- הודעות
- 9
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
ב׳אגרת התשובה׳ לבעל התניא יש הסבר ארוך בגדר התעניות כחלק מהתשובה שבאות הן לזכך את הנפש מהעבירה והינם תחליף לקרבנות. והנה, הוא מציין שם שגם את התענית ניתן לפדות בצדקה. והוא כותב שם ספ״ג וז״ל:
תירוץ כגון: אדם יכול לעשות כרצונו עם כספו כבר שמעתי. על זה אין חולק. השאלה האם יכול ליתן אותו לצדקה ולא לחשוש לדין ׳המבזבז׳. דא״כ מה עניין ׳המבזבז אל יבזבז יותר מחומש׳ כלל? הלא רשאי אדם לעשות כרצונו עם ממונו.
[במאמר המוסגר איתא בר״מ הלכ׳ תשובה פ״ב ה״ד: מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחוֹ וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וכו׳ ובספר עבודת המלך על אתר: וכתב רבנו ועושה צדקה כפי כחו רמז רבנו לדבריו בפ"ז מהל' מתנות עניים ה"ה בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר ואחת מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה וכו' ור"ל דאפילו בעל תשובה לא יצא חוץ מגדרו אלא שהוא מחויב לתת כפי כחו דהיינו חמישית כשעור חכמים בעין יפה וזה מקרי כפי כחו שהרי כך שיערו חכמים לעין יפה. עכ״ל. וכתב להדיא לא כבעל התניא. וכן יש לגחך על בעל ״פירוש״ שטיינזלץ שכתב כפי יכולתו (ראה הלכות מתנות עניים ז,ה), ככפרה על מעשיו. היינו ככפרה על מעשיו חמישית בלבד! והרי זהו חסיד שוטה]
האם יש ממש בסברתו? האם ישנה חובה לתת צדקה לאדם שמבקשה עבור רפואת נפשו כדרך החובה שיש לתת לאדם הזקוק לה בשביל טיפול רפואי?אָכֵן מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת הָעוֹדְפִים עַל רנ"ב וּכְהַאי גַּוָּונָא, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לָחֹשׁ לְדַעַת הַמַּחֲמִירִים לְהִתְעַנּוֹת מִסְפַּר הַצּוֹמוֹת שֶׁעַל כָּל חֵטְא וְחֵטְא כְּפִי מִסְפַּר הַפְּעָמִים שֶׁחָטָא כַּנַּ"ל, יִפְדֶּה כֻּלָּן בִּצְדָקָה עֵרֶךְ ח"י גְּדוֹלִים פּוֹלִישׁ בְּעַד כָּל יוֹם. וְכֵן שְׁאָר כָּל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עַל עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מִיתָה, וַאֲפִלּוּ עַל בִּטּוּל מִצְווֹת עֲשֵׂה דְּאוֹרָיְיתָא וּדְרַבָּנָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כְּפִי הַמִּסְפָּר הַמְּפֹרָשׁ בְּתִקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ"י זַ"ל (וְרֻבָּם נִזְכָּרִים בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים בְּמַסֶּכֶת הַתְּשׁוּבָה), הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל – יִפְדֶּה בִּצְדָקָה כַּנַּ"ל, אִי לָא מָצֵי לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ כַּנַּ"ל. וְאַף שֶׁיַּעֲלֶה לְסַךְ מְסֻיָּם, אֵין לָחֹשׁ מִשּׁוּם "אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ"; דְּלָא מִקְרֵי בִּזְבּוּז בִּכְהַאי גַּוָּונָא, מֵאַחַר שֶׁעוֹשֶׂה לִפְדּוֹת נַפְשׁוֹ מִתַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים. וְלָא גָּרְעָא מֵרְפוּאַת הַגּוּף וּשְׁאָר צְרָכָיו.
תירוץ כגון: אדם יכול לעשות כרצונו עם כספו כבר שמעתי. על זה אין חולק. השאלה האם יכול ליתן אותו לצדקה ולא לחשוש לדין ׳המבזבז׳. דא״כ מה עניין ׳המבזבז אל יבזבז יותר מחומש׳ כלל? הלא רשאי אדם לעשות כרצונו עם ממונו.
[במאמר המוסגר איתא בר״מ הלכ׳ תשובה פ״ב ה״ד: מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחוֹ וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וכו׳ ובספר עבודת המלך על אתר: וכתב רבנו ועושה צדקה כפי כחו רמז רבנו לדבריו בפ"ז מהל' מתנות עניים ה"ה בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר ואחת מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה וכו' ור"ל דאפילו בעל תשובה לא יצא חוץ מגדרו אלא שהוא מחויב לתת כפי כחו דהיינו חמישית כשעור חכמים בעין יפה וזה מקרי כפי כחו שהרי כך שיערו חכמים לעין יפה. עכ״ל. וכתב להדיא לא כבעל התניא. וכן יש לגחך על בעל ״פירוש״ שטיינזלץ שכתב כפי יכולתו (ראה הלכות מתנות עניים ז,ה), ככפרה על מעשיו. היינו ככפרה על מעשיו חמישית בלבד! והרי זהו חסיד שוטה]
