- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה, ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם (לה כו-כז)
במכות יב. ורצח גואל הדם את הרוצח, מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל אדם דברי רבי יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו. ולשון הרמב"ן (בס' המצוות) שגואל הדם חייב שיהרוג. ואמר הגאון ר' יעקב דונט שליט"א להסתפק, האם גואל הדם רשאי להרוג את הרוצח בשבת.
והנה בתשובות ר' אלעזר משה הורוויץ (סי' מ') כתב שאין להתיר הריגה המותרת - בשבת [יש לעיין אם כוונתו לבא במחתרת או לרודף אחר הערווה] מחמת שכיון שהותר איסור רציחה הותר גם איסור שבת, שהרי ההיתר להרוג הוא משום שחייב מיתה, ומי שחייב מיתה לא הותר להורגו בשבת. ולפי זה לכאורה ה"נ כאן אסור לגואל הדם להרוג הרוצח בשבת.
אמנם בגמ' יומא (פה.) למדו מבא במחתרת לפיקוח נפש "ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו, ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת". ומשמע שבא במתרת אין הגדרה שחייב מיתה.
אך בפשטות כל זה ברודף שאינו חיוב מיתה, אלא שהותר דמו [וקצת יש לעיין מסנהדריו עג. אין עונשים מן הדין, ושם עב. שגורם פטור קלב"מ], אבל מי שנהרג מחמת שהוא חייב מיתה ברמה מסויימת, אין זה רציחה כלל.
עוד יש לדון האם האיסור להרוג הוא מדאורייתא או מדרבנן, שלכאורה זה מקלקל ומלאכה שאין צריכה לגופה, שבמיתת בית דין יש כפרה ומשא"כ כאן יש לעיין. אמנם התוס' בסנהדרין (עג: ד"ה חד) כתבו שהריגת רודף אחר העבירה בשבת הוי תיקון כמו מיתת ב"ד משום שזה ציווי התורה, ובפשטות זה גם מלאכה שצריכה לגופה, שאל"כ ל"ק קושייתם.
במכות יב. ורצח גואל הדם את הרוצח, מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל אדם דברי רבי יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו. ולשון הרמב"ן (בס' המצוות) שגואל הדם חייב שיהרוג. ואמר הגאון ר' יעקב דונט שליט"א להסתפק, האם גואל הדם רשאי להרוג את הרוצח בשבת.
והנה בתשובות ר' אלעזר משה הורוויץ (סי' מ') כתב שאין להתיר הריגה המותרת - בשבת [יש לעיין אם כוונתו לבא במחתרת או לרודף אחר הערווה] מחמת שכיון שהותר איסור רציחה הותר גם איסור שבת, שהרי ההיתר להרוג הוא משום שחייב מיתה, ומי שחייב מיתה לא הותר להורגו בשבת. ולפי זה לכאורה ה"נ כאן אסור לגואל הדם להרוג הרוצח בשבת.
אמנם בגמ' יומא (פה.) למדו מבא במחתרת לפיקוח נפש "ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו, ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת". ומשמע שבא במתרת אין הגדרה שחייב מיתה.
אך בפשטות כל זה ברודף שאינו חיוב מיתה, אלא שהותר דמו [וקצת יש לעיין מסנהדריו עג. אין עונשים מן הדין, ושם עב. שגורם פטור קלב"מ], אבל מי שנהרג מחמת שהוא חייב מיתה ברמה מסויימת, אין זה רציחה כלל.
עוד יש לדון האם האיסור להרוג הוא מדאורייתא או מדרבנן, שלכאורה זה מקלקל ומלאכה שאין צריכה לגופה, שבמיתת בית דין יש כפרה ומשא"כ כאן יש לעיין. אמנם התוס' בסנהדרין (עג: ד"ה חד) כתבו שהריגת רודף אחר העבירה בשבת הוי תיקון כמו מיתת ב"ד משום שזה ציווי התורה, ובפשטות זה גם מלאכה שצריכה לגופה, שאל"כ ל"ק קושייתם.