיב [בעל ה'לשם'], וכשהרב הופיע שם כיבדו הרב אלישיב שהרב יישב על מקומו. הרב סירב. אמר לו הרב אלישיב: כהן ונזיר. הסכים הרב וישב. הראה לו גליונות דפוס מספר 'לשם' ח"ג. התחילו להתפלפל בהערות של הרב.
  ושמעתי כשבא הרב אלישיב לביקור בבית הרב, זה היה בחורף, וכשהרב ראה שאין לו לבוש חם הוציא האדרת שיער שלו והלבישו ונתן לו במתנה. הרב הכירו עוד מימי צעירותו ונסע אליו לעיר שעוול, וכשבא ספרו ליד הרב אמר שהבית נתמלא אורה. כשנפטר שמעתי מפי הרב בהספדו שאילו זכינו היינו רואים עמודא דנהורא. ואמנם יש כאלו שלווהו לבית הקברות שראו עמוד בהכניסו לקבר.
  ברבות הימים עבר מעיל-האדרת בירושה לנכדו – הגרי"ש, ומאז נוהג הגרי"ש בימות החורף להתעטף במעיל קדוש זה 2 .
  
  
  קשר אישי עם הראי"ה
  סיפר הגרי"ש אלישיב לת"ח אחד 3 , שבצעירותו זכה לקשר אישי עם הרב קוק, והיה זה בנושאים הלכתיים בהם עסק בימי בחרותו. וכך זכה להיפגש עמו מספר פעמים.
  ופעם אחת כשחזר הראי"ה מתפילה בכותל המערבי, הצטרף הגרי"ש לחבורת מלוויו של הראי"ה, וצעד עמו לביתו.
  מתוך הכרותו של הראי"ה את אופיו הנעלה של הגרי"ש ועמידתו על שקידתו המיוחדת בתורה, דאג לשדכו לבתו של מקורבו הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל.
  
  
  השידוך והחתונה
  לסיפור השידוך (שהיה בחורף שנת תרפ"ט) יש שתי גירסאות, אך בשתיהן מוסכם שהראי"ה היה זה שהכריע את קיום השידוך. נביא להלן את שתי הגירסאות:
  
  א.
  כשהגיעה העת ובתו של ר' אריה לוין זצ"ל הגיעה לפרקה, חיפש האב אחר חתן ראוי, תלמיד חכם ובר אוריין, וחשב לפנות לבחור יוסף שלמה אלישיב שהיה נודע כעילוי שקדן בירושלים. ר' אריה לוין הכירו אישית, מביקוריו אצל רבו בעל ה'לשם', סבו של הבחור. פנה ר' אריה לר' אברהם אלישיב, האבא, והציע את בתו לבנו. אמר לו ר' אברהם שיפנה לבנו ויחזירו למשפחת לוין תשובה בהקדם.
  שמח ר' אריה בליבו. המתין יום יומיים, חודש ואף יותר, אך לא הגיעה כל תשובה. לאחר כחצי שנה של המתנה, נואש ר' אריה מלחכות. גם בגלל שבאותה תקופה חלתה בתו במחלת הטיפוס, וחשב ר' אריה שאולי זוהי הסיבה לעיכוב בתשובה.
  (יש מבני המשפחה המספרים שהגרי"ש חיכה להצעות מסוג אחר, ויש שטוענים שבאותה תקופה הוא עדיין לא רצה להינשא).
  היה זה בימי חג הפסח, ור' אריה כהרגלו ניגש להקביל את פני רבו הראי"ה ברגל. ובערב שביעי של פסח נכנס לביתו של הראי"ה זצ"ל, ומיד ראה הראי"ה שפניו של ר' אריה אינם כתמול שלשום, ושאלו לסיבת הדבר.
  בצערו גולל ר' אריה את כל ענין השידוך לפני הראי"ה. מיד פנה אליו הראי"ה ואמר: תאמר להם שה'ווראט' אצלנו בבית במוצאי החג. הלך ר' אריה ולא ידע מה לעשות... כשלעצמו התבייש לדפוק על דלתם של משפחת אלישיב, אך חזקה עליו מצוות רבו, וכך עשה. בהגיעו מחוץ לביתם, מיד ראוהו והזמינוהו פנימה. לאחר שאילת שלומו, שאל ר' אברהם אלישיב לפשר בואו. סיפר ר' אריה את הקורות אותו. מיד ענה ואמר ר' אברהם: מסכים אני לשידוך, אך נשאל את פי הנער לרצונו. לאחר בירור קצר 4 , הסכים יוסף שלום הצעיר לשידוך.
  אך עתה נתקלו הם בבעיה, שהרי הלכה היא, שחתן יראה את כלתו לפני הנישואין, וכאן אפילו זה לא היה. פתרון לדבר הציע החתן הטרי בעצמו, שלאחר תפילת שחרית בבוקרו של חג, לאחר שכל קהל המתפללים יתפזר לביתו, ימתין הוא בביהמ"ד והיא אף תבוא לשם. וכך היה: לאחר התפילה נשאר העלם לבדו ללמוד. ולפתע שמע את וילון המחיצה נפתח, ראו אחד את השני לרגע, ותיכף שוב נסגר הווילון. ובאותו מוצאי החג, קולות השמחה והששון יצאו מבית מרן הרב באירוסי השנים.
  
  ב.
  יש שמספרים שדווקא ר' אריה לוין הוא זה שהתלבט בקשר לשידוך, משום שחשש שהגרי"ש יהיה כל כך שקוע בתורה ושמא לא יעניק מספיק יחס לאשתו. וכלפי חששותיו אמר לו הראי"ה: כזה חתן לא תשיג בשום מקום.
  לפי גירסא דומה, בתו של ר' אריה לא רצתה להינשא, או משום שהגרי"ש מיעט בדיבור במהלך הפגישות, או בגלל מהירות הענין בו רצו לקיים את התנאים.
  הרב אריה לוין הי"ו, הקרוי על שם סבו הצדיק, מוסר גירסא דומה לסיפור 5 :
  "באחת הפעמים שהגיע סבי לרב קוק, הוא הציע לו שידוך לבתו, אך ר' אריה לא שש כל כך להיענות להצעה זו.
  בהגיע ליל שבת, עברו כל הבאים לפני הרב קוק כדי לאחל לו 'שבת שלום' וכאשר הגיעו תורו של ר' אריה, השים עצמו הרב קוק כאילו לא הבחין בו ולא ענה לו לברכתו. ר' אריה נפגע, ותהה מה קרה? הוא נשאר לאחר התפילה בבית הכנסת וניסה לברר מפי הרב קוק מדוע הוא מקפיד עליו. אמר לו הרב קוק: איני מבין מדוע אינך מסכים להצעת השידוך שלי. הרי מדובר פה במשפחה מצוינת. שמע זאת ר' אריה ובמוצאי שבת השידוך קם והיה. ומי היה החתן שהרב קוק כל כך רצה לשדך לבתו של ר' אריה? הגרי"ש אלישיב שליט"א.
  ר' אריה לוין לא שכח אף פעם להכיר טובה לרב קוק על החתן המופלא וגאון הדור שהביא לביתו, אף שנים ארוכות לאחר אותו מעשה. כהוקרה לכך, הקפיד להתפלל תמיד בכל שנה ושנה בליל שביעי של פסח ובליל ראש השנה בבית הכנסת של הרב קוק, ולהביע לו בכך תודה".
  יש מספרים שגם הגרי"ש היה מצטרף אל חותנו באותם מועדים, ומתפלל אף הוא אצל הרב קוק.
  
  
  האירוסין והחופה
  האירוסין של הגרי"ש היו אצל הראי"ה בביתו, ותמונה מאותו אירוע היתה תלויה עד לפני מספר שנים בביתו של הגרי"ש, עד אשר כמה מבאי ביתו הסירו אותה.
  את ה'תנאים' ערך הראי"ה והוא גם סידר את הקידושין (הכתובה נכתבה ע"י הראי"ה, ראה צילום מתוך האתר 'כיכר השבת').
  סיפר הרב אליעזר מלמד שליט"א: שמעתי מתלמיד חכם חשוב , מיוצאי "מרכז הרב", שפעם נכנס אצל הרב אלישיב בשאלה. ותוך דבריו השתבח הרב אלישיב בכך שהרב קוק ערך את חופתו.
  לימים, כיבד הגרי"ש את הראי"ה בעריכת פדיון הבן של בנו הגדול, רבי משה אלישיב שליט"א.
  
  סעודה שלישית אצל הראי"ה
  סיפר הגאון ר' אברום שפירא זצ"ל, שכשהרב אלישיב אומר "הרב" הוא מתכוון לרב קוק.
  כששאל אותו אחד התלמידים: היכן הרב אלישיב למד אצלו? ענה: הרב אלישיב היה מגיע באופן קבוע לשיעור שהיה בסעודה שלישית אצל הרב קוק, שם היה הרב דורש בפרשת השבוע ומענייני דיומא 6 .
  אגב: גם גיסיו של הגרי"ש – ר' חיים יעקב לוין 7 , ר' רפאל לוין 8 , וכן ר' אהרן יעקבוביץ 9 , שנודעו לימים כגאוני ישראל, היו מגיעים בשבתות לסעודה שלישית אצל הראי"ה.
  
  
  עם רצ"פ פראנק זצ"ל
  הקנאים בירושלים, שביזו את גדולי הדור ובתוכם את מרן הראי"ה, לא בחלו באמצעים ולא נרתעו מאיש, ותקפו לא פעם את רבה של ירושלים באותה תקופה – הגאון ר' צבי פסח פראנק זצ"ל.
  בתקופה בה הוצע לגרי"ש אלישיב שליט"א לכהן כדיין בבית הדין בירושלים, בראשות הגרצ"פ, בא הגרי"ש להתייעץ עם ר' זליג ראובן על כך, ושאלו האם ליטול את התפקיד. ר' זליג ראובן, שהיה בידידות עם ר' צבי פסח, והיה בא לדבר עמו בלימוד מדי פעם, השיבו בצורה חד משמעית: "גם אם הקנאים יבזו אותך, הרי שהבזיונות שווים את מחיר תועלת השהייה במחיצתו של ר' צבי פסח".
  
  
  הערצתו לראי"ה
  מקורביו של הגרי"ש מוסרים כי הערכתו כלפי הראי"ה, היא כאל גאון וצדיק נשגב מיחידי הדור. בעיניו, מרן הראי"ה הוא 'קודש קודשים'. כשהגרי"ש מספר בשבחו של הראי"ה, הוא כולו אש להבה, ומדבר בהערצה גלויה. במיוחד על גבי שולחן השבת, נוהג מדי פעם הגרי"ש לספר על דמותו המופלאה של הראי"ה.
  סיפר לנו אחד הרבנים, כי פעם אחת עלה שמו של הראי"ה בחדרו של הגרי"ש, ומייד נעמד הגרי"ש ממקומו לכבודו של הראי"ה. ת"ח אחר סיפר לנו, כי שמע כמה פעמים דברים של הגרי"ש בשם 'הרב', בסתמא, וכוונתו הייתה למרן הראי"ה קוק.
  
  
  "הוא הגדול מכולם"
  את הסיפור הבא שמענו מפי הרב ישראל משה סלומון שליט"א (בנו וממשיך דרכו של הרב ברוך שמעון סלומון זצ"ל, רבה של פתח תקווה שנפטר לפני כמה חודשים) במעמד שירת הים בשביעי של פסח:
  "מסורת חשובה היא המעמד הזה של אמירת שירת הים בליל שביעי של פסח במנגינות המקובלות מבית מרן הרב זצ"ל והרב חרל"פ זצ"ל. פעם נכנסתי עם אבא זצ"ל אצל מרן הרב אלישיב והיה זה בעידנא דחדוותא והם דיברו מעניינים שונים ולא כמו הכובד ראש הרגיל שהיה ביניהם כשהיו מדברים בדברי תורה. ואז שאל אבא את מרן הרב אלישיב על ההכרות שהיתה לו עם הרב קוק זצ"ל והוא אמר "הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, די גרעסטע פון אלע" (תרגום: הוא הגדול מכולם).
  והמשיך הרב ישראל: מי שמבין את משמעות הביטוי הזה יכול להבין עד כמה גדול הוא היה 10 .
  
  
  
  יחסו של הגרי"ש לראי"ה קוק ומחאותיו כנגד הפוגעים בכבודו
  
  "תראו לו את אגרות הראי"ה"
  הרב יצחק דדון שליט"א מספר 11 על שני בחורים חרדים שהיו מאוד נגד הספר 'דת הציונות' (ובו דברי בלע והשמצות נגד הראי"ה קוק ורבנים נוספים), והם יזמו פנייה לכמה רבנים מגדולי העולם החרדי: לרב קנייבסקי שהתנער מהספר, ולרב אלישיב ולעוד אחד מגדולי העולם החרדי, ודנו איך לעצור את הספר הזה. הרב דדון מחזיק ברשותו הקלטה של אותו מפגש נדיר שבו הם דנים איך לעצור את הספר. ההקלטה נמצאת בתרגום מאידיש אבל מתרגום ראשוני נשמע הרב אלישיב אומר: "הוא לא יודע מי זה הרב קוק? תראו לו את אגרות הראי"ה שיראה את מי הוא משמיץ ככה". הרב דדון מספר כי הרב אלישיב אמר 'אם אני אצא נגדו אז יקראו אותו יותר ואני אעשה לו פרסום' אבל הוסיף שצריך לעצור את הספר דרך ההפצה.
  הרב דדון מסר כי נפגש אישית עם ההערכה העצומה של הרב אלישיב לרב קוק: "אני אישית הייתי אצל הרב אלישיב והראיתי לו את הספרים שלי עם דברים של הרב קוק והוא התעניין מאוד ושמח מאוד, בירך אותי מכל הלב, התעניין אם יש פה דברים חדשים ועודד אותי להמשיך ולהוציא עוד מכתביו.
  מוסיף הרב דדון:
  הרב יהושע רוזן סיפר לי שהחתן שלו היה עד ראיה שכשהזכירו את הרב קוק הרב אלישיב עמד וכששאלו אותו מדוע ענה: "כשמזכירים אצלנו בבית את הרב קוק אז עומדים". לרב אלישיב יש גם ספרים של הרב קוק בבית.
  
  
  ומה עם הרבים שהיו עמו?
  סיפר הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א:
  פעם אחת באו לגרי"ש אלישיב כמה אנשים, ודיברו עמו בענין מרן הראי"ה קוק. תוך כדי הדברים, אמר אחד האנשים: הרי היו שחלקו על הראי"ה, והתנגדו לו. מייד ענה הגרי"ש אלישיב ואמר: "ומה עם הרבים שהיו עמו?! והוא גם סידר לי את הקידושין!".
  
  
  ההשמטה בעיניים למשפט
  מקרה נוסף בו הגן הגרי"ש אלישיב על כבודו של הראי"ה, היה בשנת תש"ס, כשיצא הספר החשוב 'עיניים למשפט' של הגאון הרב יצחק אריאלי זצ"ל (ובו ביאורים מהגמרא עד להלכה) בהוצאה מחודשת, תוך השמטת הדברים שכתב הרב המחבר (המופיעים במהדורה המקורית) על הרב קוק זצ"ל.
  הגר"י אריאלי היה מתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק זצ"ל, ואף שימש כאחד מראשי ישיבת "מרכז הרב", ואעפ"כ מלאם ליבם של המדפיסים להשמיט את דבריו על אודות רבו המובהק.
  וכך כתב שם בהקדמתו הגר"י אריאלי:
  "וכמה מהחידושים נאמרו לפני גדולי ישיבתנו הקדושה "מרכז הרב", היא הישיבה החופף עליה הוד רוחה של מחוללה, גאון ישראל וקדושו מרנא ורבנא רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אשר גידלה וטיפחה בלימודים במסלולם הישר והאמיתי היא ההלכה, באהבת השי"ת, תורתנו הקדושה, עם הקודש וארץ הקודש. וברוב חסדי ה' הייתי מהזוכים לייסד ולהקים את הישיבה הקדושה בעבודה מאומצת, בהשקעת כוחות רוחניים וגופניים, ומאת מרן הרב זצ"ל הוטל עליי הנהלת הישיבה בתפקידיה השונים, והנני מנושאי הארון במשך כל זמן קיומה".
  בעקבות השמטה מכוערת זו, הושמעה ביקורת חריפה על האחראי על מהדורה זו, והוא הלך לשאול את הגרי"ש אלישיב שליט"א האם עשו המהדירים כשורה כשהשמיטו את דמותו של הרב קוק. כמובן, הרב אלישיב שלל את מעשיהם לחלוטין (קיימת עד היום הקלטה של הרב אלישיב בעניין זה).
  כשהצטדקו לפניו עורכי הספר וטענו שישנם בני ישיבות חרדיים שימנעו מרכישת הספר בשל אזכורו של הרב קוק, ענה הרב אלישיב: וכי בגלל כמה אנשים שלא יודעים, נשמיט את הרב קוק?
  בעקבות זאת הוחזרו הספרים לכריכיה, הגיליון הראשון הודפס מחדש, והכניסוהו במקום הגיליון המוטעה, וכך הספר נמכר היום 12 .
  
  
  ביטל דעתו מול הראי"ה
  פעם אחת כתב הגרי"ש פסק הלכה בעניין מסוים, וכשסיים לכותבו, הראה לו אחד הנוכחים את דברי הראי"ה באותו עניין, ובהם פסק הלכה שונה. מייד קרע הגרי"ש את פסקו שלו, וביטל דעתו כלפי דעת מרן הראי"ה.
  
  
  מחאתו נגד 'יתד נאמן'
  העיתון 'יתד נאמן' פרסם סילופי דברים נוראיים על הראי"ה, בקשר לנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, ומיד לאחר הוצאת העיתון התברר שהדברים שנכתבו היו שקריים ומגמתיים. גדולי ישראל (ביניהם הגר"נ קרליץ שליט"א) ביקשו והתחננו ממערכת העיתון שתפרסם התנצלות, אך היא התחמקה. כשהגיעו עורכי העיתון לביתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א, הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל, וצעק בכאב: מדוע לא בדקתם את הדברים לפני שפרסמתם אותם?
  וכמובן שהורה להם לפרסם התנצלות מיידית, אך הם לא שמעו בקולו [ועיין בחוברת 'לכבודה של תורה' בעניין פרשה זו, ובעניין התעלמות עתונאים מדעת תורה] 13 .
  
  גאב"ד ירושלים
  בפעם אחרת, כשעשו כתבה בעיתון 'יתד נאמן' על איזה עניין, והוזכר בדרך אגב מרן הראי"ה, הם כתבו: "הראי"ה" ללא תואר נוסף. כשהגיע השמועה על כך לאוזני הגרי"ש, מחה בתוקף, וציווה על בעלי העתון לגנוז את כל העותקים שהודפסו, ולעשות עותק חדש של העיתון שבו יהיה כתוב: 'הראי"ה קוק, גאב"ד ירושלים' 14 .
  
  
  הרב מבריסק היה איש אמת!
  סיפר הרב שמעון יוסף מלר הי"ו, מחבר הספרים על בית בריסק, כי לפני שנים רבות הגיעו לידיו מכתבים אותם שלח הגרי"ז מבריסק אל הראי"ה, ובהם תארי כבוד והערכה מרובים. כך למשל במכתב אחד הוא פונה אל הראי"ה: "הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל..." ובמכתב אחר מכנהו בתואר "פאר הדור".
  ביקש הרב מלר לפרסם המכתבים בספר האגרות של הרב מבריסק, והנה באו אנשים ואמרו כי הרב מבריסק עשה כך רק מפני שנזקק לעזרתו של הרב קוק, ולא משום שבאמת העריץ אותו. נכנס הרב מלר אל הגרי"ש אלישיב ושאלו בדבר. שמע הגרי"ש את הטענות, והשיב כי הרב מבריסק היה איש אמת וכתב רק אמת, וממילא ברור שבאמת העריץ מאוד את הראי"ה. ואכן בסופו של דבר נדפסו מכתבים אלו בספר אגרותיו של הרב מבריסק.
  (הרב @בד קודש יש לך בר פלוגתא...)
  
  
  הרב קוק היה גדול ממנו
  פעם אחת, כשהזכיר הגרי"ש דבר מסוים שאמר הראי"ה, שאלו אחד הנוכחים: "הרי ת"ח פלוני, אחד מגדולי הדור (ונקב בשמו) אמר אחרת!" וחשב להקשות בכך על הרב קוק. ענה הגרי"ש בפשטות: "נו, הרב קוק היה יותר גדול ממנו" 15 .
  
  
  אשרי שזכיתי...
  מספרים, שפעם אחת באו ואמרו לגרי"ש אלישיב שיש פשקווילים ברחובות שכתוב בהם 'אלישיב=קוק'. לשמע הדבר חייך הגרי"ש ואמר: "אשרי שזכיתי בסוף ימי להידמות לרב קוק...".
  
  
  לא להשמיט שום דבר
  אחד הסופרים החרדיים ביקש לכתוב ספר ביוגרפי על הצדיק ר' אריה לוין. וכבר כשהתחיל לאסוף את החומר על ר' אריה, גילה להפתעתו עד כמה ר' אריה
  היה דבוק במרן הראי"ה. הרבה מן הסיפורים שהונחו על שולחנו, היו קשורים בצורה כזו או אחרת לראי"ה. התלבט אותו סופר כיצד לנהוג. אם יפרסם הדברים
  כהוויתם, הציבור החרדי לא יקנה הספר, ומה תועלת בעבודתו. ולשנות את הסיפורים – לא מלאו ליבו. בצר לו החליט לגשת אל הגרי"ש אלישיב, חתנו של ר' אריה, ושאל אותו מה לעשות.
  שמע הגרי"ש את ספקו, והורה לו בצורה ברורה שלא להשמיט שום מילה מקשריו של ר' אריה עם הראי"ה. והוסיף הגרי"ש בזו הלשון: אתה רוצה לכתוב ספר על ר' אריה לוין, או שאתה רוצה לכתוב בשביל הציבור, איך שהציבור רוצה?...
  
  
  "הוא היה אדם קדוש, ומתנגדיו לא הבינו אותו"
  מספר הגר"י בוקסבוים זצ"ל, מנהל מכון ירושלים, תלמידו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל:
  "היה עורך אחד במכון שלנו שמצא קטע שהרב קוק הוציא והדפיס בקובץ תורני. לאחר שהכניס אותו לאוצר מפרשי התלמוד, עורך פלוני הוציא אותו. אחד מהעובדים התלונן על כך. קראתי לעורך ואמרתי לו: אני רוצה שאתה תלמד איתי את הקטע. אם יש לך קושיה ודבריו של הרב צריכים עיון אז בבקשה'. הוא ענה לי: "בכלל לא נכנסתי לעניינים. אני חושב שקטע מכתבי הרב קוק לא מתאים לאוצר מפרשי התלמוד". אמרתי לו: "מרגע זה אתה מפוטר". הוא לא קיבל את הדברים, והלכנו לדין תורה אצל הרב אלישיב. הרב אלישיב היה מזועזע. הוא אמר לאותו עורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך? הוא היה קדוש. הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בוודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר".
  
  
  שהמחאה תבוא מהציבור!
  לפני מספר שנים יצא לאור ספר בהלכות השמיטה, ובספר הופיעו דברי ביזוי על הראי"ה. ניגשו כמה אנשים אל הגרש"ז אויערבך זצ"ל ויבדלחט"א הגרי"ש אלישיב שליט"א, וביקשו מהם לפרסם מחאה כנגד הספר [בעניין הערצתו של הגרש"ז לראי"ה, מחאותיו כנגד המבזים, וברכתו למפרסמי גדולת הראי"ה, עיין בקונטרס 'אור שלמה' הוצ' אור האורות]. אמרו להם הגרש"ז והגרי"ש: "אם אנו נמחה זה לא יעזור, אנשים יגידו, טוב, הם הרי אוחזים מהרב קוק. צריך שהמחאה תבוא מהציבור, שהציבור יכאב על הביזוי, ויפרסם מחאה נמרצת על כך!".
  
  ^ 1.עטורי כהנים גליון 239 אלול תשסד עמ' 24 אות טז.
  
  ^ 2.ע"פ עדויות יודעי דבר, מובא גם בספר 'השקדן'.
  ^ 3.הרב שמואל ש'.
  ^ 4.לפי אחת הגירסאות, ביקש הראי"ה שיקראו לר' יוסף שלום שיבוא לביתו, וכשהגיע, המליץ לו הראי"ה לקבל את ההצעה, ואכן בסופו של דבר הסכים ר' יוסף שלום.
  
  ^ 5.בראיון לעתון 'מרכז הענינים', י"ג ניסן תשע"א
  
  
  ^ 6.מפי דניאל ו'.
  ^ 7.ראה זוהר עליון עמ' 65.
  ^ 8.שבת הראי"ה גליון 32.
  ^ 9.מפי בנו ר' שמעון יעקובוביץ הי"ו.
  ^ 10.שבת הראי"ה גליון 72.
  ^ 11.מעיני הישועה גליון פרשת ראה, תש"ע.
  
  ^ 12.הסיפור מובא בקיצור גם בספר 'השקדן'.
  ^ 13.מפי גיסו.
  ^ 14.בשם מקורבו הרב יוסף אפרתי שליט"א.
  
  ----------------------------------------------------------
  
  הסתלקותו של מרן הרב זצ"ל מחלתו
  שבוע לפני חג הפסח חש רבנו זצוק"ל כאבים באבריו הפנימיים. למרות שייסוריו היו גדולים, הבליג עליהם בכל ימי הפסח, כדי שלא להשבית את שמחת החג. הוא בשמחה קיבל את כל מבקריו הרבים שבאו לקבל את פני רבם ברגל, והפליא את שומעיו בחידושי תורתו בהלכה ובאגדה, עד שייסוריו לא היו ניכרים כלל. אולם לאחר שעבר הפסח כבר שכב כמעט כל היום במיטתו. למרות הכאבים שתקפוהו לא חדל מלהעמיק בתורה, ומלהשיב תשובות נחוצות.
  
  מיום ליום המחלה גברה, ולמרות שהרופאים עדיין לא הכירו בסכנתה, ביקש מתלמידו, הרב חרל"פ, "להתאמץ בתפילה כמו שמתפללים על חולה מסוכן". לקראת חג השבועות התגברו החששות אצל הרופאים, אולם הוא לא שינה ממנהגיו בחג זה בכל שנה, והיה ניעור כל הלילה. במהלך הלילה ירד בהתאמצות מהמיטה, באר לפני הקהל שלוש מצוות מספר המצוות לרמב"ם, וחזר למיטתו. בבוקר התאמץ לקום לתפילה, וכמנהג קודשו אמר 'אקדמות' בבכיות גדולות ובדבקות נפלאה.
  
  כחודשיים לפני הסתלקותו הכירו הרופאים כי מצבו נואש. הם יעצו להעבירו לבית מרפא שבקריית משה, כדי שלא ימשיכו להטרידו בשאלות ובקשות. לפני צאתו מביתו עבר בכל החדרים, נכנס להיכל הישיבה, וניכר היה כי ליבו מנבא לו שלא ישוב עוד אל ביתו וישיבתו. השהייה בבית המרפא עודדה את רוחו. הוא המשיך במנהגו לחזור על כל התנ"ך והמשניות בכל חודש. בכ"ד בתמוז קבעו גדולי הרבנים והאדמו"רים עצרות תפילה לשלומו, באמירת 'אבינו מלכנו' ותקיעת שופר ותהילים, ובכל רחבי העולם היהודי נענו לקריאתם. ואף הרב ביקש להודיע לאוהביו כי תודה לא-ל הוטב מצבו מעט. אולם בצום תשעה באב שכח רבנו את חוליו, והתאבל על החורבן בבכי תמרורים, ואז הורע מצב בריאותו.
  
  צדקותו בימי חוליו
  בט"ו אב קיים דברי חז"ל והוסיף על תלמודו בתנ"ך, משניות וגמרא. ובראש חודש אלול שחל ביום שישי הוסיף עוד קביעות לימוד בספר 'חובות הלבבות'. גם ביקש שיביאו לו שופר לקיים את מנהג התקיעות. מקורביו רצו למנוע ממנו את השופר כדי שלא יתרגש מידי, אך הוא עמד על דעתו כי אסור לשנות מן המנהג, עד שהשכיל אחד מאוהביו להעיר, כי בבית המרפא נמצאים עוד חולים והתקיעה עלולה להפריע את מנוחתם. אז אמר: אין להתחסד על חשבון אחרים. עוד אמר ביום שישי, "כשמתפללים לה' יתברך עבור שלומי, אל ישכחו את הטוב והחסד שעשה עמדי במשך שבעים שנה".
  באותו יום שישי הביא תלמידו הרב דוד כהן את השער מספרו 'אורות הקודש' ההולך ונשלם בדפוס. כשראה רבנו את הספר אורו פניו משמחה, אחר-כך החל לבכות, מחה את דמעותיו ולא אמר דבר.
  
  בבוקר יום ראשון, ג' אלול, מצבו הורע מאוד, הוא קיבל התקפה חזקה, ושפך דם יצא מגרונו. גופו נחלש מאוד, וכמה פעמים הדופק פסק. מיד הוזעק אליו פרופ' צונדק. כשנכנסו הרופאים לחדרו, סימן הרב שיתנו להם כסא, ואמר לפרופ' צונדק בגרמנית (כי הרופא לא הבין עברית): "מובטחני שגדולי המדע בעמנו יהיו גם גדולי יראי ה' בעמנו ומאמינים באלוקי ישראל". הפרופסור, שידע את מכאובי החולה, השתומם לשמוע כי גם בשעה זו הוגה הרב בדברי אמונה ותקווה. בצאת הרופאים מעם פני קודשו הודיעו למשפחה כי שעותיו של רבנו ספורות. השמועה התפשטה, וכל קרוביו וגדולי רבני ירושלים התאספו לחדרו. מחוץ לבניין עמדו מאות אנשים שהתפללו בבכיות נוראות שלא יכבה נר ישראל.
  
  רגעיו האחרונים
  בצהרים החל הרב להבין את מצבו, ורמז לבנו יחידו הרב צבי יהודה קוק שיגש אליו. כשניגש אל מיטתו דיבר איתו רגעים מספר בקול נמוך. אח"כ אמר לו שאולי נשאר חייב למישהו איזה חוב, ושידאג לסלק את חובותיו. אח"כ ציווה לו אודות כתביו הרבים שיסדרם לדפוס. גם הזהיר אותו שאם ידפיס איזה ספר מכתביו, שלא יכתוב על שערו שום תארים, רק תואר 'הרב' בלבד. כל אחר הצהרים לא משו הרבנים מסביב לחדרו. על פני כולם נראו אותות יגון וצער. בשעה חמש נראו אצלו סימני גסיסה. כל הנאספים החלו לומר את פרקי התפילה, ורבנו התהפך כשפניו לקהל, וכשהגיעו בשעה חמש ורבע ל"שמע ישראל", פקח רבינו את עיניו וצרף את קולו לקריאת "אחד", ויצאה נשמתו ב"אחד".
  
  האבל הציבורי
  במהירות התפשטה השמועה הנוראה. אלפי אנשים נהרו לבית הרפואה בקרית משה. סוחרים סגרו את חנויותיהם. בתל אביב אנשים קרעו את בגדיהם והלכו אבלים ברחוב. גם סבי, ר' דוד מלמד סיפר איך הפסיק ממלאכתו, והרגיש כמי שנחרב עליו עולמו, והלך אבל ושחוח לאורך רחוב אלנבי שבתל אביב. אל הקונגרס הציוני הי"ט, שהתכנס באותם הימים באירופה, הגיעה טלגרמה: "הרב קוק נסתלק". היושב ראש הודיע מיד: "זוהי אבדה שאינה חוזרת, אני מפסיק את ישיבתנו זו". בהתחדש הישיבה, הספידוהו נשיא הקונגרס ד"ר ויצמן, הרב מאיר בר אילן, ומנחם אוסישקין שגם הודיע שבקרוב תוקם נקודת יישוב בארץ ישראל על שמו.
  
  הלוויתו
  בין חמישים למאה אלף איש מהיישוב העברי הקטן דאז השתתפו בהלווייתו. בכל הארץ הוכרזה הפסקת מלאכה מיום שני בצהרים, מועד תחילת ההלוויה. עשרות שנים אחר-כך עוד לא נערכה הלוויה גדולה שכזו. כרבע מכלל תושבי הארץ היהודים ליוו את הראי"ה לקברו שבהר הזיתים. בכל רחבי העולם היהודי ערכו לו הספדים. לכולם היה ברור כי אין בעולם מי שיכול למלא ואפילו במקצת את מקומו של הרב קוק זצ"ל.
  
  -------------------------------------------------------------------------------
  
  הבקשה וההתעניינות בספריו ומשנתו
  ביום ה' בטבת תש"י, כותב "ברוך דב פוברסקי" בן ה־18, "בשם הגבאים" של אוצר הספרים של ישיבת פוניבז', את המכתב שלהלן :
  
  מע"כ הרה"ג המפו' החו"ב [מעלת כבוד הרב הגאון המפורסם החריף ובקי] בכל מקצועות התורה, בגמרא וסברא ובהלכה ברורה, כש"ת [כבוד שם תורתו] מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א, ראש ישיבת "מרכז הרב" בעיה"ק ירושלים תובב"א.
  
  רב שלום עב"י [עד בלי ירח].
  
  הנה תקציבו של אוצה"ס [אוצר הספרים] של ישיבתנו מצומצם הנהו עד למאד, עד שאיננו מספיק אפילו כדי קניית ספרי הלימוד העיקריים הנחוצים לנו, כש"ס ופוסקים ראשונים. לכן החלטנו לפנות בבקשה אל גאוני דורנו לשלוח לנו במתנה את ספריהם־חיבוריהם, ובע"ה מצאנו אוזן קשבת אצל גדולי התורה ובראשם מרן החזו"א [החזון איש] שליט"א, הרבנים הראשיים לא"י שליט"א ועוד גדולי המחברים, אשר הואילו לשלוח לנו את ספריהם.
  
  והנה ספרי אביו, מרא דארעא דישראל, הגה"צ [הגאון הצדיק] מוהרא"י הכהן קוק זצוקללה"ה, מחוץ לחוברות בודדות, אינם נמצאים באוצר הספרים של ישיבתנו הק', ורבים מאד מבני הישיבה שיחיו משתוקקים ללמוד ולהגות בהם, הן בספרי ההלכה והן בספרי האגדה־המחשבה.
  
  לכן באנו בזה לחלות את פני כת"ר להואיל לשלוח לנו את ספרי אביו זצ"ל, הן ספרי התשובות והן אורות הקודש, שבת הארץ, הסדור עולת ראיה, אגרות הראי"ה ושאר הספרים, עי"ז יזכה כת"ר לזכות את הרבים ולהנאותם במאור תורת רבינו זצ"ל ושכמ"ה [ושכרו כפול מן השמים].
  
  הננו חותמים בתקוה למילוי בקשתנו, בתודה מראש, ובכל חותמי ברכות.
  
  בשם הגבאים,
  
  ברוך דב פוברסקי.
  
  סגנון תיאורם של הראי"ה ושל הרצי"ה מופלג ביותר: הראי"ה הוא "מרא דארעא דישראל, הגאון הצדיק... זצוקללה"ה"; הרצי"ה הוא "הרב הגאון המפורסם חריף ובקי בכל מקצועות התורה". על רקע הקיטוב דהיום בין המחנות, ועל רקע הזלזול הרווח בציבור החרדי ברבני הציונות הדתית, אל יהי הדבר קל בעינינו.
  
  כך הסגנון, ואולם התוכן מרתק שבעתיים. צריך לשים לב שהבקשה אינה כוללת רק את ספרי ההלכה של הראי"ה, "התשובות... שבת הארץ", אלא מציינת מפורשות גם ספרי הגות מובהקים: "אורות הקדש... סדור עולת ראיה", ולצידם גם האגרות "ושאר ספרים". למען הסר ולו בדל ספק, נאמר מפורשות: הבקשה כוללת "הן ספרי ההלכה והן ספרי האגדה־המחשבה".
  
  להדגשה זו משנה חשיבות, שכן בכוחה לקעקע מן היסוד אמירה שמיוחסת לחזון איש. בשלהי ספרו של הרב אלחנן וסרמן, "עקבתא דמשיחא", צירף משה שיינפלד "ילקוט דעת תורה מאת גדולי הדור האחרון". שם (אות נח) מסופר כי "מפיץ ספרים, הרב ר' ישראל אריה לישנסקי ז"ל, שאל את רבינו [החזון איש] אם טוב יעשה לסחור בספרי הרא"י קוק. ואמר לו, ספרי הלכה כן אבל ספרי מחשבה לא. ושאלו על דבר הסידור [עולת ראיה] ואמר שצריך לראותו". ציטוטו של סיפור זה חוזר ונשנה בספרים שונים.
  
  באה אפוא איגרת הרב פוברסקי וטופחת על פניה של אימרה זו. אם הייתה לחזון איש הסתייגות כה משמעותית מ"ספרי המחשבה" של הראי"ה, קשה להניח שהדבר לא נודע למקורבים אליו, וש"השקפה" זו לא הייתה משפיעה על תכולת הספרייה של ישיבת פוניבז'. הפנייה שציטטנו נכתבה על ידי אדם שהיה מקורב מאוד לחזון איש, ואף מזכיר אותו מפורשות במכתב זה עצמו: "ובראשם מרן החזו"א שליט"א".
  
  
  אגב כך נכון להוסיף שתלמיד ישיבת פוניבז', הרב בנימין אפרתי, מספר ששאל את החזון איש: "הנני מעיין בכתביו המחשבתיים של הרב קוק וחש כתוצאה מכך תועלת מרובה באמונה ויראת שמים, מה דעת הרב על כך?". למשמע הדברים, "חיוך קל עלה על שפתי החזון איש, הביט בי רגע במבטו הטוב וענה קצרות: ספר המביא לידי יראת שמים, ספר טוב הוא" (מורשה ו, עמ' 62). לא מעט מהמזכירים את הסיפור מוצאים לנכון להדגיש שלא הייתה זו הוראה לרבים אלא רק ליחיד־סגולה כרב אפרתי. והנה עתה מתברר שפרשנות זו אינה נכונה. הפנייה מעידה כמאה עדים שמקורבים לחזון איש סברו שבאוצר הספרים של ישיבת פוניבז' ישכנו בכבוד גם ספרי המחשבה של הראי"ה, גלויים וזמינים לכול.
  
  להשלמת התמונה נציין שבשולי המכתב רשם הרצי"ה בכתב־ידו את המענה שנתן לאותה בקשה:
  
  "נענה: אוה"ק ושבה"א [אורות הקדש ושבת הארץ] אינם; על השאר לפנות למשרד הוצאת הספרים, ע"פ רשימת החוברות הנמצאות בידם, אוכל לדעת, להמציא מה מאשר בידי.
  
  בכל ידידות יקר וברכת רוממות תורה הגדלתה והאדרתה, בנעם ד' להתחדש האור על ציור"ש [ציון וירושלים] וכל מקראיהן,
  
  ממציא כעת אגר"א [אגרות ראיה] הוצאה ראשונה".
  
  כחודש מאוחר יותר, בז' בשבט, כתב לרצי"ה נציג אחר של אוצר הספרים הפוניבז'אי – נ. קלוזנר – מכתב נוסף. גם במכתב זה מתוארים הראי"ה והרצי"ה בתארים מופלגים: "כהנא רבא הרה"ג מוהר"ר צבי יהודא... בלא"צ [בן לאותו צדיק] אדמו"ר הגראי"ה... מרן הגראי"ה זצ"ל". באותו מכתב מעדכן הכותב שהם עדיין לא קיבלו את ספר אגרות ראיה; שתחת ידם מצויים הספר "פרי עץ הדר" וכמה "חוברות של אורות הקודש"; ושהם מבקשים המלצה אישית של הרצי"ה לוועד שמוציא לאור את כתבי הראי"ה, שכן אחרת "חוששנו שלא ישימו לב לבקשתנו".
  
  
  
  
  
  

  להחזיר עטרה ליושנה​

  אוצר הספרים של ישיבת חברון – ספינת דגל חשובה לא פחות, אז והיום – פנה גם הוא לרצי"ה, עוד קודם לכן, בבקשה דומה. פנייה זו נעשתה בתאריך ה' בתשרי תרצ"ו, כחודש אחרי הסתלקות הראי"ה, וגם היא מרשימה בסגנונה המכבד ובתוכנה:
  
  הוד כבוד הרב הגאון הגדול מוהר"ר צבי יהודא הכהן קוק שליט"א, אחד"ש כת"ר בהוקרה רבה,
  
  הננו מתכבדים בזה לבקשו להעניק לנו את ספרי כ"ק אביו גאון ישראל אדמו"ר זצ"ל, וביחוד תכון עתירת הצמאים לדבר ד' להעניק לנו ספרים מספר מהספר רב האיכות "אורות התשובה" הפותח שערי אורה לדופקים בתשובה, ואשר כולו שופע אורות עולמים ואוצרות חיים לנפש עיפה אשר תערוג לקרבת אלוקים שברוב עוז אהבתו לישראל יקבל [וירצה] הנפש החוטאת לפניו יתברך בתשובתה שלמה.
  
  תקותנו איתנה שלגודל הנחיצות ולתועלת הנרצה ימלא משאלתנו. והננו חותמים בברכת התורה וברכת השנים לכוח"ט שנת גאולה וישועה,
  
  כעתירת המברכים, דוש"ת באה"ר [דורשים שלום תורתו באהבה רבה], בשם הועד, י. י. גרינברג [חותמת].
  
  ללמדך, שוב, סגנון ותוכן: הסגנון מכבד ביותר את הרצי"ה ["הגאון הגדול"] ואת הראי"ה ["כ"ק גאון ישראל אדמו"ר"]. התוכן מבקש את ספרי הראי"ה בכלל, והספר היחיד שמצוין מפורשות הוא חיבור הגותי: אורות התשובה. ספר זה זוכה לשבחים רבים ומיוחדים: "רב האיכות... כולו שפע אורות עולמים ואוצרות חיים".
  
  באותו הקשר ראויה לאזכור פנייה נוספת, זו של "ישיבת פתח תקוה", המוכרת יותר כישיבת לומז'ה. מאוצר הספרים של הישיבה פנו לרצי"ה פעמיים. תחילה בתאריך כ"ח בטבת תש"ט, ושנית בי' באדר אותה שנה. הפנייה הראשונה היא מכתב תודה, שלצידה גם בקשה:
  
  לכבוד הרב הגדול מרן הגאון ר' צבי יהודא קוק שליט"א...
  
  בזה הננו מביעים את רגשי תודתנו לרמעג"ת [לרום מעלת גאון תורתו] עבור המצאת הספרים החשובים לאין ערוך של כ"ק ישראל וגאונו זיע"א מרא דארעא דישראל, הקדוש הגאון מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל.
  
  עדיין [לא?] קבלנו את הספרים הנקובים דלהלן: "אורות התשובה", "אורות ישראל", "מוסר אביך", "לשלשה באלול", "נפש הראי"ה".
  
  וזכות מרן הקדוש זיע"א תגן עלינו ועל בני ישראל... בשם תלמידי הישיבה הגדולה דפ"ת [חותמת]".
  
  שוב, לבד מהתיאור האישי, המעריך ביותר את הראי"ה, מכנה משותף לספרים המבוקשים: כולם הגותיים.
  
  הרצי"ה נענה לבקשה. על כך מעיד המכתב השני שהם ממענים לרצי"ה, שגם הוא תודה ובקשה:
  
  בזה הננו להביע את רגשי הוקרתנו ותודתנו בשם כל בני הישיבה הקדושה... על קבלת ספרי מורנו ורבנו הגה"ק הרב זצוק"ל. ספרים אלה אין ערוך לחשיבותם הרבה בעולם התורה והישיבות, והם הרוו את צמאונם והשתוקקותם הרבה של כל בני ישיבתנו הגדולה לתורת הרב זצ"ל. היות ורב המחסור והביקוש לדברי קדשו נבקש מכמע"ת שישתדל לשלוח לנו את שאר ספרי הרב זצ"ל.
  
  ההוקרה אפוא לספרי הראי"ה בכלל, ולספרים ההגותיים בפרט, מרשימה ביותר. לדידם אין ערוך לחשיבותם, הם מרווים צימאון, ובני הישיבה משתוקקים להם.
  
  עם זאת, צריך לומר בכנות שבעניינה של ישיבה זו הרבותא אינה כה גדולה, שכן מקדמת דנא שררו יחסים טובים בין ראשיה ובין הראי"ה. כך, מעמד חנוכת בית המדרש של הישיבה (סיון תר"צ) נערך בנוכחות הראי"ה, ומי שעמד בראשה באותה תקופה היה הרב ראובן כץ, רב העיר, שהיה ידיד אמת לראי"ה.
  
  ------------
  בעניין ה"סיפור הידוע" כי החזו"א "אסר" על מכירת ספרי השקפתו
  כך כותב יחיאל גולדבלט בוגר ישיבת רכסים :
  "גדלתי בעולם החרדי וכבר בבחרותי התאהבתי בכתבי הרב קוק...
  גם אני שמעתי בחרותי את האגדה על אמירת החזון איש בעניין "ספרי הלכה כן, השקפה לא", ואז שמעתי שמי שמרגיש התעלות (כמוני) אפשר "להתיר" לו.
  פניתי לרב דב יפה זצ"ל, המשגיח של ישיבת רכסים שנחשב לאחד מתלמידי החזון איש, והוא אמר לי : "החזון איש אף פעם לא אסר". הוא הסביר את מקור הטעות : מוכר ספרים התייעץ עם החזון איש מה למכור, ובין ספרי ההלכה ייעץ לו החזו"א למכור את ספרי הרב קוק. מכך שלא צירף להמלצתו ספרי השקפה של הרב קוק, רצו להוכיח שהוא ביקש להרחיק ספרים אלו, כמובן זו איננה ראיה.
  הרב יפה הוסיף ואמר שחבל מאוד שמסתכלים על ספריו כבעייתיים, אף שהם יכלו לעזור לאנשים רבים, אם כי צריך "להיזהר מציונות" כדבריו, אבל אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה הם לכתחילה שבלכתחילה.
  שני אנשים שלא האמינו לי כשסיפרתי להם על כך, כל אחד בנפרד, פנו בעצמם לרב יפה וקיבלו את אותה תשובה."
  (@אחוה דעי )
  ------------------------------------------------
  שמעתי עדות מתלמידי הרה"ג אריאב עוזר שליט"א ששאלוהו בדבר הלימוד בספרי הראי"ה, ואמר כי כל אחד חייב ללמוד אותם מתישהו בחייו, רק שטען שהרצי"ה עיוות את דרכו של אביו לאחר מכן.
  ------------------------------------------------------
  ציטוטים מגדו"י עליו
• "דעו לכם שהוא קדוש וטהור וכל הפוגע בו לא יינקה" ~ הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, ה"חפץ חיים"
• "לאלה שמעוררים מחלוקת נגד רבה של ירושלים (הרב קוק), אין אני נותן שלום" ~ הרב ישראל מאיר הכהן
• "הרב הוא כליל השלמות: שלמות בגאונות שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה!" וכן שהוא איננו שיטה מסוימת בקבלה אלא כולל את כל השיטות "ועליו ניתן לומר 'כל רז לא אניס ליה!" ~ הרב שלמה אלישיב
• "ראו ידיעותיו של זה שגדול בתורה ויראה, אתם מתיימרים בהשכלתכם, והרי גם בזה אינכם מגיעים לקרסוליו." ~ הנצי"ב מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין (משנת הרב עמוד 15)
• "לקחתי חתן לבתי, שאינני מגיע לקרסוליו." ~ האדר"ת (שם עמ' 16)
• "בטוחני בו כי יחולל גדולות בארץ ישראל." ~ הרב מרדכי אלישברג (שם עמ' 20)
• "הרב קוק הוא צדיק גמור, אלא שדרכינו נפרדות." ~ הרב יוסף חיים זוננפלד
• "אנו גדולים עד בריח הדלת שלו!" ~ הרב איסר זלמן מלצר בדבריו לרב חיים עוזר גרודז'ינסקי
• "יחיד הדור בגאונותו, ביראתו, בצדקתו, בחסידותו ובמעשיו הגדולים! ~ הרב איסר זלמן מלצר
• עם הסתלקותו של הרב נשבר חוט השדרה של כלל ישראל" ~ הרב איסר זלמן מלצר
• "נבצר ממני, מחמת חולשתי, להעלות על הכתב פרשת גדולת ענק הרוח, הגאון האדיר, פאר הדור, הראי"ה קוק זצ"ל, שרבות עמלה נפשו למען קדושת הארץ..." ~ הרב צבי פסח פרנק
• "הלב נדהם ונדחף לקול השמועה, כי גברו אראלים ונשבה ארון הקודש, מרא דארעא דישראל, גאון ישראל והדרו. אוי לספינה שאבד קברניטה, כי לדאבוננו ארץ ישראל היא כספינה המטורפת בים הדיעות השונות, והוא ז"ל היה הקברניט המאחד, שהיה ברוחו פי שניים להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, וממש אבדה הארץ את מנהיגה, הרב הראשי". ~ הרב דוד בורנשטיין, הרבי מסוכצ'וב וממנהיגי "אגודת ישראל" בפולין
• "הרב הגאון, ר' אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות, גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול עד שאומר על טמא טהור ומראה לו פנים כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו... ומזה באו הדברים הזרים בחיבוריו, והרבה התווכחתי עמו, כי אם כוונתו רצויה אבל מעשיו וכו', שנותן יד לפושעים כל עוד שעומדים במרדם ומחללים את הקודש... והנה מדברי הרה"ג ר' אברהם קוק שיחיה תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי העיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה, חולק כבוד להרבנים הזקנים (הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל והרב יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, ראשי העדה החרדית שהתנגדה לרב קוק)" ~ ר' אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, במכתבו מהאונייה לאחר ביקורו הראשון בארץ ישראל ובירושלים
• "בעל מוח כזה לא היה במאה השנים האחרונות." ~ ר' אברהם מרדכי אלתר
• "הרב קוק היה מלאך השם צבאות... הוא היה צדיק יסוד עולם" ~ הרב עובדיה יוסף
• "והנה שמעתי כיצד הרב אומר 'אקדמות' לפני הקהל ברטט ובבכיה, נזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך, דבקתי ברב באהבה עזה והייתי לתלמידו וחסידו לעולם." ~ הרב יעקב משה חרל"פ
• "הוא היה גדול בכל עת ובכל שעה. הרב היה גדול 24 שעות ביממה!" ~ הרב יעקב משה חרל"פ
• "במלחמות בין עמים, מרכז האויב את עיקר המלחמה על המבצרים החזקים,בכדי להחליש את יריבו. וכך נוהגת גם הסיטרא אחרא - היא מתאמצת בכל כוחותיה למנוע השפעות חיוביות של גדולים בעלי רמה גבוהה ולקומם נגדם תמימי לב. כך היה לגבי הרמב"ם, כך היה לגבי הרמח"ל, ובימינו ראינו זאת ביחס למרן הרב זצ"ל." ~ הרב אריה לוין
• "...לא פסק פומיה מגרסא, ולא הלך דל"ת אמות בלא תורה. כל תורתו הייתה נקנית לו בכל ארבעים ושמונה הדברים שהתורה נקנית בהם... ברם, שקידתו העצומה בתורה, לא הפריעה בעדו מלהשתתף כל ימיו בצערם של ישראל, והוא מסר נפשו עליהם במסירות נפש ממש... במקום גדולתו של רבנו שם אתה מוצא ענוותנותו. ענוותן גדול היה, מהנעלבים ביותר ומהסולחים באמת אף לאלו שהעציבו את רוחו הטהורה, ושמעתי כמה פעמים מפיו הקדוש שהיה מתפלל עליהם בכל יום שלא ייענשו חלילה בסיבתו, והיה משתדל בכל כוחו, להטיב להם בעת הצורך, כאשר ראו עיני. רבנו לא שח שיחה בטלה מימיו. שיחות החולין שלו צריכה לימוד הרבה. בדבריו מצאנו אוצרות של יראת שמים, אהבת המקום ואהבת הבריות ומידות טובות שמסר נפשו עליהם. חבל על דאבדין ולא משתכחין! הי חסיד! הי עניו!" ~ הרב אריה לוין
• "לא נזדמן לי אף פעם למצוא אותו בטל. תמיד לומד או מעיין בספר או אחוז במחשבה עמוקה. לי דמה שכל היממה היה דבוק ותפוס במחשבות קדושות בלי הפסק, אף בשעת האוכל, כאחד מגדולי הקדמונים. ואין כל חידוש שהשאיר אחריו רכוש גדול של הרבה כרכים בכתובים"~ הרב יצחק אריאלי, ר"מ בישיבת מרכז הרב.
• "מיום שהופיע בשערי ארצנו הקדושה עלה כבוד התורה במדרגה נעלה, ואלמלא שקלקלו במחלוקתם, אין לשער גודל התועלת הרבה וקיום התורה בכל אתר בכל שדרות עמנו" ~ הרב יצחק אריאלי
• "גאון הדיבור ויחד עם זאת גאון השתיקה, היה מרן הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. מצד אחד - היה דיבורו קולח ללא מעצור, כל אחד מהמון מבקריו שמע מרבנו איזה מאמר, איש איש לפי ערכו, זה-בהלכה, וזה-באגדה, זה-בנגלה, וזה-בנסתר. מצד שני - היה לו כח השתיקה, אף פעם לא שמענו מפיו דבר אסור, שכל אדם - גם זה שאינו דברן - נכשל בו כל יום... גם לדבר וגם לשתוק, לקיים אומנות זו - לא כל אדם זוכה, ואחד מיוחד שזכה לכך היה רבנו הרב זצ"ל". ~ הרב מאיר סטלביץ מחסלביץ'
• "אילו לא נפגשתי עם הרב, היתה חסרה לי מחצית מהוויתי!" ~ הרב יצחק הוטנר
• "הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות מכל אשר חלקו עליו!" ~ הרב יצחק הוטנר
• "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות, מאיזה צד שהיית מתבונן היית רואה את גדולתו, את יחידותו: גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד." ~ הרב שלמה זלמן אוירבך
• "הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!" ~ שלמה זלמן אוירבך
• "הרב היה הרמב"ם של דורנו" ~ הרב משה חסקין מפרילוקי
• "הרב קוק קירב רחוקים, וזו דרכנו, ובדרכו צריך ללכת!"~ הרב מרדכי שרעבי, בתשובה לשאלה איזו דרך היא הנכונה, דרכו של הרב יוסף חיים זוננפלד או של הרב קוק.
• "אמונה אומן אדוני, כי נכספה וגם כלתה נפשי לעמוד לימינו בכל תוקף." ~ אוצר המכתבים חלק ב' אגרת תתפ"ט (הרב יוסף משאש)
• "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך, הוא היה קדוש. הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בוודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר." ~ הרב יוסף שלום אלישיב, בתגובה לרב שהשמיט את דבריו של הרב קוק ופוטר על כך. הכוונה לר' יוסף בוקסבוים, מנהל "מכון ירושלים".
• "הוא היה גאון וצדיק, ראשו בשמים, די גרעסאע פון אלע[=הגדול מכולם]" ~ הרב יוסף שלום אלישיב
• "לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו." ~ הרב w:שלמה יוסף זוין
• "בנוגע לאהבת המקום ואהבת התורה אולי הניח אחרים כמותו, הנה בנוגע לאהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל – בוודאי שלא הניח כמותו" ~ ר' הלל צייטלין, "בין שני הרים גדולים"
• "מה שלגבי אחרים הוא רק פרט אחד של היהדות, היה אצל קוק עיקר העיקרים. מה שלגבי אחרים היה רק שאיפה לימי המשיח, היה אצלו ימי המשיח ממש. מה שאצל אחרים היה באופן היותר טוב, רק "אתחלתא דגאולה", היה אצלו הצעדים הראשונים של הגאולה עצמה והתגלותו הראשונה של המשיח עצמו" ~ ר' הלל צייטלין, שם
  
  הגרשז"א היה הולך כשרצה להתחזק ביר"ש, להסתכל על הראי"ה דרך עינית הדלת.
  
  --------
  כשנפטר הרב פרסמו מודעות אבל והספד רבות.
  ביניהם ניתן למצוא מודעת אבל של ישיבת חברון כנסת ישראל, של איגוד רבני לונדון, ושל אגודת השוחטים בארץ הקודש - אע"פ שנתפרדה מחבורת השוחטים מטעם הראי"ה.

---------------------
לא ניתן להתעלם מהקמת עולה של תורה שיצר הרב כאן בארץ ישראל. כאשר כיום מאות אלפים מושפעים מתורתו.
הראי"ה לימד בזמנו בישיבתו כעשרה תלמידים בלבד, כיום, תוך עשרות שנים - ישיבתו של הראי"ה מונה כ700 תלמידים ואלפי בוגרים, וכמה וכמה ישיבות גבוהות אשר כולן שלוחות של הישיבה הזו וגם בהם מאות תלמידים.
ועשרות ישיבות הסדר גדולות שמושפעות גם הן מתורתו של הראי"ה.

 

[נפקא מינא]

יחסם של גדולי ישראל לרב קוק

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

התעמלות בחורי ישראל בירור דברים (מפוצל)

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

זיקת משנת הראי"ה למשנתה של תנועת המזרחי.

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

מלחמת גדולי ישראל נגד המזרחי

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

התבטאויות נדירות וחריפות של גדולי ישראל על המזרחי (מפוצל)

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

בהירות-רבי משה בלוי סדרת מאמרים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

שנאת ע"ה - מה מניע את הציבור הדתי לאומי להיאבק בעולם התורה? ניתוח נוקב נטול כפפות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

מדינת ה''יהודים''.

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

הציונות הצליחה או כשלה?

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

השקפת גדולי ישראל ודעת התורה על הציונות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

השקפת היהדות על קום המדינה.

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[מנחת חינוך]

לאחר שנים, אותו האיש שהיה עסקן ציבורי חשוב בחוגיו, נשלח לחו"ל בשליחות "אגודת ישראל". כשגמר את שליחותו, הפליג באונייה חזרה ארצה, ופתאום החלה הרעה בבריאותו. מחלתו התגברה, ולא היה מנוס לרב החובל אלא להחזיר את האונייה לאיטליה. הכניסוהו למנזר בית-חולים, ושם התפגר תחת צלב שהיה תלוי על הקיר. זקנים ספרו, כי כשהחזירו את הנפטר לארץ, בקושי הצליחו לחלץ את הגופה מיד רב החובל שרצה להטילה לים, אחר שפחד ממחלה מדבקת באנייתו. והעיד תלמיד חכם ירושלמי שראה את גופת האיש שהייתה מאובקת באבקה לשימור הגופה ממצב ריקבון, והמראה היה נורא! כזה היה גורלו של אדם, שאף שהיו לו זכויות בפעילותו הציבורית, אך חילול כבוד התורה, ביזוי תלמיד חכם ועוד בשקרים, הכריע את הכול, ומת מיתה משונה וגופו נתחלל במקום טמא

לחץ כדי לכווץ...

חוצפה וגסות רוח כל הסיפור הזה!
המדובר בעסקן שכל גדולי ישראל העריכוהו עד מאד, ללוויתו טרח החזו"א למרות חולשתו להגיע לירושלים.
לכתוב עליו 'התפגר' זו חוצפה שאין כדוגמתה.
ולמען האמת ההיסטורית אציין עובדה שידועה רק ליחידים ובני משפחתו של אותו עסקן: הוא היה בשליחות לחו"ל במו"מ לבקש אוטונומיה עבור החרדים מהאו"ם [אגב, עמו היה רבי מאיר קרליץ אחי החזו"א] הארגונים הציוניים חששו מכך מאד וראו בכך איום על הקמת המדינה בה ישלטו באופן מוחלט ובלעדי וככל הנראה הוא הורעל על ידם, [הם טענו שהדבר היה בעקבות 'אוכל מקולקל' שאכל מעניין שרק הוא חלה ומת מאוכל זה...] ...] כעין מה שעשו לד"ר דיהאן הי"ד.
כך שלא א"י הקיאה אותו אלא הארגונים אשר שמוהו עטרה לראשם כ'ראש הרבנים' ואשר הרבה לדונם לכף זכות בכל פשעיהם וטומאותיהם בארץ הקודש [כדרכו המעוותת] הם כדרכם חיסלו את האי גברא רבא הי"ד.

 

[מרכז]

חוצפה וגסות רוח כל הסיפור הזה!
המדובר בעסקן שכל גדולי ישראל העריכוהו עד מאד, ללוויתו טרח החזו"א למרות חולשתו להגיע לירושלים.
לכתוב עליו 'התפגר' זו חוצפה שאין כדוגמתה.
ולמען האמת ההיסטורית אציין עובדה שידועה רק ליחידים ובני משפחתו של אותו עסקן: הוא היה בשליחות לחו"ל במו"מ לבקש אוטונומיה עבור החרדים מהאו"ם [אגב, עמו היה רבי מאיר קרליץ אחי החזו"א] הארגונים הציוניים חששו מכך מאד וככל הנראה הוא הורעל על ידם, כעין מה שעשו לד"ר דיהאן הי"ד.

לחץ כדי לכווץ...

הבאתי מהספר המוזכר. לא מכיר את פרטי הסיפור לצערי. מוזמן לפתוח ע"ז אשכול חדש, כאמור, לא כדאי שהאשכול הזה יהפך לאשכול דיונים, יש מספיק כאלו.

אבל אם כבר הזכרת את ההשערה הזאת, על בסיס מה כתבת "ככל הנראה הורעל על ידם" - יש ראיות או מקורות שמורים כך? זה דבר שלא פשוט לומר אותו סתם בלא ראייה. מכל מקום, אם תרצה לענות לי אשמח שזה יהיה באשכול נפרד. תודה מראש

 

[נפקא מינא]

בעניין ה"סיפור הידוע" כי החזו"א "אסר" על מכירת ספרי השקפתו
כך כותב יחיאל גולדבלט בוגר ישיבת רכסים :
"גדלתי בעולם החרדי וכבר בבחרותי התאהבתי בכתבי הרב קוק...
גם אני שמעתי בחרותי את האגדה על אמירת החזון איש בעניין "ספרי הלכה כן, השקפה לא", ואז שמעתי שמי שמרגיש התעלות (כמוני) אפשר "להתיר" לו.
פניתי לרב דב יפה זצ"ל, המשגיח של ישיבת רכסים שנחשב לאחד מתלמידי החזון איש, והוא אמר לי : "החזון איש אף פעם לא אסר". הוא הסביר את מקור הטעות : מוכר ספרים התייעץ עם החזון איש מה למכור, ובין ספרי ההלכה ייעץ לו החזו"א למכור את ספרי הרב קוק. מכך שלא צירף להמלצתו ספרי השקפה של הרב קוק, רצו להוכיח שהוא ביקש להרחיק ספרים אלו, כמובן זו איננה ראיה.
הרב יפה הוסיף ואמר שחבל מאוד שמסתכלים על ספריו כבעייתיים, אף שהם יכלו לעזור לאנשים רבים, אם כי צריך "להיזהר מציונות" כדבריו, אבל אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה הם לכתחילה שבלכתחילה.
שני אנשים שלא האמינו לי כשסיפרתי להם על כך, כל אחד בנפרד, פנו בעצמם לרב יפה וקיבלו את אותה תשובה."
(@אחוה דעי )

לחץ כדי לכווץ...

עדות שקר.
ישיבת כנסת חזקיהו נמצאת בישוב רכסים. אבל השם שלה מעולם לא היה רכסים!
ר' דב יפה בשום שיחה או ספר שהוציאו תלמידיו לא הזכיר את ר"ק.

הגרשז"א היה הולך כשרצה להתחזק ביר"ש, להסתכל על הראי"ה דרך עינית הדלת.

לחץ כדי לכווץ...

שקר.

, כיום, תוך עשרות שנים - ישיבתו של הראי"ה מונה כ700 תלמידים ואלפי בוגרים, וכמה וכמה ישיבות גבוהות אשר כולן שלוחות של הישיבה הזו וגם בהם מאות תלמידים.

לחץ כדי לכווץ...

ומאות ואלפים באוניברסיטאות.

"מה שלגבי אחרים הוא רק פרט אחד של היהדות, היה אצל קוק עיקר העיקרים. מה שלגבי אחרים היה רק שאיפה לימי המשיח, היה אצלו ימי המשיח ממש. מה שאצל אחרים היה באופן היותר טוב, רק "אתחלתא דגאולה", היה אצלו הצעדים הראשונים של הגאולה עצמה והתגלותו הראשונה של המשיח עצמו" ~ ר' הלל צייטלין, שם

לחץ כדי לכווץ...

נכון כתבו עליו שהיה מדומיין. ולאחד כזה אין בעיה לדמיין מה שהוא רוצה.

 

[מרכז]

עדות שקר.
ישיבת כנסת חזקיהו נמצאת בישוב רכסים. אבל השם שלה מעולם לא היה רכסים!
ר' דב יפה בשום שיחה או ספר שהוציאו תלמידיו לא הזכיר את ר"ק.

לחץ כדי לכווץ...

הוא היה תלמיד של הרב חרל"פ, העדות הנ"ל היא עדות שראיתי במו עיני מתלמידו בשם זה. ייתכן שהתבלתי בשם הישיבה, עכ"פ, את העדות של אותו בוגר ציטטתי כלשונו

שקר.

לחץ כדי לכווץ...

אני מדבר איתך על עדויות של אנשים מדורו. יש לך ראייה לסתור, מוזמן להביא.

ומאות ואלפים באוניברסיטאות.

לחץ כדי לכווץ...

מהמזרחי, נא לא לעשות סלט.
בוגרי הישיבות הגבוהות לא הולכים ברובם המכריע לאוניברסיטוית. הראי"ה עצמו התנגד למזרחי

 

[נפקא מינא]

• "לא נזדמן לי אף פעם למצוא אותו בטל. תמיד לומד או מעיין בספר או אחוז במחשבה עמוקה. לי דמה שכל היממה היה דבוק ותפוס במחשבות קדושות בלי הפסק, אף בשעת האוכל, כאחד מגדולי הקדמונים. ואין כל חידוש שהשאיר אחריו רכוש גדול של הרבה כרכים בכתובים"~ הרב יצחק אריאלי, ר"מ בישיבת מרכז הרב.

לחץ כדי לכווץ...

היה שורף שעות בשיחות עם אפיקורסים לשיחות אינטלקטואליות.

• "דעו לכם שהוא קדוש וטהור וכל הפוגע בו לא יינקה" ~ הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, ה"חפץ חיים"

לחץ כדי לכווץ...

לא אמר משפט כזה. וברור שאחרי שהקדיחו תלמידו תבשילם לא נאמר.

 

[מרכז]

היה שורף שעות בשיחות עם אפיקורסים לשיחות אינטלקטואליות.

לחץ כדי לכווץ...

נראה לי שהרב אריאלי הכיר אותו קצת יותר טוב ממך.. מה ההיתר שלך להוציא לעז על גדול בישראל? שקר גס!

 

[נפקא מינא]

• "הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!" ~ שלמה זלמן אוירבך

לחץ כדי לכווץ...

דברי הבל הגרשז"א לא אמר את זה על מי שהיה מקטני תלמידיו של הנצי"ב.

• "אמונה אומן אדוני, כי נכספה וגם כלתה נפשי לעמוד לימינו בכל תוקף." ~ אוצר המכתבים חלק ב' אגרת תתפ"ט (הרב יוסף משאש)

לחץ כדי לכווץ...

תברר מי זה הרב הזה ותשכיל שתמיכה ממנו היא העדות הטובה ביותר על האיש.

~ ר' אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, במכתבו מהאונייה לאחר ביקורו הראשון בארץ ישראל ובירושלים

לחץ כדי לכווץ...

כתב עליו דברים חריפים במכתב.

 

[מרכז]

כתב עליו דברים חריפים במכתב.

לחץ כדי לכווץ...

הצחקת, קראת את המכתב? הוא קודם כל עסוק בלהגן עליו. נכון שהוא גם חולק עליו שם, אבל זה לא קשור.

מוזמן לצטט, ולא סתם לדבר כמו שעשית עד עכשיו בלא הבאת מקור אחד

 

[נפקא מינא]

מוזמן לצטט, ולא סתם לדבר כמו שעשית עד עכשיו בלא הבאת מקור אחד

לחץ כדי לכווץ...

אוסף מכתבים - אמרי אמת, מכתב ס' עמ' עח, ראה שם הדברים במלואם

"אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו, וכו'.. אם כוונתו רצוי, אבל מעשיו וכו', שנותן יד לפושעים, כל עוד שעומדים במרדם ומחללים כל קודש"

 

[מרכז]

ר' דב יפה בשום שיחה או ספר שהוציאו תלמידיו לא הזכיר את ר"ק.

לחץ כדי לכווץ...

"כולי הרב קוק": הרב דב יפה זצ"ל​

דברים לזכרו של "זקן המשגיחים", הרב דב יפה, שנפטר בשבוע שעבר • שמחתו על כל ספר חדש של הרב קוק, וזעזועו לנוכח המבזים אותו • קריעת הבגד כשנפטר הרב חרל"פ • הירתמותו למען תלמיד אחד שנאלץ לעזוב את הישיבה • הרבצת תורה ומוסר בישיבות בכל רחבי הארץ • כיצד אפשר לתלמידי הישיבה להשתתף בחתונה הרחוקה – בלי לצאת כלל מבית המדרש • מעיקרי משנתו: להיות אמיתיים, להיזהר מחיקויים וזיופים • כיצד מחשבים את כמות הקמח לעניין חיוב בהפרשת חלה

לחץ כדי לכווץ...

הרב יצחק דדון שליט"א, שכתב יותר מעשרה ספרים (ומהם 'אתחלתא היא') על יחסם האוהד של גדולי הרבנים מכל העדות לציונות, ועל עוד נושאים בהלכה ובאגדה ממשנתם של הרב קוק ותלמידיו, שלח אליי דברים שכתב אודות "זקן המשגיחים", הרב דב יפה זצ"ל, שנפטר לפני כשבוע בי"ט במרחשוון. הרב יפה כיהן כמשגיח בישיבת 'כנסת יחזקאל' בכפר חסידים ובישיבת 'קול יעקב' ופרש חסותו על עוד ישיבות. אצטט מדברים שכתב לי הרב דדון.

"נודע לי כי הרב הגדול הרב דב יפה מעיין בספרי מרן הרב קוק זצ"ל, ובאתי לחדרו הקטן שבישיבת 'קול יעקב' כדי לבדוק אם אמת נכון הדבר, ואם כן, לבקש ממנו עזרה נגד איש אשר הוציא ספר 'דת הציונות' שכולו מלא חירוף וגידוף נגד מרן הרב קוק זצ"ל. רבי דב הקשיב עד תום בסבלנותו האופיינית, וכשסיימתי שאלני בשקט, כשהוא מזועזע כולו: הוא לא מפחד? ואז חייך אליי ובחיוכו המקסים אמר לי: אני כולי הרב! לא הבנתי ושאלתי מה כוונתו. ענה לי: אני כולי בנוי מהרב קוק! וסיפר לי שהוא מעיין בספריו ושמח על כל ספר מספריו של מרן הרב זצ"ל שיוצא לאור. מני אז החלטתי שכל ספר שיצא, אביא לו. וכשיצאו 'פנקסי הראי"ה' מיהרתי והבאתי לו, והוא קיבלם בחום (בנוכחות בני ישיבות שקצת תמהו. אבל רבי דב נאמן היה לאמת הפנימית שלו…). מאז זכיתי לשבת עם רבי דב שעות על גבי שעות, בשיחות בענייני מוסר והיסטוריה רבנית. גם את ספריי קיבל בחום, ומאוד נהנה, לדבריו, מספרי 'שיחת אבות' – דברי מרן הראי"ה ותלמידיו על מסכת אבות. כשהבאתי לו את ספרו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל 'רזי לי', אמר לי לאחר כמה שבועות: זהו ספר נשגב. כשהוצאתי לאור את ספרי 'כמראה ברק' – חידושי מרן הראי"ה קוק זצ"ל בנגלה (פלפול והלכה) על סדר פרשיות השבוע – כיבדני רבי דב במכתב ברכה המופיע בראש הספר.

"באחד מימי בין הזמנים, הלכתי עם בני דוד נ"י לבקרו בבית חתנו, ושם אמר לבני כמה הדרכות מוסריות, ופתאום פנה אליי ואמר (ליד חתנו): אמרת לו? לא הבנתי ושאלתי: מה הייתי צריך לומר לו? חייך רבי דב ואמר: לא אמרת לו שאני כל כולי בנוי מהרב קוק? כשהוא מראה בידו מראש ועד כף רגל. יצאנו מתפעלים".

עמדתו נגד מבזה הרבנים​

כאמור, תחילת ההיכרות בין הרב דדון לרב דב יפה הייתה בהקשר לפועלו של אותו אדם, שמפיץ בספרו ובאתרו דברי בלע ושקר על גדולי הרבנים ובראשם מרן הרב קוק. כדי לבלום את פיו, הגיע רבי יצחק דדון אל הרב דב יפה זצ"ל וסיפר לו על כך.

"הרב ביקש להיפגש עם הגאון הרב אלישיב זצ"ל בביתו, ולטכס עצה כיצד למנוע את הפצת הספר. בפגישה נכחו חמישה אנשים, ובהכרעת הרב אלישיב הוחלט שלא לצאת בפומבי נגד הספר, כדי שלא לפרסמו יותר, אלא לפנות למפיצים על מנת שיפסיקו להפיצו. לצערנו פנינו למפיצים והם בתואנות שונות ומשונות ממשיכים להפיץ ארס זה, כוח הממון העבירם על דעת רבותיהם…

"לימים נתגבשה חבורה של בני תורה, דווקא מהמגזר החרדי, אשר יצאו להילחם באותו עז פנים, וכשבאו לפני רבי דב, אמר להם: אני לרשותכם, בכל מה שתבקשו אשתדל להיות לכם לעזר בעניין זה".

מתולדות חייו​

הרב דב יפה, צילום: בן ציון לוי [CC BY-SA 3.0], מויקישיתוף"הרב דב יפה מנקיי הדעת ומסוללי נתיבות המוסר ונושאי דגלה ברמה, נולד בוילנה בסיוון שנת התרפ"ח, ובגיל שבע עלה לארץ ישראל. משפחתו התגוררה בתל אביב, בנעוריו למד בישיבת היישוב החדש, ובבחרותו עלה ירושלימה ללמוד בישיבת חברון. שם התקשר בעבותות אהבה לראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל. בתקופה זו נתוודע לכמה דמויות הוד שהיו בירושלים, המיוחד שביניהם היה הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב. כחצי שנה היה בקרבתו, ושמועותיו ודברי תורתו היו שגורים בפיו עד יום מותו. כשנפטר הגרי"מ חרל"פ קרע עליו הרב דב קריעה כדין רבו המובהק. לימים אמר: האדם הקדוש ביותר שזכיתי לפגוש בחיי היה הרב יעקב משה חרל"פ.


"בשנת תש"ח הוטלה ירושלים במצור, ודאגת המשפחה לבנם גברה, ולכן הוכרח לעבור ללמוד בישיבת פוניבז' שבבני ברק. שם התקרב להגאון החזון איש זצ"ל ודבק בו מאוד. כמו כן התקרב ודבק במשגיח המפורסם של פוניבז' הרב אליהו דסלר זצ"ל, בעל 'מכתב מאליהו'.

המעבר לישיבת סלבודקא​

"בפוניבז' למד בחור אחד שהתעוררו אצלו בעיות בלימוד ובאמונה. הרב דב, שלמד אז בישיבה, אימץ אותו וניסה בכל דרך לעזור לו ולעודד את רוחו ולהפיח בו את ניצוץ האמונה ואהבת הלימוד. אך מצבו היה רעוע. הישיבה לא גילתה כלפיו סבלנות, והוא הוכרח לעזוב והחליט לעבור לישיבת סלבודקא. משראה כך רבי דב, שם פעמיו לביתו של החזון איש ושטח לפניו את המקרה. למרבה ההפתעה, אמר החזון איש לרבי דב: הבחור הזה תלוי בך. עליך לעזוב יחד איתו את הישיבה ולעבור לסלבודקא. וכך עשה.

"לפני כעשר שנים, הבחור דנן, שכבר נעשה בעל בעמיו, מטופל בילדים גדולים ובנכדים, פגש בבנו של רבי דב ברחוב יחד עם כמה מילדיו. עצר את בן הרב ואמר לו: אתה רואה את הילדים האלה אשר חנן אותי אלוקים? דע לך, כל אלה בזכות אביך! בזכותו נשארתי בעולמה של תורה!"

סיפור מופלא זה מלמד על הבנתו העמוקה של החזון איש, שהכיר בכוחו החינוכי של הרב דב יפה בעודו צעיר.

משגיח בכפר חסידים​

"מבני ברק עבר רבי דב לתחנה העיקרית בחייו, ישיבת 'כנסת חזקיהו' שבכפר חסידים, שם נתמנה למשגיח תחת אחד מגדולי צדיקי הדור, זקן המשגיחים, הרב אליהו לופיאן זצ"ל, וכשנפטר הרב אליהו בשנת תש"ל נתמנה במקומו כמשגיח הישיבה (מנהלה הרוחני). זמן קצר לאחר מינויו נדרש להכרעה. אחד מהמצוינים בישיבה עמד להתחתן בבני ברק. באותה תקופה אמצעי התחבורה מהצפון למרכז היו מוגבלים, והנסיעה לחתונה והחזרה ממנה היו מתפרשות על יומיים. כיוון שהיה מדובר בבחור חשוב, כל בני הישיבה ביקשו להשתתף בחתונתו, השאלה הייתה האם ראוי לנעול את הישיבה למשך יומיים באמצע הזמן? ראש הישיבה התלבט, ופנה לרבי דב ואמר לו: אתה מנהלה הרוחני של הישיבה, אתה תכריע!

רבי דב חשב: כיצד מחד לגרום לכל הבחורים לשמוח בשמחת חברם, ומאידך לא לסגור את הישיבה ליומיים? הכרעתו הייתה: מחצית מהבחורים ייצאו לחתונה ומחצית יישארו בישיבה, אבל כדי שגם הנשארים ישמחו בשמחת החתן, תוגש בישיבה סעודה חגיגית כשל החתונה, והבחורים ירקדו בחדר האוכל בזמן שירקדו בבני ברק. כך הבחורים שיישארו, יחד עם התמסרותם לקיום הלימוד בישיבה, יזכו לחוות את שמחת חתונת חברם.

משנתו: להיות אמיתיים​

"במשך השנים ביקשו ישיבות נוספות את הדרכתו, ובתוך כך בנוסף לעבודתו הרוחנית בכפר חסידים הוא התמנה למשגיח גם בישיבת 'קול יעקב' בבית וגן שבירושלים ובעוד ישיבות. מני אז החל לכתת רגליו בכל הארץ, לכל מקום בו נדרש לבוא ולהאיר את תורת בעלי המוסר. בשנת תשע"ב צורף למועצת גדולי התורה של 'דגל התורה'.

"הזהיר מחיקויים, מרצונות ומאוויים לדברים רגעיים וחולפים, שהם רק חיקויים וזיופים של המקור הנצחי. עודד לשאוף לגדלות אמיתית, להיות אמיתיים בכל אורחות החיים, ומכאן גזרו תלמידיו את שם ספרו 'לעבדך באמת'".

 

[מנחת חינוך]

היה שורף שעות בשיחות עם אפיקורסים לשיחות אינטלקטואליות.

לחץ כדי לכווץ...

למשל כאן מזמין את 'משוררנו הדגול והנעלה'... ה'משורר הלאומי' שנה ופירש ומבזה כל היקר והקדוש לנו, אך אצלו הוא 'משוררנו הדגול והנעלה'...

 

[מרכז]

"אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו, וכו'.. אם כוונתו רצוי, אבל מעשיו וכו', שנותן יד לפושעים, כל עוד שעומדים במרדם ומחללים כל קודש"

לחץ כדי לכווץ...

ידוע... זה לא מבזה את האדם עצמו אלא את דעותיו... לא סותר כלל מה שאני ציטטתי, חשבתי כבר שאתה מתכוון למשהו שאיני יודע

למשל כאן מזמין את 'משוררנו הדגול והנעלה'... ה'משורר הלאומי' שנה ופירש ומבזה כל היקר והקדוש לנו, אך אצלו הוא 'משוררנו הדגול והנעלה'...

לחץ כדי לכווץ...

למה זה סותר שהוא משורר טוב?

 

[מנחת חינוך]

למה זה סותר שהוא משורר טוב?

לחץ כדי לכווץ...

שאלה הראויה לבא מאלו הבאים ממקום בו לא מבדילים בין טמא לטהור אסור ומותר בו מטושטשים הגבולות בין הצדיקים לרשעים ובקיצור אלו שסבורים שהם ממשיכי דרכו אשר ב"ה נשארה מחוץ לכתלי הישיבות הטהורות והקדושות אשר יודעות להקיא מתוכם את אלו אשר לא ממשיכים בדרך התורה כנתינתה מסיני.

 

[מרכז]

שאלה הראויה לבא מאלו הבאים ממקום בו לא מבדילים בין טמא לטהור אסור ומותר בו מטושטשים הגבולות בין הצדיקים לרשעים ובקיצור אלו שסבורים שהם ממשיכי דרכו אשר ב"ה נשארה מחוץ לכתלי הישיבות הטהורות והקדושות אשר יודעות להקיא מתוכם את אלו אשר לא ממשיכים בדרך התורה כנתינתה מסיני.

לחץ כדי לכווץ...

ידעתי שתכתוב זאת.
סתם שטויות.
עדיף לטעון טענות ענייניות מאשר לפמפם דברים נגד הכותב לגופו.
מה סותר משורר טוב לכפירה? זה תואר ענייני על שירה. וכי לא יכול להיות רשע גאון וכדומה?

אגב, בעיקר הודעתך - יש רק להביע מחאה, על הוצאת ש"ר שהוצאת על ציבור שבכלל אינך מכיר (כמה פעמים יצא לך לשבת כמה שעות באחת מן הישיבות שהולכות בדרכו?!?!)

 

[רוצה לדעת תורה קדושה]

ידעתי שתכתוב זאת.
סתם שטויות.
עדיף לטעון טענות ענייניות מאשר לפמפם דברים נגד הכותב לגופו.
מה סותר משורר טוב לכפירה? זה תואר ענייני על שירה. וכי לא יכול להיות רשע גאון וכדומה?

לחץ כדי לכווץ...

אם המשורר הלאומי היה נותן סטירה לאבא שלך בפרהסיא היית גם שולח לו מכתב וכותב המשורר הדגול והנעלה?

 

[מרכז]

אם המשורר הלאומי היה נותן סטירה לאבא שלך בפרהסיה היית גם שולח לו מכתב וכותב המשורר הדגול והנעלה?

לחץ כדי לכווץ...

אם זה היה עוזר כדי לקרבו למוטב, כך ראוי. האם הייתי עומד בניסיון זו כבר שאלה אחרת

 

[מנחת חינוך]

לפני מספר שבועות שמעתי מאחד מגדולי ראשי הישיבות שליט"א שסיפר לי ששמע מהגאון רבי אפרים ברודיאנסקי זצ"ל שששמע מהמשגיח דמיר רבי ירוחם זצ"ל שאמר לו: כי בקלם אמרו ששורש בעייתו היתה בענין הכבוד, וזה מסביר הרבה דברים בענינו עכ"ל.
ויהיו הדברים כלימוד זכות לו...

 

[מרכז]

למשל כאן מזמין את 'משוררנו הדגול והנעלה'... ה'משורר הלאומי' שנה ופירש ומבזה כל היקר והקדוש לנו, אך אצלו הוא 'משוררנו הדגול והנעלה'...

לחץ כדי לכווץ...

אם המשורר הלאומי היה נותן סטירה לאבא שלך בפרהסיא היית גם שולח לו מכתב וכותב המשורר הדגול והנעלה?

לחץ כדי לכווץ...

"בא וראה, כל מי שאוחז בידו של הרשע ומשתדל עמו לעזוב את הדרך הרעה, הרי הוא עולה בשלש עליות מה שלא עולה כך שום אדם אחר, גורם להכניע את הסטרא אחרא תחת הקדושה, וגורם שיתעלה הקדוש ברוך הוא בכבודו, וגורם לקיים את כל העולם בקיומו למעלה ולמטה, ועל אותו בן אדם כתוב "בריתי היתה אתו החיים והשלום", וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעולם הזה וזוכה לעולם הבא, כל בעלי הדינים אינם יכולים לדון אותו בעולם הזה, ובעולם הבא נכנס בשנים עשר שערים ואין מי שימחה בידו, ועל זה כתוב, גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, זרח בחושך אור לישרים וגו'".".
זוהר הקדוש.
הראי"ה היה מלא וגדוש גם בתורת הסוד, מניח שהוא הבין מה שהוא עושה קצת יותר מכם