האם מותר לזרוק עלונים שיש בהם פסוקים וד"ת לאשפה? (1 צופה)

[בית תפילה]

עלוני הציונות הדתית השונים המחולקים בבתי כנסיות מדי שבוע ויש בהם פסוקים מהתורה האם מותר לזרוק אותם לפח אשפה?
מצ"ב תשובת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל

 

[חיים ש]

באותו ענין,
יש סברא כזאת שאם עדיין לא קראו בגניזה - מותר לזורקם?

 

[יראת ה' היא חכמה]

החלוקה פשוטה מאד:
אם יש שם ה' - בכה"ג וודאי שחובה לזורקם לגניזה, ובשפו"א להשליכם לפח...
אמנם לגבי כל הפסוקים והד"ת, בכה"ג אין תופסת עליהם קדושה כל עוד שלא קראו בהם, אך אם קראו בהם - מצווה להשליכם לגניזה,
ויש מחמירים אפי' שלא קראו בהם, אמנם הדעה הרווחת בפוסקים כדעה הראשונה.

 

[לחושבי שמו]

ויש מחמירים אפי' שלא קראו בהם, אמנם הדעה הרווחת בפוסקים כדעה הראשונה

לחץ כדי לכווץ...

אני יודע שתלמידי החזו''א מחמירים בזה.

יש נושא של ס''ת שכתבו מין ישרף

 

[הכהן הגדול]

עלונים רגילים לא פשוט שמותר....

 

[כתר]

בספר גנזי הקודש (עמ' קנד) שהתייחס לנדון זה וכתב שדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאין צריך לתור ולחפש דף אחר דף כדי לבדוק אם יש בו דברי תורה וכל עיתון או מסמך שמוחזק לדברי חולין אף אם יש חשש שיש בו דברי תורה, אין חיוב לגנזו. ע"ש. ואמנם כתב בשם הגר"נ קרליץ שליט"א שאסור להשליכו בלא לבדקו. ע"ש. ובאמת לפי זה אם יש עליו טורח לבדקו אפשר יהיה להשליך את כולו לגניזה. ואמנם גם בזה מצינו שדעת הגר"נ קרליץ (הובא בגנזי הקודש שם) שעיתונים שיש בהם ציטוטים של דברי תורה יש לגזור את הדברי תורה ולגנזם ואין להניח את העיתון כולו בגניזה מאחר שבזיון לדברי קודש לשכון עם דברי חול. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' שכד). ואמנם דעת הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי שאין צורך למיין את כל דברי התורה ושרי לגנזם יחד עם דברי החולין שבהם שדברי החול מהוים כיסוי לדברי הקודש. ועוד דומה לעפר שנכנס לשק הגניזה בעת הקבורה. ע"ש. ובאמת בארחות רבינו (ח"ג עמ' רא) מובא שהסטייפלר זצ"ל הורה לבתו לגנוז את כל עיתוני המודיע בין עיתוני יום חול בין עיתוני שבת ולטמנם יחד עם שאר הגניזה, כי חשש שיש בהם דברי תורה. ע"ש. ושם בגנזי הקודש כתב עצה בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאם רוב עובדי האשפה הם גויים שרי להשים את שקית עם העיתונים ליד הפח שיבואו גויים לאספם. ובשם הגר"ש וואזנר זצ"ל כתב דשרי להניח עיתון שיש בו גם דברי תורה בתוך שקית ליד הפח אף אם אוספים את האשפה יהודים. ע"ש.

 

[כתר]

לענין קטעי פסוקים המצוטטים בתוך הדברים (מספר גנזי הקודש פ"ט):

פסוק שלם חייב גניזה.

חלק מפסוק אם כתובים שם לפחות שלוש מילים מהפסוק, ויש משמעות למילים הללו חייב גניזה.

וארבעה מילים חייבים גניזה אף אם אין להם משמעות.

ושני מילים חייבים גניזה רק כאשר הם ציווי בפני עצמו כגון "ושננתם לבניך", או "ודברת בם". מילה אחת כגון "ואהבת" אינה טעונה גניזה, אף שניכר שכוונתו לפסוק.

ואם נכתב חלק מפסוק רק לצחות הלשון, כגון "ברכה לראש משביר", או "והיה מחניך קדוש", או למליצה כגון שכתב "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", אין צריך לגונזו, ולדעת הגרי"ש אלישיב יש להקל רק כאשר כוונת הכותב שונה מכוונת הפסוק, ואם כתב את מקור הפסוק אין להקל, כיון שבאופן זה נראה שלא כתבו לצחות הלשון.

עוד יש להקל כאשר כתוב חלק מפסוק ששגור בלשון בני אדם, שאף אם הוא לא היה פסוק היו אומרים כן כגון "אבד חסיד מן הארץ", "ונשמרתם מאד לנפשותכם", "וטובים השנים מן האחד", ואין צריך לגונזו.

עוד יש להקל כאשר כתב חלק מפסוק לשם סיפור דברים ואין כוונתו לפסוק, כגון שכתב "הציבור קיבל את פני הרב בשירת ימים על ימי מלך תוסיף", או בשירת "שאו שערים ראשיכם", או "כשקרא פלוני בתורה "עין תחת עין" התעוור מיד, והיה בכך עונש על כך שביזה את הרב", אך אם מצטטים דרשה של רב ובתוכה חצאי פסוקים יש לגנזם.

כ"כ יש להקל כאשר כתב חלק מפסוק וכוונתו לברך את חבירו [כגון "עוד ינובון בשיבה", "והסירותי מחלה מקרבך", "וברך פרי בטנך"] או לתאר אדם כשר ["איש תם וישר סר מרע", "שייף עייל ושייף נפיק"] או לשבח אדם על מעשיו הטובים ["כפה פרשה לעני", "אשה יראת ה' היא תתהלל"].

כ"כ אין צריך לגנוז את הפסוק כאשר שינה את לשונו מלשון יחיד ללשון רבים או מלשון רבים ללשון יחיד. או כאשר שינה את סדר המילים בפסוק, או כשאר עשה שינוי מהותי בפסוק או שעירב שני לשונות של פסוק או הוסיף מילים משלו לתוך הפסוק.

 

[כתר]

בכרוז "קול קורא", עליו חתומים הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, רבי שמואל הלוי וואזנר, הגראי"ל שטיינמן, והגר"נ קרליץ: "הננו פונים בזה בקריאה נרגשת אל עורכי העיתונים החרדיים בכל מקום שהם, ע"ד המכשלה היוצא מתח"י שלא מדעת בהדפסת פסוקים וד"ת, וביותר השמות הק' (כמו שם קל) בעתון, וסופו מושלך לאשפה ואדם דש בעקביו ר"ל... וכבוד התורה מושפל עד לעפר ואין איש שם על לב להיזהר בכך כי רבים הם... על כן אנו מפילים תחנונינו לפניכם שמכאן ולהבא תחדלו מלהדפיס שום פסוק וד"ת במשך כל ימות השבוע, מלבד בעש"ק ויו"ט (שלא תהיה בכלל גזירה שאין עורכי העיתונים יכולים לעמוד בזה), ואף גם זאת במתכונת מיוחדת".

 

[כתר]

יש סברא כזאת שאם עדיין לא קראו בגניזה - מותר לזורקם?

לחץ כדי לכווץ...

האבני נזר (חלק יו"ד ח"א סי' שעו) כוותב שאפילו גמרא שלא למדו בה אין בה קדושה ומותר לזרקה. וכן מטו מהחפץ חיים שהיה עולה על ספריו שהגיעו מהדפוס כדי להוציא לאור וראה בקובץ המצורף

 

[כתר]

תשובות והנהגות כרך א סימן תקנד "וכבר הבאתי שבבני ברק ראיתי שמחמירים מאד בעתונים עם איזה דברי תורה שצריך גניזה ככל דברי תורה, (וכמדומני שהגר"ש ואזנר שליט"א הוציא כרוז להקפיד כן, אבל עיקר הלכה בזה צ"ב, ואין בידי כעת לברר פרטי ד"ז).", עכ"ל

 

[כתר]

קונטרס קדוש ישראל על קדושת דברי תורה הנמצאים בעיתונים

כל קונטרס קדוש ישראל פרשת משפטים תשע''ז.pdf

drive.google.com

 

[ישעיהו מנחלת דן]

יש מקום לומר שכתיבה במחשב חשיבא ככתיבה רגילה כי כך הוא אורחיה כהיום וכל העלונים והעתונים חיבים גניזה גמורה וכן נ''ל וה' הטוב יכפר כי לכל העם בשגגה וביום שיפסיקו להדפיס נעשה יו''ט כמו שאמרו במגילת תענית על הזכרת ש''ש

 

[אימתי]

למעיישה מותר להכניס יתד' לשירותים אם יש ספק שמישהו מבני הבית קרא 'בטעות בדברים הטעונים גניזה ?
והאם מישהו באמת עבר פעם על הדברים הטעונים גניזה שם , שהם באמת טעונים ?
ועוד עושים את זה בצבע אדום, להדגיש לך שזה עבירה במזיד ...
פשוט מעצבן, ....):