נח האם מתי המבול מתו ונמחו לגמרי, או שנשארו שלם בגופם

[נהנה מקושיא טובה]

אמחה את האדם [ ו ז] וברש''י הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מיחוי עכ''ל, שמשמע שנמחו ולא נשאר מהם כלום, ומצד שני מבואר ברש''י ואני הנני מביא מבול [ו יז] שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול עכ''ל, הרי דלא נמחו לגמרי, אלא מתו וננערו לבבל

 

[איישר חילי]

מיחוי הוא גם משמעות של איבוד הנפש שלהם
למשל תמחה את זכר עמלק זה דין להרגם בלבד, לא מצינו דין לשרוף את גופתם..

כיוון שמתו הרי הם מחויים וממילא שפיר אי''ז קשור לגוף עצמו שייתכן ושרד

 

[אברך מישיבת מיר]

אמחה את האדם [ ו ז] וברש''י הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מיחוי עכ''ל, שמשמע שנמחו ולא נשאר מהם כלום, ומצד שני מבואר ברש''י ואני הנני מביא מבול [ו יז] שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול עכ''ל, הרי דלא נמחו לגמרי, אלא מתו וננערו לבבל

לחץ כדי לכווץ...

בחתם סופר (יו"ד שלז) כתב שעצם נסכוי לא נמחה במים.

 

[אברך מישיבת מיר]

אמחה את האדם [ ו ז] וברש''י הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מיחוי עכ''ל, שמשמע שנמחו ולא נשאר מהם כלום, ומצד שני מבואר ברש''י ואני הנני מביא מבול [ו יז] שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול עכ''ל, הרי דלא נמחו לגמרי, אלא מתו וננערו לבבל

לחץ כדי לכווץ...

עוד יעוי' במלבי"ם שביאר שהגם שהרבה נשארו עצמותיהם החזקים כמטילי ברזל ולא נמוחו, בכ"ז נמחו מן הארץ כי ע"י שטף המים הובלו הפגרים לתוך העמקים ורובם נבלעו בעמקי תהום.

(ובזה ביאר מה שמצאו עצמות גדולות שאינם מבעלי חיים הנמצאים עמנו, כי הם היו מקודם המבול יע"ש באריכות.

וא"כ אפשר שאלו ננערו לבבל.

 

[אברך מישיבת מיר]

אמחה את האדם [ ו ז] וברש''י הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מיחוי עכ''ל, שמשמע שנמחו ולא נשאר מהם כלום, ומצד שני מבואר ברש''י ואני הנני מביא מבול [ו יז] שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול עכ''ל, הרי דלא נמחו לגמרי, אלא מתו וננערו לבבל

לחץ כדי לכווץ...

כעת ראיתי שגירסת המהרש"ל שנינערו מימי המבול, ולא מתי המבול ולא קשה מידי.

ומה שהבאתי בשם המלבי"ם גם העמק דבר הולך עם דרך זו וכ"כ הרש"ר הירש.

 

[ישורון בן מלך]

למשל תמחה את זכר עמלק זה דין להרגם בלבד, לא מצינו דין לשרוף את גופתם..

לחץ כדי לכווץ...

אך מ"מ מצאנו ענין בזה ששמואל היה חותך גופו של אגג חתיכות ומאכיל לנעמיות [איכה רבה פרשה ג']