• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.
נראה לי




אם אני לא מרגיש שזה דמיונות למה אני צריך לחשוש אולי הם דמיונות (אני גם לא מפורסם לבעל דמיון !)
אני סומך על הרמב"ם שהאמין בבורא עולם וזה מספיק בשבילי,
בדרך ה' לרמח"ל לא מצתי הוכחה רק אמ

נראה לי




אם אני לא מרגיש שזה דמיונות למה אני צריך לחשוש אולי הם דמיונות (אני גם לא מפורסם לבעל דמיון !)
אני סומך על הרמב"ם שהאמין בבורא עולם וזה מספיק בשבילי,
בדרך ה' לרמח"ל לא מצתי הוכחה רק אמונה
"אבל צריכים להאמין בדברי הרמח"ל - וזה מה שאמרתי" - פירוש?

"הוכחות הראשונים אינם הוכחות גרידא זה בצירוף עם אמונה" - פירוש?


אם אין לך הסבר הגיוני מה הם הרגשות הללו, אז מסתבר שהם דמיונות, לא?

חיובי מאוד לסמוך על הרמב"ם. אבל לא זה הנושא, השאלה היא אחת

ורק על זה תתייחס.
א. בספרו של הרמח"ל דרך השם אין הוכחות על מציאות השם, שמה הוא מסביר לאחד שיש לו כבר אמונה למה הוא ברא את העולם וגם מה מהותו,
אבל לאחד שכדי להאמין שיש בורא הוא צריך הוכחות חותכות הוא לא ימצא שום דבר בדרך ה'.
ב. מתמטיקה היא מציאות ולא שייך שזה תהיה אחרת משא"כ
"אבל צריכים להאמין בדברי הרמח"ל - וזה מה שאמרתי" - פירוש?

"הוכחות הראשונים אינם הוכחות גרידא זה בצירוף עם אמונה" - פירוש?


אם אין לך הסבר הגיוני מה הם הרגשות הללו, אז מסתבר שהם דמיונות, לא?

חיובי מאוד לסמוך על הרמב"ם. אבל לא זה הנושא, השאלה היא אחת

ורק על זה תתייחס.
האמת שאני לא עברתי על כל מה שכתבתם ונהגתי כהדיוט הקופץ בראש ומאוד יתכן שאין אנו מדברים על אותו נושא
מתנצל על גזילת זמנכם.
 
מה אתה רוצה? אתה רואה את הקב"ה? לפי הרמב"ם לכאורה התשובה שלילית,
והשאלה היא אחת
לא הבנתי?
לא עמדו רגליך על הר סיני?
בעומק נשמתך ובתת המודע שלך אתה מכיר את הרבש"ע
אין לנו מילים ויכולת לתאר את הכרה זו
כמו שכתבו א"א מלתארו
אבל זה לא אומר שהכרה זו לא קיימת
 
לא הבנתי?
לא עמדו רגליך על הר סיני?
בעומק נשמתך ובתת המודע שלך אתה מכיר את הרבש"ע
אין לנו מילים ויכולת לתאר את הכרה זו
כמו שכתבו א"א מלתארו
אבל זה לא אומר שהכרה זו לא קיימת
רבותי!!! להפעיל את השכל!....

אני מקווה שעמדתי על הר סיני, [אגב, ככה כתב העקידה, שביאר שאנחנו גם קבלנו את התורה והתחייבנו לה, אך הרמב"ן במשפט החרם והריב"ש כמדומני שצט, שאלו כן ותירצו באופ"א].

איך שיהיה, הרמב"ם התאמץ לכתוב בערך 70 פרקים במו"נ על נושא מורכב זה, ולא כתב בפשיטות "שהאדם בעומק נשמתו [תת מודע לא קשור] מבין וחווה את זה".

השאלה היא מה האדם מבין באשר לקיימו של הקב"ה, לאור דברי הרמב"ם במורה, [מי שלא מכיר את דברי הרמב"ם, בבקשה שלא יגיב].
אמנם לא חייבים להגדיר כל דבר עד הסוף, אבל עדיף לשתוק מאשר לומר משפטים כמו "בעומק נשמתך ובתת המודע שלך אתה מכיר את הרבש"ע".
הרי
אתה מדבר על משהו [או מישהו] בלי שום תפיסה בו!! [להגיד שהוא קיים ולהגיד שהוא לא קיים -זה אותו דבר, אם אתה לא יודע מה זה קב"ה קיים].
ובפרט קשה קושי יום יומי
כיצד אמור יהודי לגשת לתפילה ולדבקות לאור דברים אלו? האם דבקות וכוונה ב'נמצא' שהוא רק 'לא נעדר', אינה מרוקנת את עבודת השם מתוכנה החיובי והחי?
 
איך שיהיה, הרמב"ם התאמץ לכתוב בערך 70 פרקים במו"נ על נושא מורכב זה, ולא כתב בפשיטות "שהאדם בעומק נשמתו [תת מודע לא קשור] מבין וחווה את זה
הרמב"ם במו"נ בא לשלול את ההגשמה שהיתה רווחת בדורו וע"כ לא הסתפק במה שכתבת
קשור מאוד כל הדברים שאדם ראה אי פעם נמצאים שם גם בגילגולו הקודם [ומחקרים אומרים שאין לתת מודע הגבלות של זמן ורק במודע שלנו זה קיים]
השאלה היא מה האדם מבין באשר לקיימו של הקב"ה, לאור דברי הרמב"ם במורה, [מי שלא מכיר את דברי הרמב"ם, בבקשה שלא יגיב].
אמנם לא חייבים להגדיר כל דבר עד הסוף, אבל עדיף לשתוק מאשר לומר משפטים כמו "בעומק נשמתך ובתת המודע שלך אתה מכיר את הרבש"ע".
הבנה לא קשורה להגדרה
הגדרה מביאה אותך להבנה
אפשר להבין גם בלי להגדיר דבר
שאחד ועוד אחד שווה שתים זה מובן גם בלי שתוכל להסביר למה
יש דברים ששיך להגיע להכרה בהם גם בלי מילים
האם אתה חש שיש לך נשמה בגוף?
האם אתה יכול להסביר את זה?
יהודי יכול לחיות את הקב"ה הפני שהוא חש את מציאותו
דבר שראית בעינך או באחד מהחושים האחרים אינך צריך הגדרות שכליות כדי להכיר בו
ואפי' בעוה"ז יש לכך דוגמאות למכביר
האם אפשר להסביר מהו חשמל?
או אפי' כח המשיכה של המגנט?
לא
אבל במציאות בשטח זה עובד וזה קיים
ובני אדם נזהרים מהפגיעה שלו כמו מאש
אפי' שבעינים לא ראו מעולם את זרם החשמל
אבל במציאות בשטח זה קיים
והאדם נזהר ממנו משום שראה את כוחו במציאות
כמו"כ כיון שאנו חווים ומרגישים את הרבש"ע כל רגע בחיינו אף שאין לנו יכולת להגדירו ולתארו מ"מ אנו דבקים בו
 
ברגע שאני סומך ומאמין למישהו מסוים והוא אומר לי מה זה הקב"ה וכו' וכו' ושהוא נמצא אצלי ואני יכול לשוחח איתו על כל מה שאני רוצה, והוא הדואג לכל הנבראים וכו' וכו'
למה אני צריך יותר מזה ?
 
מישהו הפנה אותי למאמר של הרב קוק "דעת אלוקים", שם הוא כותב שאמירה כפרנית כמו "אין אלוקים", מגיעה מחוסר הבנה במושג אלוקים.
והאמת היא שכולם מאמינים. [לא ראיתי בפנים, כך אמר לי חכ"א].

זה מדגיש את הצורך להבין על מה מדברים.

והנה בפשטות כוונתו היא, שבלא אלוקים אזי אין מושגים ערכיים אין משמעות אין אמת אין צדק אין פשר אין תכלית וכו', והרי כל אדם שפוי מקבל את כל אלו המושגים.

וזה פותח להבין שיש לנו תפיסה במושג אלוקים; הוא האמת המוחלטת וזה מגיע מכוח היותו תכלית השלימות. [שכידוע ההבנה והפשר של הדברים כולם מגיעים מהשלימות - אחדות השם, ואכ"מ].
 
ידועה דעת הרמב"ם במורה ח"א פרקים נ - ס, כי אין לייחס לבורא יתברך שום תואר חיובי (כגון חכם, גיבור וכדו'), אלא רק בדרך של "תארי השלילה" – דהיינו שאינו בעל חסרון.

אולם, כפי שכבר העירו רבים, גישה זו מעוררת קושי רב; האם בדרך זו אין אנו נותרים ללא כל אחיזה והשגה כלל בשי"ת?

וכשמעמיקים בדברי הרמב"ם שם, נראה שהדברים מגיעים לנקודת קיצון שקשה להולמה; הרמב"ם מבהיר שגם התארים היסודיים ביותר כמו "נמצא" "אחד" או "שלם", אינם אלא על דרך השלילה (דהיינו "אינו נעדר", "אינו מרובה" או "אינו חסר").
וכאן הבן שואל אם גם ה"מציאות" עצמה נשללת מאיתנו כהשגה חיובית, האם אין אנו נותרים, חלילה, בפני 'אַיִן' מוחלט מבחינה תפיסתית?

וכידוע שחכמי הקבלה חלקו על הבנה זו.

אשמח לשמוע מחו"ר הפורום שליט"א, מהו היחס הראוי כיום לסוגיה מורכבת וקדושה זו?
האם ישנם ניסיונות מרכזיים ליישוב דעת הרמב"ם עם תפיסת הקבלה (כגון חילוק בין עצמותו ית' לבין פעולותיו).
וכיצד אמור יהודי לגשת לתפילה ולדבקות לאור דברים אלו? האם דבקות וכוונה ב'נמצא' שהוא רק 'לא נעדר', אינה מרוקנת את עבודת השם מתוכנה החיובי והחי?
אני לא כ"כ מבין את הקונספט של השאלה כאן, ולמה זה 'חלילה',
אתה מציג טענה רגשית על שאלה פילוסופית.
במיוחד שבפועל, גם לפי הרמב"ם המציאות מזמנת לנו הרבה קשר עם הקב"ה, בדיוק כמו לפי כל גישה אחרת,
ולכן גם בנקודה הזו לא ברורה לי הטענה, ואיך זה אמור להשפיע על החיים.

כמדומה שגם לפי המקובלים, כשהמדובר על עצמותו של הי"ת, גם לשיטתם אין לנו שום הבנה ושום דיבור בזה.
 
אני לא כ"כ מבין את הקונספט של השאלה כאן, ולמה זה 'חלילה',
אתה מציג טענה רגשית על שאלה פילוסופית.
במיוחד שבפועל, גם לפי הרמב"ם המציאות מזמנת לנו הרבה קשר עם הקב"ה, בדיוק כמו לפי כל גישה אחרת,
ולכן גם בנקודה הזו לא ברורה לי הטענה, ואיך זה אמור להשפיע על החיים.

כמדומה שגם לפי המקובלים, כשהמדובר על עצמותו של הי"ת, גם לשיטתם אין לנו שום הבנה ושום דיבור בזה.
לא הבנתי אתה חושב שאנחנו
נותרים ללא כל אחיזה והשגה כלל בשי"ת?

נותרים, חלילה, בפני 'אַיִן' מוחלט מבחינה תפיסתית?
אין הבדל בין המשפט "יש אלוקים" למשפט "אין אלוקים"?!
אתה הרי לא יודע מה הפירוש התוכן והפשר שהוא קיים.
 
לכאורה כוונת הרמב"ם לשלול כל 'תואר' דווקא, לתת לו 'שמות' זה בעיה, אפילו שם כללי כמו 'הקיים' ה'נמצא' וכיו"ב
וזאת בכיוון שכתב הרב @עוזי ומגני כי כל הגדרה ביא מלשון גדר וצמצום, היא נעוצה בכלל תחת המציאות של מילים שהם דבר נברא.

אך מה כן, הענין שכן צריך לתפוס זה את הקיום שלו בהרגשה [הבוניה על השכל כמובן] בלי לתת לזה מילים, אלא מן ידיעה פנימית של קיום של דבר שאיני יכול להסביר אותו לא בגלל שאני לא יודע אותו, אלא שברגע שאני ישתמש במילים אני בהכרח לא ידבר 'עליו'. [בערך כמו שאני מודע לעצמי, אבל אם אנסה להסביר למישהו את נשמתי לפי מושגים ארציים, אני פשוט לא ידבר על עצמי הנשמתי].

כמודמני שלזה כוונו חז"ל לפי שיטת הרמב"ם 'ולא במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו', כי זה דבר שעצם ההסבר שו במילים הוא ינו נכון, אך צריך שיהיה השומע מבי מדעתו, ומצליח לתפוס את קיומו של ... שאין לו הגדרה [רציתי לכתוב דבר מציאותי שאין לו הגדרה, אבל גם זה נתינת הגדרה להקב"ה שהוא 'דבר מציאותי' וזה לא נכון, כי זה הכללה שלו במושגים ארציים, העובדה שאלו מילים מילוליות].

אני מקווה שהובנתי
למיטב הבנתי לא כתבת כלום.

אין צורך במילים, אבל איך אמר אותו חכם "חוסר בהסברה מורה על חוסר בהבנה" - או משהו כזה.

אתה אמור להבין מה זה אומר קיום אלוקי. אין צורך לתת שם שהוא יתאר את כל האלוקות, זה באמת לא אפשרי.
אך אתה חייב להבין על מה אתה מדבר, ולהבין את הפשר של הקיום האלוקי, עכ"פ במקצת ההבנה ובמקצת האלוקות.

[לדוגמא, אפשר לומר שאלוקים הוא "רחמן". אך אצלנו המושג "רחמים" נתפס גם כחיסרון, האדם המרחם לקוח לרחמנות, עכשיו הוא חייב למשהו מסוים. ועל זה התשובה, נכון אלוקים רחמן, אך זה מתקיים אצלו בלא החיסרון הקיים כאשר מתקיימים רחמים אצלנו].

אך מה כן, הענין שכן צריך לתפוס זה את הקיום שלו בהרגשה [הבוניה על השכל כמובן] בלי לתת לזה מילים, אלא מן ידיעה פנימית של קיום של דבר שאיני יכול להסביר אותו לא בגלל שאני לא יודע אותו, אלא שברגע שאני ישתמש במילים אני בהכרח לא ידבר 'עליו'.
אני רואה שגם את זה א"א להסביר - לא רק את פשר קיום קב"ה.
אין משמעות לרגש בלבד. מה זה "בנוי על השכל" - זה בכלל לא "כמובן".
[בערך כמו שאני מודע לעצמי, אבל אם אנסה להסביר למישהו את נשמתי לפי מושגים ארציים, אני פשוט לא ידבר על עצמי הנשמתי].
אתה מודע לעצמך [אני מקווה...] ואתה מסביר זאת טוב מאוד במשפטים כמו "אני חושב" "יש לי הכרה", אם גם את זה אתה לא יכול לומר על הקב"ה, אז מה כן אתה יכול לומר.

והשאלה היא שלפי"ז המשפט "אלוקים קיים" והמשפט "אלוקים לא קיים", הם תואמים. אטו????
 
למיטב הבנתי לא כתבת כלום.

אין צורך במילים, אבל איך אמר אותו חכם "חוסר בהסברה מורה על חוסר בהבנה" - או משהו כזה.

אתה אמור להבין מה זה אומר קיום אלוקי. אין צורך לתת שם שהוא יתאר את כל האלוקות, זה באמת לא אפשרי.
אך אתה חייב להבין על מה אתה מדבר, ולהבין את הפשר של הקיום האלוקי, עכ"פ במקצת ההבנה ובמקצת האלוקות.

[לדוגמא, אפשר לומר שאלוקים הוא "רחמן". אך אצלנו המושג "רחמים" נתפס גם כחיסרון, האדם המרחם לקוח לרחמנות, עכשיו הוא חייב למשהו מסוים. ועל זה התשובה, נכון אלוקים רחמן, אך זה מתקיים אצלו בלא החיסרון הקיים כאשר מתקיימים רחמים אצלנו].
אתה מערב בין ידיעת האלוקים עצמו, לבין ידיעת פעולותיו, כאשר אנחנו מדברים עליו אין יכולת לתאר אותו בשם שלא מתאר את כולו, כי זה פשוט לא הוא.
ומאידך כאשר אנו מדברים על חלק אנו מדברים בהכרח על פעולותיו לא עליו.
ולכן לומר שהקב"ה 'רחמן' זה לדבר על אחת מפעולותיו, לא 'עליו', ולכן יש לנו את היכולת לדבר על זה, אבל אסור לנו לחשוב כי זה 'הוא'.
אני רואה שגם את זה א"א להסביר - לא רק את פשר קיום קב"ה.
אין משמעות לרגש בלבד. מה זה "בנוי על השכל" - זה בכלל לא "כמובן".
אינני מדבר על הרגשה אני מדבר על ידיעה, אבל ישנה ידיעה אחת מסוימת, שאין לה מילים מצד מהותה.
ואגב הידיעה כי 'אני' קיים היא הידיעה החזקה ביותר מכל ידיעה אחרת הבאה לאדם על ידי החושים, ולכזאת ידיעה יש לחתור בידיעת האלוקים.
אתה מודע לעצמך [אני מקווה...] ואתה מסביר זאת טוב מאוד במשפטים כמו "אני חושב" "יש לי הכרה", אם גם את זה אתה לא יכול לומר על הקב"ה, אז מה כן אתה יכול לומר.
כמדומני ששוב דבריך מערבבים בין ידיעת העצם לידיעת הפעולות, כאשר אני אומר שאני חושב אני מדבר על הפעולות ש'אני' עושה, אבל אינני מסביר מי הוא 'אני', ולהמחיש למישהו אחר מי זה 'אני' אין בי יכולת, אלא אם כן הוא גם כן חווה את אותה חוויה וממילא הוא יודע את אותה ידיעה, ועל כן הוא מבין אותי.
[אגב חז"ל השוו בהרבה מקומות בין יחס הנשמה לגוף ליחס הבורא לעולם, ולדעתי זה מביע את העיקרון הזה עצמו].
והשאלה היא שלפי"ז המשפט "אלוקים קיים" והמשפט "אלוקים לא קיים", הם תואמים. אטו????
לא הבנתי, בגלל שאיני יכול להסביר ליצור שאין בו נשמה, מה היא חווית התודעה, על כן לומר שה'אני' קיים או לא קיים זה אותו דבר?
 
ידועה דעת הרמב"ם במורה ח"א פרקים נ - ס, כי אין לייחס לבורא יתברך שום תואר חיובי (כגון חכם, גיבור וכדו'), אלא רק בדרך של "תארי השלילה" – דהיינו שאינו בעל חסרון.

אולם, כפי שכבר העירו רבים, גישה זו מעוררת קושי רב; האם בדרך זו אין אנו נותרים ללא כל אחיזה והשגה כלל בשי"ת?

וכשמעמיקים בדברי הרמב"ם שם, נראה שהדברים מגיעים לנקודת קיצון שקשה להולמה; הרמב"ם מבהיר שגם התארים היסודיים ביותר כמו "נמצא" "אחד" או "שלם", אינם אלא על דרך השלילה (דהיינו "אינו נעדר", "אינו מרובה" או "אינו חסר").
וכאן הבן שואל אם גם ה"מציאות" עצמה נשללת מאיתנו כהשגה חיובית, האם אין אנו נותרים, חלילה, בפני 'אַיִן' מוחלט מבחינה תפיסתית?

וכידוע שחכמי הקבלה חלקו על הבנה זו.

אשמח לשמוע מחו"ר הפורום שליט"א, מהו היחס הראוי כיום לסוגיה מורכבת וקדושה זו?
האם ישנם ניסיונות מרכזיים ליישוב דעת הרמב"ם עם תפיסת הקבלה (כגון חילוק בין עצמותו ית' לבין פעולותיו).
וכיצד אמור יהודי לגשת לתפילה ולדבקות לאור דברים אלו? האם דבקות וכוונה ב'נמצא' שהוא רק 'לא נעדר', אינה מרוקנת את עבודת השם מתוכנה החיובי והחי?
איני מכיר את דברי הרמב"ם, אבל אם הדברים כנים, לדעתי הבעיה כאן היא הרבה יותר עמוקה.

אין כזה דבר להגיד משהו על דרך השלילה בלי להגיד את דרך החיוב. אם אתה מבין את משמעות הדבר שעליו אתה מצביע כשלילי, אתה ממילא מבין את הדבר ההופכי כחיוב - ועליו אתה אומר חיובי.
כדי להבין את משמעותו של מושג בצורה מושלמת אתה צריך להבין את חיוביותו ושלילתו, ואז אתה יכול להצביע על אחת מהם. אם לא הבנת מה משמעות שלילתו או חיובו, לא הבנת כלום, כי כל שלילתו אי באי חיובו, ומה הוא חיובו אם אין שלילתו, וכל חיובו הוא באי שלילתו, ומה היא שלילתו אם אין חיובו. ואם אין לך שלילתו וחיובו, אז מה הוא המושג?

ממילא אין כזה דבר לומר שאני מבין רק "אינו נעדר" או "אינו מרובה" או "אינו חסר", כי חלק ממהותו של נעדר היא בכך שאינו נמצא, וחלק ממהותו של מרובה היא בכך שאינו יחיד, וחלק ממהותו של חסר היא בכך שאינו שלם. אם כן ממילא השגנו את החיובי על ידי שלילת השלילי.

אא"כ נאמר שגם את השלילה אנחנו לא מבינים, ואז אין לנו השגה כלל בשום דבר וכפליים כשאלת השואל כאן.

לדעתי, קודם צריך להבין את דברי הרמב"ם על בורים ואח"כ נוכל לנסות לתרץ קושיית השואל.
 
אין כזה דבר להגיד משהו על דרך השלילה בלי להגיד את דרך החיוב. אם אתה מבין את משמעות הדבר שעליו אתה מצביע כשלילי, אתה ממילא מבין את הדבר ההופכי כחיוב - ועליו אתה אומר חיובי.
כדי להבין את משמעותו של מושג בצורה מושלמת אתה צריך להבין את חיוביותו ושלילתו, ואז אתה יכול להצביע על אחת מהם. אם לא הבנת מה משמעות שלילתו או חיובו, לא הבנת כלום, כי כל שלילתו אי באי חיובו, ומה הוא חיובו אם אין שלילתו, וכל חיובו הוא באי שלילתו, ומה היא שלילתו אם אין חיובו. ואם אין לך שלילתו וחיובו, אז מה הוא המושג?

ממילא אין כזה דבר לומר שאני מבין רק "אינו נעדר" או "אינו מרובה" או "אינו חסר", כי חלק ממהותו של נעדר היא בכך שאינו נמצא, וחלק ממהותו של מרובה היא בכך שאינו יחיד, וחלק ממהותו של חסר היא בכך שאינו שלם. אם כן ממילא השגנו את החיובי על ידי שלילת השלילי.

אא"כ נאמר שגם את השלילה אנחנו לא מבינים, ואז אין לנו השגה כלל בשום דבר וכפליים כשאלת השואל כאן.

לדעתי, קודם צריך להבין את דברי הרמב"ם על בורים ואח"כ נוכל לנסות לתרץ קושיית השואל.
קודם כל דברי הרמב"ם מפורסמים וידועים כמדומני לכל העוסק בתחום.
אבל בכל מקרה דבריו הגיוניים ביותר, ואין בהם שום חיסרון, ואסביר.

ההגיון שאם אנחנו יודעים שזה 'לא משהו מסוים' אז הוא בהכרח 'ההפך שלו', נכון רק בתוך מערכת מסוימת, אבל כאשר אנו באים לשלול את היחס למערכת עצמה, אל עבר מערכת שאין לנו בה תפיסה, אז נשתמש בכל תיאורי השלילה לבטא כי הוא חלק מענין אחר ולא חלק ממערכת זו, ולא שייך בזה ידיעת ההפכים.

לשם דוגמא, אם ניקח אדם שאין לו שום תפיסה רגשית במציאות, הרגשות שלו רדומים ומתים, ותפיסתו היא רק בצורה חשבונית מתמטקאית, צירוף נתונים ועובדות וכיוצא בזה.
עכשיו, אם יבוא אדם שעיקר התמחותו מתבטאת בפסיכולוגיה, תורת הנפש, והוא ינסה להמחיש לו הרגשה ותחושה, ישאל אותו המתמטקאי 'האם זה דומה לפלוס', יענה לו הפסיכולוג שזה לא פלוס, ומיד יקפוץ המתמטקאי ויאמר 'הא אז בהכרח זה מינוס' כי אם זה 'לא פלוס' אז זה ה'היפך ממנו' וזה מינוס.
על תגובה זו יענה הפסיכולוג, 'לא זה גם לא מינוס' מיד יקפוץ המתמטקאי ויאמר 'אה, אז זה בטח כפולות', ולבסוף יבין הפסיכולוג, כי מאחר ומערכת המושגים שלו מצומצמת רק סביב נושאי חשבון, אז כדי לקרב אותו לתפיסה עצמה חייבים להסביר לו שזה לא כפל, ולא חילוק, לא מינוס ולא פלוס, וכו' וכו', ואף כי הוא לא יבין מה הדבר הזה שנקרא 'תחושה והרגשה', לפחות כך הוא יגיע הכי קרוב, כי הוא לפחות יבין שזה לא 'מתמטיקה'.

והוא הדין גם ביחס לבורא, עולם המושגים שלנו מצומצם ביחס לדבר שנקרא בורא עולם, הוא מחוץ למערכת החשיבה שלנו, ולכן אם נשלול ממנו את כל התארים ממש לא נקבל עליו תואר חיובי, אלא רק נפנים יותר ויותר שהוא מחוץ למערכת החשיבה שלנו, בדיוק כמו המתמטקאי שהדבר היחיד שהוא הבין לבסוף שרגשות זה לא מתמטיקה.

ובמילים ספורות: תורת ההפכים שייכת רק בתוך נושא המערכת, אך בשום פנים ואופן לא על דבר שהוא כולו נמצא מחוץ למערכת עצמה.
 
קודם כל דברי הרמב"ם מפורסמים וידועים כמדומני לכל העוסק בתחום.
אבל בכל מקרה דבריו הגיוניים ביותר, ואין בהם שום חיסרון, ואסביר.

ההגיון שאם אנחנו יודעים שזה 'לא משהו מסוים' אז הוא בהכרח 'ההפך שלו', נכון רק בתוך מערכת מסוימת, אבל כאשר אנו באים לשלול את היחס למערכת עצמה, אל עבר מערכת שאין לנו בה תפיסה, אז נשתמש בכל תיאורי השלילה לבטא כי הוא חלק מענין אחר ולא חלק ממערכת זו, ולא שייך בזה ידיעת ההפכים.

לשם דוגמא, אם ניקח אדם שאין לו שום תפיסה רגשית במציאות, הרגשות שלו רדומים ומתים, ותפיסתו היא רק בצורה חשבונית מתמטקאית, צירוף נתונים ועובדות וכיוצא בזה.
עכשיו, אם יבוא אדם שעיקר התמחותו מתבטאת בפסיכולוגיה, תורת הנפש, והוא ינסה להמחיש לו הרגשה ותחושה, ישאל אותו המתמטקאי 'האם זה דומה לפלוס', יענה לו הפסיכולוג שזה לא פלוס, ומיד יקפוץ המתמטקאי ויאמר 'הא אז בהכרח זה מינוס' כי אם זה 'לא פלוס' אז זה ה'היפך ממנו' וזה מינוס.
על תגובה זו יענה הפסיכולוג, 'לא זה גם לא מינוס' מיד יקפוץ המתמטקאי ויאמר 'אה, אז זה בטח כפולות', ולבסוף יבין הפסיכולוג, כי מאחר ומערכת המושגים שלו מצומצמת רק סביב נושאי חשבון, אז כדי לקרב אותו לתפיסה עצמה חייבים להסביר לו שזה לא כפל, ולא חילוק, לא מינוס ולא פלוס, וכו' וכו', ואף כי הוא לא יבין מה הדבר הזה שנקרא 'תחושה והרגשה', לפחות כך הוא יגיע הכי קרוב, כי הוא לפחות יבין שזה לא 'מתמטיקה'.

והוא הדין גם ביחס לבורא, עולם המושגים שלנו מצומצם ביחס לדבר שנקרא בורא עולם, הוא מחוץ למערכת החשיבה שלנו, ולכן אם נשלול ממנו את כל התארים ממש לא נקבל עליו תואר חיובי, אלא רק נפנים יותר ויותר שהוא מחוץ למערכת החשיבה שלנו, בדיוק כמו המתמטקאי שהדבר היחיד שהוא הבין לבסוף שרגשות זה לא מתמטיקה.

ובמילים ספורות: תורת ההפכים שייכת רק בתוך נושא המערכת, אך בשום פנים ואופן לא על דבר שהוא כולו נמצא מחוץ למערכת עצמה.
הכל טוב ויפה, אבל לא ענית על טענתי.

הרמב"ם לא טוען שהשם הוא גם לא נמצא וגם לא נעדר, הוא טוען שהוא רק לא נעדר וזו מציאותו, ואם באמת היה כדבריך - גם שלילה לא היינו יכולים לומר.

ואם באמת הרמב"ם היה טוען כן - הרי שהיינו כפליים כשאלת השואל כמו שכתבתי, כי אז גם לא היינו יכולים וזה לא היה נכון לומר שהוא קיים, עפ"ל.

אם זה בתוך המערכת - שייך חוק הסתירה (או בלשונך- תורת ההפכים)
אם זה מחוץ למערכת - לא שייך כלום, גם לא שלילה.
 
כיצד אמור יהודי לגשת לתפילה ולדבקות לאור דברים אלו? האם דבקות וכוונה ב'נמצא' שהוא רק 'לא נעדר', אינה מרוקנת את עבודת השם מתוכנה החיובי והחי?
בפ"ב מיסודי התורה הר"מ כותב "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, וכו מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול".
ואולי כל הדביקות לר"מ הוא במה שאתה לא תופס, ולא כקשר בין איש לאשתו שהיא מושגת לו, אלא כבן כפר שמתאוה לבת המלך [וכדבריו בסוף הלכות תשובה], דהיינו תאווה למה שמחוץ לתפיסתך, התאוה לצאת מעצמך מעולמך, ולהגיע לעולם אחר ששם תתפוס, ואולי זה צורת האהבה והדבקות לר"מ.
אבל במורה עצמו בח"ג פנ"א מפורש שהאהבה לפי התפיסה וההשגה עיי"ש בארוכה בהערה, ובפנ"ב, וכ"ה בקצרה בפרק החמישי משמונה פרקים, וברור שגם לר"מ יש אהבה וקשר חי [וכדבריו בהלכות תשובה כתשוקה לאישה] דווקה מתוך השגתו ולא מאי השגתו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓