יש בעניין הזה נקודה שאני מרגיש שלא הדגשתי אותה מספיק.
אנחנו מסתכלים על הכול כמובן מאליו, ולא מחשיבים כלל את כל מה שהוא עושה.
הוא שומר שבת. הוא מתפלל. הוא לומד. הוא אוכל בברכה. הוא מניח תפילין. ועוד ועוד.
אז כל זה מובן מאליו, אבל למה הוא לא לומד כל היום? על מה אני צריך להעריך אותו?
אז זהו שלא זה לא מובן מאליו.
וכן מותר להעריך אותו על זה, ולכל אלו שטוענים שזה יגרום לו להיות ח"ו בינוני.
אז התשובה היא שעכשיו הוא גם לא בינוני {כמובן ע"פ ההשקפה שלהם} ואולי בזכות זה הוא יהיה בינוני.

ויש סיפור ידוע, שבחור אמר לאביו בתחילת ימי בין הזמנים, נמאס לי מהיהדות החלטתי לצאת בשאלה!!!
האבא כולו שבור, עוקב אחרי הבחור, ורואה לתדהמתו שהוא נוטל ידים, מתפלל, לומד שעתיים ביום. וכו'.
אבל הוא פחד לשאול אותו על זה. עד שיום אחד הוא ניגש לבנו ושואל אותו, תגיד לי מה הסיפור?
והבן משיב לו, בבין הזמנים הקודם היו לך רק תלונות, למה אתה לומד רק שעתיים? למה אתה קם מאוחר?
ולכן החלטתי לעשות לך תרגיל, וזה הצליח עכשיו הסתכלת רק על הדברים הטובים שני עושה.
 
יש בעניין הזה נקודה שאני מרגיש שלא הדגשתי אותה מספיק.
אנחנו מסתכלים על הכול כמובן מאליו, ולא מחשיבים כלל את כל מה שהוא עושה.
הוא שומר שבת. הוא מתפלל. הוא לומד. הוא אוכל בברכה. הוא מניח תפילין. ועוד ועוד.
אז כל זה מובן מאליו, אבל למה הוא לא לומד כל היום? על מה אני צריך להעריך אותו?
אז זהו שלא זה לא מובן מאליו.
וכן מותר להעריך אותו על זה, ולכל אלו שטוענים שזה יגרום לו להיות ח"ו בינוני.
אז התשובה היא שעכשיו הוא גם לא בינוני {כמובן ע"פ ההשקפה שלהם} ואולי בזכות זה הוא יהיה בינוני.

ויש סיפור ידוע, שבחור אמר לאביו בתחילת ימי בין הזמנים, נמאס לי מהיהדות החלטתי לצאת בשאלה!!!
האבא כולו שבור, עוקב אחרי הבחור, ורואה לתדהמתו שהוא נוטל ידים, מתפלל, לומד שעתיים ביום. וכו'.
אבל הוא פחד לשאול אותו על זה. עד שיום אחד הוא ניגש לבנו ושואל אותו, תגיד לי מה הסיפור?
והבן משיב לו, בבין הזמנים הקודם היו לך רק תלונות, למה אתה לומד רק שעתיים? למה אתה קם מאוחר?
ולכן החלטתי לעשות לך תרגיל, וזה הצליח עכשיו הסתכלת רק על הדברים הטובים שני עושה.
ומעשה פחות ידוע, בבחור ישיבה מצויין, שצעד יחד עם חברו במסדרון הישיבה, ובדיוק כשעברו ליד משגיח 'נפלטו לו' מספר מילים, שמהם היה יכול להשתמע על מעשה לא ראוי שכביכול הוא עשה.
כבר באותו אחה"צ הוא נקרא לחדרו של המשגיח, ושם הוא עבר חקירה צולבת, עד לבסוף הוא 'נשבר' והודה במעשה, אבל הוא הבטיח למשגיח שהוא מתחיל 'חיזוק', ואכן מיום המחרת הוא התחיל לעלות ולהתעלות במסילה העולה בית קל.
וכמובן שהמשגיח עוקב אחריו ומעודד אותו לאורך כל הדרך.
ואז יום אחד המשגיח נזכר שהוא דיבר עם עוד בחור, וגם אותו צריך להעניש, והוא אכן קרא אף לו לחדרו אבל הבחור מכחיש, 'להד"ם'.
לאחר הבירור נוסף, הגיע המשגיח למסכנה שאכן 'לא היה ולא נברא אלא משל היה', וזימן את הבחור ההוא לחדרו לבירור.
"למה זה רימיתני?" שאל המשגיח.
"חמדה נפשי בצומי" השיב הבחור, נחמץ ליבי בקרבי למראה הדברי נוחם וטללי הנועם המורעפים על יושבי הקרנות, חובשי הספסלים האחוריים המבלים ימיהם בבטלה, בעוד אני הבחור ה'צדיק' שעושה שטייגען, מקבל בקושי קמצוץ"
"החלטתי להתחכם, להערים על הצוות ולהיכנס לתור 'מקבלי הצומי', וזה עבד לי!"
ואז הוסיף הבחור,
"הרב זוכר את נחום, הבחור שעף מהישיבה שבוע שעבר?"
"אכן, מה הוא קשור לעניין?" הקשה המשגיח.
"גי גם הוא היה איתי באותה סירה. דברנו על זה לפני חודש, ב'שחנ"ש' בחדרי. אבל הוא לא היה מספיק מתוחכם כמוני, והוא התחיל להדרדר 'באמת', בתקווה לקצת צומי. עד שקרה מה שקרה.."
הבחור קם ויצא מהחדר בזעף, והשאיר את המשגיח מהרהר,
"אהממ.. אולי טעינו באיזשהו מקום?"

הרב @הנעור בלילה אולי אתה יכול לענות לו? אולי להשיב לאבא של נחום משהו?
 
הרב @הנעור בלילה אולי אתה יכול לענות לו? אולי להשיב לאבא של נחום משהו?
שילך לפסיכולוג.
בגיל הילדות מצוי מאוד שילדים מקנאים בנכים וכו' על זה שהם מקבלים יותר צ'ומי. אבל בדר"כ זה עובר עם הגיל.
ואם טענתך היא שצריך לתת יחס לכל בחור, זה כבר לא קשור לנידון.
וב"ה היום ישנם ישיבות רבות שנותנות יחס לכל בחור. ומי שצריך את זה שלא ילך לפונביז' ויתלונן למה אין יחס.
 
שילך לפסיכולוג.
בגיל הילדות מצוי מאוד שילדים מקנאים בנכים וכו' על זה שהם מקבלים יותר צ'ומי. אבל בדר"כ זה עובר עם הגיל.
ואם טענתך היא שצריך לתת יחס לכל בחור, זה כבר לא קשור לנידון.
וב"ה היום ישנם ישיבות רבות שנותנות יחס לכל בחור. ומי שצריך את זה שלא ילך לפונביז' ויתלונן למה אין יחס.
אני בהחלט יתלונן למי שירעיף כל היום רק על צד אחד - הצד הפחות טוב.
לא משנה אשמתו של מי, זה נראה לך הגיוני?
 
אני בהחלט יתלונן למי שירעיף כל היום רק על צד אחד - הצד הפחות טוב.
לא משנה אשמתו של מי, זה נראה לך הגיוני?
לא. אבל זה המצב.
בישיבה שיש בה 400 בחורים א"א לדאוג לכאו"א.
אז דואגים רק לאלו שלא מסתדרים בלא העזרה.
ומי שרוצה יחס אישי שילך לישיבה קטנה.
 
לא. אבל זה המצב.
בישיבה שיש בה 400 בחורים א"א לדאוג לכאו"א.
אז דואגים רק לאלו שלא מסתדרים בלא העזרה.
ומי שרוצה יחס אישי שילך לישיבה קטנה.
אז אולי פשוט מי ש'צריך יחס אישי' - (קרי: 'נוער בטלן/מתמודד')
שיחזור לישיב"ק (לא לכולן) או לרש"י, וזה מקומו הראוי לו.
אם יש מישהו ש'לא מתאים לפוניבז'' זה כמדומני הוא.
וגם לא בנקודה האישית אלא בפן הכללי, עצם העידוד והעלאת הערך דווקא של קבוצות השוליים, היא בעייתית להפליא.
 
מה זה קשור?
אתה בהחלט מוזמן להביא לו טופי.
במשימה להיות בחור ישיבה - הוא נכשל.
להוסיף שני סימני קריאה אחרי המילה 'נתונים' לא מוכיח אותם, אם תוכיח את זה אולי נשתדל לעשות להם הצגה.
ואגב,
מנין לך שהרבה בחורים שנשרו, עשו את זה כי הם רצו קצת צומי חיבוקים ונשיקות כמו שחבריהם חייבי הכריתות קיבלו?
וגם כשזה עדיין בתוך הישיבה, כמה בחורים התחילו ללמוד כשי שלא יאמרו שהם בטלנים?
אתה רוצה לתת לזה לגטימציה?
או שאתה פשוט מעוניין לעבור ברחוב יהודי-יהודי ולהגיד לו 'אתה צדיק!' (הנחת תפילין..) אבל לא תחת הלוגו של 'מיזם לעידוד בחורי ישיבה'.
משום מה מקובל בעולם להסתכל על בחור ישיבה שאינו לומד, כבחור שלא שווה כלום.
אבל אנחנו צריכים להיזכר מידי פעם עד כמה הבחורים שלנו הם גיבורים וצדיקים. כן גם בחור בטלן הוא גיבור.
הרי היום לכל בחור יש אפשרות לחטוא בקלות ובמהירות, ובלי שאף אחד ידע על כך.
ובכל זאת ישנם אלפי בחורי ישיבות שעומדים איתן כיוסף הצדיק בשעתו ואמרים לכל התאוות לא!
ומה כואב פה שאף אחד לא מעריך אותם על זה כי זה הרי מובן מאליו....
בחור יכול להילחם במשך לילה שלם עם יצריו, ולמחרת לקבל צעקות מהמק"ק על זה שהוא איחר לסדר.
ולמרות זאת הבחור ימשיך לעמוד איתן מול הפיתוי.

הגיע הזמן לומר לכל בחור ישיבה, אתה צדיק! אתה גיבור! לא משנה כמה למדת, עצם זה שאתה לא חוטא זה כבר דבר עצום.
וכמש"כ בגמ' (פסחים דף קי"ג ע"א) א"ר יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא.

נ.ב. כמובן שלא התכוונתי להצדיק בכך בחור שלא לומד, אלא רק לתת זווית ראיה שונה קצת, על הגיבורים שלנו.
עוד יש להוסיף מה ששנינו במשנה באבות ה יד, ד' מדות בהולכי בית המדרש וא' מהם מי שהולך ואינו עושה, ואף הוא נאמר עליו שכר הליכה בידו
 
לתמיהתם הגדולה, הסביר: "אני לא בונה ישיבה בשבילי. אני בונה ישיבה כי הקב"ה רוצה שאני אבנה ישיבה! אם אתם תלכו – הרי לא תלכו לרחוב, תלכו לישיבות אחרות. אז בִּמְקוֹם שתהיה לר' אליעזר יהודה ישיבה טובה – תהיה למישהו אחר ישיבה טובה. אבל הבחור הזה – אמנם קבלנו אותו בטעות, אבל כעת אם הוא ילך מכאן – הוא ילך לרחוב. הקב"ה רוצה, אפוא, שהוא יישאר כאן. ואני, כאמור, בונה ישיבה בשביל הקב"ה!"
ולואי שכל ראשי הישיבות באשר הם יפנימו אמרה זו ובלי ח"ו כונה למישהו מסוים, אבל נראה לי שהגישה היום כבר לא כזו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון