סוכות, שמח"ת ושמ"ע האם יש מצווה שאדם יבנה את סוכתו בעצמו? (2 צופים)

[שיח יצחק]

סוכה שעשאה גוי או אשה כשרה. האם בכל זאת יש הידור שבעל הסוכה ישתתף בעצמו בבנייתה, משום “מצווה בו יותר מבשלוחו”, או שדין זה אינו שייך בהכשר מצווה?

 

[המכבד את הבריות]

סוכה שעשאה גוי או אשה כשרה. האם בכל זאת יש הידור שבעל הסוכה ישתתף בעצמו בבנייתה, משום “מצווה בו יותר מבשלוחו”, או שדין זה אינו שייך בהכשר מצווה?

לחץ כדי לכווץ...

כתב הפנ"י (קידושין מא,א) שא' מן הטעמים לדין "מצווה בו יותר מבשלוחו" הוא למען הראות חיבוב המצווה, ובפשטות שייך הוא אף בנידו"ד.

 

[אל'יהו]

הדין של מצוה בו יותר מבשלוחו נאמר (בריש האיש מקדש) על מצות קידושין. ולדעת הרא"ש (כתובות פ"ק סימן יב) וסיעתו קידושין אינם אלא הכשר מצוה לפו"ר (שלא כדעת הרמב"ם פ"א מקידושין הכ"ג). ולפי"ז למדנו שדין מצוה בו יותר מבשלוחו שייך ג"כ בהכשר מצוה. וכן נקט בהעמק שאלה להנצי"ב שאילתא קסט.

 

[כרי]

ההעמק שאלה מדבר מפורש על עשיית סוכה הוא נוקט שהכנה שכתובה בתורה יש בה מצוה בו יותר מבשלוחו

 

[אור יהל]

סוכה שעשאה גוי או אשה כשרה. האם בכל זאת יש הידור שבעל הסוכה ישתתף בעצמו בבנייתה, משום “מצווה בו יותר מבשלוחו”, או שדין זה אינו שייך בהכשר מצווה?

לחץ כדי לכווץ...

בהמשך לדברי הרב @כרי להלן מספר חשוקי חמד מסכת סוכה דף ב עמוד א

שאלה. אדם היכול לבנות סוכה בעצמו ללא צורך בשליח, או לקטוף אתרוג, אך את שניהם אינו יכול לעשות בעצמו, מה יעשה לבד ומה יעשה על ידי שליח?

תשובה. יעשה את הסוכה בעצמו ואת האתרוג יקנה על ידי שליח, דמצינו בכמה מרבותינו הראשונים שבניית הסוכה היא בעצמה מצוה, משא"כ קניית אתרוג לכו"ע הוא רק מכשיר מצוה.

דהנה נאמר בשאילתות (דברים קסט) וז"ל: "דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומין, דכתיב חג סוכות תעשה לך שבעת ימים, וכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים".

וב"עמק שאלה" שם דייק מלשונו דיש מצוה גם בעשיית הסוכה, שכתב למיעבד מטללתא, ומיתב בה, וכן הביא תרי קראי "תעשה לך" ו"תשבו" ומשמע דב' מצוות הם, העשיה והישיבה.

וכן משמע ברש"י במכות (דף ח ע"א ד"ה השתא) דאמרינן התם דשליח בי"ד שהרג בשוגג פטור מגלות, דכתיב ואשר יבא את רעהו ביער, מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות, ופרכינן דילמא קראי מיירי בחטיבת עצים דסוכה דהוי מצוה, ומשנינן כיון דאם מצא חטוב לאו מצוה, השתא נמי לאו מצוה. ופרש"י שאין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה, עיין שם, ומשמע שיש מצוה בעשייה,

וכתב בעמק שאלה (שם) דאע"פ שאין העשיה אלא הכשר מצוה, מ"מ כיון שהכנה זו כתובה מפורש בקרא חשובה יותר משאר ההכנות למצוה, ובזה מבאר שיטת הירושלמי המובאת בתוס' במסכת סוכה דף מו ע"א (ד"ה העושה) שהעושה סוכה מברך על עשיית הסוכה, והיינו דאע"פ שזהו רק הכשר והכנה למצוה, מ"מ כיון שהכנה זו כתובה להדיא בקרא, ס"ל לירושלמי שמברכים על זה, וכן בהכנה כזו שכתובה בקרא יש בזה יותר מצוה בו יותר מבשלוחו, משא"כ בשאר הכנות, עכ"ד העמק שאלה, יעו"ש.

ויש להעיר דמדברי המג"א והמשנ"ב (סימן תרמא סק"ב) משמע דאין מצוה בעשיית הסוכה, שכתבו דלכן היה ראוי לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה ואין מברכים שהחיינו על שופר ומגילה, משום דעושים אותם לכמה שנים, ונר חנוכה נמי אינו מינכר שעושים לשם מצוה, יעו"ש. ואם נאמר דבסוכה איכא מצוה מיוחדת בעשייתה, מקרא דחג הסוכות תעשה לך, אם כן פשיטא דבשופר ומגילה ונר חנוכה דאין מצוה כזו, אין לברך עליהם. [ויעוין עוד להלן דף נג ע"א בענין נשבע שיאכל אתרוג כשאין לו אחר].

ויש להסתפק לפי השיטות שיש מצוה בעשיית הסוכה, מהי ההלכה כשהחולה יודע שלא יחיה עד הסוכות, או שדנוהו בית דין של נכרים למיתה, האם גם בכה"ג יש מצוה לעשות סוכה, כי אולי כל המצוה של העשיה היא רק כשאחר כך ישב בסוכה, משא"כ כשלא ישב בסוכה אין מצוה לעשותה. ויעוין בספר נפש חיה (לרבי ראובן מרגליות, סימן תרכה) שכתב בפשיטות שיש לו לבנות סוכה למרות שלא יוכל לשבת בה לא הוא ולא בני ביתו, כיון שסוף סוף עשיית הסוכה היא מצוה, וצ"ע.

עכ"פ בנידוננו עדיף שאת הסוכה יעשה הוא בעצמו, ואת האתרוג יקנה על ידי שליח. אף שיש חולקים וסוברים שאין מצוה כלל בעשיית הסוכה, מ"מ כיון שיש אומרים שיש מצוה בעשיית סוכה, ואילו בקניית ד' מינים לכו"ע אין מצוה רק הכשר מצוה, יש להעדיף את בניית הסוכה.

לחץ כדי לכווץ...