בעבר טענתי, כי בהלכה אין מתחשבים בכלל "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", אלא מתחשבים במיתה כדבר חמור יותר,
ונפ"מ, שאם יש לאדם אפשרות להציל אדם ממוות או להציל אדם משמד עליו לבחור באפשרות הראשונה (וזה שלא כדטענו חלק מחברי הפורום),
כעת ראיתי שהיא גמרא מפורשת בגיטין בסוגיית המוכר עצמו לעכו"ם (גיטין מו):
"ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה פירקן אמר ליה תנן המוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קלקולא וכ"ש הכא דאיכא קטלא"
(ופירש שם רש"י: משום קלקולא - שלא יוטמעו בעובדי כוכבים וילמדו ממעשיהם ובחיי אביהן ליכא למיחש להכי דמנטר להון אבוהון)
וחזינן שבקטלא הוא קל וחומר שיש להציל מקלקולא.
ונפ"מ, שאם יש לאדם אפשרות להציל אדם ממוות או להציל אדם משמד עליו לבחור באפשרות הראשונה (וזה שלא כדטענו חלק מחברי הפורום),
כעת ראיתי שהיא גמרא מפורשת בגיטין בסוגיית המוכר עצמו לעכו"ם (גיטין מו):
"ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה פירקן אמר ליה תנן המוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קלקולא וכ"ש הכא דאיכא קטלא"
(ופירש שם רש"י: משום קלקולא - שלא יוטמעו בעובדי כוכבים וילמדו ממעשיהם ובחיי אביהן ליכא למיחש להכי דמנטר להון אבוהון)
וחזינן שבקטלא הוא קל וחומר שיש להציל מקלקולא.