תמוז ג' תמוז - יומא דהילולא של הרבי מליובאוויטש (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי מנחם מנדל שניאורסון (כונה הרבי מלוּבָּבִיץ' בראשי תיבות - רמ"מ, רמ"ש או רממ"ש; י"א בניסן תרס"ב, 18 באפריל 1902 – ג' בתמוז תשנ"ד, 12 ביוני 1994) היה האדמו"ר השביעי והאחרון של חסידות חב"ד-לובביץ' מ-י' בשבט ה'תשי"א, 17 בינואר 1951, ועד פטירתו.

הקים את מפעל השלוחים ובתי חב"ד במקומות רבים בעולם, והכריז על עשרה מבצעים לעידוד קיום מספר מצוות. שיחותיו ומאמריו נדפסו בספרים רבים בחייו ולאחר פטירתו. הוא נחשב לאחד מהרבנים הבולטים בתקופתו.

נודע בעיסוקו הרב למען החשת הגאולה לעם ישראל. בשנותיו האחרונות ראו בו חסידיו את המשיח, ורבים מהם מאמינים בכך אף לאחר פטירתו. השאלה אם הרב שניאורסון האמין בכך בעצמו ואם עודד את האמונה בכך שנויה במחלוקת. (ראו פולמוס המשיחיות בחב"ד). עסק רבות גם בניסיונות לתיקון חוק מיהו יהודי ולמניעת מסירת שטחים.

הערך המלא במכלול:

רבי מנחם מנדל שניאורסון – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

כבר מילדות חינכו אותה שלא לזרוק קליפות בננה על הרצפה, אך מעולם לא ידעה שגם שקית ניילון פשוטה יכולה לגרום לאתה תוצאה בדיוק, וכשהתוודעה לזה זה היה מאוד לא נעים. היא היתה מהורהרת מאוד ולא שמה לב על מה היא דורכת, ולאחר שנייה היתה מוטלת על הרצפה כשפרצופה מוטח בעוצמה על המרצפות. כאב חד שכזה מעולם לא הרגישה, וגם לא חשבה שקיים כזה בעולם.היא התעלפה במקום.

כשהתעוררה, היתה מחוברת לאינפוזיהוסביבה התגודדות רופאים ומנתחים, אך הדבר הראשון שהלם בה היה הכאב העז. הוא היה נסבל, כנראה בהשפעת משככי כאבים, אך עדיין עז ודוקרני ביותר. ככל שהתאמצה לפתוח את עיניה הבינה שחבל על הטרחה. ראשה חבוש היטב, שרירי הפנים לא ממש נענים
לבקשותיה, ומה גם שכל תזוזה מסבה לה כאבי תופת.

מאחר ולא הצליחה להשתמש בחוש הראייה כדי להבין את המתרחש סביבה, חידדה את אזניה וניסתה להבין היכן היא בדיוק ומה מצבה העכשוי. מבין שברי המילים שקלטה מהתלחשויות הרופאים הבינה שהמצב לא טוב, אך לפחות הפיך. "כל עצמות הפנים נשברו. מצב נדיר". "שלשה-ארבעה ניתוחים צריך כאן", כך אומר כנראה המנהל או האחראי וכולם משתתקים, "אנחנו נצליח לשקם את הפנים לגמרי". לאחר שעתיים נכנס סוף-סוף בעלה לבקרה, והעביר לה את מסקנת הרופאים שבארבעה ניתוחים יצליחו לאחות את העצמות השבורות. היא הביעה את הסכמתה כמובן, אך ביקשה מהבעל להעביר את שמה לברכה אצל רבם, הרבי מליובאוויטש.

הגבאי ר' יהודה לייב גרונר, "המזכיר" בעגה החבדי"ת, הכניס פתק עם שמה של האשה אל הרבי, וציין כי דיבר עם הרופא שאכן אמר שעליה לעבור ארבעה ניתוחים. הרבי הרהר לשנייה והגיב: "למרות שמחר לא תכננתי ללכת ל"ציון" של מורי-חמי אדמו"ר, אעשה את כל ההכנות לכך".

יום שהרבי מליובאוויטש היה הולך ל"אוהל" בו נטמן חמיו הריי"צ היה יום בעל "מזג אויר" שונה לחלוטין. כבר יום-קודם המצב היה נעשה לרציני ביותר, והמקורבים מגדירים זאת "כמו אוירה של אלול, כמו לפני ראש השנה". לא היו מכניסים אליו מכתבים שאינם נחוצים, וגם המכתבים שהוכנסו נענו בקיצור ובמהירות. במהלך אותו היום הרבי לא היה אוכל, ורק מאחר ולא רצוי לפקוד קברים בצום היה שותה כוס תה לפני הנסיעה ולפעמים מוסיף קוביית שוקולד.

בציון עצמו הרבי היה שוהה שעות ארוכות כשרגליו תחובות בנעלי בד מחמת קדושת המקום, והואיל ולא היה יושב בו הרי היה זה מאמץ עילאי בעבורו, שהמשיך בו גם כשהיה בן שמונים ומעלה)!(. הרבי נכנס לאוהל שעל קברו של הריי"צ, ולאחר שעות ארוכות חזר לביתו וביקש מהמזכיר שיברר על מצבה של האשה. הרב גרונר התקשר לרופא, וזה אמר כי לאחר הערכת מצב הוחלט כי יספיקו שלשה ניתוחים כדי לאחות את עצמות הפנים. הרבי חזר ושאל: "עדיין צריכה שלשה ניתוחים?". הרב גרונר השיב בחיוב, והרבי הגיב: "מחר אלך שוב אל האוהל".

למחרת הסיפור חזר על עצמו: צום, מתח באויר, נסיעה אל הציון, עמידה של שעות ביחידות בתוכו, ובטרם שב אל ביתו ידע המזכיר כי הרבי יבקש להתעדכן במצב והתקשר לרופא. הדוקטור אמר כי לאור שיפור במצב נראה כי יספיקו שני ניתוחים. נו, אם עדיין נדרשים שני ניתוחים הרבי ילך גם למחרת אל הציון...

לאחר שנסע הרבי בפעם השלישית אמר הרופא כי יספיק... ניתוח אחד, ומאחר והרבי נסע גם ביום הרביעי אל הציון והעתיר שם לרפואתה, "השתכנע" הרופא ביום הרביעי כי לא צריך כל ניתוח והעצמות יוכלו להתאחות באמצעות מחטים.

סיים הרב גרונר את סיפורו: "איזו אהבת ישראל מופלאה היא זו, לצום ארבעה ימים בזה אחר זה כדי שאשה אחת לא תצטרך לעבור ניתוח!"...
(מקור: "סיפורים מחדר הרבי")

 

[אחד יחיד]

סיפר הרה"ח ר' נחום רבינוביץ': עסקן מסויים, סיפר לי שנכנס פעם לחדרו הק' של הרבי, וראה שפניו של הרבי רציניות מידי. הוא אזר אומץ ושאל את הרבי, מה מעיק עליו?

סיפר לו הרבי, שלפני זמן מה, ניגשו אליו זוג שזה עתה נישאו וביקשו ממנו לצאת לשליחות, והוא התנה זאת בתנאי שיביאו לו את אישור ההורים לכך. לאחר ימים מספר הם שבו אליו, עם האישור ביד, והוא נתן להם את ברכתו.

האשה היא אחות יחידה לחמישה אחים המשמשים כשלוחים של הרבי ברחבי העולם, והרבי החל לומר את מקום שליחותו של כל אחד ואחד מהם וסיים שההורים נשארים כעת לבד… המשיך הרבי ואמר: עכשיו נמצאים הם בשדה התעופה ונשפכות שם דמעות רבות, על אף שאלו דמעות של שמחה, אבל בכל זאת אלו דמעות, וברגע זה נמצא אני אתם.

תקופה קצרה לאחר פטירתו של הרבי הריי"צ, ביקרו חברי הנהלת ישיבת תות"ל – מונטריאל אצל הרבי. הרבי דיבר איתם על הנעשה בישיבה, וביקשם לכתוב דו"ח מהקורה בישיבה.

הר' מ.ז. גרינגלאס, משפיע בישיבה, ניגש מיד לכתוב את הדו"ח, אך הוא חשב לעצמו, מה לכתוב בראש המכתב? בעודו מהרהר בדבר אמר לו הרבי: "ובפתח המכתב – מספיק הלשון שלום וברכה".

אמו של ד"ר א. [מרופאיו של הרבי], החליטה – תקופה קצרה לאחר השואה – להתכחש ליהדות… בין היתר היא גם כתבה בצוואתה, שכל כספה – סכום לא מבוטל כלל – יעבירו לכנסיה מסוימת. לאחר כ"ז אדר ה'תשנ"ד, חלתה האשה מאוד ואושפזה ללא הכרה בבית הרפואה.

באותם ימים הגיע בנה ד"ר א. לבית הרפואה 'בית ישראל' לטפל ברבי והחליט בהזדמנות זו לבקש מהרבי ברכה כפולה… ראשית שאמו תבריא, שנית, שהכסף לא יעבור לנצרות. הוא נכנס לרבי, סיפר את הסיפור וסיים בבקשת ברכה.

לאחר זמן קצר הגיע לאמו, ומה מאוד התפלא לראות כי אמו התעוררה ובקשה בפיה: לעזור לה לשוב ליהדות! ויהי לפלא. הרופא סיפר לאמו בזכות מי היא חיה עכשיו… ובזכות מי היא רוצה לשוב ליהדות… הכסף כמובן, עבר ליהדות.

(מפי הרב מ.מ. גרונר ששמע מאביו)

בשנת ה'תש"י לפני קבלת הנשיאות, קיבל ר' מאיר זאיאנץ מאביו – שליח בברזיל – מכתב. במכתב מבקש ממנו אביו שיתחיל ללמוד סמיכה, ומבקש ממנו שיתייעץ ע"ז עם הרמ"ש (כ"ק אדמו"ר מה"מ).

כשהלך לחדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ונקש בדלת, ענה לו הרבי: "כן". מיד כשנכנס, לפני שפצה את פיו אמר לו הרבי: מאיר'קע איך מיין אז עס איז א ריכטיגע זאך, אז דו זאלסט אנפאנגען לערנען סמיכה" [תרגום: מאיר'קע אני חושב שדבר ראוי הוא, שתתחיל ללמוד סמיכה]

(מפי אחיינו י.ז.)

לאחר כ"ז אדר תשנ"ב, פנו ארבע נשים לשליח מסיום, וביקשו דרכו ברכה מהרבי ללידה קלה. כשהקריא הריל"ג את השמות, נענע הרבי את ראשו הק' רק לג' נשים ולאישה אחת לא נענע הרבי בראשו. גם כאשר הקריא הריל"ג את השמות בסדר שונה, הרבי לא ענה לשם אחד. תקופה קצרה לאחמ"כ התברר שהאישה הנ"ל הפילה את עוברה.

(מפי בנו של השליח)

זמן קצר לאחר שתורגם ספר התניא לאיטלקית, הביע גוי אחד במכתבו לרבי את תמיהתו על כך שבסוף פרק א' כותב אדמו"ר הזקן: "שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גילולים עושין אינן אלא להתייהר כו'". השיב לו הרבי שאכן צודק הוא בתמיהתו, אלא שאדמו"ר הזקן מתייחס לגויים אשר חיו בזמנו.

כשנכנס הר' גרשון מנדל גרליק, ליחידות, סיפר לו הרבי על דבר המכתב ואמר: זה מה שעניתי לו, אבל לך אני יכול להגיד שהיום הם הרבה יותר גרועים.

(מפי הרה"ח י.י. הלוי סגל)

בסוף שנת הממי"ם, סבלה בתם של משפחת ר. מצפון הארץ מבעי' חמורה בעיניה. הדבר הגביל מאד את ראייתה, והרופאים הגיעו למסקנה שרק ניתוח יציל את עיניה. דאגה בלב איש ישיחנה… ואכן השכנה ששמעה את הבעי'ה הציעה לכתוב לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

תשובת הרבי הייתה (הלשון אינו מדוייק), ברכה לרפו"ש ולבדוק את יין הקידוש. הבדיקה העלתה שאבי המשפחה, היה נוהג לקדש על מיץ ענבים שמייצרת חברת "טמפו" אשר ברכתו – 'שהכל'. מאז החלו לקדש על יין כ"פשוטו", ולאחר תקופה קצרה הבת הבריאה.

(מפי ר' יהושע נוימאן)

בשנים שהרבי היה בחרקוב, (לפני שהיה חתנא דבית נשיאה), היו שם שתי ישיבות, אשר שכנו בבית כנסת המקומי. האחת ישיבת "תומכי תמימים" שהיתה בעזרת נשים, והשניה ישיבה ליטאית שהיתה בבית הכנסת עצמו.

הרבי למד בבית מדרש אחר, אבל היה מגיע לאכול עם התמימים. באחת מן הפעמים, התעניין הרבי אצל אחד הבחורים, איזה מסכת הוא לומד. לאחר שהבחור השיב שהוא לומד מסכת קידושין, שאלו הרבי שאלה במסכת.

בינתיים התאספו סביב עוד בחורים, ואף אותם לאחר שבירר הרבי שלומדים 'יורה דעה' – הלכות תערובות, שאלם הרבי איזו שאלה, אבל תשובה לא היתה… לאחר כמה רגעים של שתיקה, ביקשו הם מהרבי שיענה על השאלה. השיב להם הרבי: אתם אמרתם שהנכם לומדים מסכת זו אני לא אמרתי.

קבוצת סטודנטים יהודים נכנסה פעם לחדרו של הרבי כדי לשמוע את דעתו בסוגיות שונות שהעסיקו אותם. הסטודנטים שאלו שאלות בנושאי יהדות, אמונה ומדע וכדומה, והרבי השיב. לקראת סוף הפגישה, שאל אחד הסטודנטים: "האם נכון מה שאומרים כי לרבי יש כוחות על- טבעיים"?

דממה מתוחה השתררה לרגע בחדר למשמע השאלה הנועזת. הרבי השיב בפשטות: "לאמיתו של דבר, בכל יהודי קיים פוטנציאל של שליטה על הטבע. בכל יהודי יש נשמה אלוקית הקשורה בבורא האין-סופי. על-ידי התורה והמצוות יכול האדם להתחבר עם הבורא, להתרומם מעל מגבלות הטבע ולחולל דברים הנחשבים פלאיים. השאלה היא רק באיזו מידה הוא מביא יכולת זו, שקיימת בו, לידי מימוש".

בראיין קורשה הוא עורך-דין בוונקובר שבקנדה. יום אחד התייצב האיש בבית- חב"ד המקומי, כשפניו עצובות: "אשתי חולה אנושות ואמרו לי שאולי ברכת הרבי מליובאוויטש תוכל לעזור".

שיחה קצרה עם האיש העלתה כי אשתו אינה יהודייה. שליח חב"ד, הרב יצחק ויינברג, העביר את הבקשה אל הרבי, כשהוא מציין את העובדה שהאשה אינה יהודייה. כעבור יומיים קיבל עו"ד קורשה מכתב מהיר מהרבי, שבו הוא מאחל רפואה שלמה לאשתו ומבקש לדעת את שמה ושם אמה.

היה בכך משהו מוזר. הנוהג להתפלל על חולה בהזכרת שם אמו חל על יהודים בלבד, ולכן פנייתו זו של הרבי הפתיעה את הרב ויינברג. לא חלף זמן והאישה החלימה. אך בכך לא תם העניין. הרב ויינברג ועו"ד קורשה החלו לנבור בעברה של האישה, ואז התברר כי היא למעשה יהודייה, שנמסרה בתקופת השואה למשפחה נוצרית! המשפחה שמרה את הסוד בקפדנות והאישה חשבה כל חייה שהיא נוצרייה. רק הרבי חשב אחרת.

לרב ישראל דרן, מנהל בית-חב"ד באמהורסט שבמסצ'וסטס, יש ידיד, עורך-דין יהודי נודע ושמו שלמה קליינמן. האיש נמנה עם צוות יועציו הקרובים של נשיא ארה"ב ניקסון, וגם ניהל עסקים בין-לאומיים.

יום אחד הוצעה לו עיסקה גדולה ביותר במדינה שמחוץ לארה"ב, בהשקעה של 15 מיליון דולר. העיסקה עמדה לשאת רווחים גדולים ונראתה בטוחה מאוד, עד שהבנקים התחרו על מתן האשראי. אולם האיש, שהספיק בינתיים לשמוע רבות על הרבי, החליט לפני החתימה הסופית על החוזה, לבקש את ברכתו להצלחת העיסקה.

כעבור זמן נתקבל מכתב תשובה. על-פני שני עמודים הרחיב הרבי בדבר חשיבותן של המצוות והשפע שבכוחן להעניק למקיימיהן. רק בשורה התחתונה באה תשובה לשאלה: "נ.ב. בקשר לעניין העסק - אינו כדאי".

תשובת הרבי הדהימה ברגע הראשון אפילו את הרב דרן. אולם עורך-הדין לא העז עוד לבצע את העיסקה וביטלה ברגע האחרון.

המדינה שבה הייתה אמורה להתבצע העיסקה הגדולה היא ניקרגואה. זמן קצר לאחר מכן התחוללה שם הפיכה, ואין צורך להסביר מה היה עולה בגורל כספו של עורך- הדין לו היה הכסף מושקע שם...

הדבר היה בשבת שלפני חנוכה תשל"ד, בעיצומה של התוועדות בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש בניו-יורק. פתאום, בין שיחת-קודש אחת לרעותה, פנה הרבי לעבר הנוכחים וקרא – "גליק! הרב גליק!". נראה היה כי הרבי מחפש את הרב גליק.

הרב אברהם-יצחק גליק ז"ל שימש עשרות שנים 'שגריר נודד' של הרבי באירופה. הוא פעל במערב היבשת וגם במזרחה (שנים רבות לפני נפילת מסך-הברזל) בשליחויות רבות שהטיל עליו הרבי – פעמים בגלוי ופעמים בסתר ובחשאי. פה הקים בית-ספר יהודי, שם פתח מסעדה כשרה, לקהילה זו הביא מצות לפסח ובעיר פלונית בנה מקווה-טהרה. הוא יצא ובא אצל ראשי מדינות ובעלי כוח והשפעה, ופעל רבות לטובת היהודים והיהדות.

אולם העובדה שהרבי מחפש את הרב גליק בתוך קהל הנוכחים הייתה תמוהה, שכן הוא לא שהה באותה שבת בארצות-הברית. והיה הדבר לחידה.

בספר 'ורבים השיב מעוון' מספר המחבר, הרב אהרון-דב הלפרין, שנכח בעצמו באותה התוועדות, כי החידה נפתרה לו כעבור חמש-עשרה שנים, כאשר נזדמן ללונדון וביקר בביתו של הרב גליק. מפיו שמע את סיפורו המופלא של אותו חנוכה (תשל"ד):

בחנוכה באותה שנה הייתי עם רעייתי בברצלונה. תכניתנו הייתה להמשיך למדריד ומשם לליסבון שבפורטוגל. אלא שאז נתקבלה לפתע שיחת טלפון ממזכירות הרבי ובה הוראה לטוס לאי מיורקה, מרחק חצי שעת טיסה מברצלונה. מעולם לא ביקרתי שם. ההוראה לא הגדירה כתובת ומטרה; "טוס למיורקה", היה לשונה.

עדיין לא חשבתי שהעניין בהול ושבגללו עלינו לשבש את מסלול טיסותינו. התכוננו אפוא להגיע למיורקה לאחר שנשלים את משימתנו בליסבון.

כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "זו בוודאי אצבע אלוקים", אמרה רעייתי והוסיפה, "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד". עלינו אפוא לטיסה הראשונה למיורקה.

הטיסה הייתה איומה. כיסי-אוויר עזים טלטלו את המטוס בעוצמה שטרם חוויתי. "אנחנו נוסעים בשליחותו של הרבי ואין מה לדאוג", אמרה רעייתי בשלווה ראויה להערכה.

המטוס נחת בשלום במיורקה והתחלנו להתעניין היכן יש יהודים באי. בירור קצר העלה כי במלון 'הוטל דה-מאר' מתארחת קבוצה גדולה של תיירים יהודים. בתוך כך הודיעו ברדיו כי טרוריסטים התנקשו בחייו של ראש ממשלת ספרד. הוא נרצח במדריד בהתפוצצות מטען נפץ. עקב כך הוטל עוצר על העיר ונחסמו כל דרכי הגישה אליה. ולעומת זאת, המלון במיורקה, שאליו הגענו כביכול ב'מקרה', היה מלא יהודים...

בקושי הספקנו להתארגן והנה עוד שיחה ממזכירות הרבי. המזכיר מודיע לנו כי לקראת חנוכה פרסם הרבי שני 'מכתבים כלליים' – האחד "אל בני ובנות ישראל" והשני פונה אל ילדים שמתחת לגיל מצוות. הרבי הורה למזכירו להתקשר אלי במיורקה ולדאוג שאתרגם את שני המכתבים לספרדית ואפיץ אותם בקרב היהודים באי.

המזכיר הכתיב לי את המכתבים, מילה במילה. השגתי מתרגם מקומי, לתרגם את המכתבים מאנגלית לספרדית. בבוקר מיהרתי לשכפל את התרגומים ובשבת חנוכה קיבלו את המכתבים כל התיירים היהודים שפגשנו (מי באנגלית ומי בספרדית).

סיפורה של הוראת-הפתע שקיבלתי בברצלונה (לטוס למיורקה) וכמו-כן דרך הכתבת המכתבים בטלפון – תרמו לעניין הרב של היהודים בנו ובפעילותנו. הצלחנו לאתר גם יהודים מבני המקום ויצרנו איתם קשר (והוא נמשך גם בשנים הבאות).

בזיכרוני נחרת יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בבית מפואר באי. התקשרנו אליו וביקשנו פגישה. הוא התנצל על שאינו יכול לקבלנו בביתו (מסיבה כלשהי), אך הוא מוכן לבוא אלינו למלון. כשבא, שוחחתי עמו ולאחר מכן הפעלתי קלטת שבה נשמע הרבי שר "צמאה לך נפשי". כששמע את קול שירתו של הרבי, החל לבכות כתינוק. הוא הסביר שזה מזכיר לו את שנות ילדותו.

כשנרגע אמר שהוא חש צורך חזק לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר מחשבה והעלאת רעיונות הוחלט להציב על גג ביתו, ששכן במקום גבוה והשקיף על פני כל העיר, חנוכייה גדולה. ואכן, הצלחנו להציב על גג ביתו חנוכייה מאולתרת, אך גדולה ובולטת דייה.

החנוכייה עוררה התעניינות רבה אצל כל רואיה ובמיוחד בקרב היהודים. כשעזבנו את העיר כבר קיבל עליו ביני כמה פעולות חשובות של קיום מצוות.

כשהתקנתי את החנוכייה נזכרתי באמרה שאמר לי הרבי באחד הימים. באותו זמן עסקתי לפרנסתי בייצור מנורות. הרבי אמר לי: "נשמה יהודית היא כמו מנורה. כשם שמנורה יכולה להיות כבויה זמן רב, כל עוד לא העלו בה אור, כך גם נשמות יהודיות רבות עומדות ומצפות שיציתו בהן את הניצוץ".

ואשר להזכרת שמי בפי הרבי בהתוועדות – אחרי כל מה שסיפרתי, ברור כי הרבי ידע בדיוק היכן אני ומה מעשיי. ובכל-זאת הזכירני הרבי בהתוועדות, קבל עם ועדה, כדי לעורר עליי זכות ולתת לי כוחות להצליח במשימתי– להאיר נשמות יהודיות.

 

[אחד יחיד]

ראשי פרקים מתולדות חייו של הרבי מליובאוויטש תרס"ב (1902) - תשנ"ד (1994)

תרס"ב - 1902 - נולד בי"א בניסן, בעיירה ניקולייב שבאוקראינה, להוריו: רבי לוי-יצחק וחנה שניאורסון.

תרס"ז - 1907 - עבר עם הוריו ליקטרינוסלב שבאוקראינה (כיום דנייפרופטרובסק), שם נתמנה אביו לרב ראשי של העיר והמחוז.

תרפ"ג - 1923 - נפגש לראשונה עם האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף-יצחק שניאורסון. באותו מעמד בחר בו הרבי לחתן בתו חיה-מושקא.

תרפ"ח - 1928 - יצא עם חותנו המיועד מרוסיה והגיע לריגה שבלטביה.

תרפ"ט - 1929 - נישואיו בווארשה. אחרי-כן יצא עם רעייתו לברלין, שם התבודד ועסק בתורה לצד לימודים כלליים.

תרצ"ג - 1933 - הגיע עם רעייתו לפריס. שם הוסיף להתבודד ולעסוק בתורה, וגם השלים כמה תארים אקדמיים בסורבון.

תש"א - 1941 - ניצל מציפורני הנאצים והגיע עם רעייתו לארה"ב. חותנו, שהגיע לשם שנה לפניו, מינהו ליושב-ראש 'המרכז לענייני חינוך' - הזרוע החינוכית של חב"ד בעולם, והעמידו בראש 'מחנה ישראל' - ארגון צדקה העוסק בסיעוד חברתי ו'קה"ת' - מערכת ההוצאה-לאור של ספרות חב"ד. בכך למעשה הוצב הרבי בצומת המרכזי של העשייה החב"דית כשהוא מנווט את שלושת זרועות הארגון והביצוע החשובות של התנועה.

למרות אופיו ונסיונותיו להצטנע, הוכר הרבי כגאון הבקי בכל חדרי התורה, וכבעל כשרונות מזהירים. חמיו נהג להטיל עליו משימות הסברתיות שונות שתבעו ידע נרחב ויכולת אינטלקטואלית רבה. בהזדמנויות שונות כינהו מתוך חיבה והערכה - 'שר ההסברה שלי'.

תש"י - 1950 - בי' בשבט נסתלק חותנו, והוא נתמנה לממלא-מקומו ולאדמו"ר השביעי בשושלת חב"ד. מאז הוא כונה בפי כל 'הרבי מליובאוויטש', או בקיצור 'הרבי'. בתוך זמן קצר הפך את תנועת חב"ד לכוח הדומיננטי ביותר ביהדות זמננו, ושלח את שליחיו לכל נקודה יהודית על-פני כדור-הארץ.

תשמ"ח - 1988 - הסתלקות רעייתו הרבנית. מכאן ואילך החל לשהות יותר ויותר בלשכתו שבמרכז חב"ד העולמי, עד שכעבור שנתיים חדל כמעט להתגורר בביתו.

תנש"א - 1991 - הרבי יצא בהכרזה: "הגיע זמן הגאולה", וקרא לכל יהודי להתכונן לבואו הקרוב של משיח-צדקנו ולחוש אחריות אישית לזירוז הגאולה.

תשנ"ב - 1992 - בכ"ז באדר-א, בשעה ששהה על קבר חותנו, לקה בשבץ ששיתק מחצית מגופו ונטל ממנו את יכולת הדיבור. אף-על-פי-כן חזר במהירות להשיב על שאלות ובקשות, באופן שמזכיריו קוראים לפניו את השאלה והוא משיב לחיוב או לשלילה. כן חזר להיראות לפני הציבור, בעיקר לאחר התפילות.

תשנ"ד - 1994 - בג' בתמוז, לאחר תקופה של החרפה קשה במצב בריאותו, נגנז ארון-הקודש.

 

[אחד יחיד]

בהגיעו לגבורות ביקש נשיא ארה"ב קרטר לחלוק לו כבוד והזמינו לבית הלבן. הרבי דחה את ההזמנה בנימוס וביקש למסור לנשיא כי אין הוא נוהג לצאת למסעות ולביקורים. הרבי הוסיף, כי יום-הולדתו של אדם לא נועד לחגיגות ולטקסים אלא לחשבון-נפש ולהתבוננות.

במסירותו הבלתי-נלאית ובדבקותו המוחלטת במשימות שנטל על עצמו, שימש הרבי דוגמה אישית מצויינת. הוא נקט בקו שאמר: אין 'לא יכול' יש 'לא רוצה'. בהקשר לכך מספרים כי עוד בטרם היותו לרבי, בעת שביקר אצל קהילת חסידי חב"ד בצרפת, השמיע באוזניהם דברי כיבושין על שאין הם עושים די לקירוב לבבות. החסידים השיבו כי אינם יודעים כיצד בכוחם לפעול. "רוצים אתם לראות כיצד ניתן לפעול?" שאל, "בואו עמי!". הוא קם ממקומו ויצא לרחובה של עיר (פריז). שלף מכיסו ממחטה, טיפס על מקום מוגבה והחל לסובב את הממחטה במהירות. עד מהרה החלו נקבצים למקום עוברי אורח סקרניים. כשנאסף קהל גדול, פתח הרבי את פיו והחל להרצות לפניהם על מוסר וערכים...

כוח הזיכרון של הרבי היה בלתי מצוי. העיתונאי שאול שיף ('הצופה') סיפר כי ב'יחידות' הראשונה שלו עם הרבי הגיש, כמקובל, את פתקתו שבה היו רשומות בקשותיו ושאלותיו. הרבי הציץ בפתק ואמר: "כן, כבר קיבלתי ממך מכתב בעבר". העיתונאי הנדהם, הגיב: "לא יתכן, אולי חלה איזושהי טעות". הרבי חייך. "יזכר, יזכר", אמר, ומיד הוסיף: אולי אני אזכיר לו?" אז שלף ממגירת שולחנו מכתב שגרם לעיתונאי להחוויר כסיד. היה זה מכתב שכתב לפני שנים בשמו של אדם מסויים שביקש את ברכת הרבי. במכתב לא הוזכר כלל שמו, והתברר שהרבי זכר את כתב-היד בתוך רבבות המכתבים שעברו מאז על שולחנו.

כשדרכו רגלי האדם על הירח, גרם המאורע בלבול ליהודים מאמינים. האין בכך פלישה לתחומו של הבורא? הרבי סבר בדיוק להפך. הדבר מרחיב את יכולתו של האדם לקיים את "שאו מרום עיניכם", ועל-ידי כך להגיע להמשך הפסוק - "וראו מי ברא אלה".

הרבי אף ניצל את ההישג הכביר לחיזוק האמונה בה'. "המעשה הזה", אמר, "נחשב עד לא-מכבר בלתי-אפשרי. מכאן אנו למדים שני דברים: האחד, שאי-אפשר לסמוך לחלוטין על השכל האנושי, שכן מה שנחשב בלתי-אפשרי עד היום, יכול בהחלט להיות אפשרי מחר. והשני, שעל האדם לשאוף להתקדם כל הזמן".

 

[אוהב ספר]

ניגוניו​

בשנים הראשונות לנשיאותו לימד הרבי ניגונים שחלקם היו ידועים ונשכחו וחלקם הלחין בעצמו. לרוב היה זמן לימוד הניגונים בהתוועדות שמחת תורה שנערכה לפנות בוקר, לאחר ההקפות.

1. דרכך אלוקינו - ניגון שהרבי לימד בליל שמחת תורה לפנות בוקר בשנת תשט"ז על המילים "דרכך אלקינו, להאריך אפיך, לרעים ולטובים, והיא תהילתיך. למענך אלוקינו עשה, ולא לנו, ראה עמידתינו, דלים וריקים".
2. אסדר לסעודתא - ניגון שלימד הרבי בהתוועדות י"ד בתמוז בשנת תשט"ז על מילות הפיוט ליום השבת של רבי יצחק לוריא.
3. צמאה לך נפשי - ניגון שלימד הרבי בליל שמחת תורה, לפנות בוקר, בשנת תשח"י. זהו ניגון ישן מתקופת החסידים הראשונים, חציו הראשון על המילים מהתהלים: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים". חציו השני שברוסית, מופנה ליצר הרע והנפש הבהמית: שאינם מועילים ורק מחוללים בעיות.
4. אתה בחרתנו - ניגון שלימד הרבי בליל שמחת תורה, לפנות בוקר, בשנת תשכ"א, על המילים "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת".
5. אנעים זמירות - ניגון געגועים שלימד הרבי בשמחת תורה בשנת תשכ"ב על המילים: "אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג. נפשי חמדה בצל ידיך, לדעת כל רז סודיך".
6. הוא אלוקינו - ניגון אותו היה שר החזן בליובאוויטש, ר' יחיאל הלפרין בפני אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ. הניגון נשכח, ככל הנראה, והרבי לימדו בליל שמחת תורה אחרי הקפות בשנת תשכ"ד. כיום שרים ניגון זה בתפילת "כתר" של חזרת הש"ץ של תפילת מוסף של שבת ויום טוב.
7. והיא שעמדה - ניגון שלימד הרבי בהתוועדות ליל ב' חג הפסח בשנת תשט"ו על המילים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש-ברוך-הוא מצילינו מידם".
8. כי אנו עמך (א) - ניגון שהרבי לימד בשמחת תורה שנת תשי"ז על המילים "כי אנו עמך ואתה אלוקינו, אנו בניך ואתה אבינו. אנו עבדיך ואתה אדונינו, אנו קהליך ואתה חלקינו. אנו נחלתיך ואתה גורלינו, אנו צאנך ואתה רוענו. אנו כרמיך ואתה נוטרינו, אנו פעולתיך ואתה יוצרינו. אנו רעיתיך ואתה דודינו, אנו סגולתיך ואתה אלוקינו. אנו עמך ואתה מלכינו, אנו מאמיריך ואתה מאמירינו".
9. כי אנו עמך (ב) - ניגון נוסף שלימד הרבי על הפיוט המתחיל במילים "כי אנו עמך", בשמחת תורה בשנת תשכ"ד. הרבי סיפר שניגון זה שמע מאחד החסידים הזקנים והסביר שניגון זה הוא ניגון של תשובה ושאיפה לעליה תמידית.
10. סטאוו יא פיטו - ניגון ברוסית של אנשים פשוטים, שלימד הרבי בשמחת תורה שנת תשכ"ג. הניגון עוסק בלדעת כיצד לשתות "לחיים" ולנצל זאת לתועלת מעשית.
11. רחמנא דעני - ניגון מהעיר ניקולייב שחיבר סבו של הרבי ר' מאיר שלמה ינובסקי שלימדו הרבי בשמחת תורה שנת תש"כ על המילים "רחמנא דעני לעניי ענינא. רחמנא דעני לתבירי ליבא ענינא".
12. צמאה לך נפשי ניגון מיוחס לאדמו"ר הזקן והרבי לימדו בעת ההתוועדות של שבת מברכים חודש אייר בשנת תשי"ד. מילות הניגון "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".
13. שאמיל - ניגון רוסי שהרבי לימד בשמחת תורה בשנת תשי"ט. הניגון מספר סיפור גדולה של ראש הקוזקים שנפל בשבי ותקוותו שבבוא היום יצא מהמאסר לחירות. זהו משל על הנשמה שנמצאת בגוף ולעתיד לבוא, תשתחרר מהגוף ותחזור למקורה.
14. האדרת והאמונה - ניגון במנגינת המרסייז (ההמנון הצרפתי) שלימדו הרבי על הפיוט "האדרת והאמונה", בעת ההקפה הרביעית בליל שמחת תורה בשנת תשל"ד.

 

[אוהב ספר]

הרבי תמך בדעה לפיה אין המדע מהווה סתירה לדת, וטען שענינו של המדע הוא לשער השערות בלבד, ולכך אין להביא אותו בחשבון כנגד דברי התורה הוודאיים. הרבי אף התרעם נגד מדענים שומרי תורה ומצוות שניסו להסתיר את דעת התורה לנוכח "היפותזות מדעיות" ב'יחידות' עם אחד הפרופסורים, הביא הרבי כדוגמא את הדיון לגבי מקומה של השמש ביחס לכדור הארץ, שבעוד לפני כמאה וחמשים שנה היו בטוחים רוב המדענים שדעתם המהפכנית היא בגדר 'עובדה מדעית', הרי שתורת היחסות של אלברט איינשטיין הוכיחה שלא כך הם פני הדברים, ובדברים כגון אלו אין לנו אפשרות לדעת מי הוא המסובב באמת.

הרבי גם סבר, שכיון ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", וכל התגליות המדעיות שהתחדשו ומתגלים בשנים האחרונות, תכליתם ומטרתם הם להוסיף בכבודו של הקב"ה, ע"י ניצולם לתורה ולקדושה, במשך השנים הקפיד הרבי לנצל את הטכנולוגיה לקדושה, ועודד שיעורי תניא ברדיו, ואף את התוועדויותיו העביר מספר פעמים בלייו.

 

[אוהב ספר]

הרבי, כאדמו"רי חב"ד הקודמים (אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ) התנגד לרעיון הציוני, עם זאת ראו במדינת ישראל כ"נס הצלה", אולם הכיר בכ"דה פקטו" (=בפועל) ולא "דה יורה" (=בעיקרון).

הרבי גם גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה, ונפגש עם מנהיגי המדינה, קציני צה"ל וראשי מערכת הביטחון בישראל. התנגד נחרצות למסירת שטחים לידי הערבים, והציג את דעתם של מומחים צבאיים שמסירת שטחים יכולה להביא לסכנת נפשות, את התנגדותו תלה הרבי בשולחן ערוך וחזר על ההלכה שגויים שהתקרבו אל עיירות ישראל הסמוכים לגבול, אפילו אם רוצים לבוא רק לצורך קישוש תבן וקש, מחללים עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהיה הארץ נוחה להיכבש בפניהם.

עם זאת, הרבי לא עלה לארץ ישראל מעולם, כאשר נשאל על כך ענה מספר תשובות, ביניהם זה שהוא רוצה להיות קרוב לציון חותנו אדמו"ר הריי"צ, בשיחה פומבית משנת תשי"ט נימק זאת הרבי בכך ש:"ישנם השואלים למה אני בעצמי אינני נוסע להתיישב שם. ובכן, זהו עניין שאינו תלוי בי, ובינתיים אינני יכול לעשות זאת, אבל אין לזה שייכות לכל השאר, חוץ ממני. אינני יודע אם הם משערים מה מעכב אותי, ואם זה נוגע שהם יֵדעו או לא, ובכל אופן, לא על זה מדובר עתה".

לאלו שהציעו לו לטוס ואף אמרו שהם מוכנים לשלם על הכרטיס, אמר שלא יכול.

הרבי למד בילדותו שפות זרות בזמנים בהם שהה במקומות שאסור בלימוד תורה. בנערותו למד לימודים כלליים נוספים עבור בחינות הבגרות, בזמן שלא גרע מאומה מלימודי הקודש הרבים שלו. אחר נישואיו, למד לימודים אקדמיים בהוראת חותנו הרבי הריי"צ. הרבי התמקד בעיקר בלימוד מדעי הטבע, וידוע על תארים שקיבל בתחומי הנדסה ופיזיקה. הרבי השתמש בידע שרכש באוניברסיטה על מנת להוכיח את דעתו ההלכתית בנוגע לשאלות הלכתיות-טכנולוגיות.

עם זאת, פעמים רבות הביע הרבי בכל תוקף את דעתו בשלילת הלימוד במכללה (קולג'), מכמה סיבות: א. האווירה בלימודים אלו חדורה בכפירה בה' ובהשגחתו. ב. בלימודים אקדמיים משולבים לימודים שהם בגדר עבודה זרה. ג. האווירה בקמפוסים היא של פריצות מוחלטת והיפך הצניעות.

במכתב לאברך ששימש בשליחות ורצה ללמוד במכללה, האריך הרבי בחומרת הענין בפרט בתור שלוחו של הרבי, שכאשר הולך ללמוד במכללה, הוא מושך עימו את הרבי לשם.

בשנת תשמ"ג קרא להנהיג בבתי הספר ברחבי העולם 'רגע של שתיקה' בתחילת היום במסגרתו יתבוננו התלמידים 60 שניות על בורא עולם, לאור כך שללא הכרה בבורא עולם, אין ערובה לשמירה על חוקי היסוד השומרים על החברה האנושית.

קריאתו נתקלה בהתנגדות בארצות הברית, שם נטען כלפיה שהיא סותרת את עקרון הפרדת הדת מהמדינה המעוגן בחוקת ארצות הברית. הרבי הסביר שעקרון הפרדת הדת מהמדינה נקבע על מנת לאפשר חופש דת ועיקרון זה מחייב לאפשר להורים לחנך את ילדיהם לאמונה באלוקים גם בבתי הספר הממשלתיים. עוד הדגיש הרבי, שבית הספר לא אמור להתערב בתוכן ההתבוננות של הילד ועל כן אין בהצעתו סתירה להפרדת הדת מהמדינה.

בעקבות קריאתו של הרבי חתם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן על קריאה להנהגת ה'רגע של שתיקה' בבתי הספר בארצות הברית.

בשנת תשל"ח החליט הקונגרס של ארצות הברית להכריז על י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, כ"יום החינוך והשיתוף" שבו יוגברו המאמצים והמשאבים לשיפור פני החינוך בכל מוסדות החינוך לכל הגילאים בכל רחבי ארצות הברית. בנוסח ההצעה שהגיש הקונגרס לאשרור נשיא ארצות הברית דאז, ג'ימי קרטר, מוזכרות שבע מצוות בני נח כדגם לעקרונות המוסריים שעליהם נשענת הציוויליזציה האנושית. מאז החקיקה, מוכרז "יום החינוך והשיתוף" של ארצות הברית בכל שנה, על ידי הנשיא המכהן, ביום המקביל לתאריך העברי י"א ניסן, יום הולדתו של הרבי, שהביע את תודתו על החלטת הקונגרס, ואף ביאר בהתוועדות את משמעותה של קביעת יום זה כ"יום חינוך":

הממשלה הכריזה על יום מסויים (י"א ניסן) כ"יום החינוך" בכל רחבי ארצות הברית. לכל דבר צריך להיות מקור בתורה. ולכאורה - היכן המקור לענין זה, לקשר ענין עיקרי וחשוב עם יום מיוחד בשנה? ומה גם ענין החינוך, שהוא דבר נמשך ותמידי בכל רגע ורגע.

התשובה על כך היא: החיוב של קבלת עול מלכות שמים הוא תמידי בכל רגע, ולמרות זאת נקבע על כך יום מיוחד בשנה - ראש השנה; חייבים להזכיר יציאת מצרים בכל יום, ביום ובלילה, וביחד עם זה נקבע יום מיוחד בשנה, חג הפסח, כ"זמן חירותנו"; החיוב של לימוד התורה הוא בכל רגע פנוי, ואף על פי כן קבעו יום מיוחד בשנה, חג השבועות, כיום של התעוררות מחודשת בכל הקשור לקבלת התורה ולימודה.

והנה, בענין זה רואים איך העולם מתקרב לביאת המשיח. שכן לעתיד לבוא יקויים היעוד "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה . . לעבדו שכם אחד", שאחד הענינים בזה הוא, שמלכות אדירה, "מעצמת-על", שהיא בעלת השפעה בעולם כולו, הכריזה בגלוי לעין כל אודות גודל החשיבות והחיוניות של ענין החינוך.

— משיחת י"א ניסן תשל"ח - רשימת השומעים

לחץ כדי לכווץ...

בנוסף, במדינת ניו יורק מוכרזים מידי שנה לקראת י"א ניסן מספר רב של "ימי חינוך" בהתאם למספר שנותיו של הרבי. ההכרזה נמסרת מידי מושל מדינת ניו-יורק, שני בתי-המחוקקים ה'אסמבלי' והסנאט, בטקס מיוחד הנערך על ידי הרב שמואל בוטמן.

החל משנות ה-80 קרא הרבי לפעול להנחלת שבע מצוות בני נח לאנושות כולה, ולעודד את כל בני האדם לקיימן, בהתבסס על פסיקת הרמב"ם, כי חלה חובה על העם היהודי לדאוג שאומות העולם יקיימו את שבע מצוות בני נח. לדעתו, חוסר העיסוק הבולט בנושא זה בדורות הקודמים, נבע מחשש שפעילות זו תיתפס כניסיון לפגוע בדתם של הגויים, חשש שכמעט אינו קיים כיום, ועל כן החובה היהודית להנחיל לאנושות את שבע המצוות בתוקפה עומדת.

את ההשפעה על אומות העולם לשמור את שבע המצוות, ראה הרבי כחלק מתהליך ההכנה לקראת הגאולה שבה האנושות כולה תקיים את המצוות המוטלות עליה, והתחלת פעולתו כמלך המשיח בתיקון העולם.

בעקבות יוזמתו ופעילות חסידיו בנושא, הצהיר הקונגרס של ארצות הברית על חשיבותן של שבע מצוות בני נח, כיסוד המוסר החברתי המודרני.

חותנו הריי"צ העיד בפני שלושה מחשובי חסידי חב"ד, כי חתנו "בקי בבבלי וירושלמי, רי"ף רא"ש ורמב"ם, הוא עורך תיקון חצות כל לילה ובקי בכל ה"לקוטי תורה" עם העיין'ס" (כלומר: ספר "ליקוטי תורה" של רבי שניאור זלמן מלאדי, עם כל המקורות שהובאו בספר כ"עיין...")

רבי ישראל אבוחצירא העריך מאד את גדולתו של הרבי מליובאוויטש, וכשנשאל מה הוא אומר על כך שחסידי חב"ד אומרים שרבם הוא המשיח, ענה בערבית: "ראוי לו!". בשנת תשמ"ג פרסם, יחד עם הרב יצחק כדורי, כרוז, בו הם קוראים לרבי מליובאוויטש "מופת הדור גאון ישראל וקדושו".

הרב דוב בער אליעזרוב (רב שכונת קטמון בירושלים) כתב‏‏ "בזכרוני ששמעתי מסבי הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב זצ"ל, עוד בהיות הרבי בחור, "שישנו בחור ברוסיא שבקי בש"ס ובכל כתבי האריז"ל בעל פה", והכוונה הייתה על הרבי. וכבר נודע שמו בכל העולם כולו, שהיה פאר הדורות וקירב רבבות מישראל אל כנפי השכינה, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ורבים השיב מעוון. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל". ובמקום אחר כתב: "ובשנת תשי"ד נפגשתי עם הגאון המפורסם לשם ותהילה הגר"ח קרייזווירט הגאב"ד דאנטוורפן, שאמר לי בזה המילים: "אני ביקרתי את האדמו"ר מליובאוויטש הרבה פעמים, והנני מעיד עליו שאין רש"י בש"ס שנעלם ממנו ואין מדרש בעולם שאינו יודע אותו". הרב יהודה זרחיה הלוי סגל, רבה של קרית שלום, אמר: "התפיסה הפינומינלית שלו וזכרונו הנדיר ומוחו הבהיר והקדוש, הרימו אותו לדרגא עילאית, שקנה שביתה בכל היקפי מכמני התורה הקדושה בנגלה ובנסתר, הרמב"ם והשו"ע, כתבי האר"י וגדולי המקובלים, הפוסקים והשו"ת". לשאר דברי ההערכה וקשריו עם גדולי הדור ראה בג' כרכי ספר שמן ששון מחבריך.

 

[אחד יחיד]

"מה שלום הרב שניאורסון מניו יורק?"

השאלה הדהימה את יהודה: מה לגוי הזה ולרבי?

כשראה את תדהמתו התפשט חיוך רחב על פניו והוא הסתובב אליו ביתר נינוחות ואמר:

"הבה ואספר לך משהו שימחיש לך את גדולתו של הרב שניאורסון"

הוא שתק לכמה רגעים ונראה היה שהוא מפליג בהרהורים ואז פתח בסיפורו: "למדתי בפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת סורבון בפריז. במהלך לימודי זכיתי להכיר את הרבי שלכם שלמד אתי בכיתה. לעולם לא אשכח את החן והחכמה המופלאה שאפפוהו. הוא היה איש משכמו ומעלה וזכה להערכת כולם. בהרצאות מעולם לא ראינו אותו מסתכל לכיוון המרצה אלא מעיין בספר שהיה פתוח על ברכיו.

"כדי לממן את לימודי נהגתי יחד עם מספר חברים לצאת מידי מוצאי שבת למספר כפרים ולרכוש מהם מוצרי מזון במחיר מוזל. בימי ראשון ושני היינו מוכרים אותם במעט רווח. הבעיה הייתה שכך הפסדנו בקביעות את ההרצאות של ימי שני באוניברסיטה שבהן היה כלול רוב החומר הנלמד באותו שבוע. מי שהצילנו היה הרבי שהיה כותב במיוחד עבורנו את ההרצאות בפרוטרוט וכך היינו משלימים ביום שלישי בבוקר את החומר. אספר לך מעשה מדהים שארע באותה תקופה.

"בסיום הסמסטר נערך באוניברסיטה מבחן גדול. הפרופסורים הממונים על המבחן העריכו ששלוש שעות יספיקו על מנת לסיימו ועם זאת הקציבו חמש שעות.

לא חלפה חצי שעה מתחילת המבחן, ולעיניהם המשתאות של הסטודנטים וצוות הבוחנים, הגיש הרב שניאורסון את המבחן כשפניו מועדות ליציאה. הפרופסור שלא העלה על דעתו שניתן לגמור מבחן כזה במחצית השעה היה בטוח שהיהודי הצעיר וודאי לא ידע לענות ולכן הגיש כה מהר. הוא הציץ בדפים ולתדהמתו ראה שלכל השאלות נרשמו תשובות… הוא הסתובב אל הרבי והפטיר לעברו בצרפתית: 'איך זה יכול להיות? וודאי יש פה איזה כישוף'… הרבי הסתובב אליו נתן בו מבט מהיר ומבלי אומר יצא מהאולם…

"לאחר המבחן התפרסם בכל האוניברסיטה והיה לשיחת היום סיפורו של אותו סטודנט שגמר את המבחן בחצי שעה וכולם חיכו בסקרנות לתוצאות. לתדהמת כולם התברר שכל התשובות היו נכונות. דיקן האוניברסיטה דרש מהפרופסור להתנצל בפני הרב שניאורסון על דבריו אודות הכישוף ואכן הפרופסור שהגיש לרבי תעודת הצטיינות על הצלחתו המופלאה במבחן ביקש את סליחתו. הוא לא הצליח לכבוש את סקרנותו ושאל כיצד הצליח לסיים את המבחן במהירות כה רבה. הרבי חייך באדיבות ומול מאות סטודנטים אמר: "לעם היהודי יש 'תלמוד' ולמי שלומד אותו – כל דבר ברור!"

הגוי סיים את דבריו בהתפעלות והוסיף: "עכשיו אתה מבין מדוע התעקשתי במשפט לשלם את כל הוצאות התאונה… כשראיתי אתכם הבחנתי שאתם חסידיו של הרבי. אמרתי לעצמי שכהכרת תודה על אשר סייע לי באותם ימים להשלים את לימודיי אטול על עצמי את הוצאות התאונה"…

 

[אוהב ספר]

בשנת תשד"מ יזם הרבי את מפעל הרמב"ם היומי, במסגרתו חולקו ספרי ההלכה של הרמב"ם לשיעורי לימוד יומיים. אחת ממטרות התקנה היא לעודד לימוד תמציתי של כל תחומי ההלכה בצורה ברורה ובהירה, כפי שהם מנוסחים בספרי הרמב"ם. ישנם שלשה מסלולי לימוד: מסלול של שלושה פרקים ליום שבו מסיימים בשנה את כל היד החזקה; מסלול של פרק אחד ליום שבו מסיימים פעם בשלוש שנים את הסדרה; ומסלול לימוד ספר המצוות לרמב"ם שמסיימים פעם בשנה.

באחת ההתוועדויות בשנת תשד"מ, אשר הייתה למעשה המשך להתוועדות י"ט כסלו שחל באותה שנה ביום שישי, הזכיר הרבי ועורר על כך שכבר הגיע הזמן לערוך חלוקה דומה לחלוקת הש"ס בלימוד ספר משנה תורה להרמב"ם. ההוראה לא יושמה מידית, אך התלמידים השלוחים בבישיבת חב"ד בקזבלנקה שבמרוקו, בה התגורר הרמב"ם מספר שנים, שלמדו את השיחה הזו, חילקו את כל ספר משנה תורה בין כלל הציבור התורני במרוקו, על מנת שיילמדו אותם בין י' שבט יום קבלת הנשיאות של הרבי עד ליום הולדתו של הרבי בי"א ניסן ויום הולדתו של הרמב"ם בי"ד ניסן. את "הלכות שלוחין ושותפין" לקחו התלמידים השלוחים בעצמם בקשר עם תפקידם כשלוחים של הרבי, ור' שלמה מטוסוב, השליח הראשי ומנהל הישיבה, מסר להם שיעור בהלכות אלו. בחודש אדר א' קבלו התמימים מכתב כללי-פרטי מהרבי שאת עצם שליחתו פירשו כהבעת תשואות-חן מצד הרבי. המכתב פותח במילים: "המכתב הדו"ח והמצו"ב נתקבל ות"ח".

 

[אחד יחיד]

חרושצ'וב היה המנהיג שירש את מקומו של סטלין. הוא לא היה רוצח אכזרי כמוהו אבל גם "צדיק" גדול לא היה. אמנם רצח המונים כדוגמת תקופתו של סטלין לא היה יותר ברוסיה, אך היא המשיכה להיות מדינה שדיכאה את אזרחיה. הרעיבה אנשים ואת הכסף נתנה עבור כלי נשק, כולל נשק גרעיני. היהודים הדתיים נאלצו להישאר במחתרת כדי לשמור מצוות. ברית המועצות ניהלה מלחמה קרה עם ארה"ב, וחרחרה מלחמות בכל מקום אפשרי.

במשך שנים המשיכה ברית המועצות לנהל מלחמה קרה עם אמריקה, שנים הרעיבה את אזרחיה ובלבד שיהיה עוד נשק לצבאה ולא רק נשק קונבנציונאלי אלא נשק השמדה מחריד! היא גם זו שהסיתה את מדינות ערב נגד ישראל וספקה להם נשק למכביר כדי שיוכלו להילחם נגדנו.

לפחות פעמיים כמעט הובילה ברית המועצות את העולם למלחמה עולמית נוספת, אך שוב עמד הרבי מלך המשיח בפרץ ומנע זאת.

בשנת 1963 פרץ משבר קובה, שבו הציב חרושצ'וב טילים בקובה ואיים על אמריקה. כל העולם רגש רעש ופחד. דברו על מלחמה עולמית חדשה שהיה חשש גדול שהיא עומדת לפרוץ. ספינות מלחמה אמריקאיות נעו בכיוון קובה. ואז, כשכל העולם היה בפאניקה, הודיע לפתע השליט הרוסי שהוא לא ייגרר אחר השטויות של קנדי, כדבריו. הוא הוציא את הטילים, והשקט חזר על כנו…

כל מי שהיה בתשרי של אותה שנה אצל הרבי לא הופתע. היה זה בעיצומה של התוועדות שמחת תורה. כמה ימים לפני פרוץ משבר קובה. לפתע היסה הרבי את הקהל, שהיה באמצע ניגון שמחה סוחף ובפנותו אל אלפי האורחים ביקש, שכל מי ששירת בצה"ל יעלה ויעמוד על השולחן מולו.

כולם היו מופתעים. עד מהרה התלקטו כל המילואימניקים מהקהל ונעמדו על השולחן. לבקשת הרבי אמרו "לחיים" על כוסיות יין ואז ביקש הרבי שישלבו זרועותיהם וירקדו. מי שלא ראה שמחת תורה ב-770 לא ראה שמחה מימיו וכאן הגיעה השמחה לשיאים חדשים: אלו רוקדים על השולחן בהתלהבות עילאית, הקהל מסביב רוקד על מקומו ועל כל אלו מנצח הרבי בעודו רוקד במקומו כששתי ידיו מורמות אל על בתנועות נמרצות. כמחצית השעה נמשך המחזה המרהיב ואז לפתע נשמע קולו של הרבי: "יהי רצון שנצא ידי חובה בפחד בלבד"…

איש לא הבין במה דברים אמורים ורק כאשר הסתיים משבר קובה בכניעתו, שהייתה כה זרה לאופיו, של חרושצ'וב, הבינו החסידים שהרבי ראה ברוח קדשו את המשבר וע"י ריקוד החיילים הציל את העולם מסכנת מלחמת עולם חלילה.

הסובייטים ובני בריתם תכננו לכבוש את צפון אירופה מפולין עד צרפת תוך שלושים יום. ההתקפה הייתה עלולה להיות אטומית עוד מרגע פתיחתה. הרוסים היו כה בטוחים בניצחונם עד שאפילו הנפיקו מדליות ועיטורים מיוחדים לגנרלים שיצטיינו במלחמה…

בי"ט כסלו, חג הגאולה שנת תשמ"ד. הרבי דיבר עם קהל החסידים ב- 770 ובשידור חי שמעו אותו בכל העולם. צמרמורת חלפה בגוום של השומעים. הרבי אמר שמצב העולם הולך ומידרדר מיום ליום. מלכויות מתגרות זו בזו באופן מבהיל ביותר. ביכולתו של יהודי לפעול ולעשות את כל התלוי בו לבטל את המצב הבלתי רצוי וזאת ע"י הוספה בתורה ומצוות. כל העוסק בתורה וגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור פודה את השם כביכול ואת בניו מבין האומות בהביאו גאולה שלימה לעולם, שאז האומות יתנהגו כדבעי וימלאו את תפקידם לעזור ליהודים כדברי הפסוק: "ועמדו זרים ורעו צאנכם".

והרבי מציע שבתור הקדמה לתפילה יאמרו: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" והוספה באהבת ואחדות ישראל יפעלו שלום (ועל כל פנים, שלילת מלחמה) בין האומות.

ובסיום התפילה יאמרו: "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך" ו"ישבו" היינו במנוחה ושלווה – היפך המלחמה(!) אדרבה "את פניך" מרמז על העלייה לרגל לבית המקדש השלישי המכונה "פני האדון השם".

הרבי הוסיף שזה שייך לכל נוסח של תפילה כי להלכה בזמן שנוסף צורך חדש יש להוסיף בקשה על כך. גם בימים הבאים המשיך הרבי לתאר את המצב המבהיל השורר בעולם וביקש להוסיף באהבת ואחדות ישראל ולערוך כנסי אחדות למבוגרים ובפרט לילדים כי "החושך יכסה ארץ והעולם זע ומזועזע(!!)"…

הדברים היו תמוהים ומדהימים. רק לאחר חודש וחצי השמיע נשיא ארה"ב נאום בו הודיע שהעולם כולו נמצא במצב של סכנה איומה וללא ספק גם הוא התפלא אחר כך מה הביא את הסובייטים ובעלי בריתם – "ברית וורשה" שלא לבצע את מזימתם האטומית הנוראה.

כלומר, שוב ניבא וידע מנהיג ונביא הדור את המזימה המתרקמת בחדרי חדרים והקדים רפואה למכה. ע"י ההוספה באחדות ובשלום בין בני ישראל הציל הרבי את העולם.

בערב ראש השנה תשמ"ג אמר הרבי בפני הקהל הגדול של החסידים, שהגיעו מכל העולם לחגוג את תשרי במחיצתו: "אדמו"ר הצמח צדק (סבו של הרבי ששמו כשמו) היה עושה בראש השנה סדרים בפטרבורג" ובאותה שנה מת מנהיג רשע נוסף בשם ברז'נייב. כעבור שנה בדיוק מת ממלא מקומו אנדרופוב לאחר שבערב ראש השנה תשמ"ד חזר הרבי שוב על אותם מילים ממש…

אחת הסיבות מדוע נקראת הגאולה העתידה – גאולה אמתית ושלמה כי בה יהיה תיקון העולם ולא שבירתו. ביציאת מצרים הייתה שבירת פרעה ע"י עשרת המכות. בעוד הרבי הקודם נלחם במלכות הרשעה ופעל שבירה הצליח הרבי מלך המשיח גם לפעול מהפיכה!

אמנם גם מפלתם של סטלין, ברז'נייב ואנדרופוב ע"י הרבי הייתה באופן של שבירה. לכן אחד הסימנים הבולטים לעמידתנו על סף הגאולה השלמה היא המאורעות שקרו מכאן ואילך ברוסיה: לא שבירה אלא תיקון, לא חיסול רשעים אלא שהם עצמם מחוללים את המהפכה החיובית!

האחים ציפעל היו סוחרים מצליחים במילאנו שהרבי מצא בהם שותפים נאמנים להרמת קרן התורה והיהדות באיטליה. עסקיהם הלכו והסתעפו וחצו ימים ויבשות. אחד המקומות אליו הגיעו עסקיהם היה רוסיה ובזכות מסכת העסקים הענפה שקיימו שם, קבלו אמון רב מצד השלטונות והם זכו לכניסה די חופשית לשם. הם היו בעלי מעמד מיוחד והמוכסים הצטוו שלא לבדוק את מטעניהם. הרבי ניצל זאת כדי להעביר עמם מזוודות גדושות בטליתות, תפילין, ספרי קודש, סידורים וכו' ליהודים שם ולהעביר מהם מסרים אל הרבי.

כך נמשך הדבר שנים ארוכות עד שבאחת השנים קרתה תקלה חמורה: הם אחרו את המטוס למוסקבה אלא שהמזוודות העמוסות תשמישי קדושה הגיעו לפניהם… אנשי המכס והמשטרה לא חיכו והזדרזו לפתוח את המזוודות ולנוכח מה שראו המתינו להם ומיד עם ירידתם מהמטוס נעצרו. לאחר חקירות ממושכות ולא נעימות שוחררו עם …הזמנה למשפט. כמובן שהרבי הורה להם שלא יחזרו עוד לשם וכך נסתיימה לה מסכת מרתקת של שליחויות.

כמה שנים לפני זה הקימו האחים מפעל גדול ומצליח לייצור מעילי פרווה לנשים ואת הפרוות קנו ביריד בלנינגרד, הרבי הורה להם כי יעשו מאמץ שהיריד המתקיים בלנינגרד לא יעבוד ב…שבת! כשהשניים התפלאו והסתפקו במידת הצלחתה של בקשה כזו, אמר להם הרבי כי כוחם בשוק המקומי מספיק חזק כדי שבקשתם תתקבל, וזאת על אף שרדיפות הדת היו אז בשיא עצמתן ואכן דרישתם נתקבלה ויריד הפרוות נסגר מידי שבת!

במהלך התוועדות חג השבועות תשכ"ד דיבר הרבי בכאב רב על מצבם של יהודי רוסיה וביקש שיאמרו "לחיים" עבורם, "לחיים" שיגיע הישר לכיסא הכבוד בקול חזק שיקרע את כל הרקיעים. כאבו של הרבי נגע לליבם של החסידים.

כמה ימים לאחר חג השבועות נכנס בנימין כץ, בחור אמריקאי צעיר שלמד בישיבה המרכזית של חב"ד ב770, ליחידות, לקראת יום הולדתו העשרים וחמש. ולאחר שהרבי הטיל עליו לנסוע לשליחות בדנמרק, העז והציע לרבי שמכיון שקופנהגן קרובה ללנינגרד אפשרי שמידי פעם יסע לרוסיה לספר ליהודים שיש מי שחושב עליהם ושיש מי שאומר שבקרוב יצאו מרוסיה. הרבי הפריד בין שתי השליחויות וביקש ממנו להתרכז כעת רק בשליחות לסקנדינביה. רק לאחר כחצי שנה בסיימו את שליחותו שם הורה לו הרבי לעשות הכנות לקראת שליחותו לרוסיה ושעליו לנסוע לשם במסווה של תייר אמריקאי. ההכנה כללה עליה במשקל על מנת שלא יראה כבחור ישיבה צנום. ההדרכה הייתה שבכל מקום יהיה עליו לנהוג כתייר, ללכת לכל מקום עם מצלמה, לבקר במוזיאונים ובאתרי תיירות. חדריו בבתי המלון יהיו הטובים ביותר והאוכל אותו יזמין וכמובן לא יאכל ממנו יהיה הטוב ביותר…

ההוראה הכללית העיקרית הייתה רק לזכור בלבו שהוא שליח של הרבי מעבר לזה ככל שידע פחות כך יותר טוב…

בשם הרבי הסבירו לו שעליו לאתר בשמונת הערים בהן יבקר את החבדניקים האחראים לפעילות המחתרתית ולשם כך היה צריך לחקוק בזיכרונו את מראה פניהם לפי תמונות שהוצגו בפניו לדקה או שתיים ונלקחו ממנו. המקום היחיד שבו הותר לו ליצור קשר עם החסידים היה בית הכנסת וגם זה במינימום דיבור ובעיקר במבטים בעיניים (אלא שגם להסתכל יותר מידי אסור). הרבי ניבא שבקרוב יוכלו היהודים לצאת משם ותפקידו של בנימין היה לעודדם. כיוון שאסור שידעו שיש לו קשר לחב"ד סוכם שאם ייתפס חלילה יספר שהוא תלמיד ישיבת "תורה ודעת" לשם כך היה עליו לשנן בעל פה את כל שמות ראשי הישיבה ההיא…

הוצגה בפניו תכנית מדויקת עם רשימת הערים וזמני הביקור בכל עיר. נאסר עליו בשום אופן לשנות מהתכנית והוא הוזהר שלא להיות במקום אחד יותר זמן.

יום לפני נסיעתו פורסם בעיתונים שאזרח אמריקאי הושב בכלא ברוסיה ומואשם בריגול מבלי שהרשו לשגריר האמריקאי לשוחח אתו ונקל לתאר איזו הרגשה נסכה בו הידיעה הזו יום לפני הנסיעה. עודו טרוד במחשבות הגיעה אליו הוראה נוספת מהרבי שבשהותו ברוסיה ישלח כל מספר ימים גלויה למקום אחר בעולם כדי שאם יהיו בעיות תדע רוסיה שהיא מתעסקת עם אדם שיש לו קשר עם העולם הגדול ויתייחסו אליו ביתר חשיבות.

כבר במטוס שנחת במוסקבה קיבל "תזכורת" לאן הוא מגיע. "הם" נכנסו למטוס, הזהירו שאיש לא יזוז ממקומו והחלו להקריא את שמו של כל אחד מהנוסעים כשהם מביטים בו במבט מפחיד. אדם שהראה סימני פחד – פשוט החזירו אותו הביתה…

בנימין היה מוכן נפשית לבדיקות הללו. הרב חייקין, השליח בסקנדינביה, הזהיר אותו שוב ושוב שלא לפחד ולא לרעוד והסביר לו: "עליך לצייר מול עיניך את פניו הקדושות של הרבי ולהסיח את מחשבתך מהרשעים – אחרת תתחיל לפחד והם יחושו בכך וישלחו אותך חזרה" ואכן זה מה שהציל אותו באותו רגע וגם בהמשך…

מיד בבואו הלך לבית הכנסת והתקבל ע"י יהודי "מטעם" שקבע עבורו היכן עליו לשבת וממנו במיוחד היה עליו להיזהר שלא יבחין במשהו חשוד…

למרות שלא נהג להתעטף בטלית לתפילה הרי שם כיסה עצמו בטלית לפי הוראת הרבי כדי שיוכל לעבור ממקום למקום מבלי שיבחינו היכן הוא יושב וכך שאלוהו שאלות ברמזים ולחשושים ובחצאי מילים והוא הצליח לענות. הנושא שהכי בער להם ושעבורו הסתכנו לפתוח אתו בשיחות קצרות – היה רצונם והשתוקקותם לדעת מה הנושא העיקרי שהרבי תובע היום. עוד בקשו לדעת אודות שלומם של בני משפחה וחברים שזכו כבר לצאת.

לפני צאתו ממוסקבה לרוסטוב שם נמצא הציון של הרבי הרש"ב, פנתה אליו אחת מנשות החסידים ואמרה שהיות וברוסטוב אין מקווה היא תכין עבורו את המקווה המוסקבאי לטבילה, אך בתנאי שיסכים להיפגש עם בנה שם. הוא עומד לפני משפט על הפצת היהדות וללא ברכת הרבי צפוי לו עונש חמור.

הוא יצא ממוסקבה ברגשות מעורבים. מחד בלב גואה מהתרגשות על מסירות הנפש וההתקשרות הנפלאה לרבי. מאידך בלב בוכה על הפחד הנורא, היום יומי שבו הם שרויים.

גם ברוסטוב ובכל המקומות בהם ביקר נוכח באותה תופעה של התקשרות ואהבה בלי גבול לרבי, למרות שידעו עליו רק מפי השמועה, יחד עם חיים של מסירות נפש על כל מצווה. ברוב המקומות, כדי להיות בטוחים שהוא אכן שליח הרבי שלחוהו לעמוד התפילה כדי לשמוע אם הוא מתפלל בנוסח חב"ד…

בהיותו חזן בשבת בבוקר באחד המקומות הבחין בהגיעו ל"שוכן עד" שבית הכנסת התרוקן. מסתבר שהייתה ביקורת של השלטונות והמתפללים חששו שיאשימום בהתקהלות בלתי חוקית…

הוא פגש צעירים שלא נגעו בזקנם למרות הסכנה, והתפעל מצימאונם לשמוע דבר תורה מהרבי, מרצונם העז לדעת את הניגונים שהרבי לימד, ומבקשתם לשמוע את דעתו כיצד הם יכולים להיות יותר מקושרים לרבי…

כששאלו אותו אם החסידים חושבים עליהם, סיפר להם איך הרבי לא נותן לשכוח. הרבי שינה את מילות הפסוק בניגון "הושיעה את עמך" ובמקום "וברך את נחלתך" שר: "ורחם על נחלתך" בהתכוונו ליהודי רוסיה. בהתוועדויות מבקש שוב ושוב לומר לחיים עבורם. מילים אלו היו הדבר היקר ביותר ששמעו – וזה היה הסימן הטוב ביותר עבורם לכך שעוד יזכו לצאת מרוסיה!

לילה לפני נסיעתו הביאו אליו את ילדיהם הקטנים כדי שיראו שליח של הרבי ועל בקבוק משקה שמסרו לו הודבקה פיסת נייר ובה שמות כולם לבקשת ברכה מהרבי…

 

[אחד יחיד]

מר פנחס קלמס ישב במטוס שזה עתה המריא מנמל התעופה הגדול של לונדון. הוא לא היה רגוע, בלשון המעטה, וכיצד אפשר להיות רגוע כאשר יעד הטיסה הוא מוסקבה ואתה עמוס במזוודות מלאות תשמישי קדושה וספרי יהדות. אם רק יפתחו שם במכס אחת מהמזוודות חלילה אזי רע ומר יהיה גורלו…

מר פנחס קלמס התקרב ליהדות ע"י הרב פייביש ווגעל מבית חב"ד הלונדוני, הרב ווגעל הוא שהביא אותו ליחידות בחדרו של הרבי. ביחידות עודד אותו הרבי לקחת חלק פעיל בפעילות חב"ד. בשלב מסוים עודד אותו הרבי לעזור לפרופסור ברנובר שהקים את ארגון "שמיר" למען יהודי רוסיה וכך מצא את עצמו יושב יום אחד בשנת תשל"ו (1976) במטוס מלונדון למוסקבה בשליחות מסוכנת.

הוא התקרב לעמדת המכס כשלבו רועד מאימה. למרבה הפלא הסתפק המוכס בכמה שאלות שגרתיות ואפשר לו לעבור עם כל מטענו המיוחד. זמן קצר לאחר שובו דיווח לרבי על הנסיעה ונענה: "אינך יודע את גודל הניסים שהיו לך"…

ביחידות אחרת הסביר לו הרבי מדוע לא הרשה לאנשים מסוימים לעזוב את רוסיה. אם יעזבו הפעילים הרי בכך יצילו את נפשם על חשבון מאות אנשים וישאירו מאחור את היהודים כגוף בלי ראש… מי שיהיו בסכנה רוחנית הכי גדולה לאחר שהפעילים יעזבו הם הצעירים. להניח לפעילים לצאת מרוסיה הסובייטית זה חורבן ליהדות ולעומת זאת שום דבר לא יקרה לו או ליהדותו אם יישאר שם עוד עשר שנים וכנגד זה מאות יושפעו ממנו וממראה זקנו ברחובות העיר,

הנאצים ימ"ש לקחו את מנהיגי היהדות בפולין תחילה ובכך גרמו לנפילת רוחו של העם וזו הייתה תחילת השמדתו. בדומה לזה יתנו הסובייטים למנהיגים לצאת על מנת שיישארו שם שלושה מיליוני יהודים הנתונים ל"חסדיהם".

הרב טייץ יצא מתפילת ערבית בבית הכנסת הגדול במוסקבה. הוא הלך לאיטו לכיוון בית המלון, חוצה בשלווה את הרחוב המרכזי, ונכנס לתוך סמטה שקטה וחשוכה. ואז קרה הגרוע מכל. לפתע נעצרה לידו מכונית ומתוכה פרצו שני צעירים רעולי פנים שכיסו את עיניו ודחפו ממחטה לתוך פיו תוך כדי שהם גוררים אותו בכוח לתוך המכונית. הוא רק נזרק לתוך המכונית וזו עקרה מיד ממקומה והחלה נוסעת במהירות מפחידה…

זהו, חשב הרב טייץ בליבו באימה, בזמן האחרון הבחין שלא כולם שם "למעלה" מביטים בעין טובה על מערכת הקשרים והיחס הטוב לו הוא זוכה מהשלטונות אך הוא לא התייחס לזה ברצינות וכעת זה הגיע… ושמא נודע להם על קשריו המיוחדים עם המחתרת ועל הברחת תשמישי הקדושה, רק המחשבה על כך גרמה לו לפחד נוראי…

מבלי משים נגע הרב במעילו ונזכר שבכיס המעיל שוכן ספר קטן שניתן לו לפני הנסיעה עם הוראה שלא ייתן אותו לאף אחד ורק שייקח עמו את זה לכל אשר ילך ברוסיה. נוכחותו של הספר בכיסו רק הפחידה אותו. מה יהיה אם יגלו זאת באמתחתו?…

הוא ציפה כבר לגרוע מכל ותסריט נורא עבר בעיני רוחו: הוא יובל עכשיו למרתפים החשוכים של ה – ק.ג.ב, שם וודאי יענוהו באכזריותם הנודעת לשמצה ומי יודע מה יעלה בגורלו…

לאחר נסיעה, שנדמתה לו כנצח, נעצרה המכונית והוא הובל לתוך בית קטן מבודד ששכן בלב חורשה. השניים הושיבו אותו על כיסא, הסירו את הכיסוי מעיניו והממחטה הוצאה מפיו ואז הורידו שני הצעירים את המסווה מעל פניהם…

הרב טייץ היה בהלם. הזקנקנים שנחשפו מאחורי ה"מסווה" שהוסר והפנים העדינות שהביטו בו בחיוך מבויש הבהירו לו שהוא נפל לא בידי הק.ג.ב אלא ב…ידיים טובות.

הצעירים ביקשו את סליחתו. הם התנצלו על שנאלצו "לחטוף" אותו בצורה כזו שכן רצונם לדבר עמו בעניין דחוף וזו הדרך היחידה להביאו בלי חשד לביתם המחתרתי…

שני הצעירים לא היו מוכנים לשתף את הרב בפעולותיהם במסגרת המחתרת החסידית, אם מתוך ענווה, אם מצד הסודיות שבזה. הם רק אמרו שבררו עליו והגיעו למסקנה שאפשר לסמוך עליו ולכן ברצונם להעביר דרכו לרבי שתי שאלות "בוערות" ואין להם פנאי לחכות לבואו של השליח הסודי שדרכו נהגו להעביר שאלות לרבי.

למבוגר מהשניים נודע שאנשי ה"ק.ג.ב" מחפשים אותו ולכן לכאורה עליו לברוח ממוסקבה, אלא שאז תתבטל כל הפעילות המחתרתית שהוא מנהל בשליחותו של הרבי והוא שואל מה לעשות.

הצעיר המשמש כמהנדס בכיר שמע על כמה יהודים שקבלו היתר יציאה לארץ ישראל ושאלתו אם להגיש בקשה ובכך להסתכן באובדן מקום עבודתו, שכן יפטרוהו ברגע הגשת הבקשה ויתכן שבכלל לא יאשרו לו וכך יצא קרח מכל הצדדים.

הרב טייץ היה נרגש מאוד מההשפעה העצומה של הרבי ומסירות נפשם של חסידיו ברוסיה להפצת תורה ויהדות וכמובן שלא יכול היה לסרב לבקשתם. מובן שהיה עליו לחרוט ולשנן במחשבתו ובזיכרונו את השאלות ואת שמות השואלים ושמות אימהותיהן כי היה אסור לו להסתכן בנשיאת פתק כזה בחיקו…

שוב נגע הרב בלי משים בכיס מעילו ונזכר בספר ה"תניא" שבכיסו. הוא סיפר להם אודותיו והם התרגשו מאוד ובקשו לראותו. כאשר הוציאו מכיסו הם לא הסתפקו בראייה ובקשו לאחוז בו תוך שהם ממלמלים בהתרגשות שזה תניא שהרבי עצמו נגע בו בידיו הקדושות.

לפתע השמיע המבוגר צעקת הפתעה והצביע על אחד הדפים של ה"תניא" שהיה קפל בראשו. הוא פתח באותו עמוד (קס"ב) ו…לא האמין למראה עיניו: המילים הראשונות במרומי הדף היו: "שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין" – תשובה ברורה לשאלתו אם לברוח ממוסקבה!

חברו הנדהם חטף מידיו את ה"תניא" והחל לחפש עוד עמוד שקפל בראשו… ואכן היה בספר עוד עמוד כזה! המילים הראשונות בראש העמוד (לח) היו: "להיכנס לארץ" וכך הותר הספק אם להגיש בקשה לאשרת נסיעה…

הרב טייץ היה בהלם. הוא נזכר כיצד כמעט וסרב לקחת את ה"תניא" המיוחד הזה. הוא ידע שעל ספר זה רשום השם "ליובאוויטש" ואם הם יפתחו את החבילות ויראו שיש לו משהו שקשור לליובאוויטש הוא יילקח למאסר מיד. הרב חודקוב הבהיר לו שהרבי לא יבקש ממנו לעשות דבר שיסכן אותו חלילה והוא אזר אומץ. הוא הביא עמו ארבע חבילות ואת ה"תניא" הניח בתחתית החבילה השנייה.

ובעצם הנס הגדול החל כבר שם!

בדרך כלל הוא היה עובר את בקורת הגבולות בשלום בהיותו אישיות מוכרת וכך הצליח מזמן לזמן להכניס תשמישי קדושה. דווקא הפעם הרי למרבה החשש היו במכס פקידים חדשים שלא הכירוהו, וכך הוא נאלץ לעבור בדיקה קפדנית שהחלה בפתיחת החבילה הראשונה, הפיכת תוכנה ובדיקת כל פרט ופרט שבה. המתח שלו הלך וגבר: הוא ידע שבתחתית החבילה השנייה מונח ספר ה"תניא" וכאשר יפתחו ויהפכו אותה היא תהיה גלויה מול עיניהם של הפקידים!

בינתיים החזירו הפקידים את כל מה שהוציאו מהחבילה הראשונה וכעת עמדו לפתוח את החבילה השנייה…

ואז קרה הדבר הכי בלתי צפוי: הם פתחו את החבילה השנייה, סקרו אותה מלמעלה לרגע קט ו…סגרו! את החבילה השלישית והרביעית הם פתחו, הפכו ובדקו בדקדקנות רבה בדיוק כמו את הראשונה! כלומר שברכתו של הרבי שמרה ולוותה את ספר ה"תניא" הזה לאורך כל הדרך!

ביום הראשון של חנוכה תשנ"ב התקיים מעמד "פרסומי ניסא" עולמי. היה זה שידור חי שבו באמצעות לוויין התאחדו רבבות מבני ישראל במקומות שונים בעולם בהדלקת נר חנוכה. בארץ היה זה בירושלים עיר הקודש ליד הכותל המערבי. בעולם – במוסקבה, בפריז, במלבורן ביפן ובהונג קונג. לאחר ההדלקה בכל המקומות כאשר ההדלקה בכל מקום נראית על המסכים שבכל המקומות הנ"ל, השמיע הרבי שיחת קודש ובין הדברים אמר כך:

"בנוגע לכל התגליות המדעיות שנתחדשו ומתגלות בשנים האחרונות, שתכליתם ומטרתם להוסיף בכבודו של הקב"ה — שמנצלים את הלוויין לכבודו של ה' – שעל ידו רואים את פעולת הדלקת נר חנוכה (שנעשית במקום אחד) במקומות שונים ברחבי העולם באותו רגע ממש, ולא עוד אלא שכל הרוצה יכול להפעיל מכשיר שעל ידו יראה גם הוא את הדלקת נר חנוכה".

הרבי האריך לבאר כיצד רואים בזה את כוחו של כל יהודי יחיד, ואפילו ילד קטן, שגם כשעושה הוא פעולה שנראית לו קטנה, יכול הוא להאיר בכל העולם. כן רואים בזה את אחדות ישראל שבכל קצווי תבל הם עם אחד. וזה גם מוסיף בפרסומי הנס אפילו לאומות העולם. ומזה לומדים עד כמה יכול יהודי שנמצא בקצה העולם להשפיע בכל העולם כולו ולהתחבר גם עם מי שנמצא בקצה העולם. "כפי שרואים במוחש עתה שממקום זה (בניו יורק) רואים ומדברים באמצעות הלוויין עם יהודים שנמצאים במקומות שונים ברחבי העולם (בארץ ישראל, במוסקבה, בפריז, ביפן בהודו – כלכותה, באוסטרליה וכיו"ב) אודות ענייני יהדות, תורה ומצוותיה ומעוררים להוסיף ב'נר מצווה ותורה אור' — ולא עוד אלא שיכולים לתת בפועל עזר וסיוע ברגע כמימרא — כחידוש בשנים האחרונות שבאמצעות הלוויין מעבירים סכום כסף לבנק (או לחנות) עבור פלוני כך שמיד מגיע העזר והסיוע מקצה העולם ועד קצהו. זוהי גם אחת המטרות העיקריות של הלוויין – כדי שעל ידו יתווסף באחדות האנושית כולה, לעזור ולסייע אחד לשני גם כשנמצאים בריחוק מקום זה מזה, הן בנוגע לעזר וסיוע גשמי והן בנוגע לעזר וסיוע רוחני, להוסיף יותר בענייני צדק ויושר, שלום ואחדות בכל העולם."

איש לא הבין מדוע הזכיר הרבי את העיר כלכותה שבהודו, בשעה שבכל הודו לא היה שום שידור לוויני וכך חלפו עברו תשע שנים והחידה לא נפתרה.

בקיץ תשס"א יצאו שני בחורים מ-770 לשליחות בהודו ובין היתר הגיעו גם לכלכותה. נשיא הקהילה היהודית הקטנה שמח מאוד לקראתם ושח להם בהתרגשות רבה שברצונו לספר להם חוויה נפלאה שעבר עם הרבי.

"בשנת תשנ"ב הייתי כאן בכלכותה בחג החנוכה. היו אז מעט מאוד יהודים פה, וגם עם יהודים אלו לא היה לי קשר גלוי. בליל חנוכה ישבתי בבית מלון מקומי והרגשתי בודד ועצוב – יהודי אחד בודד בלב מקום נידח. בכל העולם מדליקים יהודים את הנר הראשון ואני פה לבד במקום הנידח הזה… וגם אם אדליק פה נר חנוכה, חשבתי, הרי כאן זה לא אומר כלום לאף אחד…

כבר אמרתי בליבי לוותר על ההדלקה אך לבסוף התגברתי והדלקתי אלא שבמוחי הוסיפו להתרוצץ מחשבות מה זה כבר משנה החנוכייה הקטנה שהדלקתי במקום כה מנותק מהעולם? האם זה שווה בכלל והאם זה פועל משהו?

התיישבתי מול הטלוויזיה והתחלתי לעבור בין הערוצים. באחד הערוצים נתקלתי לפתע בדמותו הקדושה של הרבי עומד ונואם בבית מדרשו, כשלצדו דולקת מנורת חנוכה ענקית. המראה גרם לי להתרגשות רבה והקשבתי בריכוז לדברי הרבי. ומה שומעות אוזניי? הרבי מסביר כי מהשידור הלוויני עכשיו ניתן ללמוד כיצד כל פעולה פשוטה של יהודי, כהדלקת נר חנוכה, ואפילו בקצה העולם, משפיעה על כל העולם כולו. כפי שרואים במוחש שאנו עכשיו נמצאים ב770 ורואים ומדברים עם יהודים בכל קצווי תבל.

וכאן החל הרבי למנות את המקומות שמשתתפים בלווין וביניהם, לא יאומן, הוא הזכיר את …כלכותה!

כלומר עומד לו יהודי צדיק בברוקלין ומדבר לפני אלפי אנשים בכל מיני פינות בעולם ובו ברגע אכפת לו והוא מכוון את דבריו גם ובמיוחד ליהודי היושב בכלכותה ותוהה אם יש בכלל משמעות לנר החנוכה שהדליק.

זה החל כאשר שליח הציבור הקבוע בבית הכנסת בטסמניה עזב את המקום.

טסמניה היא אי קטן ליד אוסטרליה, לא פלא אפוא שבני הקהילה היהודית הקטנה שם היו מאוד מודאגים: וכי קלה בעיניכם למצוא בטסמניה גבר שיודע לקרוא אותיות עבריות מהסידור ומספר התורה? ואז נזכר מישהו בפרופסור מיכאל הסופר שהגיע לא מכבר מארץ ישראל והפור נפל. עוד באותו ערב מיהרו להגיע לביתו.

הפרופסור הנדהם התנצל שאינו דתי, שאין לו מושג בחזנות, ועוד והוא העיקר שמאז נימול בגיל 8 ימים לא ביקר בבית כנסת…

הם לא וויתרו והוא בניסיון אחרון להתנער מהם הבהיר שאינו מתכוון להגיע ברגל בשבת. לתדהמתו זה כלל לא הפריע להם. לימים הבין זאת כאשר גילה את הבורות הגדולה שלהם (כגון העובדה שגם בתפילת ערבית הייתה חזרת הש"ץ…)

מי שהכריעה את הכף לקבל את הצעתם הייתה זוגתו עטרה ומאז הוא שימש כחזן וכקורא בתורה. כך חלפו שנים…

ערב אחד אחר להגיע ממשרדו וכשנכנס לביתו מצא את אמו בחברת מספר שכנות, בעיצומו של שיעור תנ"ך עם אישה זרה שלא מבנות המקום. תוך שהוא חולף על פני הלומדות קלטו אוזניו מספר פסוקים מפיה של מגדת השיעור. הם נשמעו לו מסולפים: בספר התורה ממנו היה קורא מידי שבת נאמרו הפסוקים הללו בצורה שונה! בהחלטה של רגע חזר לאחוריו והעיף מבט חטוף בספר שממנו למדו. הוא היה מזועזע. היה זה ספר נוצרי!

"אינך מתביישת?!" – קרא בכעס אל המסיונרית – "לנצל את בורותן של הנשים פה להעבירן על דתן?!"

זו האדימה והחווירה חליפות ועזבה את המקום בבושת פנים.

מאותו יום זז משהו בלבו של הפרופסור "האתיאיסט". עד אז היה מתפלל מסידור אל מי שלא האמין במציאותו וקרא בספר תורה כעושה טובה לשולחיו. המאורע עם המיסיונרית הנביט בתוכו את מה שזרעו בו האותיות הקדושות של הסידור והתורה ולכן כשבאה אליו עטרה מודאגת מי יכין את בנם ל"בר מצווה", התייחס לדאגתה בכובד ראש והציע שיקבעו עמו שיעור בתנ"ך וכן עשו. עד מהרה למדו לדעת שמתורה שבכתב ללא תורה שבעל פה קשה לדעת יהדות ושוב נקלעו למבוי סתום…

יום אחד בעיצומו של הלימוד המשותף הגיעו לספר ישעיהו ואז הבריק רעיון במוחה של עטרה:

"שמתם לב שבכל דור בתנ"ך ישנו נביא שמדבר עם אלוקים? אדם, נח, האבות, משה רבינו, הנביא ישעיהו ועוד. וגם כתוב שהשם שומע תפילת כל אחד. אז אם התורה היא אמתית ונצחית עלינו להתפלל לה' שישלח לנו את הנביא הזה שמדבר אתו בדור הזה והוא ילמדנו כיצד לחיות כיהודים!"

"ואת חושבת שלאדם הזה יהיה נוגע מצבה של איזו משפחה בטסמניה?" – פקפק הפרופסור.

"אני בטוחה" – הנהנה עטרה בראשה – "כבר בגן סיפרו לנו על משה רבינו שרץ אחרי כבשה אחת להחזירה לעדר. אם הוא נביא שמדבר עם בורא עולם וודאי שנוגע לו מצבו של כל יהודי!"

עטרה הייתה מאוד מעשית: כמה פעמים ביום הייתה נעמדת בפינת חדרה ופונה להשם בתפילה נרגשת שישלח להם את הנביא לעזרה…

חלפו שלושה ימים. פרופסור הסופר יצא מביתו בשעת בוקר מאוחרת. לא שהוא איחר קום…הוא היה עסוק בלשכנע את אשתו שאפשר גם להתפלל יותר בשקט… הוא יצא לרחוב, חושב על אמונתה החזקה של אשתו, ואז הוא ראה זאת… הוא לא האמין למראה עיניו: במדרכה הנגדית פסע איש זר ב…לבוש רבני!

לראות רב בגודל טבעי בחוצות טסמניה היה מחזה מאוד לא שכיח ומרוב התרגשות על הזימון המדויק חרג הפרופסור מכל כללי הנימוס המתחייבים מתוארו המכובד, רץ אליו וחיבק אותו בהתלהבות בלי לשים לב שפניו של הרב החווירו…

"נשלחת משמיים כבוד הרב" – אמר פרופסור מיכאל בלי לדעת עד כמה צדק בדבריו – "אנא בוא אל ביתי. אנו זקוקים לך שתלמד אותנו לחיות כיהודים!"

הרב לא התמהמה והלך עם הפרופסור לביתו. מבט קצר על הבית הספיק לרב כדי לדעת מה עליו לעשות. הוא הוציא מתיקו מזוזות וקבע על פתחי הבית. לאחר מכן הניח תפילין לאב , לימד את הבן לעשות זאת והשאיר להם זוג תפילין. הוא לימדם בקצרה דיני כשרות והכשיר את מטבחם, הסביר בקצרה מה אסור ומה מותר בשבת, ולפני לכתו השאיר להם מספר ספרי קודש ובתוכם קיצור שולחן ערוך, קופת צדקה וכמובן את מספר הטלפון שלו בהפצירו בם לא להתבייש להתקשר אליו עם כל שאלה.

ואכן מאותו יום היה להם לרב שעונה על כל שאלותיהם טלפונית ולא חלף זמן רב והמשפחה כולה עברה לשמירת מצוות מלאה. בהתרגשותם שכחו אפילו לשאול לסיבה שהביאה אותו לאי. רק לאחר זמן רב בהתארחם אצל מכרים הגיעה לשם בהשגחה פרטית בתו של הרב גוטניק מפיה שמעו לראשונה מה הביא את אביה ביום ההוא לטסמניה…

"…אבא נכנס הביתה נסער וכשבני המשפחה שאלוהו על מה ולמה סיפר שקיבל מברק מהרבי ובו שלוש מילים בלבד: סע מיד לטסמניה! בשובו סיפר לנו כיצד הלך ברחובות האי ולא ידע מה לעשות עד שלפתע "התנפל" עליו מישהו בחיבוקים ו…"

הפרופסור ואשתו כבר לא שמעו את ההמשך. רק עכשיו קלטו מה קרה כאן. הם נזכרו בתפילתם ש"השם ישלח לנו את הנביא שמדבר אתו בדור הזה והוא ילמדנו כיצד לחיות כיהודים!"

והעירני הרה"ח יצחק אלחנן כהן שהרה"ח ה"חויזר" הרב יואל כהן שי' העיר בשומעו את הסיפור שהרבי הוא שעורר את עטרה להתפלל, כלומר שלא רק שהרבי הוא נביא שמנבא את העתיד אלא הוא המושך בחוטים ויוצר את העתיד!

 

[אוהב ספר]

דמותו הסוחפת ועידודו ללימוד וחיזוק האמונה במשיח וגאולה, עוררו עליו גם ביקורת. ההתנגדות התקיפה ביותר כלפיו באה מצדו של אחד המנהיגים הליטאיים בארץ ישראל, הרב אלעזר מנחם מן שך. הרב שך ראה בהנהגותיו של הרבי מליובאוויטש, כדוגמת זו המורה שאין לישון בסוכה הנהגות לא מדויקות הלכתית (שעל טענות אלו השיב הרבי מליובאוויטש בבירור ובאריכות בשיחתו, ודחה את הטענות). כמו כן, ראה בעידוד האמונה במשיח שמחוזקת בחב"ד 'כפירה' מסוימת, וסבר כי הציפייה החב"דית לביאת המשיח "בקרוב ממש" ובמיידיות, עומדת בסתירה לנבואת חבקוק (חבקוק ב ג): "אם יתמהמה חכה לו- כי בא יבוא לא יאחר"(דרוש מקור). הרב שך גם התנגד לתפיסת חלק מחסידי חב"ד הדוגלת בעליונות חב"ד על פני שאר הזרמים ביהדות, וממילא רואה באדמו"ר מחב"ד את ראש בני ישראל.

עם פטירת הרב שך, נחלש העימות הציבורי הפומבי, אך משקעיו נותרו עד היום בקרב שני הצדדים.

לעומתו אמר הרבי ששלוש פעמים ביום אומרים בתפילה בברכת עבודה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ובברכת מצמיח קרן ישועה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך" ושהיסוד השנים עשר מתוך הי"ג העיקרים שקבע הרמב"ם, העוסק בגאולה, מתומצת במילים "אף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא"‏)

 

[אחד יחיד]

בי"ג באייר תשי"ב נפטר אחיו של הרבי, הרב ישראל אריה לייב ע"ה, בליורפול שבאנגליה, והוא בדמי ימיו. הרבי חשש כי החדשות הרעות על פטירת הבן, יכריעו את אימו, שמצב בריאותה היה חלוש, ויביאו חלילה לפטירתה, ולכן פעל רבות על מנת להסתיר את העובדה המצערת מאימו הרבנית חנה.

עובדה זו מצוינת במפורש באגרת ששיגר הרבי כחודשיים לאחר מכן למרת רחל שניאורסאהן, אשת רבי שלום שלמה, דודו של הרבי:

ב"ה, ב' מנחם אב תשי"ב ברוקלין.

דודתי הרבנית מנב"ת [מנשים באוהל תבורך] הצנועה והכבודה מרת רחל תחי'


ברכה ושלום!

זה עתה קבלתי מכתבה מכ"ד תמוז, בו כותבת אשר נודע לה על דבר האסון מפטירת אחי ז"ל וממהר הנני לענות על שאלתה, אשר כבוד אמי שליט"א אינה יודעת על דבר זה מאומה ומשתדלים בכל עוז ותעצומות להעלים ממנה כל העניין מפני מצב בריאותה והשם יתברך יזכה את כל אחד ואחת מאתנו לבשר אך בשורות טובות זה את זה בגשמיות וברוחניות.

בברכה שתרווה רוב נחה ועונג מבתה וחתנה שיחיו מתוך בריאות הנכונה ובאריכות ימים ושנים טובות,

בן דודה מכבדה ומברכה (אגרות קודש, כרך ו, עמ' רלו).

ובאגרת נוספת לאחד החסידים:

תודה חמה על הבעת התנחומין שלו, ומוסגר פה העתק רשימת דברים מה שאמרתי למנחמי ביום י"ט אייר. אמי שליט"א אינה יודעת על דבר זה כי חוששים אנו למצב בריאותה ולכן ביקשתי את כל אלו היודעים שלא לכתוב לה בהנ"ל (שם, עמ' קפב).

ר' דובער יוניק, נאמן בית רבי, שסייע לרבי להסתיר את העובדה המצערת מאימו, סיפר על אותה פרשייה מיוחדת:

בי"ג באייר תשי"ב בבוקר, הגיעה הידיעה על פטירתו של ר' ישראל אריה לייב אל הרבנית חיה מושקא. היה זה לאחר שהרבי יצא מביתו ל-770. הרבנית חיה מושקא התקשרה אלי בטלפון וביקשה שאבוא לביתה. כשהגעתי לביתה אמרה לי: אם לא קשה לך, תקרא אליי את הרב שמואל לויטין. הגעתי איתו והרבנית שוחחה עימו כחצי שעה. בזמן זה ישבתי במטבח כיוון שלא רציתי להיות נוכח בעת שיחתם. אחר כך הלך ר' שמואל ולא אמר לי מאומה. מסתבר ששיחתם עסקה בשאלה כיצד להודיע לרבי על פטירת אחיו, אבל כשר' שמואל בא להודיע זאת לרבי, היה נראה שהרבי כבר ידע על כך.

(מוסיף המזכיר הרב יהודה לייב גרונר שכאשר ר' שמואל נכנס אל הרבי להודיע על פטירת אחיו, הרבי שאל אותו אם יש עוד מישהו שכבר יודע על כך וביקש שלא יעבירו את הידיעה לאימו הרבנית).

זכור לי שהרבי התאמץ בכל דרך אפשרית לגרום שאימו לא תדע זאת. לדוגמה, הרבי הורה שרק מניין מצומצם של אנשים יבוא להתפלל אצלו בימי ה'שבעה'.

תחבולות ההסתרה בימי השבעה​

בימי ה'שבעה' עצמם הרבי הלך בכל יום לבקר את אימו, כמנהגו מדי יום. לפני כן הרבי אמר לי שהוא חושש שאימו תבחין בכך שהוא אינו נועל נעליים רגילות [בגלל האבלות, הרבי נעל נעלי בד עם סוליות לבנות]. לכן הבאתי צבע שחור וצבעתי במברשת את החלק הלבן שבסוליות הנעליים כדי שהן ייראו כנעליים רגילות.

לגבי הביקור היומי, הרבי ביקש ממני [ביום הראשון מימי ה'שבעה'] שכעבור דקה או שתיים מבואו לבית הרבנית, אתקשר לרבנית בטלפון וכך הוא יוכל לומר לה שהוא לא רוצה להפריע לשיחת הטלפון וללכת מיד בחזרה ל-770 [בגלל האבלות, הרבי לא היה יכול לשבת ולהתנהג כרגיל והיה חשש שהרבנית תרגיש בזה]. בדיוק בשעה המתואמת מראש, התקשרתי אל הרבנית חנה. הרבי הרים את השפופרת ואמר לאימו הרבנית: מישהו רוצה לשוחח איתך בטלפון, איני רוצה להפריע לשיחה. והוסיף ואמר: רייד געזונטערהייט [דברי לבריאות], לילה טוב, והלך מיד.

כן המצאתי תחבולות שונות, כאשר מידי ערב החלפתי כיוון, והעיקר שהרבי לא ייאלץ לשהות בביתה זמן רב, דבר שהיה מגביר את החשש שתבחין בכך שהוא נוהג במנהגי אבלות.

הרבי דאג שלא ישלחו לאמו מכתבים מאנגליה​

דבר נוסף שהרבי דאג לוודא הוא שאף אחד מאנגליה לא ישלח לאימו הרבנית מכתב שבו יסופר על פטירת בנה. הרבי סיפר לי שהוא הסדיר את העניין והודיע לאחד האברכים באנגליה שיעמוד על המשמר בתחום זה. ליתר ביטחון, ביקש ממני הרבי שאעקוב אחרי כל המכתבים שיגיעו לבית אימו ואתן לו אותם לפני שיגיעו לידה. לשם כך היה עלי להשיג מפתח של תיבת הדואר של הרבנית. ביצעתי בעצמי באופן ידני את מלאכת השכפול.

מאז במשך שלושה חודשים ברציפות הייתי לוקח את כל המכתבים שהגיעו לרבנית ומביא אותם לרבי. הרבי היה עובר עליהם, הייתי מחזיר את המכתבים לתיבת הדואר, וב"ה כשהרבנית פתחה את המכתבים, היא לא הבחינה בכך שמישהו פתח את המכתבים לפניה ולא חשדה בשום דבר.

הרבי מזייף מכתבים לאמו בשם אחיו​

חלפו מספר חודשים. יום אחד אמרה לי הרבנית בצער:

"איני יודעת מה קרה לבני לייבל. הוא לא כתב לי כבר זמן רב ויש לי הרבה עגמת נפש מזה". היא הוסיפה אז: "לשאול את בני [הרבי] – איני רוצה, יש לו מספיק דאגות מלבד זה. ובכלל משתדלת אני לספר לו רק דברים משמחים".

סיפרתי על כך לרבנית חיה מושקא. כעבור ימים אחדים מסר לי הרבי מכתב על מנת שאשים אותו בתיבת הדואר של אימו.

כשביקרתי אחר כך אצל הרבנית, היא סיפרה לי בשמחה: "לאחר זמן רב, קיבלתי מכתב מבני לייבל, וגם כלתי ונכדתי כתבו כמה מילים". התברר שהרבי דאג שקודם כל הכלה והנכדה יכתבו מכתב. בין היתר כתבו שהבן – ר' ישראל אריה לייב – עסוק מאד בלימודיו ומשום כך לא כתב לה עד כה. המכתב הזה נשלח מאנגליה לכתובת כלשהי בניו יורק, ואז הועבר המכתב לידי הרבי והוא הוסיף בו כמה שורות בכתב יד זהה לזה של אחיו… החליפו מעטפה והדביקו עליה בול שהגיע מלונדון. אחר כך, כשהרבי הגיע לבקר אצל אימו, היא הראתה גם לו את המכתב הזה בשמחה רבה…

ימים אחדים לפני חג השבועות, היסב הרבי את תשומת ליבי כי כדאי לדאוג לארגן מברק בשם אחיו ומשפחתו, לכבוד החג.

כנראה שכך היה נוהג ר' אריה לייב לשלוח לאימו לפני כל חג מברק. ומשום כך נדרש מברק כזה כדי שלא יעורר העדר מברק את תשומת לבה שמא אירע משהו…

"לא ידעתי כיצד אפשר 'לזייף' מברק" ־ מספר ר' בערל – "והרבנית חיה מושקא אמרה לי שאגש למזכירות ואביא לה איזשהו מברק שהתקבל באותו יום והיא כבר תראה לי מה לעשות. הבאתי לה מברק והרבנית לקחה קומקום, הרתיחה בו מים, ואחר כך הראתה לי כיצד להיעזר באדים כדי להדביק את המעטפה כך שלא ירגישו שמישהו פתח אותה, וכשסיימתי כתב המזכיר ר' שלום מענדל סימפסון את הנוסח, ובו ביום מסרנו את ה'מברק' לרבנית חנה.

על התעסקותי בכל זה אמר לי הרבי (כמדומני, בתום שנת האבלות על אחיו): "הוטל עליך לבצע עניינים שעל פי שולחן ערוך אינם מתאימים, יהי רצון שבכך תצא ידי חובה"…

כך המשכנו מדי ערב חג עד הסתלקותה בשבת תשכ"ה, בהתאם לרצונם של הרבי והרבנית חיה מושקא שדאגו לוודא שלא תגיע לרבנית הבשורה על פטירת בנה (תולדות לוי"צ, עט' 409. "כפר חב"ד", גיליון 1141).

 

[מה ידידות]

צמאה לך נפשי - ניגון שלימד הרבי בליל שמחת תורה, לפנות בוקר, בשנת תשח"י. זהו ניגון ישן מתקופת החסידים הראשונים, חציו הראשון על המילים מהתהלים: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים"

לחץ כדי לכווץ...

וכמובן בלתי נשכח המעמד הנשגב בו שר שיר זה כאשר שינה את המילים ובמקום 'לראות עוזך וכבודך' שר 'לראות עוזי וכבודי'... כשהכוונה ברורה למי התכוון...
ולענ"ד משום כבודו... עדיף שאשכול זה ימחק...

החב"דית לביאת המשיח "בקרוב ממש" ובמיידיות,

לחץ כדי לכווץ...

ובפרט שלא במקרה כל אגרת פומבית ו'כללית' הסתיימה במילים אלו 'בקרוב ממש' אשר רק 'במקרה' הם גם ראשי תיבות של מי שאמור להיות לשיטתם המשיח...

 

[מה ידידות]

אחד ממכתביו של מרן הרב שך:

 

[שמעון הגלילי]

אחד ממכתביו של מרן הרב שך:

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה זה שייך לאשכול-
ט"ז חשוון - יומא דהילולא של הרב שך
ולא כ"כ קשור לכאן