ראיתי אחד מגדולי הרבנים, שברך על נינה שהחיינו.
ושאלו אותו מדוע מברך, הסביר שהוא מגיעה ממחנות הפליטים, ושם הוא היה פליט בלי זהות, בלי רכוש. בקושי פת לחם לאוכל, וגם זה היה מנדבות שנתנו לו. והיום ברך השם יש לו, בית משלו, ילדים נכדים, ועכשיו אפילו נינים.
וסיים ואמר האם אני יכול שלא לברך שהחיינו.