- הודעות
- 4,366
- תודות
- 11,044
- נקודות
- 885
הרמ"א (סי' תרפז ס"ב) [המקור מהר"ן] כתב [לגבי קריאת מגילה] שפירסומי ניסא קודם לדאורייתא רק בזמן, אבל אם אין אפשרות לקיים את שניהם דאורייתא קודם.
והט"ז (סק"ב) ועוד אחרונים חולקים. והט"ז כתב שהטעם הוא משום שזה דברי קבלה, שנאמר ע"י הנביאים, ולפי"ז בנר חנוכה לא ידחה, וכן לעניין לחם משנה מבואר בט"ז (סי' תרע"ח סק"ב) שדאורייתא קודם לנר חנוכה.
אכן הגר"א הביא דברי הגמ' בשבת (כג, ב) שנר חנוכה קודם לקידוש היום משום פרסומי ניסא, ולראשונים שקידוש על היין דאורייתא מוכח שפרסומי ניסא דוחה דאורייתא, והר"ן שהובא ברמ"א ס"ל כהראשונים שקידוש על היין מדרבנן, עכ"ד. וחזינן מהגר"א שלראשונים שיין לקידוש דאורייתא נר חנוכה דוחה דאורייתא [מיהו עיי"ש בריטב"א].
והנה זה לשון הגמ' שם, בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, ע"כ.
ויש לעיין לפי הגר"א למה הגמ' הסתפקה רק מצד שקידוש תדיר, ולא מצד שקידוש דאורייתא. וכ"ת שפשוט שפרסומי ניסא דוחה דאורייתא כדילפינן במגילה (ג, א) "משפחה ומשפחה" שמגילה קודמת לעבודה בביהמ"ק [ולשיטה זו גם דוחה לגמרי], א"כ חזינן שגם תדיר נדחה, כעבודה [ואם זה מסברא מה שפרסומי ניסא דוחה דאורייתא ולא ילפינן ממגילה, למה במגילה צריך פסוק]. ויל"ד בזה, ואולי אפשר ליישב בדוחק[1].
ובמש"כ שנר חנוכה אי"ז דברי קבלה, כמדומה שהגרי"מ פיינשטין ביאר לשון הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ג) שהדלקת נר חנוכה מדברי סופרים כקריאת המגילה, שכוונתו שנותנו לזה חומר כדברי קבלה [והראוני זאת בשלמי תודה (עמ' ט"ו)], ולפי"ז יל"ע במשנ"כ [ואולי זו כוונת חי' מהרצ"א (לבעל בני יששכר, מאמר א אות קפ) [וכן צידד בשו"ת בית יעקב (סי' עג)] שנר חנוכה זה דברי קבלה[2]].
והט"ז (סק"ב) ועוד אחרונים חולקים. והט"ז כתב שהטעם הוא משום שזה דברי קבלה, שנאמר ע"י הנביאים, ולפי"ז בנר חנוכה לא ידחה, וכן לעניין לחם משנה מבואר בט"ז (סי' תרע"ח סק"ב) שדאורייתא קודם לנר חנוכה.
אכן הגר"א הביא דברי הגמ' בשבת (כג, ב) שנר חנוכה קודם לקידוש היום משום פרסומי ניסא, ולראשונים שקידוש על היין דאורייתא מוכח שפרסומי ניסא דוחה דאורייתא, והר"ן שהובא ברמ"א ס"ל כהראשונים שקידוש על היין מדרבנן, עכ"ד. וחזינן מהגר"א שלראשונים שיין לקידוש דאורייתא נר חנוכה דוחה דאורייתא [מיהו עיי"ש בריטב"א].
והנה זה לשון הגמ' שם, בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, ע"כ.
ויש לעיין לפי הגר"א למה הגמ' הסתפקה רק מצד שקידוש תדיר, ולא מצד שקידוש דאורייתא. וכ"ת שפשוט שפרסומי ניסא דוחה דאורייתא כדילפינן במגילה (ג, א) "משפחה ומשפחה" שמגילה קודמת לעבודה בביהמ"ק [ולשיטה זו גם דוחה לגמרי], א"כ חזינן שגם תדיר נדחה, כעבודה [ואם זה מסברא מה שפרסומי ניסא דוחה דאורייתא ולא ילפינן ממגילה, למה במגילה צריך פסוק]. ויל"ד בזה, ואולי אפשר ליישב בדוחק[1].
ובמש"כ שנר חנוכה אי"ז דברי קבלה, כמדומה שהגרי"מ פיינשטין ביאר לשון הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ג) שהדלקת נר חנוכה מדברי סופרים כקריאת המגילה, שכוונתו שנותנו לזה חומר כדברי קבלה [והראוני זאת בשלמי תודה (עמ' ט"ו)], ולפי"ז יל"ע במשנ"כ [ואולי זו כוונת חי' מהרצ"א (לבעל בני יששכר, מאמר א אות קפ) [וכן צידד בשו"ת בית יעקב (סי' עג)] שנר חנוכה זה דברי קבלה[2]].
[1] ואולי י"ל שזה היה פשוט לרבא שמצד דאורייתא אין עדיפות על פני נר חנוכה [עי' תיבת גומא (פר' וירא) שאין קדימה לברית על פני תפילה, כיון שלא תסור זה גם דאורייתא, אכן כאן זה לבטל לגמרי, וגם בלא זה הסברא צ"ע. ואולי אפשר ליישב ע"פ החת"ס שהק"ו במגילה (יד, א) [עיי"ש בריטב"א שהוא גם לגבי חנוכה] הוא מן התורה], ולכן דן רק מצד תדיר, ומה שמגילה צריך פסוק שקודם לעבודה הוא משום שעבודה דוחה שבת, עי' מגילה (ג, ב).
[2] ועי' נפש החיים (שער א' סוף פרק כ"ב) שהיה לזה אסמכתא, ולכן היה מותר לתקן זאת. ועי' ריטב"א (מגילה יד, א ד"ה מאי דרוש) שגם על זה היה את הק"ו שלימד לתקן את פורים.
[2] ועי' נפש החיים (שער א' סוף פרק כ"ב) שהיה לזה אסמכתא, ולכן היה מותר לתקן זאת. ועי' ריטב"א (מגילה יד, א ד"ה מאי דרוש) שגם על זה היה את הק"ו שלימד לתקן את פורים.