- הודעות
- 4,011
- תודות
- 8,276
- נקודות
- 877
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ימול בשר ערלתו (יב ג)
בשבת קלב: ילפינן מדכתיב "בשר" ערלתו, דאפילו אם יש שם בהרת ימול, ואפילו במילה שאינה בזמנה, ואע"פ שקציצת הנגע היא עשה ול"ת השמר בנגע הצרעת לשמור ולעשות, מ"מ גזירת הכתוב היא שמותר. ונסתפק בספר דרך המלך על הרמב"ם מילה פ"א ה"י, האם מילת עבדים ג"כ דוחה את איסור קציצת הנגע. וכתב שלדעת הרמב"ם שם דמילת עבדים בזמנה דוחה את השבת, הוא הדין דדוחה את איסור קציצת הנגע, אך לדעת רבינו ירוחם המובא בש"ך יו"ד סי' רס"ז סק"ו דמילת עבדים אינה דוחה שבת, הוא הדין לענין נגע י"ל דאין דוחה אלא מילת ישראל, עי"ש.
ולכאורה יש לדון, לפי מה שכתב במשנה למלך טומאת צרעת פ"י ה"א, דבאיסור קציצת הבהרת עוברים גם הקוצץ וגם הנקצץ, א"כ עכ"פ בעבד גדול שמוזהר על קציצת הנגע איך ימול אותו רבו, הרי העבד עצמו אינו מוזהר על מילה כמ"ש בהגהת הגרעק"א יו"ד שם ס"א, וא"כ אין לו מצוה במילה זו, והעשה שמוטל על האדון אינו דוחה את האיסור של העבד לקצוץ את הנגע, וצ"ע.
ימול בשר ערלתו (יב ג)
בשבת קלב: ילפינן מדכתיב "בשר" ערלתו, דאפילו אם יש שם בהרת ימול, ואפילו במילה שאינה בזמנה, ואע"פ שקציצת הנגע היא עשה ול"ת השמר בנגע הצרעת לשמור ולעשות, מ"מ גזירת הכתוב היא שמותר. ונסתפק בספר דרך המלך על הרמב"ם מילה פ"א ה"י, האם מילת עבדים ג"כ דוחה את איסור קציצת הנגע. וכתב שלדעת הרמב"ם שם דמילת עבדים בזמנה דוחה את השבת, הוא הדין דדוחה את איסור קציצת הנגע, אך לדעת רבינו ירוחם המובא בש"ך יו"ד סי' רס"ז סק"ו דמילת עבדים אינה דוחה שבת, הוא הדין לענין נגע י"ל דאין דוחה אלא מילת ישראל, עי"ש.
ולכאורה יש לדון, לפי מה שכתב במשנה למלך טומאת צרעת פ"י ה"א, דבאיסור קציצת הבהרת עוברים גם הקוצץ וגם הנקצץ, א"כ עכ"פ בעבד גדול שמוזהר על קציצת הנגע איך ימול אותו רבו, הרי העבד עצמו אינו מוזהר על מילה כמ"ש בהגהת הגרעק"א יו"ד שם ס"א, וא"כ אין לו מצוה במילה זו, והעשה שמוטל על האדון אינו דוחה את האיסור של העבד לקצוץ את הנגע, וצ"ע.
