- הודעות
- 4,589
- תודות
- 16,571
- נקודות
- 895
דין "העמד דבר על חזקתו"
"וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא יד, לח)
מבואר בגמ' (חולין י:) שפסוק זה הוא המקור לדין "העמד דבר על חזקתו":
"אמרו מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אמר קרא "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית, והסגיר את הבית", דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא [מדוע לא חוששים שבמשך הזמן שבין ראיית הנגע ובין יציאת הכהן מן הבית, נפחת הנגע, וכבר אינו בשיעור המטמא], אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה" [ומוכח שאין חוששים לכך, משום דין "העמד דבר על חזקתו", והואיל וידוע שהנגע היה בשיעור המטמא, מעמידים אותו על חזקתו, שלא נפחת משיעור זה עד שעת הסגר].
ויש להסתפק האם גם במצוות שייך לומר שהאדם "בחזקת מחויב", וכגון אדם המסופק אם קיים מצווה מסוימת [וכגון שאינו זוכר אם בירך ברכת המזון או לא], האם אפשר לומר שהוא "בחזקת חיוב", ויש חזקה שהוא לא קיים את המצווה.
ונחלקו בכך האחרונים, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 178 – חזקת חיוב במצוות.
והנה מבואר בשו"ע (סי' תפט) שהמסופק אם דילג יום בספירת העומר, יספור בשאר הימים בברכה.
טעם הדבר הוא מפני שיש כאן ספק ספיקא: ספק שמא לא דילג, וגם אם דילג, ספק שמא הלכה כפוסקים שכל יום מצוה בפנ"ע, וגם אם שכח יכול להמשיך לברך בימים הבאים.
והנה נחלקו הראשונים האם אומרים ספק ספיקא נגד חזקת איסור.
ובנדון דידן, אם שייך לומר "חזקת חיוב במצוות", יוצא שהספק ספיקא הנ"ל הוא נגד חזקת חיוב המורה שאותו אדם לא ספר, כיון שספק אם ספר או לא, נפשט ע"י ה"חזקת חיוב" המורה שהוא לא ספר, וצ"ע.
הגר"ע פריד
"וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא יד, לח)
מבואר בגמ' (חולין י:) שפסוק זה הוא המקור לדין "העמד דבר על חזקתו":
"אמרו מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אמר קרא "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית, והסגיר את הבית", דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא [מדוע לא חוששים שבמשך הזמן שבין ראיית הנגע ובין יציאת הכהן מן הבית, נפחת הנגע, וכבר אינו בשיעור המטמא], אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה" [ומוכח שאין חוששים לכך, משום דין "העמד דבר על חזקתו", והואיל וידוע שהנגע היה בשיעור המטמא, מעמידים אותו על חזקתו, שלא נפחת משיעור זה עד שעת הסגר].
ויש להסתפק האם גם במצוות שייך לומר שהאדם "בחזקת מחויב", וכגון אדם המסופק אם קיים מצווה מסוימת [וכגון שאינו זוכר אם בירך ברכת המזון או לא], האם אפשר לומר שהוא "בחזקת חיוב", ויש חזקה שהוא לא קיים את המצווה.
ונחלקו בכך האחרונים, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 178 – חזקת חיוב במצוות.
והנה מבואר בשו"ע (סי' תפט) שהמסופק אם דילג יום בספירת העומר, יספור בשאר הימים בברכה.
טעם הדבר הוא מפני שיש כאן ספק ספיקא: ספק שמא לא דילג, וגם אם דילג, ספק שמא הלכה כפוסקים שכל יום מצוה בפנ"ע, וגם אם שכח יכול להמשיך לברך בימים הבאים.
והנה נחלקו הראשונים האם אומרים ספק ספיקא נגד חזקת איסור.
ובנדון דידן, אם שייך לומר "חזקת חיוב במצוות", יוצא שהספק ספיקא הנ"ל הוא נגד חזקת חיוב המורה שאותו אדם לא ספר, כיון שספק אם ספר או לא, נפשט ע"י ה"חזקת חיוב" המורה שהוא לא ספר, וצ"ע.
הגר"ע פריד