בהעלותך האישה הכשית בפרשת בהעלותך

[הפקדתי ש.]

במדבר פרק יב ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח:

רש"י שם
האשה הכשית - (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי:
כושית - בגימ' יפת מראה:

המשכילים והמלעיזים על תורת הגימטריאות, כתבו להתלוצץ על דברי רש"י. שהמילה כושית=736 עולה בגימטריה "מכוערת"=736
אלה שאם נעיין על מה התבססו ד' רש"י, ניווכח לראות שכל דבריו באו רק אחרי שהביא שם את ד' המדרש "שהכל מודים ביפיה". ושוב מוסיף רש"י שכך עולה גם בגימטריה, כך שכל טענת הלצים, היה לה מקום אילו רש"י ביסס את דבריו אך ורק על הגימטריה.

ואילו בעל הטורים כתב שם בזה"ל "הכשית" - בגימטריא יפת מראה:
אם נשים לב יש כאן שינוי בחשבון הגימטריא, רש"י נקט כושית ואילו בעה"ט נקט הכשית בצמוד לדברי הפסוק שבתחילת המילה מוספת האות ה, ומושמטת האות ו.
אלא שאם נחשבן את הגימט' הכשית=735 ואילו "יפת מראה" =736 אכן אפשר לפרש שהסתמך על הכולל. ועדיין נטה מפירוש רש"י כיון שהאות ו לא הוזכרה בפסוק כנז'. והמתלוצצים יטענו שנטה בעה"ט מטעם המשכילים הנ"ל, אבל חלילה לתלות את הדברים באווילותם, בפרט שבעה"ט מדמה בחשבון למילה "הכשית" את "יפת מראה" העולה 736.

וראה מש"כ השפ"ח לפרש מדוע הוזקק רש"י לפרש גם בד' גימטריא.
(ח) דאל"כ מה כושית דקאמר וכי כושית היתה והלא מדינית היתה אלא מה כושי משונה בעורו אף זו משונה בעורה וביפיה, (רא"ם). ומפני שהוא קצת רחוק שידבר הכתוב על דרך חידה לכך אמר כושית בגימטריא יפת מראה. (גור אריה):

וראה מה העירו בעלי התוספות שם ע"ד רש"י-
כי אשה כושית לקח. לפי הפשט היו מלעיגים עליו במה שלקח מבנות כושים שהם ערלים כדמוכח בדברי הימים של משה. שמלך על כוש ימים רבים. וי"מ כשי"ת בגימ' יפת מראה וכן תרגם אונקלוס. ולא נהירא כי כשית חסר וא"ו אם כן אין הגימטרי"א מכוון:

והשפתי כהן שם כתב לתמוך בדעה שהאשה הכשית הינה ציפורה, ולא כמו שנקטו כמה מפרשים ושוב מראה ע"ד הגימט' וז"ל צפרה בגימטריא למשה.

 

[הפקדתי ש.]

וראה מש"כ שם בפרוש הט"ז על התורה-
האשה הכשית, מגיד שהכל מודים ביופיה כו'. יש כאן בדברי רש"י אלו ומה שנזכר אח"כ בדבריו מקום שצריך ביאור, תחילה פירש שהכל מודים ביפיה ואח"כ פירש מפני עין הרע. ויש דוחקים לומר שמ"ש תחילה הוא ע"פ המדרש והשני לפי פשוטו, ואין זה נכון כלל. ותו במ"ש כושית גימטריא כו', מה לו לרש"י להביא גמטריאות שלא לצורך הפשט. ותו דאח"כ מרשים רש"י על אודות האשה והוא בפסוק קודם הכושית. ותו דמרשים כי אשה כושית לקח ואח"כ חוזר ומרשים האשה הכושית ואח"כ מרשים שנית כי אשה כושית לקח. ונראה לפרש תחילה ביאור דברי רש"י מה קשה לו בפסוק זה ואח"כ כוונת הכתוב. חחילה מרשים רש"י האשה הכושית דקשה ל"ל, ובפרט הה"א של האשה וה"א של הכושית, ומתרץ תחילה דה"א דהכושית דמשמע הידועה ובמה היא ידוע' ע"כ שהיו כל העולם מודים ביפיה כדרך שמודים בשחרות הכושי, ע"כ נכתב ה"א הידיעה בכושית, וכדי של"ת דילמא על הכושית לבד אמר ה"א הידיעה לומר שהכל היו מודים בשחרורית שלה, ע"כ אמר דכושית בגימטריא יפת מראה. אח"כ מקשה על הכתוב עצמו מה לי תועלת שהיתה יפת מראה מאי נ"מ מזה, לזה אמר על אודות האשה דמורה על ענין אישות דהופרשה ממנו אע"פ שהיתה יפה מאד, אח"כ מתרץ מ"ש כי אשה כושית דבא לשבחה גם במעשיה היה לה מעלה. אחר זה מתרץ ה"א דהאשה כי היכא דאשה כושית כתיב בלא ה"א ה"נ ל"ל ה"א דהאשה. ומתרץ דל"ת דהיה שונא אותה אע"פ שהיתה יפה מאד מכל מקום יש אדם שונא את אשתו אע"פ שהיא יפה כי היכי דאין טעם באהבה ה"נ בשנאה, לזה אמר האשה בה"א שהיתה ידועה שהיתה אהובה וקרו לה כושית מפני עין הרע כדרך שאדם קורא לבנו כושי מפני אהבה: