- מתחיל חוט שי למורא
- תאריך התחלה
לא נראה לי שהוא כותב ספר לעיון הציבור
נראה לי שזה מיועד לכתחילה רק לתלמידיו
שו''ר שצריך לעי' שם דוקא בפ''ו
- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,476
- נקודות
- 1,280
גם אי נימא שהתכוון כפשוטו.
איזה איסור או בעיה יש בזה??
מותר לך לאחוז אחרת..
אבל מכאן ועד לאסור דעות ש'בשטחיות המושג' נראה שונה מדעותיך.. הדרך רחוקה מאוד!!!!!!
צדיקים ילכו בה ושטחיים יכשלו בם..
זה נשמע שאתה בקיא בענין, נשמח אם תוכל לפרט עם כל המקורות כדרכך בקודש.
- הודעות
- 44
- תודות
- 111
- נקודות
- 30
המלצה חמה: לפני שמגיבים יש לקרוא את ההודעה, ואז - קרי: לאחר קריאת ההודעה - להגיב, זה קצת מורכב ודורש עיון והתבוננות אבל משתלם.
לגופו של עניין: לא כתבתי שצריך לגנוז את הספרים כי נאמר שם שטומאה זה דין, אם הרהמ"ח עומד מאחורי דבריו ורוצה לפרסמם לציבור - זכותו, כתבתי שאם הוא מפרסם ספר שכל מי שקורא בו מגיע לטעויות ושגיאות - כאשר הוא עצמו מסכים שאלו טעויות ושגיאות - אז ספרים אלו אסורים בפרסום, משום שאסור לפרסם ספר שיגרום להמוני בית ישראל לשגיאות וטעויות, רק בגלל שהכותב מעוניין להתנסח בשפה מוזרה שלא שערום אבותינו.
לגופו של עניין: לא כתבתי שצריך לגנוז את הספרים כי נאמר שם שטומאה זה דין, אם הרהמ"ח עומד מאחורי דבריו ורוצה לפרסמם לציבור - זכותו, כתבתי שאם הוא מפרסם ספר שכל מי שקורא בו מגיע לטעויות ושגיאות - כאשר הוא עצמו מסכים שאלו טעויות ושגיאות - אז ספרים אלו אסורים בפרסום, משום שאסור לפרסם ספר שיגרום להמוני בית ישראל לשגיאות וטעויות, רק בגלל שהכותב מעוניין להתנסח בשפה מוזרה שלא שערום אבותינו.
האריכו בזה רבים
מחכים לספר הנפלא שצריך לצאת על נושא זה בשם מהות הדבר
איזה ספר?
שמעתי בשם האוסטרובצער שאמר שטומאה זו מציאות רוחנית, כמו שיש רוחות וכו', כך יש 'טומאה'.
מהות דבר
- הודעות
- 15
- תודות
- 78
- נקודות
- 13
לדעתי טומאה היא יצירה חדשה ומושג בפני עצמו ולא רק העדר טומאה.
מלשון אטימות, טמטום, כמין קליפה שנמצאת על האדם וחוצצת בינו לבין דברים רוחניים טהורים.
ערבך ערבא צריך
והא הר"מ ס"ל שכל זה הבל ורעות רוח...
חוץ מזה, רוחות (לו ישנן) וכדומה אין הן מציאות רוחנית, אלא מציאות שאינה מוחשת כל כך (וזה שונה)
ועיקר השאלה היא מהיכא תיתי ליה, דאה"נ הכל יכול להיות, אך מאן יימר שאכן כ"ה (כלומר, אה"נ זה צד, אך מהיכא תיתי שכ"ה אליבא דאמת)
מי המחבר, והאם כל הספר עוסק רק בענין זה או בעוד עניינים, ואם כן אשמח שכאשר הוא יצא לאור, שיעלו אותו כאן.
ולגופו של ענין.
כבר ויכוחים רבים נרשמו על ענין זה, ידועה דעתו של הגרח"י שרייבר (בבית היין) שזוהי הנהגה גרידא, והגר"ד ענבל (בספרו 'בינה להשכיל') האריך להביא מקורות ועניינים שלא כדבריו וסבר שזוהי מציאות אמיתית, וניסה לפשר בינהם הרב איתמר לוי (בקונטרס שהוציא הקרוי 'דברי הרב').
למעשה כבר הקדים לכל זה ועסק בענין באריכות השער"י (ש"ג פ"ח וש"א פ"ז וש"א פי"ג) והבהיר שטומאה זוהי מציאות אמיתית.
לכאורה ודאי לכ"ע טומאה זו מציאות אמיתית, ורק שכמו כן ברור (נמי לכ"ע) שאין מציאותה כמציאות עץ ואבן וכו', אלא מציאות שונה, וכוונת רי"ש היא שכל כמה שטומאה היא לא מציאות מוחשית ממש וכו', הרי למעשה ענינה הוא יחס, הוי אומר, שלו היתה קיימת באמת ככל מציאות, הרי עניניה היו נגזרים מעצם היותה, אך מאחר וקיומה הוא קיום תורני (על אף שלמעשה היא כן מציאות), הרי כל משמעותה היא ביחס אליה, אף שבודאי לבטח אה"נ יש לה קיום גם חוצה לזה
ולכאורה ויכוח זה הוא כויכוח על עדים (נאמנות או גה"כ) שטר ועוד, שיש נידון בין שני צדדים קיצוניים, ולמעשה לכאורה בכולהו הני נידוני, הרי זה לא רק כך ולא רק כך, אלא שילוב כ"ש, וכמו כן אף בטומאה
בקיצור, יתכן כי רי"ש לא נתכוון מעולם שטומאה אינה מציאות כלל וכלל, אלא רק שאיננה מציאות ביחס לשאר המציאויות (והיינו, כי העולם סבור כי טומאה היא ממש כעץ ואבן, ורק שמשום מה מורגשותה שונה, ואת זה בא לשלול, ולומר כי היא לא מציאות גמורה כשאר המציאויות ורק שאינה מורגשת, אלא היא מציאות שונה, וכל ענינה הוא ביחס אליה
וזה לא שהמציאות מנציאות ולכן אמרה התורה את מה שאמרה, אלא בדיוק ההפך, בגלל שרצה השם ב"ה שיהא כן הרי חידש טומאה, ואה"נ שכל כמה שחידש כן, הרי זו כן מציאות כ"ש, אך כל ענינה הוא היחס, כי לכן חודשה, וזהו מקום ענינה
ולכאורה ויכוח זה הוא כויכוח על עדים (נאמנות או גה"כ) שטר ועוד, שיש נידון בין שני צדדים קיצוניים, ולמעשה לכאורה בכולהו הני נידוני, הרי זה לא רק כך ולא רק כך, אלא שילוב כ"ש, וכמו כן אף בטומאה
בקיצור, יתכן כי רי"ש לא נתכוון מעולם שטומאה אינה מציאות כלל וכלל, אלא רק שאיננה מציאות ביחס לשאר המציאויות (והיינו, כי העולם סבור כי טומאה היא ממש כעץ ואבן, ורק שמשום מה מורגשותה שונה, ואת זה בא לשלול, ולומר כי היא לא מציאות גמורה כשאר המציאויות ורק שאינה מורגשת, אלא היא מציאות שונה, וכל ענינה הוא ביחס אליה
וזה לא שהמציאות מנציאות ולכן אמרה התורה את מה שאמרה, אלא בדיוק ההפך, בגלל שרצה השם ב"ה שיהא כן הרי חידש טומאה, ואה"נ שכל כמה שחידש כן, הרי זו כן מציאות כ"ש, אך כל ענינה הוא היחס, כי לכן חודשה, וזהו מקום ענינה
מקודם העתקתי את מה שכתבתי באשכול אחר, והוסיף מעט על הדברים.
ישנם שני גישות לנושא זה, האחת, המובאת בדברי האור החיים (פרשת חוקת), הרמב"ן (דברים יד, ג), הגרש"ש (כדלעיל) והחזקוני (ויקרא יא, לג), הם רואים בטומאה מציאות רוחנית ממשית "הדביקה בגוף הטמא והנטמא", כפי שמשתמע מלשון הגמ' והמשניות ("טומאה בוקעת", "עולה ויורדת" וכו' וכו').
לעומת זאת, הגישה השנייה, המיוצגת על ידי הרמב"ם (הלכות מקואות יא, יב) והרש"ר הירש (ויקרא יא, מו), גורסת כי הטומאה היא "גזירות הכתוב", כלומר דין או מושג הלכתי המגדיר מצב של ריחוק מקדושה, ולא מהות פיזית או רוחנית דבוקה, הרמב"ם אף מדגיש שאין הטומאה "טיט או צואה שתעבור במים"
והדברים ארוכים וכפי שהזכרתי לעיל האריכו בזה הגרח"י שרייבר (בבית היין) והגר"ד ענבל (ה'בינה להשכיל').
ישנם שני גישות לנושא זה, האחת, המובאת בדברי האור החיים (פרשת חוקת), הרמב"ן (דברים יד, ג), הגרש"ש (כדלעיל) והחזקוני (ויקרא יא, לג), הם רואים בטומאה מציאות רוחנית ממשית "הדביקה בגוף הטמא והנטמא", כפי שמשתמע מלשון הגמ' והמשניות ("טומאה בוקעת", "עולה ויורדת" וכו' וכו').
לעומת זאת, הגישה השנייה, המיוצגת על ידי הרמב"ם (הלכות מקואות יא, יב) והרש"ר הירש (ויקרא יא, מו), גורסת כי הטומאה היא "גזירות הכתוב", כלומר דין או מושג הלכתי המגדיר מצב של ריחוק מקדושה, ולא מהות פיזית או רוחנית דבוקה, הרמב"ם אף מדגיש שאין הטומאה "טיט או צואה שתעבור במים"
והדברים ארוכים וכפי שהזכרתי לעיל האריכו בזה הגרח"י שרייבר (בבית היין) והגר"ד ענבל (ה'בינה להשכיל').
נערך לאחרונה:
אמנם, לכאורה לא שללו בזה היותה (עכ"פ גם) מציאות מציאותית רק שאינה מוחשת וכו' (ז"א מציאות רוחנית אינה סותרת למציאות ממשית שונה...)
ועכ"פ, הרי ס"ל שהיא כן קיימת
פשוט וברור שאין מכך שום ראיה שכן אפשר כי לישנא בעלמא הוא ול"ד
כמו כן, הרי לו כן יש ראיה מלשונות אלו, הן ננקוט כבר שהיא מציאות ממשית שבוקעת וכו', ולמה לנו להצטמצם במציאות רוחנית שכזו (אא"כ נימא כפי שכתבתי, שגם לדבריהם אכן היא כן מציאות כ"ש, ורק שאינה כשאר המציאויות המוחשות)
לכאורה האינו מן המוכרח כי ס"ל שאין לטומאה שום אחיזה מציאותית כלל וכלל (אם כי אה"נ כמובן לא יבצר מלדמות דס"ל להר"מ כן...)
לדבריך הרי זו מחלוקת קדומה (וכדרכן של מחלוקות, שכמעט ואין בנמצא מחלוקת שאינה לכה"פ שייכת לקדומה או קדומות הימנה)
מחילה לאחר בירור עם המחבר טעיתי זה לא על ענין טומאה וטהרה אלא ענין אחר ועמכם הסליחה.