בבא מציעא האם שייך לומר 'חייב' על לפנים משורת הדין? (1 צופה)

[הנעור בלילה]

בגמ' (ב"מ דף כד:) מובא מעשה:

רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא, א"ל מצא כאן ארנקי מהו, אמר ליה הרי אלו שלו, בא ישראל ונתן בה סימן מהו, א"ל חייב להחזיר. תרתי? אמר ליה לפנים משורת הדין.

לחץ כדי לכווץ...

והנה צע"ג בדבריו של מר שמואל, מדוע אמר לו בהתחלה "חייב להחזיר" הרי לאחמ"כ נתבאר, שזה רק 'לפנים משורת הדין',
וא"כ כיצד אמר שחייב להחזיר, הרי אי"ז חיוב, אלא רק לפנים משורת הדין.
וצ"ע.

 

[היגיון התורה]

וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

"חייב" איננו מושג עצמאי לללא ההתניות שלו. כשאומרים אני "חייב" לעשות משהו, לא מתכוונים לומר שאם אני לא יעשה את זה מישהו ירביץ לי, או שיקרה איזה משהו מציאותי. המציאות נשארת אותו דבר והיא גם לא תשתנה אם אני לא אעשה את זה.

"חייב" היא מילה יחסית למשהו. אם אני רוצה לעשות דיאטה אני "חייב" לאכול מלפפונים. אם אני זורק את האבן וחוקי הטבע נכונים "חייב" להיות שהיא תיפול.

במובן הפשוט רגילים לדבר על המושג חייב בדיני משפט כהתנייה לקיום במשפט או הצדק. כלומר כדי שיתקיים פה המשפט והצדק הוא "חייב" להחזיר. במקרה דנן שמואל אמר "חייב" כהתנייה לללפנים משורת הדין. כלומר, אם אני רוצה להתנהג בשורת הדין אני חייב להחזיר. וזאת התשובה לקושיותו.

 

[הנעור בלילה]

שמואל אמר "חייב" כהתנייה לללפנים משורת הדין. כלומר, אם אני רוצה להתנהג בשורת הדין אני חייב להחזיר. וזאת התשובה לקושיותו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל כשאמר לו חייב, הוא לא אמר שזה לפנים משו"ה אלא רק לאחר ששאלו מה הפשט.

 

[ונחנו מה]

שערי תשובה לרבינו יונה ג' י"ג
וכן מצוה להכנס לפנים משורת הדין שנאמר (שמות יח) ואת המעשה אשר יעשון ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זה לפנים משורת הדין. ויש בענין זה דרכים רבים אשר תהיה בהן המצוה הזאת מן החמורות הכל לפי ענין הדין. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא נכנסו לפנים משורת הדין.

 

[הצעיר שבחבורה]

בגמ' (ב"מ דף כד:) מובא מעשה:

והנה צע"ג בדבריו של מר שמואל, מדוע אמר לו בהתחלה "חייב להחזיר" הרי לאחמ"כ נתבאר, שזה רק 'לפנים משורת הדין',
וא"כ כיצד אמר שחייב להחזיר, הרי אי"ז חיוב, אלא רק לפנים משורת הדין.
וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

מתוך השטמ"ק שם (בנוגע לקושיא אחרת)

והריטב"א תירץ וזה לשונו: ומסתבר דרב יהודה דהדר בעי משמואל אם בא ישראל ונתן סימנים אם הוא חייב להחזיר לפנים משורת הדין ומשום דאהדר ליה חייב להחזיר קא סלקא דעתיה דרב יהודה מן הדין קאמר ולהכי פריך ליה תרתין ואהדר ליה דחייב במדת חסידות קאמר. עד כאן.​

 

[מבקש תורה]

בגמ' (ב"מ דף כד:) מובא מעשה:

והנה צע"ג בדבריו של מר שמואל, מדוע אמר לו בהתחלה "חייב להחזיר" הרי לאחמ"כ נתבאר, שזה רק 'לפנים משורת הדין',
וא"כ כיצד אמר שחייב להחזיר, הרי אי"ז חיוב, אלא רק לפנים משורת הדין.
וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

עי' במרדכי שם שמבואר שכופין ע"ז.

 

[היגיון התורה]

אבל כשאמר לו חייב, הוא לא אמר שזה לפנים משו"ה אלא רק לאחר ששאלו מה הפשט.

לחץ כדי לכווץ...

אפשר שהבין דרגתו שוודאי רוצה לפעול לפנים משורת הדין, כמו שלנו פשוט שאנו מתנהגים בשורת הדין, וןלכן איננו טורחים באומרינו חייב להתנייה זו. וכמו שאומר לאדם שאני יודע שהוא בדיאטה שהוא חייב לאכול מלפפון מבלי לפרט שאין כוונתי לחיוב ממוני.

 

[היש״ר]

יש משהו דומה בבא בתרא.
כתוב שם דף לה עמוד א שיש מחלוקת אם שומא הדר או לא והדין הוא ששומא הדר לעולם וכותב הליקוטי רש"י שזו פשרה לפנים משורת הדין
וכתוב בגמרא והלכתא שומא הדר לעולם שנאמר ועשית הישר והטוב. ואם כמן הליקוטי רש״י שאומר שזה לפנים משורת הדין אז איך כתוב בגמרא שזה הדין

 

[דבר היושר]

מצינו כן פעמים רבות במרחבי הש"ס.

א. ברש"י ב"ק [צח, ב;] מבו' שקטן שהזיק - 'חייב' לפנים משורת הדין שמחד קיימא לן ש'חש"ו שהזיקו פגיעתן רעה', ומאידך - שם מבואר שרב אשי שרף שטרותיו של רעהו, ואקשינן, וכי שייך שרב אשי ישרוף ויזיק את חברו, ולכן תירץ שהנידון הוא על מה שרב אשי עשה בילדותו [ט"ז שמג, ב;] ב. מסופר שרבה בר בר חנה העסיק סבלים כדי להעביר עבורו חבית ממקום למקום, ובדרכם – הסבלים שברו את החביתף דלכ' דין הוא שיגבה מגלימותיהם, והקשה לו רבה "דינא הכי" – כלומר – וכי זהו ה'דין', וענהו שאכן זו ה'דין' כהאמור "למען תלך בדרך טובים" [ב"מ פג, ב; יעוי"ש] ג. מסופר על אדם שנתן מתנה את כל נכסיו לבניו [כאשר הוא עדיין חי] ולא שייר לעצמו כלום, מפני שחשב שבניו יכבדו אותו ויזונוהו כראוי, והנה לבסוף לא כיבדוהו ולא זנו אתו, ומובא שם בגמ' שרבי יונתן כפה את הבנים לזונו [כתובות נ, א;] ועוד כיוצ"ב רבות.

 

[הנעור בלילה]

מצינו כן פעמים רבות במרחבי הש"ס.

לחץ כדי לכווץ...

ומה הביאור בכל המקומות הנ"ל?

 

[יראת ה' היא חכמה]

ומה הביאור בכל המקומות הנ"ל?

לחץ כדי לכווץ...

בשומא הדר - שהוא עניין של סברא יותר ניחא שהפשרה מחייבת לפנים משורת הדין, שהרי לא מדובר בכה"ג שהשכל לא מחייב את הפשרה, אלא איירי' שהדעת מחייבת את אותה הפשרה, ברם במידת הדין לא שייך לחייבו, אמנם היכא דאתינן עלה מטעם פשרה יותר ניחא שמחייבי' ליה בכה"ג,
אמנם בכ"ג שלא אתינן עליה מטעם פשרה, צ"ת מ"ש לחייבו לפנים משורת הדין..