מצינו כן פעמים רבות במרחבי הש"ס.
א. ברש"י ב"ק [צח, ב;] מבו' שקטן שהזיק - 'חייב' לפנים משורת הדין שמחד קיימא לן ש'חש"ו שהזיקו פגיעתן רעה', ומאידך - שם מבואר שרב אשי שרף שטרותיו של רעהו, ואקשינן, וכי שייך שרב אשי ישרוף ויזיק את חברו, ולכן תירץ שהנידון הוא על מה שרב אשי עשה בילדותו [ט"ז שמג, ב;] ב. מסופר שרבה בר בר חנה העסיק סבלים כדי להעביר עבורו חבית ממקום למקום, ובדרכם – הסבלים שברו את החביתף דלכ' דין הוא שיגבה מגלימותיהם, והקשה לו רבה "דינא הכי" – כלומר – וכי זהו ה'דין', וענהו שאכן זו ה'דין' כהאמור "למען תלך בדרך טובים" [ב"מ פג, ב; יעוי"ש] ג. מסופר על אדם שנתן מתנה את כל נכסיו לבניו [כאשר הוא עדיין חי] ולא שייר לעצמו כלום, מפני שחשב שבניו יכבדו אותו ויזונוהו כראוי, והנה לבסוף לא כיבדוהו ולא זנו אתו, ומובא שם בגמ' שרבי יונתן כפה את הבנים לזונו [כתובות נ, א;] ועוד כיוצ"ב רבות.
