ידוע בפוסקים שבלפני עיוור מקילינן בספק, כל היכא דאיכא למיתלי בהיתרא, אמנם יש לעיין אם יש היתר גם בספק דלשעבר כגון ספק פלוגתא דרבוותא וכדומה.
אציין בזה כמה מקורות ואשמח אם יש ביד מישהו להוסיף או להעיר (לצערי יש לי מניעה כעת להעתיק לשונות הפוסקים).
נראה שנחלקו הפוסקים בדבר זה:
בשו"ת פני יהושע (ח"א יו"ד סימן ג) מבואר שגם בזה מותר, ואין לחלק בין ספק דלהבא לבין ספק פלוגתא. אמנם בשואל ומשיב (רביעאה ג קח) משמע שמפקפק על דבריו.
בשו"ת בית שערים (יו"ד רלג) נראה כמסתפק בדבר.
בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח יז) מבואר שמיקל בדבר.
(אמנם יש לציין, כי הוא מדבר כשיש ספק על האדם שאותו מכשיל, כגון שנותן יין לפני דם שספק אם הוא מומר, שאם הוא מומר י"א שאסור ליתן לו מפני שמכשילו לשתות היין שנוגע בו ונאסר, וכותב להתיר מצד שהוא ספק בלפני עיור).
בספר לפני עור (אדלר) מביא דברי שו"ת פני יהושע הנ"ל, ומדייק מהב"ש באה"ע סי' ד שמשמע חולק על דבריו, וכן מביא מ"משנת רבי אהרון" שחולק על כך.
אציין בזה כמה מקורות ואשמח אם יש ביד מישהו להוסיף או להעיר (לצערי יש לי מניעה כעת להעתיק לשונות הפוסקים).
נראה שנחלקו הפוסקים בדבר זה:
בשו"ת פני יהושע (ח"א יו"ד סימן ג) מבואר שגם בזה מותר, ואין לחלק בין ספק דלהבא לבין ספק פלוגתא. אמנם בשואל ומשיב (רביעאה ג קח) משמע שמפקפק על דבריו.
בשו"ת בית שערים (יו"ד רלג) נראה כמסתפק בדבר.
בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח יז) מבואר שמיקל בדבר.
(אמנם יש לציין, כי הוא מדבר כשיש ספק על האדם שאותו מכשיל, כגון שנותן יין לפני דם שספק אם הוא מומר, שאם הוא מומר י"א שאסור ליתן לו מפני שמכשילו לשתות היין שנוגע בו ונאסר, וכותב להתיר מצד שהוא ספק בלפני עיור).
בספר לפני עור (אדלר) מביא דברי שו"ת פני יהושע הנ"ל, ומדייק מהב"ש באה"ע סי' ד שמשמע חולק על דבריו, וכן מביא מ"משנת רבי אהרון" שחולק על כך.