דברי חכמה [ו"מעשי חכמה"] - מגדולי הדורות (1 צופה)

[יישר כח גדול]

בראשית ימי מלכותו של ניקולי הראשון ניתנה הדת ברוסיה, שישראל חייבים בעבודת הצבא. באו אל רבי דוב-בּר, "האדמו"ר האמצעי", בחורים שעליהם עלה הגורל לצאת בצבא וביקשו ברכה מפיו. בירך אותם רבי דוב-בּר ואמר להם:
יהי רצון, שתכנסו בשלום ותצאו בשלום.
אמרו לו הבחורים:
רבי, מה דיננו לגבי בשר טריפה?
נאנח רבי דוב-בּר והחזיר להם:
"אונס רחמנא פטריה", אין עבירה זו בגדר "יהרג ולא יעבור".
שתק רגע והוסיף:
ברם, היזהרו והיזהרו, בני, שלא תלקקו את העצמות...

 

[יישר כח גדול]

שאל משכיל אחד לרבי מחם-מנדל מליבאביץ, בעל "צמח צדק":
אמרו באגדה: "אלפיים שנה קדמה תורה לברייתו של עולם".
ותימה: עד שלא נברא העולם ולא ניתלו המאורות – סדר-זמנים מהיכן?
החזיר לו רבי מנחם-מנדל:
הא לא קושיה: אם לא היה עדיין סדר-זמנים לנבראים, כבר היה סדר-זמנים לבורא. אלא קושיה אחרת בפי אליך: מה טעם אנו מבקשים תמיד תירוצים, ואתם מבקשים תמיד קושיות?...

 

[יישר כח גדול]

תיכף אחרי מות ענן נשיא הקראים ירש את כסאו – כפי שמספרת המסורת – שאול בנו. קראו עליהם הרבנים:
"כלה ענן וילך, כן ירד שאוּל, לא יעלה"

 

[יישר כח גדול]

כשנדונו מלשיני הרמב"ם במוֹנפּליה, שתיקצץ לשונם (ד' אלפים תתקצ"ד), המליץ עליהם כפי הנראה רבי אברהם בן-חסדאי:
"שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ"

 

[יישר כח גדול]

פרצה מחלוקת בעיר, והסכימו הצדדים למסור דינם לבית דין של בוררים, אלא שלא נשתוו, אם להושיב אותו בית-דין בעירם, או בעיר אחרת. שלחו הצדדים לשאול את רבי הילל מארפורט, והחזיר להם תשובה קצרה:
"טענו בעירכם"..

 

[יישר כח גדול]

רבי משה חפץ (ג'נטילי) שלח לאחד את ספרו "מלאכת מחשבת" על התורה, שיש בו גם קצת מחקר ופילוסופיה. החזיר הלה את הספר וכתב:
"מלאכת מחשבת אסרה תורה"

 

[יישר כח גדול]

רבי יהודה רוזאנס, בעל"פרשת דרכים" ו"משנה למלך", בא לאדריאנופולי רכוב על סוס ומזויין כפרש. נכנס לבית-המדרש ומיד נטפל לחכמים, שישבו ועסקו בתורה. אמר לו אחד מהם:
"אי סיפא לא ספרא".
החזיר לו רבי יהודה:
"הסייף והספר ניתנו מכורכין"..

ראה החכם-באשי, שיפה כוחו של האורח בתורה, והזמינו ולכבודו הזמין גם שאר החכמים לסעודה של שבת. ביקש רבי יהודה לקדש על היין, ואמר לו אחד מן החכמים:
מסופקני, אם כבר החשיך היום.
החזיר לו רבי יהודה:
לנו ודאי כבר החשיך היום, שכולנו מצפים לשולחן אחרים..

בן-שבעים חלה רבי יהודה את חוליו, אשר ימות בו, ואמר לבני-ביתו:
"קרבה שנת השבע, שנת השמיטה"..

 

[נובהרדוקר]

יותר משנהג רבי אליהו ווילנה (הגר"א") כבוד ברבותיו שלימדוהו ש"ס ופוסקים, נהג כבוד במלמד דרדקי, שלימדו אלף-בית. אומה היה רבי אליהו:
הללו, שלימדוני ש"ס ופוסקים, אפשר שטעו בפשטם של דברים, ולא תורת אמת קיבלתי מפיהם. מלמדי זה, שלימדני אלף-בית, תורת אמת קיבלתי מפיו...

 

[דוד רוטנברג]

כשייסד רבי חיים, תלמידו של הגר"א, את הישיבה "עץ-חים" בוולוז'ין ושלח משולחיו הראשונים לפרסמהּ בעולם, אמר להם:
ראשית-כל תשאו מפי ברכה לאלו, שאין בית להם.
לא הבינו המשולחים כוונתו של רבי חיים, וביאר להם:
הכתוב אומר: "בית ישראל ברכו את ה', בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'", הרי, שיראי ה' אין בית להם...

 

[דוד רוטנברג]

רבי חיים מצא לתלמידיו כשהם מבלים שעתם בשיחה בטילה בשבת. אמר להם:
עד שאתם עוסקים בשיחה בטילה, מוטב, שהייתם ישנים ומקיימים את הנוטריקון: "שבת – שינה בשבת תענוג".
אמר לו תלמיד אחד:
רבי, אני דורש נוטריקון אחר: "שיחה בשבת תענוג".
החזיר לו רבי חיים:
עליך אמר קרא: "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו"...

 

[דוד רוטנברג]

שאל אפיקורס אחד את רבי חיים:
מה צורך יש לו לאדם בזקן? שמא סנטר מגולח אינו נאה יותר?
החזיר לו רבי חיים:
מה צורך יש לו לגן בגדר? שמא מקום מרווח ומפולש אינו נאה יותר? הווה אומר: יש צורך בגדר, שלא ייכנס חזיר לתוך הגן. אף בזקן יש צורך, שלא ייכנס טמא לתוך הפה...

 

[דוד רוטנברג]

רבי יצחק, בנו וממלא מקומו של רבי חיים, בא מוולוז'ין למינסק להשמיע ברבים על צורכי הישיבה. למחר דרש בבית-המדרש הגדול, ונתמלא הבית אדם רב, וגדול היה הדחק. פתח רבי יצחק ואמר:
כתוב בתורה: "כי תשא את ראש בני-ישראל, ונתנו איש כופר נפשו... ולא יהיה בהם נגף". וקשה: למה הוצרך המקום לעשות מחצית השקל תריס בפני הנגף? יגער בו, ולא יהיה. אלא עניינו של הכתוב כך הוא: אמר הקדוש ברוך-הוא למשה: "כי תשא את ראש בני-ישראל", ובוודאי גדול יהיה הדחק וישראל יגפו זה את זה, שזריזים הם למצוות, – "ויתנו איש כופר נפשו", יהא קיומה של המצוה תלוי בממון, וממילא "לא יהיה בהם נגף", אלא אדרבה, איש-איש מישראל יאמר בלבו: עדיין יש שהות בידי, ואין למהר... כשאני רואה – הוסיף רבי יצחק, – כמה גדול הדחק עכשיו בבית-המדרש, אף אני אומר לכם: ידוֹע תדעוּ, שלא לשם דרשה, אלא לשם "מחצית-השקל" באתי לכאן...

 

[דוד רוטנברג]

רבי רפאל הכהן שפירא, חתנו של הנצ"יב, שימש זמן-מה בוולוז'ין משנה ראש-ישיבה להנצ"יב. ושתקן מופלא היה רבי רפאל כל ימיו. אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, כיצד אין אתה עייף מן השתיקה?
החזיר לו רבי רפאל:
מודה אני: השתיקה מעייפת אותי מאד, וכדי לנוח הימנה אני חוזר ושותק...

 

[יישר כח גדול]

שאל מחבר אחד את רבי אריה-ליב הלר, בעל "קצות החושן", ואמר לו:
ילמדני מר, מה טעם חידושי-תורה שלו מקובלים על הלומדים, וחידושי-תורה שלי אינם מקובלים על הלומדים?
אמר לו רבי אריה-ליב:
אימתי כותב מר חידושי-תורה שלו?
השיב הלה:
מובן מאליו שאני כותב אותם בשעה שדעתי צלולה עלי.
החזיר לו רבי אריה-ליב:
אני איני נוהג כך. חידושי שלי אני כותב תיכף כשהם עולים במחשבה לפני, ולאחר זמן, כשדעתי צלולה עלי, אני מוחק...

 

[יישר כח גדול]

"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"(י"ד ל'). מצרים שקידשו שם ד' ע"י שמתו בענשם, באו תיכף על שכרם. מה רוצה יהודי נאמן בסוף חייו - ג' דברים שיוציא נשמתו בקרב 'מנין' יהודים, ויטבילוהו לטהרה, ושיחלקו את ממונו לצדקה. וכן המצריים זכו בשלשתם: יצאה נשמתם בים סוף במעמד ששים רבוא מישראל, כולם הוטבלו בים, וכל כספם וזהבם נפל בידים כשרות. (רבי חיים מרדכי מסלונים)

 

[שבת'ניק]

אישה אחת באה פעם אל הרבי מהר"ש מבעלזא בגין איזה דבר ישועה ורחמים שהייתה זקוקה לכך. כשנכנסה אל הקודש שאל אותה הרבי האם יש לך אמונה. ענתה האישה, רבי, קודם כתיב ויושע ד' ואחר כך כתיב ויאמינו בד', תחלה צריכה לבוא הישועה, ואחר כך תבוא האמונה. הפטיר מרן, צודקים דבריה. ואמנם עד מהרה נתמלאה משאלת ליבה ונושעה.

 

[שבת'ניק]

"דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות" (יד, ב) - משה נצטווה לדבר אל בני ישראל לעשות תשובה, "וישובו". ועיקרה של התשובה לעשות חניה על יד הפה, שלא לתת לפה יותר מדי חירות. (ר' משה מקוברין)

 

[סלבודקאי]

"וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" בני ישראל – אמר פעם ר' ירוחם ליבוביץ, המשגיח ממיר – הגיעו לדרגה הגבוהה ביותר של אמונה בה' – אמונה פשוטה בלי שום פקפוק.
מסופר בעניין זה: אדם אחד שמע פעם את דרשתו הנלהבת של ר' ישראל סלנטר, שאמר כי אדם הבוטח בה' בכל ליבו יספק לו ה' כל צרכיו. נכנסו הדברים לליבו של האיש ועזב את מלאכתו. ישב בביתו והאמין שה' יתן לו 10,000 רובל כסף. לאחר זמן משלא הגיע הכסף, פנה האיש לר' ישראל ושאל – עשיתי כאשר אמרת והכסף בושש מלבוא... אעשה אתך עסק אמר ר' ישראל אקנה ממך את 10,000 הרובל שאתה עתיד לקבל משמים ותמורתם אתן לך עתה 5,000 רובל. הסכים האיש בשמחה לעסקה המוזרה. רואה אתה השיב ר' ישראל – אם הסכמת לעסקה סימן שאינך מאמין באמת שתקבל את הכסף כי מי מסכים לקבל 5,000 רובל ולתת בעבורם 10,000 רובל? אמונתך אינה אמונה שלמה!.

 

[שבת'ניק]

על אותם אנשים המנסים להאשים במיעוט לימודם את זוגתם, המליץ רבינו בעל ה'ויואל משה' זצ"ל מסאטמער את הפסוק "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה" באמרו: ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. הם לא יכלו לשתות מים (אין מים אלא תורה) ממרה בגלל האישה הממררת את חייהם, אבל האמת היא כי מרים הם הבעלים עצמם אינם רוצים ללמוד, אך תולים את כל העוול באשה, וזה על כן קרא שמה מרה.

 

[שבת'ניק]

איתא בגמרא פסחים (קח.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. פירש ה"חידושי הרי"ם זי"ע, שכמו שבקריעת ים סוף חשבו היהודים על כל מיני אפשריות שהקב"ה יעשה להם, אך על האפשרות של קריעת ים סוף לא חשבו, ובסוף נס זה עשה להם הקב"ה, כמו כן במזונותיו של אדם, אדם חושב שהפרנסה תבוא לו מן המקום הזה או אחר וכדומה, אך לבסוף הפרנסה יכולה לבא ממקום בלתי צפוי כלל. וכן יש לפרש במה שאמרו קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.