מא. י"א שיש להימנע ככל האפשר מלראות הפריחה בזמן שאינו רוצה לברך [כגון בחודש אדר או בשבת], כדי לחוש להשיטות הנ"ל שאינו מברך אלא על ראיה הראשונה (מעשה חמד) וי"א דאין חייבים להחמיר ולהימנע (הערת הגר"ח קניבסקי שם)
מב. "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד כח) מכאן כתבו הפוסקים, שעדיף לעשות את המצוות בציבור וברוב עם (באר היטב תפט כ מהשל"ה גבי ספירת העומר, חיי אדם כלל סח סעי' יא, וכן הוא בסדר היום ויסוש"ה ומנח"י ח"ו סי' מה, וכן מובא מהחזו"א שהורה לספור בציבור לפני ק"ש ותפילה) אבל לא יפסיד תפילה בציבור בשביל מעלת ברוב עם (אחרונים)
מג. בשנה שיש גם ברכת החמה וברכת האילנות, יש להקדים ברכת החמה, כיון דברכת "עושה מעשה בראשית" תדיר יותר (הגר"ח קניבסקי ע"פ סוכה דף נו ששהחיינו תדיר מסוכה) ויש לדון במקום שצריך לעבור מקום הברכה על האילן כדי לברך על החמה, האם יש בזה איסור "אין מעבירין". [והרי כ' האחרונים דאין מעבירין חמור יותר מתדיר]. והגר"ח קניבסקי כ' גבי נידון הנ"ל "אין כאן מצוה אלא ברכה", משמע שאין איסור אין מעבירין, כיון דאינו מצוה אלא ברכה. וצ"ע. (וע"ע באריכות בספר מעשה חמד סי' כב)
השנה התעוררה אצלי תמיהה על מנהג זה להזדרז לברך ברכת האילנות, כי הרי אין זו מצוה המוטלת על האדם, אלא אם ראה מתחייב לברך,
ובכלל מהיכי תיתי שיש ענין לחפש אילנות כדי לברך?
השנה התעוררה אצלי תמיהה על מנהג זה להזדרז לברך ברכת האילנות, כי הרי אין זו מצוה המוטלת על האדם, אלא אם ראה מתחייב לברך,
ובכלל מהיכי תיתי שיש ענין לחפש אילנות כדי לברך?
גם אני מברך ברכת האילנות,
התכוונתי להקשות על מה שהבאתי בציטוט ש'זריזין מקדימין למצוות לברך מיד בר"ח ניסן', שלדעתי אין כלל הבדל מתי מברכים, כי הרי כל עוד לא ראה את האילן לא התחייב כלל בברכה
יג. מעיקר הדין מברכים אפי' בשבת. ויש אומרים לא לברך בשבת, שמא יטלטל או יתלוש בשבת (כף החיים סק"ד. ומובאמנהג אלכסנדריא, שאחר הברכה היו לוקחים פרח מן האילן ומברכים בורא עצי בשמים) וי"א שיכול לברך בשבת (הגר"ח קניבסקי, דיני ברכת האילנות להגר"ש דבליצקי. ועי"ש שאדרבה בשבת צריך להשלים מאה ברכות, וכן נהג בעל האדר"ת לברך בשבת כדי להשלים מאה ברכות) וי"א שודאי יברך בשבת, אבל עכ"פ לא יצא לפרדס וכדומה כדי לברך, כשם שנהגו לא לצאת לתשליך בשבת, שמא יטלטל את הסידור (תשובת הגר"מ שטרנבוך במעשה חמד)
הידעת? מנהג מכירת שכר המצוות מובא לראשונה בשם רב האי גאון, שדן בתשובת מהר"ם אלשקר (סי' קא) במעשה באחד שנהג להתענות בה"ב, ונתן את שכר התענית לחברו. הביא בשם רב האי גאון שנשאל על כך, והשיב שהמתענה הפסיד שכרו כי בז למצוות, והקונה לא קנה כי מצוות שכרם על העבודה עליהם וזה לא ניתן למשא ומתן. וראה...
הידעת? מנהג מכירת שכר המצוות מובא לראשונה בשם רב האי גאון, שדן בתשובת מהר"ם אלשקר (סי' קא) במעשה באחד שנהג להתענות בה"ב, ונתן את שכר התענית לחברו. הביא בשם רב האי גאון שנשאל על כך, והשיב שהמתענה הפסיד שכרו כי בז למצוות, והקונה לא קנה כי מצוות שכרם על העבודה עליהם וזה לא ניתן למשא ומתן. וראה...