בעל דבר

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
פותח האשכול
הודעות
112
תודות
360
נקודות
109
בראש השנה עלה בראשי חידה מענינת, וחשבתי לשתף את חו"ר הפורום היקרים. אך מכיון שאין לי (כרגע) מקורות, ואין לי ספק שהרבה מכם יתכווחו איתי על זה, אני יתן כמה זמן לנסות לענות על התשובה (ולשמוע כיוונים חדשים) ואח"כ אני יגיד את שעלה על ליבי.
אז החידה היא כזו: איזה דבר הוא לא עבירה, אבל אם אני אומר את שם העבירה, זה יהיה עבירה?
 
קשה להעלות על דל שפתיים...
ברכת ה' כפשוטו, (ואם אומרו חלילה..., כמשמעו, ואף מאמירת שם העבירה נזהרים ואומרים בנוסח הפוך) ואף בבית דין גם השמיעה עצמה מפי העדים אע"פ שיש בזה מצווה וחובה להעיד ולומר במדוייק את מה שנאמר, ואסור לשנות וחייבים לומר, אעפ"כ היו קורעים קריעה, ונכלל בזה ככל שיש אפשרות של אמריה כזו כבר קורעים (ואפשר מכאן המקור לקרוא לזה בלשון סגי נהור, שאף באמירת שם האיסור, יש בו משום סרך איסור, כמו שמצאנו במי שמצוטט לשם מצווה, אע"פ שזה חובה, יש בזה משום חילול ה'), וכ"מ ברש"י סנהדרין נו. על זה שמוציאין כל אדם בחוץ בזמן העדות, וז"ל דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים
 
נערך לאחרונה:
קשה להעלות על דל שפתיים...
ברכת ה' כפשוטו, (ואם אומרו חלילה..., כמשמעו, ואף מאמירת שם העבירה נזהרים ואומרים בנוסח הפוך) ואף בבית דין גם השמיעה עצמה מפי העדים אע"פ שיש בזה מצווה וחובה להעיד ולומר במדוייק את מה שנאמר, ואסור לשנות וחייבים לומר, אעפ"כ היו קורעים קריעה, ונכלל בזה ככל שיש אפשרות של אמריה כזו כבר קורעים (ואפשר מכאן המקור לקרוא לזה בלשון סגי נהור, שאף באמירת שם האיסור, יש בו משום סרך איסור, כמו שמצאנו במי שמצוטט לשם מצווה, אע"פ שזה חובה, יש בזה משום חילול ה'), וכ"מ ברש"י סנהדרין נו. על זה שמוציאין כל אדם בחוץ בזמן העדות, וז"ל דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים
אבל מדוע הדבר עצמו הוא לא עבירה?
אלא אם כן הכוונה בדבריך היתה שלברך את ה' כפשוטו אין זה עבירה, אבל לומר את הדבר - כמשמעו הרי זו עבירה?
אין זה אותו דבר, כי הרי זה בלשון סגי נאור וזה כפשוטו
 
אני יאמר את מה שאני חשבתי, ואשמח לתגובות בענין.

אדם שלקראת סוף השבת - הסמוכה ליו"ט - לבש חולצה חדשה ואמר, אוי! זה מכין!, באותו הרגע שהוא אמר את המילה 'מכין' הוא גילה דעתו שמה שהוא לבש את החולצה היה לצורך היו"ט ולא לצורך השבת. (ברגע הראשון שהוא לבש את החולצה הוא לא חשב למתי הוא לבש את החולצה, אלא לבשה סתם).
וזה הפתרון לחידה
 
אבל מדוע הדבר עצמו הוא לא עבירה?
אלא אם כן הכוונה בדבריך היתה שלברך את ה' כפשוטו אין זה עבירה, אבל לומר את הדבר - כמשמעו הרי זו עבירה?
אין זה אותו דבר, כי הרי זה בלשון סגי נאור וזה כפשוטו
וכן כשאומר את העדות בבית דין, וגוף אמירת השם של האיסור אנו נמנעים מלומר, וזה גופא מחמת לתא דאיסורא.
 
אני יאמר את מה שאני חשבתי, ואשמח לתגובות בענין.

אדם שלקראת סוף השבת - הסמוכה ליו"ט - לבש חולצה חדשה ואמר, אוי! זה מכין!, באותו הרגע שהוא אמר את המילה 'מכין' הוא גילה דעתו שמה שהוא לבש את החולצה היה לצורך היו"ט ולא לצורך השבת. (ברגע הראשון שהוא לבש את החולצה הוא לא חשב למתי הוא לבש את החולצה, אלא לבשה סתם).
וזה הפתרון לחידה
ואפשר כוונתו של בעל דבר הוא כעין הא דביצה דף ד. דמבואר דאין זה רק כוונה אלא אפשר ששתי האפשרויות כלולות והמעשה קובע.
והיינו- בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסורה א''ר זירא תאכל אגב אמה היכי דמי אמר אביי כגון שלקחה סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון